אבו מנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבו מנה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Abu Mena, Egipto.JPG
מדינה Flag of Egypt.svg מצרים
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריון 4
הערות הוכנס לרשימת האתרים בסיכון ב-2001
איקונין מהמאה ה-6 המתאר את ישו עם מינא
המנזר המודרני באבו מנה

אבו מנה (ערבית: أبو مينا‎, נכתב גם אבו מינה) הייתה עיר, מנזר ומתחם עלייה לרגל נוצרי חשוב בשלהי העת העתיקה במצרים, במרחק 45 קילומטרים דרומית-מערבית לאלכסנדריה. שרידי האתר הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב-1979. מבין המבנים המקוריים שרדו מעטים בלבד, אך ניתן להבחין ביסודות של הבניינים העיקריים, כגון הבזיליקה.

בעקבות פעילויות חקלאיות באזור חלה עלייה משמעותית במפלס המים, דבר שגרם למספר בניינים באתר להתמוטט או להפוך לבלתי יציבים. בשנת 2001 הוסף האתר לרשימת אתרי המורשת העולמית המצויים בסיכון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינא הקדוש היה מרטיר שחי בשלהי המאה ה-3 או בתחילת המאה ה-4. מספר מקורות מהמאה ה-5 ותקופות מאוחרות יותר נחלקים במקצת באשר למקום קבורתו והקמת הכנסייה על שמו שהתרחשה לאחר מכן. המרכיבים החשובים בסיפור הם שגופתו נלקחה מאלכסנדריה על גבי גמל שהובל אל תוך המדבר מעבר לאגם מריוט. בנקודה מסוימת, הגמל סירב להמשיך ללכת למרות כל הנסיונות לדרבן אותו. דבר זה נתפס כאות אלוהי, ומלווי הגופה קברו אותה באותו מקום בדיוק.

ברוב גרסאות הסיפור נטען שמיקום הקבר נשכח עד הגילוי מחדש הניסי על ידי רועה צאן מקומי. לפי תרגום של סינקסריום אתיופי:

Cquote2.svg

ואלוהים רצה לגלות את (המקום של) גופתו של מינא הקדוש. והיה היה במדבר רועה צאן מסוים, ויום אחד אחד הכבשים שסבל ממחלה הלך למקום זה, ושיקע את עצמו במי המעיין הקטן שהיה בקרבת מקום, והוא התגלגל על גבו ונרפא מיד. וכאשר הרועה ראה את זה, והבין את הנס, הוא התפעל והיה נדהם. לאחר מכן הוא נהג לקחת קצת מהאבק שבמקדש, ולערבב אותו עם מים, ולשפשף את הכבשים, ואם הם היו חולים במחלה, הם היו נרפאים מיד. הוא עשה זאת כל הזמן, וכך ריפא את כל החולים שהגיעו אליו

Cquote3.svg

השמועה על סגולות הריפוי של הרועה התפשטה במהירות. הסינקסריום מתאר כיצד קונסטנטינוס הגדול שלח את בתו החולה לרועה על מנת שזה ירפא אותה. כמו כן, מסופר גם כיצד הבת מצאה את גופתו של מינא, כאשר לאחר מכן קונסטנטינוס הורה לבנות כנסייה באתר זה (בחלק מהגרסאות האחרות של הסיפור מופיע הקיסר זנון, אך ארכאולוגים הצליחו לתארך את היסודות העתיקים של המבנים לאמצע המאה ה-4). בשלהי המאה ה-4 האתר כבר היה מקום עלייה לרגל חשוב עבור נוצרים שהיו זקוקים לרפואה וניסים אחרים‏[1][2].

במהלך שלטונו של ארקדיוס הארכיבישוף המקומי קבע שהעולים לרגל גורמים לעומס יתר על הכנסייה הקטנה. הוא כתב לקיסר האימפריה הביזנטית, שהורה על הרחבה משמעותית של המבנים, הרחבה שהייתה הראשונה מבין שלוש ההרחבות של הכנסייה שהיו עתידות להתרחש. בסוף שלהי העת העתיקה אבו מנה הפך לאתר העלייה לרגל החשוב ביותר בכל מצרים‏[3][4].

אבו מנה נחרב על ידי הכובשים המוסלמיים שהגיעו לאזור באמצע המאה ה-7.

חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירות הראשונות באתר נערכו בין 1905 ל-1907. במהלך החפירות נחשפה כנסיית בזיליקה גדולה, כנסייה סמוכה שבה ככל הנראה נשמרה גופתו של מינא, ובית מרחץ רומי[5].

סדרת חפירות ארוכה יותר, שנערכה על ידי המוסד הגרמני לארכאולוגיה, הסתיימה ב-1998. במהלך החפירות האחרונות התגלו מתחמי מגורים גדולים עבור עולים לרגל שהיו עניים, ובמתחמים אלו היו אזורים נפרדים לגברים, נשים וילדים. מתחם גדול שהתגלה בכיוון דרום מהבזיליקה היה ככל הנראה מקום המגורים של ראש המנזר. בעקבות החפירות האחרונות הועלתה השערה שהקסנודוכיון (אזור קבלת הפנים במנזר) היה במקור בית קברות. לפי הממצאים נראה כי אגן הטבילה שהיה ליד הכנסייה המקורית עבר שלושה שלבי התפתחות. כמו כן, במקום התגלה מכבש יין, כולל חדרי אכסון תת-קרקעיים, המתוארך למאה ה-6 והמאה ה-7‏[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Alice-Mary Talbot, Pilgrimage to Healing Shrines: The Evidence of Miracle Accounts, Dumbarton Oaks Papers , 2002, volume 56, pp. 153-173
  2. ^ Gregory T. Armstrong, Constantine's Churches, Gesta, 1967, volume 6, pp. 1-9
  3. ^ 3.0 3.1 Roger S. Bagnall, Archaeological Work on Hellenistic and Roman Egypt, 1995-2000, American Journal of Archaeology, 2001, volume 105, issue 2, pp. 227-243
  4. ^ Kurt Weitzmann, The Late Roman World, The Metropolitan Museum of Art Bulletin, 1977, volume 35, issue 2 pp. 2-96
  5. ^ Donald N. Wilber, The Coptic Frescoes of Saint Menas at Medinet Habu, The Art Bulletin, 1940, volume 22, issue 2, pp. 86-103

קואורדינטות: 30°51′N 29°40′E / 30.850°N 29.667°E / 30.850; 29.667

דגל מצרים
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית במצרים

אבו מנהתבאי העתיקה והנקרופוליס שלה (כולל כרנך, דיר אל-בחרי, דיר אל-מדינה, מדינת האבו, מקדש לוקסור, פסלי הענק של ממנון, עמק המלכים, עמק המלכות, ורעמסאום) • קהיר ההיסטוריתאזור סנטה קתרינהואדי אל-חיתאן • המונומנטים הנוביים מאבו סימבל לפילהממפיס והנקרופוליס שלה - שדות הפירמידות ממתחם הפירמידות בגיזה (הכולל את הספינקס הגדול והפירמידות של ח'ופו, חאפרו ומנכאור) עד דחשור (כולל מזע'ונה) • המקדשים הפרעוניים במצרים העליונה מהתקופה התלמיית והרומית (קום אומבו, דנדרה, אדפו ואיסנא)