אמפטמין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אמפטמין (alpha-methyl-phenetylamine מכונה גם "ספיד") הוא סם פסיכואקטיבי ממריץ סינתטי המשמש כמדכא תיאבון בבקרת משקל גוף, ולטיפול בנרקולפסיה (נרדמות) ובהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). האמפטמין שכיח גם בתור סם רחוב, בייחוד בתערובות עם סמים אחרים. אמפטמין ניתן לשאוף (בצורתו האבקתית, "להסניף"), לבלוע כגלולה, לעשן או להזריק. כאשר האמפטמין נלקח כגלולה, האפקט של הסם הוא "חלק" יותר (מתון יותר) ונמשך יותר זמן. לעתים אמפטמין נלקח גם כדי להגביר את התופעות השונות של סמים אחרים. ספורטאים משתמשים באמפטמין להגברת השגיהם, ולכן נחשב כסם אסור בספורט. שימוש כרוני באמפטמין עלול לגרום לתלות פסיכולוגית חמורה (ראו: התמכרות). שימוש לטווח ארוך עלול לגרום לתשישות ולתת-תזונה, ובמינונים מופרזים עד כדי אפיסת כוחות ומוות.

היסטורית הסם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמצית שהופקה מהצמח אפדרה, שימשה ברחבי אירופה למטרות רפואיות. בעקבות הביקוש הרב החלו לסנתז את החומר הפעיל באפדרה, האפדרין (שמשמש עדיין כתרופה מקובלת). האמפטמין סונתז לראשונה ב-1887 בברלין על ידי הכימאי הרומני לזר אדליאנו. מאוחר יותר סונתז האמפטמין מהאפדרין על ידי חיזור .

השימוש בחומר מביא לאופוריה ממושכת. כמו כן, הוא גורם לאנורקסיה (איבוד תיאבון), ולתחושת מרץ. בזכות השפעות אלה החליטו להשתמש בו ככדור מרץ הניתן לחיילים לפני משימות. לאחר מספר חודשים גילו שהחיילים שקיבלו את הכדור אכן הראו מרץ רב יותר כל עוד לקחו את הכדור, אך כאשר הפסיקו לקבל אותו, החיילים נכנסו למצב שהוגדר כ"דאון" - דיכאון קשה, ועייפות מתמשכת.

מאוחר יותר, נכנס האמפטמין לפקודת הסמים של ארצות הברית (Controlled substance act), במערכה השנייה, השמורה לחומרים בעלי פוטנציאל התמכרות גבוה להם יש שימוש רפואי. החומר החל להימכר בצורה בלתי חוקית בשם "ספיד". האמפטמין שנמכר ברחוב עלול להיות מהול ולהכיל אפילו רק כ־5% של החומר הפעיל אמפטמין. החומרים המוהלים עלולים להיות רעלנים הפוגעים בגוף ובמוח, וכן חומרים המפרקים את ממברנת התא (כגון אצטון ומלח).

האמפטמין נמכר כיום תחת תרופת המרשם אדרל.

פרמקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מולקולת האמפטמין

האמפטמין מתחיל לפעול במוח כחצי שעה לאחר לקיחתו, והאפקט שלו שם נמשך שעתיים עד ארבע שעות. החומר מביא להצפה המוח במוליך העצבי דופמין (בעיקר באזור מרכז התגמול), וכמו כן לעלאה ברמת הסרוטונין ונוראפינפרין. הוא עושה זאת על היקשרות לחלבוני טרנספורטר מונואמין (Monoamine Transporter DAT - טרנספורטר דופאמין, וכמו כן של נוראפינפרין וסרוטונין) המובילה לעלייה בכמות הדופאמין במרווח הסינפטי. הצפת המוח בדופמין היא שמביאה להרגשה הטובה ולתחושת האופוריה. הדבר גם מסביר את הרגשת הדיכאון הממושכת שמגיעה לאחר השימוש בסם- האמפטמין מכלה את מאגרי הדופמין במוח, ומביא לרמות נמוכות ביותר של דופמין לאחר השפעתו. שימוש ממושך באמפטמין עלול להביא לפגיעה ארוכת טווח במערכת הדופמינרגית על ידי הידללות קולטני הדופמין, המביאה לאנהדוניה (אי יכולת לחוות עונג). פגיעה זו יכולה להימשך חודשים ובמקרים חמורים שנים רבות עד שכמות הקולטנים חוזרת לרמה נורמלית. מנות גדולות של אמפטמין עלולת להביא למצב פסיכוטי בשם פסיכוזת אמפטמין[1][2], ככל הנראה בגלל כמות הדופמין הגבוהה בסינפסות (ראו הנחת הדופמין של סכיזופרניה).

השפעות פיזיולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף להשפעתו על המוח, משפיע האמפטמין גם על הגוף. הוא מעלה את פעילותה של מערכת העצבים הסימפתטית, ובכך מביא לעלייה בלחץ הדם, להרחבת האישונים ולהזעה רבה וסמיכה. השפעה זו עלולה לגרום לדפוסי שינה משתנים, סחרחורות, תנועות גוף בלתי רצוניות (עוויתות או טיקים), היפראקטיביות, בחילה, גרד, עור חיוור ושומני, ירידה בתפקוד וביעילות המערכת החיסונית, בעיות לב, שבץ ונזקים לכבד, כליות וריאות. כאשר האפטמין נשאף, הוא עלול לתקוף את ריריות האף העדינות. מאידך הוא מוביל לערנות גדולה ולהפחתת עייפות.

האמפטמין אינו משמש אתלטים, שתחום ההתעמלות שלהם כולל מאמץ לב-ריאה מוגבר במיוחד, מכיוון שאמפטמינים מעמיסים מתח רב מאוד על הלב. בנוסף, שימוש ארוך בסם יכול להביא לתופעות פרקינסוניות ולבעיות מוטוריות נוספות. חלק מהאנשים המשתמשים בסם זה, משתמשים בו לצורך הרזיה על ידי הפחתת התיאבון כתוצאה מהשפעת הסם.

השפעות פסיכולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריכוז מוגבר, אופוריה, דיבור מהיר, הפסקת תופעת חלימה (איבוד של שנת חלום - REM), והתמכרות. שימוש ממושך עלול לגרום לעצבנות, אלימות ושיפוט לקוי, בעיקר בשל מחסור בשינה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמפטמין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Young, D. & Scoville, W.B. (1938) Paranoid psychosis in narcolepsy and the possible danger of benzedrine treatment. The Medical clinics of North America, 22, 637-46.
  2. ^ Kalant, O.J. (1966) The amphetamines: Toxicity and addiction Springfield, Ill: Charles C Thomas Publishers.


פנתילאמינים

2C-B2C-C2C-D2C-E2C-I2C-N2C-T-22C-T-212C-T-42C-T-72C-T-83C-E4-FMPאמפטמיןבופרופיוןקאתיןקאתינוןדזוקסידיאתילקאתינוןדימתילקאתינוןDOCDOBDOIDOMbk-MBDBדופמיןBr-DFLYאפדריןאפינפריןאסקליןפנפלוראמיןלבלבוטרוללבמטמפטאמיןMBDBMDAMDMAbk-MDMA/MDMC/MethyloneMDEAמסקליןמתאמפטמיןמתקאתינוןMDPVמתילפנידאטנוראפינפריןפנטרמיןסאלבוטאמולטיראמיןונלפקסין

אזהרה: השימוש בסמים אסור על פי חוק במדינות רבות, ועלול לגרור ענישה חמורה ונזק בריאותי בלתי הפיך.