רפובליקת סאחה-יקוטיה
| |||
 | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של המזרח הרחוק | ||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של המזרח הרחוק | ||
| מושל | אייסן ניקולייב | ||
| רשות מחוקקת |
אספה ממלכתית של רפובליקה סאחה  | ||
| בירת הרפובליקה | יקוטסק | ||
| שפה רשמית | יקוטית ורוסית; שפות של עמים ילידיים קטנים של הצפון רשמיות במקומות הריכוז שלהם[1] | ||
| תאריך ייסוד | 27 באפריל 1922 | ||
| שטח | 3,083,523 קמ"ר (דירוג: 1) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ ברפובליקה | 1,001,664 (דירוג: 56, 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 0.3 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 66°24′00″N 129°10′00″E / 66.4°N 129.16666666667°E | ||
| אזור זמן | UTC +10 | ||
| www.sakha.gov.ru | |||
  | |||
.svg)
רפובליקת סַאחָה-יַקוטיה (ברוסית: Республика Саха-Якутия, ביקוטית: Саха Өрөспүүбүлүкэтэ) היא רפובליקה במזרח הרחוק הרוסי, המהווה חלק מהפדרציה הרוסית. בימי הצארים והקומוניזם ברוסיה נשלחו אינטלקטואלים לא רצויים לאזור נידח זה. בשנת 2024 התגוררו ברפובליקה 1,001,664 תושבים. יקוטסק היא בירתה.
שטח הרפובליקה הוא כ-3,100,000 קמ"ר, קצת פחות משטחה של הודו (כ-3.3 מיליון קמ"ר), וחיים בה כמיליון תושבים. מבחינת שטחה, סאחה-יקוטיה היא הגדולה ברפובליקות הפדרציה הרוסית ובסובייקטים הפדרליים שלה ולמעשה, היא היחידה המנהלית הגדולה ביותר בעולם שאינה מדינה עצמאית. לו הייתה מדינה, הייתה נחשבת למדינה ה-8 בגודלה בעולם (על פי השטח).[2]
הכפרים ורחויאנסק ואוימיאקון הם המקומות המיושבים שנמדדו בהם מן הטמפרטורות הנמוכות ביותר. בפרט הטמפרטורה הממוצעת בחודש ינואר היא 48 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. בירת הרפובליקה היא העיר יקוטסק.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממצאים ארכאולוגיים מראים על נוכחות התיישבות אנושית באזור כבר מהתקופה הפלאוליתית המוקדם. ברבע הראשון של המאה ה-17 קוזאקים הגיוע לשפת הנהר לנה והקימו מספר נקודות מבוצרות. בשנת 1784 האזור אורגן כאובלסט יאקוטסק של מושלות מזרח-סיביר.
לאחר מרד ינואר של שנת 1863 לאוזר הוגלו פולנים רבים שתרמו לחקר האזור.
בשנת 1922 הוקמה רפובליקה אוטונומית כחלק של רוסיה הסובייטית. התקוממות של שלטון סובייטי נמשכו במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 באזור התגלו מרבצי יהלומים ובהמשך גז טבעי ונפט.
בשנת 1990 הוכרז על הקמת רפובליקה כחלק של הפדרציה הרוסית. בשנת 1991 שמה שונה ל"סאחה (יקוטיה)".
בשנת 2019 הסתיימה בניית מסילת ברזל מדרום עד לתחנה אחרונה כ-30 ק"מ מעיר יקוטסק.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יקוטיה היא בית למחצבי יהלומים רבים. היא מכילה בתוכה את יער הטייגה המזרח סיבירית. היא גובלת בחלקים האדמיניסטרטיבים של צ'וקוטקה, מגדן, חברובסק, אמור, עבר הבאיקל, בוריאטיה, אירקוטסק וקרסנויארסק. לצפונה ישנן מספר ארכיפלגים בהם האי הקפוא הנריטה הוא האי הצפוני ביותר. ידוע גם הארכיפלג של איי סיביר החדשים.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסיית הרפובליקה נכון שלנת 2024 מהווה 1,001,664 תושבים. בערים מתגוררים 66,73% מכלל התושבים.
בהתאם לנתוני מפקד אוכלוסין בשנת 2021 יאקוטים מהווים 55.3% (כ-470 אלף), רוסים 32.3% (כ-277 אלף) ועמי צפון נוספים כ-4.5% (24 אלף).
אוכלוסייה רוסית יורדת בהתמדה מכ-550 אלף בשנת 1989.
התושבים הרוסים משתייכים בדרך כלל לכנסייה הרוסית הפרבוסלבית והם מהווים כ-37.8% מאוכלוסיית הרפובליקה.
האוכלוסייה הילידית החזיקה בעבר באמונה הטנגריסטית - האמונה השמאניסטית העתיקה של העמים הטורקיים בצפון מזרח אסיה. בהשפעת המתיישבים הרוסים יקוטים רבים התנצרו ואימצו שמות רוסיים, אולם רבים מוסיפים לקיים גם את המנהגים השמאניסטיים. הן השמאניזם והן הנצרות דעכו בתקופת השלטון הקומוניסטי, אך לאחר נפילתו החלו ניסיונות להחיות את המסורות העתיקות. עמי הצפון מהווים מעל ל-50% מאוכלוסיית האזור.
ממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הממשל אורגן לפי החוקה שאושרה בשנת 1992. הרשות המחוקקת היא האספה הממלכתית של רפובליקה סאחה הכוללת 70 חברים. הרשות במבצעת מנוהלת על ידי "ראש הרפובליקה" שנבחר לכהונה של 5 שנים בבחירות ישירות. בבחירות של שנת 2023 נבחר לכהונה השנייה אייסן ניקולייב.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התעשייה מרכיבה למעלה מ-50 אחוזים מהתמ"ג של רפובליקת סאחה ועיקרה מגיע מכריית מינרלים. מפעלי תעשייה מרוכזים בעיקר בבירה יקוטסק וכן בערים אלדן, מירני, נריונגרי, פוקרובסק ואודצ'ני. כריית זהב ויהלומים מהווים גם כן מרכיב חשוב בכלכלה וכך גם כריית אורניום, אשר נמצאת כיום בראשיתה. עתודות יהלומים בשטח הרפובליקה מהווים כשליש מעתודות העולמיות וכרייה מבוצעת על ידי חברת אלרוסה.
חלק מהאוכלוסייה הילידית של סאחה עוסקת בציד, דיג ורעִיית עדרי איילי צפון. חלק משמעותי מהכלכלה תופס גם הסחר בשנהב ממותות.[3]
לשיפור המצב הכלכלי של האוכלוסייה המבוגרת בכפרי האזור הוקם בחקיקת הממשלה המקומית קרן אראל.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיקר המטען מועבר באמצעות אוניות. ישנם שישה נמלי נהר ושני נמלי ים (בטיקסי וזליני מיס). ארבע חברות מטען, כולל חברת המטען הארקטית, פועלות ברפובליקה.
תחבורה אווירית היא העיקרית בהסעת אנשים. קווי תעופה מקשרים את הרפובליקה עם אזורים אחרים ברוסיה. ביקוטסק פועל נמל תעופה בינלאומי.
שני כבישים ראשיים חוצים את הרפובליקה. הראשון הוא יקוטסק–בולשוי נבר ויקוטסק–קולימה. מסילת הברזל ברקקיט-אלדן נמצאת כרגע בשימוש והיא מקשרת את קו הבאיקל–אמור עם מרכזי התעשייה בדרום הרפובליקה.
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני המרכזים העיקריים להשכלה גבוהה הם האוניברסיטה הפדרלית הצפון-מזרחית על שם אמוסוב (לשעבר "האוניברסיטה הממלכתית של יקוטסק") והאקדמיה החקלאית היקוטית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רפובליקת סאחה-יקוטיה (ברוסית)- תמר ברס, עם התפרקות הקומוניזם, העיר הקרה בעולם קפאה בזמן, באתר הארץ, 16 במרץ 2017
- רפובליקת סאחה-יקוטיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]