אל מקום שהרוח הולך

אל מקום שהרוח הולך

מידע כללי
מאת	חיים באר
שפת המקור	עברית
סוגה	רומן
הוצאה
הוצאה	עם עובד
תאריך הוצאה	2010
מספר עמודים	452
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002809861

אל מקום שהרוח הולך הוא רומן מאת חיים באר, שיצא לאור במסגרת "ספריה לעם" בשנת 2010. הרומן מתאר את מסעו של האדמו"ר מאוסטילה מבני ברק לטיבט, כדי לפגוש שם יק שבו נתגלגלה נשמתו של אחד מאבות אבותיו, "היהודי הקדוש". המסע הוא מפגש בין החסידות לבין הבודהיזם.

תמצית העלילה

עקב סכסוך ירושה נאלץ האדמו"ר מאוסטילה, יעקב יצחק הורוביץ, לעזוב את חצר החסידות בבורו פארק שבניו יורק, שעליה השתלט אחיו, ולהקים חסידות משלו בבני ברק. האדמו"ר הוא מצאצאי "החוזה מלובלין" ו"היהודי הקדוש", שהיו מראשי תנועת החסידות בשלהי המאה ה-18. הוא בן 48, נשוי לא באושר לגולדי ("אני והיא רק דרים תחת קורת גג אחת, לא יותר מכך", תיאר את יחסיו אִתה), ולהם שלושה ילדים שאינם מביאים לו נחת. המשב"ק הנמרץ שלו יצר לאדמו"ר מוניטין של עושה נסים הקרוי "הצנתר האלוקי" (על משקל "הרנטגן") או "הצנתרא דדהבא" (בארמית: "צנתר הזהב").

לאחר ששלוש פעמים הופיעה בחלומו בהמה (לאחר מכן התברר לו ששמה יק) כשעל מצחה כתובה באותיות סת"ם המילה "יק", החליט האדמו"ר לצאת למסע בטיבט, כדי לפגוש בהמה זו, שבה נתגלגלה נשמתו של "היהודי הקדוש". למסע הוא יוצא עם חסידו הנאמן, שמחה דנציגר, יהלומן עשיר מאנטוורפן המממן את המסע. השניים יוצאים לדרך בלי לספר זאת לאיש, בספטמבר 2008, ימים אחדים לפני ראש השנה. הם מסתירים את זהותם החסידית, ולובשים בגדי חולין.

בהגיעם לסין מצטרפים אליהם מדריך תיירים הולנדי, אוסקר פלורין, והזואולוגית ד"ר סלנה ברנרד. הארבעה יוצאים ברכבי שטח, שאליהם נלווית משאית קירור שבה אוכל כשר, למסע בהרי טיבט. במסעם הם פוגשים נזירים מקומיים, שומעים סיפורי נסים ואף חווים מופתים שעושה האדמו"ר הצדיק. תוך כדי המסע מתפתח סיפור אהבה בין האדמו"ר לסלנה.

פרשנות

עטיפת הספר

על עטיפת הספר מופיע תצלום, שמקורו במאגר גטי אימג'ס, של דגלי תפילה טיבטיים - דגלי בד מרובעים וצבעוניים, הנתלים על מנת לברך את הארץ. דגלים אלו ייחודיים לבודהיזם הטיבטי, ואינם בשימוש בענפיו האחרים.

שם הספר

שם הספר, "אל מקום שהרוח הולך", מרמז לפסוקי תנ"ך אחדים העוסקים ברוח:

• ”אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ” (ספר יחזקאל, פרק א', פסוק י"ב), ”עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ” (ספר יחזקאל, פרק א', פסוק כ').
• ”הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן, סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא, אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת” (מגילת קהלת, פרק א', פסוקים ו'–ז').

דוד אסף העיר על שם הספר:

הכותרת "אל מקום שהרוח הולך" אופיינית לתעלוליו הספרותיים של חיים באר ולמעשה האהבה שהוא מנהל עם השפה העברית. הקורא התם, הסמוך ובטוח שמחבר הספר הוא תלמיד חכם שדברי חז"ל וסיפורי צדיקים נושרים מחיקו כמרגליות, סבור אולי שמדובר בפסוק. אך האמת היא שאין פסוק כזה בתנ"ך, וגם לא בתלמוד או במדרש, ולמעשה יש כאן התכה של כמה פסוקים שנזכרים בהם מוטיבים של רוח ושל הליכה.

על כפל המשמעות של המילה "רוח" העיר אסף: "באר בחר לפרש את הרוח של ספרו כרוחו של האדם, זה שמתלבט עם השגרה, שיודע מהו התלם שמצפים ממנו כי ילך בו, ואף על פי כן רוחו עזה מספיק כדי לחרוג ממנו, אף כי לא להתריס לעומתו או למרוד בו".

מרכיבי הרומן

יוסף אורן מזהה ברומן שלושה מרכיבים שלובים:

• רובד פיקרסקי – סיפור המסע בטיבט. רובד זה הוא משרתם של שני הרבדים האחרים, החשובים ממנו.
• רובד ארוטי – סיפור אהבתם של האדמו"ר מאוסטילה וסלנה ברנרד.
• רובד מיסטי – האירועים המיסטיים שפקדו את האדמו"ר מאוסטילה במסעו בטיבט.

לשון הספר

לשונו העשירה של ספר זה, בדומה ללשונם העשירה של ספריו הקודמים של באר, משכה את תשומת לבם של אחדים מסוקרי הספר:

• דוד אדלר:

זו לשון מרתקת, מענגת, לעיתים קסומה. איני מצפה לזיקוקין. איני חסיד המליצות. די לי בכך שהוא עושה בחירה נכונה ומדויקת במילה, צירוף-מילים, ביטוי, מהמבחר העצום העומד לרשותו לשרתו – זו הנאתי הצרופה. והמבחר אכן עצום ורב. הוא עושה שימוש נרחב במכמני השפה לא רק במידה שאינה מצויה אצל סופרים אחרים אלא במידה שממש לא תשוער: מקרא ופוסקים, משנה ותלמוד, לשון חכמים ראשונים ואחרונים, אמרי חסידים ופניני מגידים, עגת חצרות חסידים ("פושטאקעס") ולשון עדות החרדים ("שיחותיו הליליות עם פייגי בשעת הֶרגל-דבר"), וגם לשון סוד הקבלה מהסידור ומהמחזור אך גם מהשפה העברית המתחדשת ומעגתה העכשווית. כשהוא מצליח בקסם כישרונו לרקחם לשפה אחת ודברים אחדים – ללשון שוטפת ומובנת – הרחש העולה מהרקיחה המופלאה הזו הוא מענג.

• אברהם בורג:

הספר הזה כתוב בשלוש שפות שונות לחלוטין, המשתלבות זו בזו בטבעיות המאופשרת רק תחת עטו של באר. הוא כותב עברית. או ליתר דיוק ישראלית יומיומית. מדוברת, תקנית ומובנת. הוא משתמש בה במעברונים הקצרים. בשיחתם של גיבורי המשנה הישראלים ובפיהם של השחקנים הלא-יהודים; באותה משיכת קולמוס הוא כותב גם יהודית. שפה עשירה וחושנית הלקוחה מהתלמודים, מספרות המדרשים, מהפרשנות בת ימי-הביניים ומפיוטי התפילה. היהודית שבפי גיבורי המעשה אינה שפה נלעגת, רצוצה ובוריינית, מן הסוג ששלום עליכם שם בפי גיבוריו. באר מכבד את השפה ואת הדוברים בה. מעטים, אם בכלל, מסוגלים היום ליצור כמוהו עם ובתוך חומרי הגלם של התרבות היהודית הגדולה. מרבית המבעים הספרותיים של ימינו כתובים בישראלית צעירה, רדודה ושדופה מכל מעמקיה. חיים באר ממשיך מסורת קצרה אבל מפוארת של סופרי העבר שבנו גשרים חיים בין עומקי המסורת למרחבי האקטואליה - את אשר עשה משה שמיר לשפה המשנאית ב"מלך בשר ודם" עושה באר לשפת אלפיים השנים האחרונות ב"אל מקום שהרוח הולך"; שפתו השלישית היא השפה החסידית. זאת שפה מיוחדת של סמלים ואלגוריות. של אותות ומופתים. שפת ניו-אייג' ישנה, שלמאזין ערל האוזן נשמעת כמו גיבוב ריק של קלישאות חסרות פשר. ולמשוחח המצוי בתוכה של החוויה אלו עולמות ומלואם.

• עמרי הרצוג:

באר הוא אמן של השפה העברית, שנענית לכל גחמותיו בשלל משלבים לשוניים ובשפע אלוזיות מן המקרא והתלמוד, מסיפורי חז"ל וממעשיות חסידים, ועד לעברית המודרנית של ימינו. גם ברומן הזה הוא מלהטט בשפה כלוליין, עד שדבקים בה לא רק הצדיק ונתינו היהלומן, אלא גם לשון המספר ואפילו קולם של החוקרת האנגלייה ושל החכם הטיבטי מתמסרים לה. כולם דוברים באותו הקול, טומנים את ידיהם במכמניה הכמוסים של העברית ודולים ממנה אוצרות מליציים.

חסידים וסיפורי חסידים

גיבור הספר, האדמו"ר מאוסטילה, יעקב יצחק הורוביץ, הוא דמות בדיונית. מלבדו הספר מלא וגדוש בשמותיהם של ראשי החסידות ובסיפורי חסידים, המובאים בעיקר בפיו של האדמו"ר מאוסטילה, כחיזוק למסר שברצונו להעביר. ראשונים לכך הם יעקב יצחק הורוביץ, "החוזה מלובלין" ויעקב יצחק מפשיסחה "היהודי הקדוש", שהיו מראשי תנועת החסידות בשלהי המאה ה-18, ומוצגים כאבות אבותיו של האדמו"ר מאוסטילה, מצד אביו ומצד אמו, בהתאמה. עוד מוזכרים רבי ירחמיאל מפשיסחה, בנו בכורו של "היהודי הקדוש", שעל שמו קרוי בנו בכורו של האדמו"ר מאוסטילה, רבי שמחה בונים מפשיסחה, תלמידו וממלא מקומו של "היהודי הקדוש", שעל שמו קרוי שמחה דנציגר, הרבי מקוצק, רבי יעקב יוסף מפולנאה, המגיד ממזריץ', רבי יהושע אשר רבינוביץ (האדמו"ר מפוריסוב ובנו השני של "היהודי הקדוש"), שעל שמו נקרא יהושע אשר'ל, בנו השני של האדמו"ר מאוסטילה, הסבא משפולי, המגיד מקוז'ניץ, המגיד מדובנא, הרבי מגור (בעל "חידושי הרי"ם"), רבי דוד'ל מללוב, רבי אלימלך מליז'נסק, האדמו"ר מהוסיאטין, רבי שלמה'קה מזווהיל, הרב חיים דוד ברנהרד ("האדמו"ר הרופא") ועוד.

לאחר ששמע מהאדמו"ר סיפורי חסידים רבים אומר פלורין "שפע הסיפורים והציטוטים שלו כבר היו לי לזרא. מתחשק לי לצרוח 'די מספיק, רבּיי הורוביץ, תגיד כבר משהו פשוט, לא מהוקצע, אבל משהו שהוא שלך ולא משהו שאמר החכם הזה או הצדיק ההוא'".

על המקום המרכזי שתופסת החסידות בספר זה, לעומת מקומה המשני בספריו הקודמים, אמר באר (בריאיון לצור ארליך):

אמי, שעזבה את העולם החרדי, הייתה בת היישוב הישן של הפרושים, המתנגדים. עם אירוניה, ציניות, שום התלהבות. החגים הכי מסובכים להם הם פורים ושמחת תורה. בשנים האחרונות אני איכשהו מוצא את עצמי נגרף, או חותר, לחופים של אבא שלי. הוא היה יהודי מהעיר אוברוץ', שכמה מגדולי החסידות ישבו בה, בן למשפחה חסידית. והאמת היא שכבר מילדותי, מאז נתן לי הרב זוין במתנה לבר מצווה את 'סיפורי חסידים' שלו, נמשכתי לסיפור החסידי, לגאולה דרך הסיפור.

היפוך הלב

בריאיון לעיתונאית מיה סלע אמר באר: "האם יכול להתחולל אצל אדם בגיל מבוגר 'היפוך הלב'. נניח אנשים כמוני או בני דורך, יש להם בן זוג אחד ואם זה לא מסתדר אז הם מחליפים בן זוג, זה לא ממש היפוך הלב. אבל לקחת אדם כל כך מרובע כמו האדמו"ר הזה. האנשים הכי מרובעים שיש להם הכי הרבה מה להפסיד זה האדמו"רים, הרבנים." חוקרת הספרות נורית גוברין הרחיבה בנושא זה של היפוך הלב וציינה: "לדעתי 'היפוך הלב' הוא הנושא המרכזי של הספר. ... כל גיבורי הספר עוברים תהליך של השתנות מתחילת הספר לסיומו. כל אחד נכנס למסע איש אחד ויוצא ממנו איש אחר. בהכללה אפשר לומר שזהו תהליך של היפתחות, התרככות, הבנה לשונה ולזר. גילוי כוחה של האהבה. תהליך השתנות כזה עובר גם על הקורא."

בהמשך מפרטת גוברין כיצד מתהפך לבו של הקורא: "ככל שהקורא מתקדם בקריאת הספר, מתהפך בו לבו. הקורא עובר תהליך של שינוי ביחס לגיבור הספר: מריחוק והסתייגות, לעג וביקורת, יחסו משתנה לקִרבה, להזדהות ולאמפתיה. יותר ויותר לומד הקורא להבין ואף לאהוב את האדם המתגלה מעבר לדמות הצדיק, את הבשר ודם שבו, את מי שכמהָּ לאהבה אמיתית של אישה, אהבה שלא זכה לה בחיי נישואיו."

ספרים שאתם מתכתב הרומן

הרומן "אל מקום שהרוח הולך" מתכתב עם ספרים אחדים, מהם שמוזכרים בו במפורש, ומהם שנרמזים.

• המוטו שבפתח הרומן הוא ציטוט מספרו של מנדלי מוכר ספרים, "מסעות בנימין השלישי". אף ההקדשה שבפתח הרומן, "לסבא, שלום יעקב אברמוביץ'" (שהם כינויו ושמו האמיתי של מנדלי מוכר ספרים) מכוונים לספר זה. בדומה ל"מסעות בנימין השלישי", גם "אל מקום שהרוח הולך" הוא סיפור מסעם של שניים – האדמו"ר מאוסטילה ושמחה דנציגר ברומן שלפנינו, לעומת בנימין השלישי וסנדריל ב"מסעות בנימין השלישי".
• "גוג ומגוג", ספרו של מרטין בובר, עוסק במאבק על הדרך להשגת הגאולה בין החוזה מלובלין ובין היהודי הקדוש, שהם אבות אבותיו של האדמו"ר מאוסטילה. לשני מנהיגי חסידות אלה מקום נרחב גם ברומן שלפנינו, שבו קוראת סלנה את ספרו של בובר (בתרגום לאנגלית), ומופתעת לגלות את הזיקה שבינו ובין האדמו"ר מאוסטילה, אהובה.
• חוקרת הספרות ניצה בן-דב מוצאת זיקה סמויה בין הרומן שלפנינו ובין ספרו של ש"י עגנון, "תמול שלשום". היא מציינת שהאותיות "יק" הכתובות על מצח הבהמה שנגלית לאדמו"ר מאוסטילה בחלום, אינן רק קצות השם "יעקב יצחק", שהוא שמו של האדמו"ר מאוסטילה וגם שמם של שניים מאבות אבותיו, אלא הן גם ראשי תיבות של "יצחק קומר", גיבור הרומן "תמול שלשום". עוד היא מציינת שבשני הרומנים יש חיה שאותיות עבריות כתובות עליה: הכלב בלק ב"תמול שלשום" והיק ברומן שלפנינו. פרטים נוספים מחזקים את הזיקה שהיא מוצאת בין שני הרומנים.
• חוקרת הספרות נורית גוברין מציינת:

"הכנסת כלה" הוא אחד ממקורות ההשראה של "אל מקום שהרוח הולך", והשפעתו עליו היא נושא למחקר מרתק מיוחד, לא רק במוצאו של גיבור הספר, הצדיק יעקב יצחק, מסעו עם בן־לווייתו, אלא בין השאר גם באותו שילוב מרתק של "סיפורי מעשיות" במהלך העלילה, ותרומתם לקידומה ולהעמקה במשמעותה.

דוד אסף עמד על מקורות ההשראה של הרומן:

באר ניזון משתי סוגות ספרותיות שהתחרו זו בזו במשך כל המאה התשע עשרה והעשרים: ספרות השבחים החסידית מכאן והסטירה המשכילית האנטי-חסידית מכאן. שני זרמי השפעה מנוגדים בתכלית אלו נפגשו בדמיונו היוצר של באר ויצרו את מה שהוא בעיני ההישג החשוב של הספר: הבלבול, המבוכה וחוסר היכולת לקבוע עמדה ערכית חד-משמעית כלפי הצדיק ועולמו.

נוכחות המחבר בספר

ספרו של באר "חבלים" הוא רומן אוטוביוגרפי, שבו המחבר, חיים באר, הוא גם המספר. ספרו "לפני המקום" הוא ספר ארס פואטי העוסק בתהליך יצירתו של ספר זה עצמו, ובו חיים באר הוא אחת הדמויות המרכזיות. בספר שלפנינו נוכחותו של באר פחות בולטת מאשר בשני קודמיו, אך בפרק האחרון של הספר, במעין אפילוג, מגיעה סלנה ברנרד לביקור בישראל, ובו היא פוגשת במקרה בסופר (שמו אינו מצוין) ומציעה לו לכתוב ספר על מסעו של האדמו"ר מאוסטילה לטיבט. זהו, אם כך, מרכיב ארס פואטי בספר. במהלך פגישתם מתברר שסופר זה כבר הוזכר בספר, כתייר דובר עברית שזיהה את האדמו"ר מאוסטילה בטיבט. עוד קודם לכן נרמז באר בתיאור "סופר ומרצה באחת האוניברסיטאות", המגיע לבית מדרשו של האדמו"ר מאוסטילה.

כתיבת הספר

לקראת כתיבת הספר יצא מחברו, חיים באר, לטיול בטיבט, לאחר אולימפיאדת בייג'ינג שהתקיימה בשנת 2008 יחד איתו נסעו בנו צביקה באר וד"ר מיכאל ביזר, בהדרכת יותם יעקבסון. לשם כתיבת הספר יצא באר לשבתון באוניברסיטת טקסס באוסטין. הוא מעיד שעסק בכתיבת הספר 16 שעות ביממה.

לקריאה נוספת

• ניצה בן-דב, "אל מקום שהלב מושך: קשרים וקשרי קשרים בין 'אל מקום שהרוח הולך' של באר ובין 'תמול שלשום' של עגנון", בקובץ: חנה סוקר-שווגר וחיים וייס, מלאכת החיים - עיונים ביצירתו של חיים באר, הוצאת עם עובד, תשע"ד. (הספר בקטלוג ULI)
• דוד אסף, "הצדיק שבא אל ההר: היסטוריה וספרות ב'אל מקום שהרוח הולך'", בקובץ: חנה סוקר-שווגר וחיים וייס (עורכים), מלאכת החיים - עיונים ביצירתו של חיים באר, הוצאת עם עובד, תשע"ד
• נורית גוברין, "היפוך הלב: עוד על ספרו של חיים באר 'אל מקום שהרוח הולך'", בספרה קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה, כרך ה, הוצאת גוונים, 2015, עמ' 511–517. (הספר בקטלוג ULI)
• חיים באר, אל מקום שהרוח הולך, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית - ספרות ישראלית במאה ה-21" עמ' 315–320, הוצאת כרמל, 2017.

קישורים חיצוניים

• שמואל ריינר, חסידות על פי תהום: מבט על משבר החסידות בזמננו בעקבות הספר 'אל מקום שהרוח הולך', מעגלים ח, תשע"ג, עמ' 175–189.
• דוד אדלר, ממקום למקום: ברלין ולהאסה לא היו מעולם קרובות יותר, חלק א, חלק ב, באתר "יקום תרבות".
• יוסף אורן, אל מקום שהרוח הולך - מאוטופיה למיסטיקה: חלק א, חלק ב, באתר "e-mago",‏ 2010
• שחר ארזי, לך לך אל עצמך, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2010
• עמרי הרצוג, אל מקום שהרוח הולך מאת חיים באר | מעשה ביצחק והיאק, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2010
• אברהם בורג, חיים באר ושפתו היהודית, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2010
• ניצה בן-דב, שרף, שרפים וההר הבוער : השרפה בכרמל על רקע ספרו של חיים באר "אל מקום שהרוח הולך", כיוונים חדשים 24, יוני 2011, עמ' 252-245, באתר ההסתדרות הציונית העולמית
• נורית גוברין, על בגידה ונאמנות, כיוונים חדשים 23, דצמבר 2010, עמ' 277-269, באתר ההסתדרות הציונית העולמית
• יעל גבאי, באר המשאלות, באתר ynet, 13 בספטמבר 2010
• אריק גלסנר, בהמה טיבטית, שתי אותיות: על ספרו החדש של חיים באר, באתר nrg‏, 14 בספטמבר 2010
• מיה סלע, עכבר העיר אונליין, חיים באר והגרסה היהודית של דון קישוט, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2010
• צור ארליך, רומאן בהשגחה פרטית: עם חיים באר על יאקים קדושים וידיים מכוונות, 11 בספטמבר 2010
• "אין מצב להיות מאושרים", באתר ynet, 4 בנובמבר 2010
• הספר "אל מקום שהרוח הולך", באתר "סימניה"