תבאי (מצרים)

תבאי העתיקה והנקרופוליס
אתר מורשת עולמית
מקדש חתשפסות בתבאי
מדינה	מצרים
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 3, 6
(למפת מצרים מוגדלת) קהיר אלכסנדריה אל עריש אסואן איסמעיליה לוקסור שארם א-שייח' סואץ ישראל ירדן סודאן ערב הסעודית ל ו ב הים התיכון ים סוף תבאי (למפת מצרים רגילה) קהיר אלכסנדריה אל עריש אסואן איסמעיליה לוקסור שארם א-שייח' סואץ ישראל ירדן סודאן ערב הסעודית ל ו ב הים התיכון ים סוף תבאי

מפת הנקרופוליס של תבאי

תבאי - נוא אמון‏^[1] המקראית, היא עיר מצרית עתיקה, הממוקמת על גדותיו המזרחיות והמערביות של הנילוס, במצרים העליונה. מקום העיר 560 ק"מ דרומית לקהיר, בקרבת היישובים כרנך ולוקסור.

שמות העיר [עריכה]

במצרית עתיקה שמהּ של העיר נאות אמן, שפירושו "עירו של (האל) אמון" (אל מצרי המזוהה עם רע). בתנ"ך נזכרת העיר בעיקר בזיקה ליום הדין על מצרים, בשם נֹ‏א אמון:

	"הֲתֵיטְבִי, מִנֹּא אָמוֹן, הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים, מַיִם סָבִיב לָהּ--אֲשֶׁר-חֵיל יָם, מִיָּם חוֹמָתָהּ."
– נחום ג', ח

בנוסף מכונה העיר ארבע פעמים בשם נֹא:

	"אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי פוֹקֵד אֶל-אָמוֹן מִנֹּא, וְעַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם, וְעַל-אֱלֹהֶיהָ וְעַל-מְלָכֶיהָ; וְעַל-פַּרְעֹה--וְעַל הַבֹּטְחִים, בּוֹ."
– ירמיהו מ"ו, כה

	"וַהֲשִׁמֹּתִי, אֶת-פַּתְרוֹס, וְנָתַתִּי אֵשׁ, בְּצֹעַן; וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים, בְּנֹא. וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי, עַל-סִין מָעוֹז מִצְרָיִם; וְהִכְרַתִּי, אֶת-הֲמוֹן נֹא. וְנָתַתִּי אֵשׁ, בְּמִצְרַיִם--חוּל תחיל (תָּחוּל) סִין, וְנֹא תִּהְיֶה לְהִבָּקֵעַ; וְנֹף, צָרֵי יוֹמָם
– יחזקאל ל', יד–טו

בתרגום ה-70 לספר יחזקאל מתורגם שמהּ "עיר זאוס", וזאת מכיוון שהיוונים זיהו את האל אמון עם האל זאוס. שמות יוונים נוספים היו "דיוספוליס מגנה" וכן תבאי, ומכאן שמה בשפות אירופה (תבאי).

היסטוריה [עריכה]

העיר תבאי יושבה לראשונה בסביבות המאה ה-32 לפנה"ס, והייתה עיר המחוז הרביעית של מצרים העליונה. העיר הפכה לעיר בירה – בתחילה רק של מצרים העליונה בתקופת השושלת ה-11 בתקופת הביניים הראשונה, בסוף האלף ה-3 לפנה"ס, וכמעט כל תקופת השושלת ה-18 בתקופת הממלכה החדשה במאות ה- 16 - 13 לפנה"ס. העיר בגדה המזרחית של הנילוס כללה את לוקסור ואת כרנך, שבהם שכנו בעיקר המקדשים ובנייני השלטון. בחלק זה נמצאו המקדשים הגדולים של האל אמון, אשתו מות' ובנם ח'נום, אשר כונו "השלישייה מתבאי". בגדה המערבית שכנו הנקרופוליס (עיר המתים) המלכותית, הארמונות, משכנות כוהנים, חיילים, אומנים ופועלים ששירתו את המלכים.

תקופת הזוהר של תבאי הייתה בתקופת הממלכה החדשה בימי השושלת ה-18 . כתוצאה מהמלחמות של תחותמס השלישי ואמנחותפ השלישי זרם לעיר שלל רב ונבנו בה מקדשי ענק וארמונות. המלכה חתשפסות בנתה צי סוחר שסחר בין תבאי, ערים על חוף הים האדום ואילת. הסוחרים ייבאו לתבאי לבונה, מור, ביטומן, אריגי פשתן, שמן ערער וקמעות נחושת לתעשיית הקבורה בכרנך.

בתקופת אחנתון ירדה העיר מגדולה כאשר הבירה עברה לאחתאתון. לאחר 20 שנה החזיר תות ענח' אמון את הבירה לתבאי . גם בתקופת השושלת ה-19 הייתה תבאי עיר פורחת. רעמסס השני, שמלך במאה ה-13 לפנה"ס, העביר את הבירה לעיר פי-רעמסס שבאזור הדלתה של הנילוס. יורשיו מיעטו לבנות בתבאי, אבל היא המשיכה לשמש כמקום קבורה למלכי מצרים.

בשנת 663 לפנה"ס כבש אשורבניפל מלך אשור את תבאי ובזז אותה. בתחילת כיבושי אלכסנדר מוקדון במאה ה-4 לפנה"ס, הקים תלמי הראשון את העיר פתולמאיס כבירה חדשה של מצרים העליונה והעיר תבאי ירדה מגדולתה.