זיידים

זיידים
الزيدية

שורשים, סיווג והנהגה
דת	אסלאם
תאריך ייסוד	המאה ה־8
מייסד	זייד אבן עלי

העולם המוסלמי; תפוצת הזיידים מסומנת בחום

זיידים (בערבית: الزيدية) הם פלג שיעי הנקרא על שמו של האימאם זייד בן עלי, שנהרג בעקבות מרידתו נגד שלטון בית אומיה באזור חג'אז בשנת 740 לספירה.

האמונה הפוליטית

הזרם הזיידי שונה מן הזרם השיעי התריסרי בכך שהוא מכיר רק בארבעת האימאמים הראשונים, ובכך שמספר האימאמים אינו מוגבל ל-12. על פי השקפתם, אימאם יכול להתקיים בכל עת, ולא רק בתקופת זמן מוגבלת. בכך, ראייתם של הזיידים יותר פרגמטית, ובמסגרתה מוסד האימאמות הופך למוסד פוליטי ושלטוני שיכול להתקיים בכל הדורות ובהתאם לשינויים ההיסטוריים. עמדה זו נבעה מאופיו המיליטנטי והפוליטי של הזרם, אשר הצליח עוד לפני השיעים התריסריים להקים מדינות זיידיות בצפון אפריקה, בתימן ובאזור טברסטאן אשר באיראן של היום. בניגוד לתריסריים, הזרם הכיר בשלטונם של הח'ליפים הסונים הראשונים, אבו בכר ועומר בן אל-ח'טאב, על מנת להפיץ את האידאולוגיה הפוליטית בקרב הסונים ולגייס תומכים חדשים לזרם מתוך הסונה. הזרם הזיידי ניסה עוד בראשית דרכו להציג את האידאולוגיה הזיידית כאידאולוגיה מתחרה באידאולוגיה הסונית, ולא להציג אותה כאסכולה עוינת אשר תרחיק מאמינים פוטנציאליים חדשים. במקביל הזרם לא נטה לשלול את אופיו השיעי של הזרם, על מנת לשמור על ייחוד האידאולוגיה הדתית שלו, וכדי לשמור על תמיכת השיעים שמהווים את עמוד השדרה של הזרם. אולם מצד שני ניסה הזרם להעניק לעצמו ייחוד דתי שיבדיל את הזיידים מהתריסריים. כדי להתמודד עם הצורך בקיומם של אלמנטים משותפים באמונתם עם הסונים והשיעים, אך לשמור על ייחודם, קבע הזרם נוסחה פוליטית ייחודית. הנוסחה שהתקבלה הייתה כי אין חובה שהשליט יהיה צאצא של הנביא מוחמד (על מנת לקרב את הסונים), אולם עדיף שיהיה צאצא של הנביא (כדי לקרב את תומכיו התריסריים). על מנת לשמור על האופי הזיידי וכדי להתבדל מהשיעים התריסריים נקבע עוד שהשליטים יכולים להיות שייכים למשפחת חסן אבן עלי, ולא רק למשפחת חוסיין אבן עלי, כמו שהאמינו התריסריים.

הבדל מהותי מהתריסריים נגע בסמכויותיו של השליט המוסלמי: הזרם הזיידי לא האמין כי השליט חסין מפני חטא (ה"עִצמה" ) שהשיעים מייחסים ל-12 האימאמים השיעים) ולא ראה בו אדם שפועל מתוך השראה אלוהית. לדעתם, השליט חייב להשתמש בשיקול הדעת החופשי ולפעול למען האינטרסים של הקהילה המוסלמית. תפיסה רציונלית זאת נבעה מזיקתם של הזיידים לזרם המועתזילה שהיה הזרם הרציונלי באסלאם, בשל שימושו הרחב בפילוסופיה יוונית.

אמונתם התאולוגית

חכמי התאולוגיה הזיידית בימי הביניים נטו לאמץ את רוב ההשקפות התאולוגיות של המועתזילה בנוגע לשלילת תוארי האל ובנוגע לאמונתם שהקוראן נברא, זאת בניגוד לסונים, שטענו כי הקוראן על זמני כמו האל, אך כיום גישתם השתנתה והם נוטים לקבל עליהם את השקפות הזרם הסוני.

הסיבות לשינוי זה הן דתיות והיסטוריו-פוליטיות. הסיבה הראשונה לכך נעוצה בהשפעתו של הזרם הוהאבי-הסוני על חכמי דת זיידים החל מהמאה התשע-עשרה. מוחמד אל-שוכאני (בערבית: محمد الشوكاني), שנחשב למעצב התאולוגיה הזיידית בעת החדשה, הושפע רבות ממייסד הזרם הווהאבי, מוחמד אבן עבד אל-והאב.

הסיבה השנייה היא התגייסותם של האימאמים הזיידים במאה התשע-עשרה לאיחוד הסונים והשיעים מבחינה פוליטית ודתית. מטרת איחוד זה הייתה לגייס את תושבי דרום תימן (שהיו ברובם סונים) נגד השלטון הבריטי אשר שלט באזור ונתפס בעיני חכמי הדת הזיידים כמאיים על צפון תימן (שמאוכלס ברובו על ידי הזיידים). סיבה אחרת קשורה במערכת היחסים בין תימן לבין ערב הסעודית, לאור סכסוכים טריטוריאליים בין שני הצדדים, כאשר ניצלה ערב הסעודית את התאולוגיה הזיידית הייחודית של ימי הביניים, והכריזה עליה כאסכולה של מינות כדי להצדיק את המלחמה נגד מדינה מוסלמית שכנה. לעומת זאת, ניסו חכמי הדת הזיידים להפריך את טענות הסעודים ולטעון שהתאולוגיה הזיידית זהה לתאולוגיה הסונית, כדי להציג את המלחמה כמלחמת אחים בין המוסלמים, וכך לזכות לתמיכת המדינות המוסלמיות להפסקת המלחמה והחזרת השטחים התימנים אשר נכבשו על ידי ערב הסעודית.

האסכולה ההלכתית של הזיידים

הזיידים טוענים כי הלכת האסכולה מסתמכת על ספר המסורות שמיוחס למייסד האסכולה, זייד אבן עלי. אולם בפועל, האסכולה היא אסכולה אקלקטית המאגדת בתוכה השקפות ודעות רבות ממרבית האסכולות הדתיות אשר רווחות באסלאם. הסיבה נעוצה בכך שהזיידים חיו באזורים רבים בקרב השיעים התריסריים באיראן, הן בקרב הסונים בצפון אפריקה והן תחת השפעה סונית בתימן (בעיקר מצד השאפעים). עם זאת היא מנסה להתאים את המסורות האלה למנהגים החברתיים והתרבותיים אשר נפוצים במקומות מגוריהם של הזיידים.

בהתאם לכך, ההלכה הזיידית באזור צפון אפריקה יכולה להיות שונה במידה ניכרת מזו הקיימת בתימן או מזו הקיימת באיראן, בשל ההבדלים התרבותיים והחברתיים בין שני האזורים. כך לדוגמה, באזורים תחת השפעת השיעים התריסריים נטו הזיידים לקבל על עצמם את עמדת התריסריים בנוגע לנישואין לתקופה זמנית מוגבלת (מותעה). אצל הזיידים תחת השפעת הסונים נישואין שכאלו נחשבים כסוג של יחסי מין אסורים (בגלל שמטרתם העיקרית הייתה הנאה מינית), בהתאם לאמונת הסונים.

הזיידים היום

ראו גם – חות'ים (שבט)

תימן הצפונית הייתה המדינה היחידה שאימצה את האסכולה הזיידית כאסכולה הרשמית של המדינה עד חיסול האימאמות הזיידית בשנת 1962 במהלך מלחמת האזרחים של צפון תימן, אשר נתמכה אז על ידי נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר. אנשי הצד הרפובליקני (תומכי המהפכה) הראשונים האמינו ברעיון האחדות הלאומית בין הסונה ובין הזיידים, שמבוסס על לאום, שפה ומולדת אחת, זאת בניגוד למשטר הזיידי הקודם, שהדגיש אחדות תימנית על בסיס הדת המוסלמית. אנשי המהפכה היו מעוניינים לעצב מחדש את הזהות הלאומית התימנית ולהציג את המורשת הזיידית כחלק ממכלול המורשות התימניות, ולא כמורשת התרבותית היחידה לתימנים.

איחוד שני חלקי תימן בשנת 1990 גרם לשינוי מהותי בדמוגרפיה הדתית של תימן. דרום תימן היה בעל רוב סוני מוצק, כך שלמרות המיעוט הסוני בצפון תימן, המדינה המאוחדת היא בעלת רוב סוני. למרות זאת, נשאר הכוח הפוליטי בידיו של נשיא תימן שמשתייך לזרם הזיידי. לאחר האיחוד ניסה שליט תימן, עלי עבדאללה סאלח, לשמור על כוחו הפוליטי במינוים של סונים למשרות שלטוניות בכירות; זאת כדי לחזק את תמיכת הפלג בשלטונו ולהראות שהשלטון בתימן אינו בעל אופי זיידי בלבד.

כמו כן תוקנה החוקה התימנית בהתאם לנסיבות החדשות, ובחוקה החדשה מושם הדגש על כך שהשריעה היא מקור החקיקה במדינה. תיקון זה נועד לרצות את הקבוצות הדתיות הסוניות שכוחן התעצם בעקבות האיחוד. התקרבות המשטר לסונים גרמה לחשש רב אצל הזיידים מאיבוד כוחם הפוליטי והכלכלי ולהיווצרות קבוצות דתיות זיידיות אשר קוראות להחזרת השלטון הזיידי הדתי והחלת חוקי האסכולה הזיידית על האוכלוסיות השונות. קיים מתח רב בין הסונים ובין הזיידים במדינה, והתקיימו עימותים לא מעטים בין שני הזרמים, ששיאם בהתקוממות השיעית בתימן.

קישורים חיצוניים

• זיידים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)