מקדש אדפו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקדש אדפו
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Edfu Tempel Pylon 01.JPG
הפילון (שער הכניסה) במקדש אדפו
מדינה Flag of Egypt.svg מצרים
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2003, לפי קריטריון 4
פרט מתוך הדרמה הפולחנית המצוירת על קירות החצר הגדולה, המתאר את ניצחונו של הורוס הרוכן מעל סת המופיע כהיפופוטם.‏[1]
פסל הורוס בדמותו כבז כשעל ראשו הכתר הכפול המסמל את מצרים העליונה והתחתונה
מקדש אדפו לפני התחלת החפירות הארכאולוגיות. צילום משנת 1859 של האגיפטולוג והצייר תֶאוֹדִיל דֶבֶרִיָה (Théodule Devéria)
חזית ההיפוסטיל הגדול, כשכל חלקו התחתון עדיין מכוסה חול. ציור של דייויד רוברטס משנת 1938

מקדש אֶדְפוּערבית: معبد ادفو) הוא מקדש מצרי עתיק השוכן על הגדה המערבית של הנילוס בעיר אדפו שבמצרים העליונה, כ-100 ק"מ דרומית ללוקסור. העיר הייתה ידועה בתקופה התלמיית-רומית בשם "אפולונופוליס מגנה" (Apollonopolis Magna) שניתן לה על שמו של שילוב האלים הורוס-אפולו. זהו אחד המקדשים המצריים העתיקים השמורים ביותר ששרדו, ויש הטוענים שהוא המקדש המצרי השמור ביותר בכל עמק הנילוס.‏[2] המקדש מוכר כאתר מורשת עולמית.

המקדש לאל הבז הורוס נבנה בתקופה התלמיית בין השנים 237‏-57 לפנה"ס. הכתובות על קירות המקדש מספקות מידע חשוב בנושאי שפה, מיתולוגיה ודת בתקופה ההלניסטית-רומית במצרים העתיקה. הטקסטים המופיעים על קירות המקדש מספקים מידע על בנייתו. הטקסטים עוסקים גם בעימות העתיק שבין האלים הורוס וסת.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית המקדשים על ידי המלכים התלמיים הייתה חלק מהפעילות הדתית שלהם. הם חיו באלכסנדריה, עיר הלניסטית מובהקת, הציגו את התרבות הזאת למצרים, ובמקביל הקפידו גם לשמר את התרבות המצרית. שימור זה בא לידי ביטוי באימוץ המנהג המצרי של מלכי בית תלמי להינשא לאחיותיהם, ושלטו במשותף עם אחותם-רעייתם שהייתה גם היא ממשפחת המלוכה. שלטון משותף זה הביא למאבקים פנימיים בין האחים שהחליש בהמשך את בית תלמי.

במסגרת אימוץ התרבות המצרית בנו מלכי תלמי מקדשים חדשים לאלים המצרים ושיקמו מקדשים עתיקים. המקדשים נבנו תוך שמירת המסורת האדריכלית המצרית המקורית. הם לא בחרו אתרים חדשים אלא המשיכו את המסורת העתיקה של מקדשים קדומים לאותם אלים ששכנו באתרים אלה. המלכים התלמיים אימצו גם את המסורת המצרית של הפרעונים הקדומים שעיטרו את המקדשים בדמויותיהם, והם הוסיפו במקדשים תבליטים בהם הם מוצגים כפרעה בכתב חרטומים, תוך שימוש בכרטושים לציון שמם. הם גם השתמשו בסמל הכתר הכפול המסמל את איחוד מצרים העליונה והתחתונה. השלטון הרומי שהחליף את שלטון בית תלמי המשיך במסורת בניית המקדשים.‏[2]

אימוץ המנהגים המצריים לא שינה את האופי ההלניסטי של שלטונם. במשך הזמן התפשטה ההשפעה ההלניסטית דרומה גם דרך נישואים, ויצרה מעמד יווני-מצרי מיוחס ומשכיל. עם זאת, היוונים נותרו תמיד מיעוט מיוחס במצרים התלמיית. הם חיו על פי החוק היווני, קיבלו חינוך יווני, נשפטו בבתי משפט יווניים, והיו אזרחים של ערים יווניות. חלק מהמלכים התמסרו לחיי פנאי שגרמו לביקורת חריפה על התנהלותם. בתקופת תלמי הרביעי התגברו הכוחות של גורמים מצריים לא-יווניים, שהביאו בסופו של דבר, בשנת 206 לפנה"ס, למרידה בדרום מצרים. מרידה זאת הייתה תקדים למרידות נוספות בדורות הבאים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקדש באדפו הוא אחד מסדרת מקדשים שנבנו בתקופה התלמיית הכוללת גם את מקדש דנדרה, מקדש איסנא, מקדש קום אומבו והמקדש בפילה (Philae). גודלו של המקדש משקף תקופת שגשוג. הבחירה של מלכי תלמי לבנות מקדש כה גדול באתר זה לא הייתה מקרית. במקום שכן מקדש קדום לאל הורוס. מקומו במיתולוגיה המצרית הפך אותו לאב טיפוס של שליט שמלכי מצרים שאפו להידמות לו. קרבתו של האתר לתבאי אפשרה למלכי תלמי לאזן את השפעתם של כהני האל אמון שלא אהדו את השלטון התלמיי.‏[2]

המקדש נבנה בשלושה שלבים עם הפסקות בנייה ממושכות. השלב הראשון החל בשנת 237 לפנה"ס והסתיים בשנת 142 לפנה"ס. השלב השני החל בשנת 140 לפנה"ס והסתיים בשנת 124 לפנה"ס. השלב השלישי הסתיים בשנת 57 לפנה"ס.‏[3]

הבנייה החלה בתקופת מלכותו של תלמי השלישי ב-23 באוגוסט 237 לפנה"ס, ותחילה נבנה הדביר, החלק הקדוש ביותר במקדש. טקס חנוכת חלקו הראשון של המבנה התקיים ב-10 בספטמבר 142 לפנה"ס בנוכחות המלך תלמי השמיני ואשתו. אורכו של המבנה בעת חנוכתו היה 53 מטר ורוחבו 33 מטר.‏[2] המקדש כלל בתחילה את ההיכל המרכזי שבו נבנו הדביר וחדרי הפולחן שסביבו, אולם המנחות וההיפוסטיל הקטן.‏[4] ב-17 באוגוסט 212 לפנה"ס החלו לעטר את חלקו הפנימי של המקדש ומלאכת העיטור הסתיימה בשנת 206 לפנה"ס, בתקופת תלמי הרביעי. ב-2 ביולי 140 לפנה"ס החלה בניית ההיפוסטיל הגדול וב-5 בספטמבר 124 לפנה"ס הושלמה תקרתו. השלב השלישי כלל את הקיר ההיקפי החיצוני התוחם את המתחם ואת הפילון. שלב זה הסתיים בטקס חנוכת המבנה שהתקיים ב-7 בפברואר שנת 70 לפנה"ס. בניית הדלת המונומנטלית מעצי ארז הלבנון הייתה האלמנט האחרון שהונח במבנה בשנת 57 לפנה"ס. תאריך הסיום הרשמי של המבנה היה 5 בדצמבר שנת 57 לפנה"ס.‏[5][2] שצוינה בכתובת על גבי המקדש: "תלמי, אוזיריס הצעיר, עם אחותו, המלכה קלאופטרה, המכונה טריפאינה".‏[6]

המקדש הקדום לאל הורוס ששכן במקום קודם לכן, נבנה בכיוון כללי של מזרח-מערב, בעוד המקדש התלמיי נבנה בכיוון כללי של צפון-דרום. ממזרח למקדש המאוחר, נמצאים שרידי פילון של המקדש הקדום. על פי כתובות שנמצאו באתר, המקדש הקדום נבנה בתקופת הממלכה החדשה תחת שלטונם של רעמסס הראשון, בנו סתי הראשון ונכדו רעמסס השני שמלכו בסוף המאה ה-14 לפנה"ס ובתחילת המאה ה-13 לפנה"ס (על פי הכרונולוגיה התיכונה).‏[7]

אין מידע מדויק מתי הפסיק המקדש לתפקד כמרכז דתי לאל הורוס. לאחר שהקיסר הרומי תאודוסיוס הראשון, שמלך במאה ה-4 לספירה, הפך את הנצרות לדת הרשמית באימפריה הרומית, החלה הנצרות להתפשט ביתר שאת במצרים. ייתכן שהמקדש הפסיק לתפקד בתחילת המאה ה-5 וייתכן שמאוחר יותר. ישנן עדויות שכת הפולחן של האלה איזיס במקדש פילה, השוכן 100 ק"מ מדרום למקדש אדפו, המשיכה להתקיים עד תחילת המאה ה-6. העיר העתיקה של אדפו אכלסה במשך הזמן אוכלוסייה נוצרית שהלכה וגדלה. הפסקת הפולחן לדת המצרית לא אירעה במקביל בכל רחבי מצרים. לאחר הפסקת השימוש במקדש כמרכז דתי לאל הורוס, וכשהנצרות הפכה לדת דומיננטית במצרים, נכנסו למקדש נוצרים קופטים והחלו להשתמש בו כמקום מגורים ועבודה. כתוצאה מכך הושחתו בו תבליטים רבים בידי הנוצרים. שריד להשחתה אפשר לראות בתקרה המושחרת של אולם ההיפוסטיל כתוצאה מהצתות שמטרתן הייתה להשחית את הדימויים הדתיים שנחשבו לפאגאנים וכן בגרפיטי על הקירות הכוללים את שמו של ישו, לוקאס ושמות נוספים, וכן צלבים.‏[8]

במהלך מאות שנים נקבר מבנה המקדש מתחת לשכבות של חול מדבר ואדמת סחף הנילוס, עומקו הגיע ל-12 מטר מתחת לפני האדמה. התושבים המקומיים בנו את בקתות הבוץ שלהם מעל שטח מתחם המקדש לשעבר. רק החלקים העליונים של מבני המקדש, במיוחד הפילון, היו גלויים על פני השטח. בשנת 1798 הוא נסקר על ידי משלחת צרפתית שליוותה את נפוליאון במסע המלחמה שלו למצרים.‏[2] בשנת 1860 החל הארכאולוג והאגיפטולוג הצרפתי אוגוסט מארייט לחפור באתר וחשף את המקדש בחפירה שנמשכה עד שנת 1867.

המקדש כוסה במשך השנים בערימות חול וסחף שסייעו לשמר את המבנה, והוא כמעט ולא נפגע לאורך השנים. המקדש נבנה על פי המתכונת של מקדשים מצריים קדומים, ומהווה דוגמה טובה למקדש מצרי עתיק. רמת השימור הגבוהה של האתר הפכה אותו למוקד תיירות במצרים. ספינות תיירים השטות על פני הנילוס מרבות לעצור ליד מבנה המקדש. בעבר עברה דרך הגישה לאתר לצד הקיר המערבי של מתחם המקדש.‏[7] בשנת 2005 חודשה דרך הגישה מהנהר, והיא עוברת דרך האזור שהיה פעם מחצבה ומגיעה למקדש מחזיתו. משמאל לדרך נמצא "תל אדפו", מקומה של העיר העתיקה. במקום נבנה מרכז מבקרים, קפטריה, מוזיאון פתוח וחניה סלולה.‏[9] בשנת 2006 נוספה באתר תאורה מיוחדת המאפשרת לבקר בו גם בשעות הלילה.

בשנת 2003 הוכרז המבנה כאתר מורשת עולמית, כאחד מסדרה של מקדשים שהוגדרו "המקדשים הפרעוניים במצרים העליונה מהתקופה התלמיית והרומית". המקדשים האחרים הם דנדרה, מקדש קום אומבו ומקדש איסנא.

מבנה המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית המקדש: א - פילון, ב - פתח כניסה, ג - חצר גדולה, ד - אולם היפוסטיל הגדול, ה - אולם היפוסטיל קטן, ו - אולם המנחות, ז - ההיכל המרכזי הכולל בתוכו את ח - הדביר ואת ט - חדרי פולחן, כ - המסדרונות בין הקירות החיצוניים של ההיכל המרכזי והקיר החיצוני של המתחם

בניגוד לרוב המקדשים המצריים בעמק הנילוס, מקדש אדפו לא בנוי בניצב לכיוון הנהר. כיוונו הכללי הוא מצפון לדרום. אורכו של המקדש הוא 137 מטר, רוחבו 47 מטר, בחזית הפילון רוחבו 79 מטר. המקדש משתרע על שטח של 6,430 מ"ר. גובהו המרבי מגיע ל-36 מטר, והוא נחשב לפילון הגבוה ביותר בין המקדשים ששרדו במצרים.‏[10] המקדש בנוי מאבן חול והכניסה אליו היא דרך שער כניסה בין שני מגדלי הפילון. משער הכניסה מגיעים לחצר פתוחה גדולה המוקפת משלושה כיוונים בשורה של עמודים הסמוכים לקיר החיצוני של החצר. מהחצר נכנסים להיפוסטיל הגדול המהווה פרונאוס, הכולל שתי שורות של עמודים כשבכל שורה שישה עמודים. אחריו נמצא היפוסטיל נוסף, קטן יותר, הכולל שלוש שורות של עמודים ובכל שורה ארבעה עמודים. האולם הבא הוא אולם המנחות המוביל לאולם נוסף הנמצא על צירו המרכזי של המקדש, שבתוכו נמצא הדביר, החלק המקודש ביותר במקדש, וכן עשרה חדרי פולחן.

הפילון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילון כולל בתוכו מערכת מורכבת של חדרי מדרגות וחללים וכולל ארבעה מפלסים. האור מתקבל מפתחים הנמצאים בחזית הפילון. שני המגדלים של הפילון תוכננו כמעט כתמונות ראי אחד של השני, גם באלמנטים האדריכליים וגם בסצנות החקוקות על פני הפילון החיצוניים. משני צידי שער הכניסה נמצאים שני פסלים של הורוס בצורת בז. הפסלים הגדולים עשויים מאבן גרניט שחורה כשעל ראש הפסל הימני כובע הכתר הכפול המסמל את מצרים העליונה והתחתונה.‏[11] בבסיסי הפילון משני צידי שער הכניסה חקוקות סצנות המתארות את "פסטיבל המפגש היפה" שבו האל הורוס מאדפו מתאחד עם האלה חתחור ממקדש דנדרה.‏[4] על גבי הפילון תיאורים של סצנות קרב של המלך תלמי השנים עשר מעניש את אויביו בפני האל הורוס.‏[12] בחזית הפילון משני צידי השער נמצאים שקעים מאורכים ששימשו כמתקן לדגלים, שני שקעים בכל צד.

החצר הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהפילון נכנסים לחצר הגדולה. אורך החצר מדרום לצפון הוא 49 מטר ורוחבה 42.6 מטר ממזרח למערב. החצר הייתה פתוחה לקהל הרחב, ואליה הוא הביא את המנחות להורוס.‏[10] החצר מרוצפת בדומה לריצוף המקורי,‏[1] סביב החצר משלושה כיוונים מזרח, דרום ומערב שורה של עמודים היוצרים אכסדרה מקורה צרה וארוכה בין הקיר החיצוני של החצר לעמודים. בסך הכול החצר מוקפת ב-32 עמודים. העמודים מעוטרים בכותרות בצורת לוטוס, וגומא פפירוס. הקירות הפנימיים של החצר בתוך המסדרון מכוסים בסצנות שונות וכתובות, כולל כתובות מיתולוגיות המספרות על ייסוד המקדש. אחד הטקסטים החשובים הוא סיפור המאבק בין האל הורוס, שייצג את מצרים העליונה, ואויבו האל סת, שייצג את מצרים התחתונה. במאבק ניצח הורוס את אויבו.‏[4]

ההיפוסטיל הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהחצר הגדולה נכנסים להיפוסטיל בעל מבנה מלבני שכיוונו הכללי ממזרח למערב. האבן הראשונה לבנייתו הונחה ב-2 ביולי 140 לפנה"ס בתקופת מלכותו של תלמי השמיני. משני צידי שער הכניסה נמצאים שני פסלים נוספים של הורוס בצורת בז. הפסל השמאלי נושא גם הוא על ראשו את הכתר הכפול של מלכי מצרים. הפסל הימני קטן יחסית. משני צידי שער הכניסה לאולם על הקיר הדרומי נמצאות שתי לשכות "לשכת הקידוש" בצד המערבי שבו המלך או הכהן הגדול התלבש לטקסי הקודש. הלשכה השנייה בצד המזרחי שימשה לספריית כתבי הקודש של המקדש.‏[7] הלשכה עוטרה בתבליטים של האלה סשת (Sheshat) אלת הידע החכמה והכתיבה. התבליטים בחדר זה שהראו את האלהה של הורוס ואת הקמת המקדש הושחתו. האולם עצמו מכיל 12 עמודים גדולים בשתי שורות התומכים בתקרה. המעבר מחלק את שתי השורות לשלושה עמודים בכל צד. על גבי הקירות הצדדיים סצנות המתארות את טקס יסוד המקדש.‏[4] על התקרה עיטורים של גרמי שמים המייצגים את הרקיע.‏[7] חלק זה של המקדש וגם המשכו היו סגורים לקהל הרחב.

ההיפוסטיל הקטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאולם זה עוברים לאולם היפוסטיל קטן יותר. אולם זה נקרא גם "אולם הפסטיבל". אולם זה והבאים אחריו הם חלק מהמבנה העתיק ביותר במקדש. בנייתו החלה על ידי תלמי השלישי בשנת 237 לפנה"ס והסתיימה לאחר 25 שנים בימי בנו תלמי הרביעי. האולם הכולל גם הוא 12 עמודים התומכים בתקרה ומסודרים בשלוש שורות, 4 עמודים בכל שורה כשהמעבר הוא באמצע. אולם זה צר יותר ועמוק יותר. בצידו המזרחי של החדר יש יציאה החוצה המובילה לנילומטר של המקדש ולחדר אחסון קטן ששימש לאחסון מנחות נוזליות. בצד המערבי יש יציאה לחדר אחסון נוסף שאחסן מנחות מוצקות. דלת נוספת הובילה לחדר שבו הוכנה הקטורת. אולם זה היה מעוטר בפיאנס. האוויר בושם בפרחים, מור ועשבים ריחניים. המשחות הריחניות והבשמים נרקחו על פי מתכונים שהיו רשומים על קירות החדר שבו הוכנה הקטורת.‏[4]

אולם המנחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך נמצא אולם המנחות שהוא אולם רוחבי המהווה מסדרון לאולם גדול "ההיכל המרכזי". על שני צידי הקירות של פתח הכניסה לאולם המנחות מתוארות בפירוט רב הסירות הקדושות של הורוס וחתחור. ממזרח לדלת הכניסה לדביר נמצאת דלת המובילה לחצר קטנה המובילה לחדר מדרגות המשמשות לעלייה לגג. גם בצידו המערבי של החדר יש מעבר לחדר מדרגות לגג. כמו במקדשים מצריים רבים נעשה גם במקדש אדפו שימוש בגג לצורך טקסים דתיים שונים. במהלך "פסטיבל השנה החדשה" פסלו של הורוס מלווה באלים קדמוניים, היה נישא על גבי מנשא מקודש במעלה המדרגות לגג שם התקיים הטקס.‏[13] תבליטים על גבי הקירות של שני חדרי המדרגות מתארים את האירוע.‏[14] בניגוד לשרידים במקדש דנדרה, השרידים היחידים על הגג הם חדרי אחסון הכוללים תאים נסתרים.‏[15] בצמוד לאולם נמצאת חצר מנחות פתוחה שבתוכה נמצא מקדש קטן "המקום הטהור". על תקרת המבנה מופיעים תיאורים של אלת השמים נות.‏[7]

ההיכל המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלך תלמי העשירי עומד על הסירה והורוס תוקעים חנית באל סת המייצג אם הכאוס ואי הסדר, ומופיע בצורת היפופוטם

מאולם המנחות נכנסים להיכל המרכזי שבתוכו נמצא הדביר וסביבו מסדרון המוביל לעשרה חדרי פולחן. באולם זה שכן פסלו של הורוס. לחדר זה רק הכוהן הגדול היה מורשה להיכנס.‏[2] בתוך הדביר הנאוס (אנ') העשוי אבן גרניט שחורה מונוליתית בגובה 4 מטר עליה חרות כרטוש של המלך נכתנבו השני. זהו האלמנט העתיק ביותר במקדש והוא שריד של המקדש הקדום ששכן במקום. נכתנבו השני מלך בין השנים 342-360 לפנה"ס, והיה המלך האחרון ממוצא מצרי, והמלך האחרון של השושלת ה-30 של מצרים. שריד זה מתקופה קדומה סיפק למקדש התלמיי המשכיות עם המקדש הקודם.

בחלקו התחתון של הקיר הימני של הדביר מתואר המלך תלמי הרביעי נכנס לדביר ועוד את האלים חתחור, הורוס ושני הוריו שעברו האלהה תלמי השלישי וברניקי השנייה. בתוך הדביר על כן נמוך שמקורו במבנה קדום יותר, נמצא העתק מודרני מעץ של סירה (barque), זהו מתקן נייד בצורת סירה ששימש ככלי פולחן שתפקידו היה לשאת את האל. ההעתק נותן מושג כיצד נראתה הסירה בעבר ומה היה גודלה.

חדר הדביר מוקף בעשרה חדרי פולחן של האלים מין, אוזיריס, ח'ונסו, חתחור, רע וחדרים נוספים כמו חדר הפשתן וחדר כס המלוכה של האלים. בחלק מחדרי הפולחן יש תאים פנימיים נסתרים.‏[7]

הקיר החיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המבנה הפנימי של המקדש מקיף קיר חיצוני התוחם אותו מסביב והוא המשכו של הקיר החיצוני של החצר הגדולה. על קיר מתוארות זה סצנות רבות וטקסטים כולל טקסטים המתארים את יסוד ובניית המקדש. בצידו הפנימי של הקיר המזרחי התוחם את המקדש מתוארת סצנה שבה המלך תלמי העשירי עומד על סירה והורוס תוקעים בסת חנית. בסצנה סת מתואר כהיפופוטם המסתתר מתחת לסירה. ביניהם נמצאת האלה איזיס.‏[16] הסצנה הזאת מתארת טקס שנתי שהתקיים במקדש, שבו המלך בלווי האלים היה פוגע והורג את האל סת שיוצג על ידי היפופוטם חי או אולי מודל של היפופוטם. ייתכן וטקס זה התקיים באתר גם בתקופות קדומות.‏[17] בצידו הפנימי של הקיר הצפוני מתוארת סצנה נוספת שנחגגה באדפו שבו הוכתר בז חי שייצג גם יחד את האל הורוס ואת המלך.‏[7]

נילומטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחת לקיר החיצוני בצידו הצפוני-מזרחי של המקדש נמצאת מערכת מדרגות המובילה לנילומטר של המקדש. הנילומטר שימש את כוהני המקדש למדוד את רמת ניקיון מי הנילוס ואת גובה פניו בתקופת ההצפות השנתית מדי קיץ.

בית הלידה - המאמיסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האל בס על כותרת העמוד בבית הלידה
"בית הלידה" - המאמיסי. מאחורי המבנה "תל אדפו" בו נמצאים שרידי העיר העתיקה
תבליט, הורוס יונק משדי אמו איזיס

בפינת הדרום מערבית של המקדש, בקרבת המגדל המערבי של הפילון מחוץ למתחם המקדש, שוכן מבנה "בית הלידה" הנקרא גם מאמיסי (Mammisi).‏[18] מבנה זה בעל קומה אחת נבנה בתקופתו של תלמי השמיני כחלק ממתחם המקדש ושימש כבית לידה של השלישייה האלוהית הורוס חתחור ובנם הילד הרסומטוס (Harsomtus).‏[19] נראה שבתחילה היה חלק מהמבנה המרכזי ולאחריו הועבר למבנה נפרד. המבנה היה האתר המרכזי של "פסטיבל המפגש היפה" ושימש גם כמקום קדוש לנשים הרות. המאמיסי מורכב מחדר כניסה הבנוי משורת עמודים, חצר וחדר פולחן. העמודים מעוטרים בתערובת של מוטיבים האופיינים לאדריכלות המצרית ולאדריכלות הקלאסית תערובת שניתן למצוא לעתים במבנים מתקופה זו.

קירות המבנה מעוטרים בסצנות המציגות את סיפור לידתו האלוהית של הרסומטוס בנוכחות חתחור ח'נום ואלים נוספים העוסקים בהריון ולידה. בנוסף מופיעים על קירות המבנה תבליטים המתארים את תלמי השמיני ביחד עם אמו, אשתו ובנו מלווים באל בס.‏[20] בחלק ניכר מהתבליטים נשמרה הצביעה המקורית, במיוחד בצד הדרומי של המבנה. העיטורים כוללים את דמותו של האל הגמד בס שהיה האל המגן על הבית, ובייחוד על אימהות ועל לידה. דמותו מעטרת את העמודים והמשקופים. חדר הלידה מעוטר בסצנות פולחניות של המלך תלמי השמיני והאלים המגישים מנחות. בחלק העליון של הקיר הדרומי והצפוני של בית הלידה מופיעות סצנות בהן רואים את הרסומטוס מטופל על ידי אלות שונות.‏[21]

בצידו האחורי של המבנה נמצאים תבליטים המתארים את הורוס היונק משדי אמו האלה איזיס.‏[22] חזית מבנה העמודים של בית הלידה באדפו הוא השמור ביותר מבין מבנים דומים ששרדו.‏[23]

מבנה המאמיסי שנבנה במקדש דנדרה עוצב על פי דגם מבנה זה.

האזור מחוץ למתחם המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מול בית הלידה נמצאים שרידים אדריכליים דלים, כנראה של המקדש לבז המקודש. בקרבת המגדל המזרחי של הפילון ליד החצר נמצאים שרידיו של פילון מתקופת הממלכה החדשה (המאות ה-16-ה-14 לפנה"ס). אלה שרידיו של מקדש קדום יותר ששכן באתר.

את מבנה המקדש הקיפה חומה, שבתוך שטחו שכנו מספר מקדשי משנה נוספים, חדרי פולחן, חדרי מלאכה, מחסנים, מגורים לכוהני המקדש, אגם קדוש ובית מטבחיים. רוב המבנים נהרסו או ששוכנים מתחת לבתי העיר המודרנית של אדפו.‏[24]

ממערב למקדש נמצא "תל אדפו" תל ענק שבו שכנה העיר העתיקה. האתר שהחל להיחפר החל משנות ה-20 של המאה ה-20 מכיל שרידים מתקופת הממלכה הקדומה האלף ה-3 לפנה"ס ועד התקופה הביזנטית (המאות ה-5-ה-7). מדרום מערב לתל נמצאים בתי קברות מתקופת הממלכה הקדומה והממלכה התיכונה וכן כמה מסטבות כולל המסטבה של איזי מושל האזור בתקופת השושלת השישית (המאות ה-23-ה-24 לפנה"ס). הדרך התיירותית המובילה אל המקדש נמצאת באזור שהיה פעם חלק מהתל והוא נחצב על ידי תושבי האזור שהשתמשו באדמת התל לטיוב אדמותיהם.‏[25]

הפסטיבלים במקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבז החי שהוכתר במסגרת פסטיבל השנה החדשה, קטע מסצנת ההכתרה
חתחור מובאת על גבי סירה למקדש אדפו במסגרת פסטיבל המפגש היפה, תיאור על קירות החצר

במקדש התקיימו מספר פסטיבלים שנתיים. בעונה הראשונה בחודש השלישי התקיים פסטיבל חתחור. בעונה השנייה בחודש הראשון התקיים פסטיבל השנה החדשה. שנקרא גם פסטיבל ההכתרה של הבז הקדוש,‏[26] ובחודש השני לעונה השנייה, פסטיבל הניצחון. בעונה השלישית בחודש השלישי "פסטיבל המפגש היפה".‏[27]

פסטיבל השנה החדשה - חג זה נחגג בחמשת הימים הראשונים של החודש הראשון בעונה השנייה. במהלך הטקס פסלו של הורוס מלווה באלים קדמוניים, היה נישא על גבי מנשא מקודש במעלה המדרגות לגג. לאחר טקס ההתאחדות עם גלגל השמש שכלל תפילה מיוחדת, נישא הפסל בחזרה במורד המדרגות לדביר.‏[13][28] במהלך הפסטיבל נבחר והומלך גם הבז הקדוש שסימל את האל והמלך.

בפסטיבל הניצחון חגגו את ניצחונו של הורוס על סת. בטקס הוצג מחזה דרמטי שמהלכו הורוס והמלך בלווי אלים נוספים היה פוגע והורג את האל סת. במחזה הוצג סת בדמות היפופוטם חי או אולי מודל של היפופוטם. הבחירה בחיה זאת נעשתה משום שחיה זאת נחשבה לחיה עוינת כלפי המצרים. במהלך הטקס הורוס שיוצג במחזה על ידי המלך או כהן, היה פוגע והורס את סת על ידי שתקע בו 10 חניתות. החנית הראשונה הוכנסה בחוטמו של ההיפופוטם. דמותו של ההיפופוטם מופיעה בתיאורים השונים כדמות זעירה, וזאת על פי שיטת האמנים המצריים בהם גובה ייצג כוח. ייצוגו בדמות זעירה הורידה את הפוטנציאל המיתי של הדמות.‏[29] הטקס הסתיים על ידי אכילת עוגה בצורת היפופוטם וזאת כדי לסמל את השמדתו הכללית.‏[1]

הפסטיבל השנתי פסיטבל המפגש היפה התקיים כדי להנציח את הזיווג האלוהי בין האל הורוס ששכן במקדש אדפו לבת זוגו האלה חתחור ששכנה במקדש דנדרה מצפון לאדפו. הטקס התקיים כל שנה ביום הראשון של זריחת הלבנה בחודש השלישי של הקיץ כשהנילוס החל לעלות על גדותיו. בטקס זה הובא פסלה של האלה חתחור לאדפו על גבי סירה כדי להתאחד עם הורוס. לאחר מספר טקסים הובא פסלה של חתחור לבית הלידה במקדש והונח שם עם פסלו של הורוס ביחד עם שני פסלי אלים נוספים. הפסלים שכנו שם בלילות הבאים עד לסיומו של הפסטיבל שהתרחש כשהירח הפך לירח מלא. מטרת הפסטיבל הייתה לסמל את הפוריות והלידה מחדש. אירוע זה בפסטיבל היווה חגיגה גדולה ואירוע עליה לרגל למקדש.‏[30]

המחקר על כתובות המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובות על קירות המסדרון המקיף את מתחם המקדש, מבט לאכסדרת החצר הגדולה

על קירות המקדש חרותות אלפי כתובות. הכתובות חרותות בכל מקום: קירות, עמודים, תקרות, ואפילו על מקומות כמו גומחות תרני הדגלים. כתובות אלה נחשבות כאחד המקורות החשובים למידע על התקופה התלמיית במצרים. הכתובות כוללות מידע על הדת המצרית, היסטוריה פוליטית, מנהלה ונושאים נוספים. הכתובות גם מעבירות רעיונות שרווחו במצרים הפרעונית בתקופות קדומות יותר, ולדעת החוקרים הן מהוות גם את הפרשנות של התלמיים למקורות הקדומים שעמדו לרשותם.

המחקר על הכתובות החל בשנת 1867 מיד לאחר שמארייט השלים את חפירת המקדש. טקסטים רבים פורסמו על ידי חוקרים שונים ביניהם: ‏ Heinrich Karl Brugsch, ‏Johannes Dümichen,‏ Édouard Naville ונוספים. פרסומים אלה כוללים שגיאות העתקה שנבעו מהתנאים הקשים והגרועים אתם נאלצו החוקרים להתמודד, שכללו מחסור בציוד טכני, בעיית תאורה בחלקי המקדש הפנימיים שאינם מוארים, צואת עטלפים וקיני צרעות.

האגיפטולוג הצרפתי אמיל גסטון שסינה (Émile Gaston Chassinat; ‏1868-‏1948) העתיק במשך 40 שנה את כל הכתובות והסצנות המופיעות על כתלי המקדש. את תוצאות מחקריו פרסם בשנת 1932 ב-14 כרכים שכללו 8 כרכים של טקסטים בכתב חרטומים, שני כרכים של סקיצות וארבעה כרכים של צילומים. בשנת 1961 פורסם התרגום האמין הראשון על ידי Constant de Wit.

שני האגיפטולוגים Silvie Cauville ו-Didier Devauchelle פרסמו בין השנים 1990-1984 מהדורה מתוקנת של שני הכרכים הראשונים של שסינה, ובנוסף פרסמו 15 כרכים של חומר שכלל טקסטים ותמונות שלא פורסם לפני כן.

בשנת 1986 ייסד פרופסור דיטר קורט (Dieter Kurth) מאוניברסיטת המבורג את "פרויקט אדפו" (Edfu-Project). מטרת הפרויקט היא לתרגם תרגום מלא את כל הכתובות של המקדש, תוך השוואה ופתרון בעיות לשוניות על ידי ניצול הידע שנצבר בתרגומים קודמים והשוואת נוסחים של טקסטים דומים שכבר תורגמו. הפרסומים של הפרויקט כוללים את כל המקבילות של תרגום בטקסטים אחרים במקדש, ספרות רלוונטית, מדדים אנליטיים וניתוח סיסטמתי של עיטורי המקדש. כל זאת כדי לספק מידע אמין וזמין לחוקרים גם מתחומי מחקר קרובים.

נכון לנובמבר 2013 הפרויקט פרסם את הפרסומים הבאים: בשנת 1998 פרסום מעודכן של כרך 8 של שסינה העוסק בכתובות הפילון. בשנת 2004 כרך 7 העוסק בצד החיצוני של הקיר החיצוני של מתחם המקדש הכולל גם כתובות שלא פורסמו לפני כן. כרכים 5 ו-6 העוסקים בצד הפנימי של קיר החצר והעמודים זמינים בתרגום ראשוני.‏[5]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבליטים וכתובות על הקיר החיצוני האחורי של המקדש

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקדש אדפו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson, עמ' 206
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Pharaonic temples in Upper Egypt from the Ptolemaic and Roman periods, באתר של אונסק"ו
  3. ^ Temple of Horus
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 אדפו באתר Ancient Egypt and Archaeology Web Site
  5. ^ 5.0 5.1 פרויקט אדפו באתר Göttingen Academy of Sciences and Humanities
  6. ^ Berenice III, Ptolemy X Alexander II, Ptolemy XI, Edwyn R. Bevan
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 The Temple of Horus at Edfu
  8. ^ Dieter Kurth, The Temple Of Edfu : Aguide By An Ancient Egyptian Priest, Publisher: American Univ in Cairo Press, 2004, p. 29-30
  9. ^ SPOTLIGHT INTERVIEW 2005 - Dr. Zahi Hawass
  10. ^ 10.0 10.1 מקדש אדפו באתר Askaladdin
  11. ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, עמ' 207
  12. ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson, עמ' 204
  13. ^ 13.0 13.1 The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 68
  14. ^ Edfu Temple באתר sacred-destinations
  15. ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 207
  16. ^ Egyptian Mirage
  17. ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 89
  18. ^ מונח זה לבית הלידה האלוהי מיוחס לשמפוליון ומקורו בשפה הקופטית
  19. ^ Egypt Travel - Aswan: The Temple of Horus at Edfu (Idfu)
  20. ^ Exploring the Life, Myth, and Art of Ancient Egypt מאת Joann Fletcher, עמ' 104
  21. ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 207
  22. ^ Edfu Temple באתר sacred-destinations
  23. ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 73
  24. ^ Egypt: Edfu Temple, A Feature Tour Egypt Story
  25. ^ Tell Edfo by Nadin Moeller באתר המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו
  26. ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ז' עמ' 312
  27. ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 98
  28. ^ Edfu Temple באתר sacred-destinations
  29. ^ Exploring the Life, Myth, and Art of Ancient Egypt מאת Joann Fletcher, עמ' 107
  30. ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 96

קואורדינטות: 24°58′40″N 32°52′24″E / 24.97778°N 32.87333°E / 24.97778; 32.87333

דגל מצרים
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית במצרים

אבו מנהתבאי העתיקה והנקרופוליס שלה (כולל כרנך, דיר אל-בחרי, דיר אל-מדינה, מדינת האבו, מקדש לוקסור, פסלי הענק של ממנון, עמק המלכים, עמק המלכות, ורעמסאום) • קהיר ההיסטוריתאזור סנטה קתרינהואדי אל-חיתאן • המונומנטים הנוביים מאבו סימבל לפילהממפיס והנקרופוליס שלה - שדות הפירמידות ממתחם הפירמידות בגיזה (הכולל את הספינקס הגדול והפירמידות של ח'ופו, חאפרו ומנכאור) עד דחשור (כולל מזע'ונה) • המקדשים הפרעוניים במצרים העליונה מהתקופה התלמיית והרומית (קום אומבו, דנדרה, אדפו ואיסנא)

ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg