מנזר סנטה קתרינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "סנטה קתרינה" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סנטה קתרינה (פירושונים).
אזור מנזר סנטה קתרינה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Saint Catherine Sinai.jpg
מדינה Flag of Egypt.svg מצרים
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2002, לפי קריטריונים 1, 3, 4, 6
Santa catherina map-HE.jpg

Katharinenkloster Sinai BW 2.jpg
כנסיית המנזר, רישום משנת 1857
פסיפס ההשתנות

מנזר סנטה קתרינה (יוונית Ιερά Μονή Αγίας Αικατερίνης στο Όρος Σινά ; ערבית دير سانت كاترين) הוא מנזר נוצרי יווני אורתודוקסי במרכזו של חצי האי סיני שבמצרים, בסמוך למקום הנחשב על פי האמונה הנוצרית להר סיני והמכונה "ג'בל מוסא". המנזר נחשב לאתר הנזירות העתיק ביותר שפועל ברציפות והוא הוכר כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו. בתרבות הישראלית התפרסם המנזר כיעד תיירותי בתקופת השלטון הישראלי בסיני, וכתחילת מסלול הטיפוס לג'בל מוסא. כמו כן בעת השלטון הישראלי הוקמה באזור שכונה יהודית בקרבת המנזר שמנתה כ-50 משפחות, לצד שכונה בדואית שהייתה כבר קיימת במקום.

שמו הרשמי של המנזר הוא "מנזר ההשתנות", אולם הוא ידוע כיום כמנזר קתרינה הקדושה, על שמה של קתרינה מאלכסנדריה, מרטירית וקדושה נוצריה שחיה כנראה בראשית המאה ה-4. לפי המסורת הנוצרית, גופה של קתרינה, אשר עונתה וראשה נכרת, נלקחה על ידי מלאכים אל הר סיני. בסביבות שנת 800 לספירה נמצאו שרידיה של קתרינה על ידי הנזירים בהר.

כתב יד המיוחס לצליינית נוצרייה מן המאה ה-4 לספירה בשם אגריה, מתאר את הביקור בהר סיני ומציג אותו כאתר צליינות גם טרם בניית המנזר.[1]

מבנה המנזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב הבנייה הממוסד הראשון במקום היה, לפי המסורת, בשנת 330 לספירה. הלנה, אמו של קונסטנטינוס הגדול, הקימה כנסייה קטנה או קפלה ותאי נזירים במקום בו נגלה למשה הסנה הבוער. המבנה הוקדש לכבוד הבתולה הקדושה, היא מריה, אם ישו.

המנזר עצמו הוקם בין השנים 527 - 565 בידי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון. הוא נבנה כמבצר תחת השגחתו של ארכיטקט בשם סטפאנוס מאיילה מאבני גרניט גדולות. למבנה צורה מלבנית בעלת צלעות לא שוות, בהתאם לתוואי השטח. אורכן של חומות המנזר נע בין 75 מטרים ועד ל-89 מטרים. גובהן של החומות הוא בין 8 מטרים בדרום המתחם לבין 35 מטרים בצפון. הקיר הדרומי של חומות המנזר, הפונה לכיוון הר סיני, הוא השמור ביותר ונושא סימנים של צלבים עתיקים המגולפים באבני החומה. תאי הנזירים, בנוסף לחדרים נוספים, ניבנו לאורכן של חומות אלו. השטח יושר בעזרת מערכת של קשתות וקמרונות חבית[2].

על פי המסורת המקומית, פירמן השמור בכנסייה ואשר נטען כי נחתם בידי מוחמד, מעניק הגנה למנזר מפני פוגעים מוסלמים. מסורת זו טוענת כי הנביא המוסלמי הסתתר במנזר מאויביו. מסגד אשר הוקם במקום, כנראה במאה ה-12, נתן תוקף להגנה זו על מבנה המנזר גם תחת השלטון המוסלמי. יחד עם זאת עדויות שונות מגלות את דלדול אוכלוסיית הנזירים במקום תחת השלטון המוסלמי.

חדר האוכל של המנזר בנוי בעזרת קשתות מחודדות בסגנון גותי. על אבנים באולם מופיעות כתובות וסמלים המזוהים עם הצלבנים. מבנים נוספים הכלולים הם מבנה כנסייה גדול, מגדל פעמונים, גלריית איקונות וחדר אוצר, קפלות שונות, בית חולים, ארכיון, גת לדריכת זיתים ועוד.

כנסיית המנזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה של המנזר, המכונה קתוליקון, נבנתה בשנת 557, לאחר מותו של יוסטיניאנוס. על כך מעידות כתובות המפוזרות במקומות שונים בכנסייה ואשר מזכירות את הקיסר ואשתו תיאודורה. אישור נוסף לתאריך בנייתה של הכנסייה נמצא בכתביו של קוסמאס אינדיקופלאוסטס, נזיר יווני יליד אלכסנדריה, אשר חי בסיני וחיבר בסביבות שנת 550 חיבור העוסק בשם "הטופוגרפיה הנוצרית" ובו הזכיר את המנזר הנוצרי בפראן, אך לא את המנזר בהר סיני. מבנה הכנסייה ממוקם בחלק הצפוני של מתחם המנזר. היא נבנתה במתכונת של בזיליקה ואורכה הוא כ-40 מטר. מאחורי האפסיס הוקמו שלוש קפלות המעניקות לכנסייה מבנה בעל שלושה אפסיסים. מבנה משולש כזה אופייני גם לבזיליקות נוצריות אחרות מן התקופה בארץ ישראל, כגון הכנסייה הדרומית בשבטה או בעבדת. לפני הכנסייה הוקם נרתקס. שינויים במבנה נערכו במאה ה-17 ובמאה ה-18 ברצפת הכנסייה ובעיטורים שבה. במאה ה-18 גם כוסה גג הכנסייה המקורי כדי להגן עליו.

מן העיטורים המקוריים של הכנסייה נותרו כמה פסיפסים ביזנטיים. גם בדוגמאות אלו מן האמנות הביזנטית יש נטייה לשטיחות בתיאור הרקע. אולם, לעומת פסיפס הטרנספיגורציה בכנסיית סנט אפולינרה אין קלאסה, מציג הפסיפס בכנסייה של מנזר סנטה קתרינה גישה נראטיבית יותר לתיאור הנושא.[3] במרכז הפסיפס, הנמצא באפסיס, מופיע ישו כאדם צעיר עטור בזקן שחור קצר העולה לשמיים, כשמסביב לגופו הילה אובאלית. דמויות השליחים בסצנה מציגות את רגשותיהן ומביעות את הדרמה של המאורע המתואר. לצד ישו מופיעים אליהו ומשה. גם בקטע פסיפס המציג את משה לצד הסנה הבוער מורגשת הנטייה הנראטיבית בעיצוב תנוחתו של משה, המתואר כשרגלו האחת מונחת על אבן והוא מסיר את סנדלו. התיאור מציג עומק בהסתרה של היד מאחורי הרגל הכפופה ובעזרת קפלי הבגד של משה. בשל איכותם הנדירה של הפסיפסים הללו, שהם אחת הדוגמאות הבולטות לאמנות מונומנטלית בשטחים המזרחיים של האימפריה הביזנטית, נטען כי מקורם של פסיפסים אלו הוא בקונסטנטינופול. אולם, העובדה כי גם אדריכל המבנה היה מקומי עשויה לסתור הנחה זו.[4]

דלתות הבזיליקה מתוארכות למאה ה-11. הן מעוטרות בארבעה תבליטים ועליהם תיאורים של ציפורים, חיות, צמחים ועלים. מעליהן מופיעה כתובת ביוונית המצטטת את ספר תהילים פרק קי"ח, 20: "זה-השער ליהוה צדיקים יבאו בו".

אוצרות המנזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריית המנזר מכילה את האוסף השני בגודלו בעולם של כתבי יד וקודקסים יקרי ערך. האוסף הגדול, שני רק לזה של הוותיקן, מכיל חיבורים ביוונית, בלטינית, בעברית, בסורית, בערבית בגאורגית ועוד. כתב היד המפורסם ביותר שנמצא בה היה ה"קודקס סינאיטיקוס", תרגום השבעים מהמאה ה-4 או מהמאה ה-5. הקודקס נמכר בשנת 1859 לרוסיה ובשנת 1934 נמכר שוב למוזיאון הבריטי.

אוסף יצירות האמנות הגדול של המנזר מכיל כמה מתמונות האיקונין המוקדמות ביותר. הוא מכיל כאלפיים עבודות אמנות. בין יצירות אלו ישנן המתוארכות למאה ה-5 או ה-6, אולם מרבית האיקונות נעשו בין המאה ה-9 למאה ה-13. בין העבודות נמצא דיוקן של פטרוס, עשוי בטכניקה של ציור בשעווה, המתוארך למאה ה-6. ציור מפורסם אחר, מן המאה ה-16, מציג את מרים, אם ישו אוחזת בבנה ישו. חלקם הגדול של הציורים נעשו על ידי נזירים תושבי המנזר, שפיתחו סגנון ציור בעל מאפיינים מקומיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "מסע אגריה", 3, בתוך: לימור, אורה, מסעות ארץ הקודש, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1998, עמ' 56 - 59.
  2. ^ על התיאור הארכיטקטוני ראו: [1].
  3. ^ ראו: מבט פנורמי על האפסיס.
  4. ^ ראו: Rodley, Lyn, Byzantine Art and Architecture, An Intreduction, Cambridge University Press, Cambridge, 1994, pp. 88-89.


דגל מצרים
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית במצרים

אבו מנהתבאי העתיקה והנקרופוליס שלה (כולל כרנך, דיר אל-בחרי, דיר אל-מדינה, מדינת האבו, מקדש לוקסור, פסלי הענק של ממנון, עמק המלכים, עמק המלכות, ורעמסאום) • קהיר ההיסטוריתאזור סנטה קתרינהואדי אל-חיתאן • המונומנטים הנוביים מאבו סימבל לפילהממפיס והנקרופוליס שלה - שדות הפירמידות ממתחם הפירמידות בגיזה (הכולל את הספינקס הגדול והפירמידות של ח'ופו, חאפרו ומנכאור) עד דחשור (כולל מזע'ונה) • המקדשים הפרעוניים במצרים העליונה מהתקופה התלמיית והרומית (קום אומבו, דנדרה, אדפו ואיסנא)