נרקולפסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נרקולפסיהעברית: נִרְדָּמוּת; באנגלית: Narcolepsy) הינה הפרעה נוירולוגית כרונית, ללא קשר למחלות נפש או בעיות פסיכולוגיות, הנגרמת בדרך כלל בשל חוסר יכולת של המוח לווסת את מחזורי השינה והערות‏[1]. אנשים עם נרקולפסיה חווים לעתים קרובות הפרעות בשנת הלילה, ודפוסי שינה לא נורמליים במהלך שעות היום. מבין המאפיינים של הפרעה זו הם:

נרקולפסיה נגרמת קרוב לוודאי כתוצאה ממכלול של מוטציות גנטיות ומומים המשפיעים על גורמים ביולוגיים ספציפיים במוח, בשילוב עם גורמים סביבתיים המפריעים במהלך ההתפתחות התקין של המוח, כגון וירוסים.‏[3]

המונח נרקולפסיה, מקורו מהמילה הצרפתית narcolepsie, אותה טבע הרופא הצרפתי ז'אן בפטיסט אדוארד גלינאו (Jean-Baptiste-Édouard Gélineau), על ידי שילוב של המילה היוונית νάρκη (נרק, narkē, " חוסר תחושה " או " קהות חושים " ) ,‏[4][5] ו-ῆψις (לפסיס, lepsis, "התקף" או "פרכוס").‏[6]

סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיווג הבינלאומי של הפרעות שינה ( ICSD ) לשנת 2001, מסווג ומפריד בין תסמונות ההיפרסומניה (הפרעות עייפות מופרזת בשעות היום), נרקולפסיה, היפרסומניה אידיופטית והיפרסומניה נשנית ( כמו תסמונת קליין לוין). הסיווג הבינלאומי מוסיף ומסווג את הנרקולפסיה חלוקה נוספת - נרקולפסיה שבנוסף מתאפיינת בקטלפסיה וזו אשר לא לא מתאפיינת.‏[7] ה- ICSD מגדיר נרקולפסיה כ"הפרעה שהגורם לה לא ידוע, המתאפיינת בעייפות מוגזמות, אשר בדרך כלל מלווה בקטלפסיה ותופעות שנת REM - נוספות, כגון שיתוק שינה והזיות היפונגגיות". הוא גם קובע סטנדרטים בסיסיים לאבחנה של נרקולפסיה, דרך 2 סטים של קריטריונים מוגדרים, כמפורט להלן‏[8]:

קריטריונים לאבחון נרקולפסיה מינימאליים, סט ראשון :

  • "הרדמויות בשעות היום או שקיעה בשינה ", אשר "מתרחשות כמעט מדי יום במשך 3 חודשים לפחות" "
  • קטפלקסיה‏[8]

קריטריונים לאבחון נרקולפסיה מינימאליים, סט שני :

  • " תלונות על עייפות יתר או חולשת שרירים פתאומית. "
  • מאפייני הפרעות שינה כגון : שיתוק שינה , שיבוש בפרק השינה המרכזי (בדר"כ שנת הלילה); הזיות היפנגוגיות ; התנהגויות אוטומטיות.
  • פוליסומונגרפיה עם אחד או יותר מהמאפיינים הבאים : "חביון שינה הנמשך פחות מ -10 דקות", " חביון שנת REM הנמשך פחות מ -20 דקות " ; מבחן MSLT עם ממוצע חביון שינה של פחות מ -5 דקות ; " שנת REM מיידית, פעמיים או יותר " ( SOREMPs ) (נרקולפטים בדרך כלל חווים את שלב REM של השינה תוך 5 דקות מהרגע בו הם נרדמים, בעוד שרוב האנשים לא חווים שנת REM אלא עד שעה מאוחר יותר.)‏[9]
  • "היעדר מחלות או הפרעות נפשיות המתאפיינות בסימפטומים אלו " (ראה: היפרסומניה, אבחנה מבדלת)‏[8]

בהיעדר קטלפסיה ברורה , האבחון לנרקולפסיה הופך קשה הרבה יותר. מונחים וקטגוריות שונות, כגון היפרסומניה מעורפלת, א-טיפיקלית וכו', נמצאים תחת שימוש כדי לסווג חולים אלו אשר עשויים להיות בשלב התפתחות של נרקולפסיה.‏[8]

סימנים ותסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפטומים הקלאסיים של נרקולפסיה, מכונים לעתים קרובות "הטטרדה של נרקולפסיה" והם: קטלפסיה ,שיתוק שינה , הזיות היפנגוגיות ועייפות מופרזת בשעות היום.‏[10]

תסמינים אחרים כוללים התנהגויות אוטומטיות‏[11][12]. אין הכרח שתסמינים אלו יופיעו אצל כל החולים. בין שאר המאפיינים, ניתן למנות חלומות מציאותיים ביותר אשר עשויים להופיע על בסיס קבוע, גם בזמן תנומות קצרות מאוד ושנת הלילה עשויה להיות מקוטעת ולהתאפיין ביקיצות תכופות.

המאפיין העיקרי אם כן של הנרקולפסיה הוא עייפות מופרזת בשעות היום (EDS - excessive day time sleeping) גם לאחר שנת לילה מספקת. אדם נרקולפטי צפוי להיות מנומנם, להירדם או להיות מאוד עייף במהלך שעות היום, לעתים קרובות בזמנים ובמקומות שאינם הולמים. אולם אין הם ישנים יתר על המידה, הסיבה לכך היא שאדם נרקולפטי אינו מסוגל לחוות את השינה העמוקה והבריאה אשר אנשים בריאים חווים. למעשה, נרקולפטים חיים את חייהם במצב מתמיד של חוסר שינה קיצוני. תנומות במהלך היום עלולות להתרחש בהפתעה, ובלתי ניתן לעמוד בפניהם מבחינה פיזית. תנומות אלה יכולות להתרחש מספר פעמים ביום והן בדרך כלל מרעננות, אולם למספר שעות בלבד לכל היותר. בהיעדר סימפטומים "דרמטיים" ובולטים אחרים, עייפות מופרזת בשעות היום (EDS) יכולה להתבטא באופן שמאפשר אורח חיים נורמלי ברמה כלשהי. נרקולפטים רבים מתרגלים למצב חוסר השינה עד שאין שמים לב עד כמה יוצא דופן מצבם.

קטלפסיה הינה מצב אפיזודי המתבטא באובדן טונוס שרירים, הנע בין חולשה קלה כגון רפיון בצוואר או ברכיים, שרירי פנים רפויים, חולשת ברכיים (המכונה לעתים קרובות " קריסת ברך" )‏[13], חוסר יכולת לדבר באופן ברור ועד לקריסת גוף מלאה‏[14]. התקפים בדרך כלל מעוררים על ידי תגובות רגשיות פתאומיות כגון צחוק, כעס, הפתעה או פחד ועשויים להימשך בין מספר שניות למספר דקות. במקרים מסוימים, קטלפסיה עשויה להיות דומה להתקפים אפילפטיים[14]. בדרך כלל, בזמן ההתקף יכולת הדיבור נפגמת, הראייה נפגעת (לדוגמה: ראייה כפולה או חוסר היכולת להתמקד). מנגד, חוש השמיעה ומצב הכרה נשארים ברמת תפקוד גבוהה. ישנן עדויות על חוויית חושים מוגברים של טעם וריח.‏[15] לקטלפסיה השפעה נפשית על חולי הנרקולפסיה. חוסר האונים ורתיעה מפני תגובות אפשריות מביאים חולים רבים לידי חרדה והימנעות מקרבתם של אנשים או מצבים שעלולים לעורר התקף.

שיתוק שינה הוא חוסר יכולת זמנית לדבר או לזוז כאשר מתעוררים (או בתדירות נמוכה יותר ,כאשר נרדמים) . סימפטום זה יכול להימשך מספר שניות עד דקות ומלווה לעתים בהזיות. למרות שהתופעה עלולה להיות חוויה מפחידה אין היא מסוכנת.

הזיות היפנגוגיות הן חוויות-חלומות עזים ומציאותיים, אשר מתרחשות בשלב ההיפנגוגי – שלב הביניים שבין עירות לשינה. נרקולפטים יחוו הזיות היפנגוגיות בסבירות גבוהה הרבה יותר מאדם רגיל.

התנהגות אוטומטית היא תופעה בה אדם ממשיך לתפקד (לדבר, להעביר חפצים וכו ') כשלמעשה הוא נתון בשינה. לכשהוא מתעורר לא יהיה לו שום זיכרון את המעשה. ההערכה היא כי עד 40 אחוזים מהאנשים הלוקים בנרקולפסיה חוו התנהגות אוטומטית.

תסמין נפוץ נוסף הוא נדודי שינה לפרקי זמן ארוכים.

כמו שנאמר, ברוב המקרים, התסמין הראשי להופיע של נרקולפסיה הוא עייפות קיצונית בשעות היום. שאר התסמינים יכולים להופיע לבד או כצירוף, חודשים עד שנים לאחר ההרדמויות היומיות. ישנה וריאציה רבה בהתפתחות, חומרת וסדר הופעת הקטלפסיה, שיתוק שינה והזיות היפנגוגיות בכל אדם ואדם. רק כ -20-25 אחוזים מאנשים המאובחנים בנרקולפסיה יחוו את כל ארבעת הסימפטומים. העייפות הקיצונית בשעות היום נמשכת בדרך כלל לאורך כל חיים בעוד שההזיות ההפינגוגיות ושיתוק השינה יכולים לחלוף. קטלפקסיה נחשבת בדרך כלל מאפיין ייחודי של נרקולפסיה בעוד ששיתוק שינה ואת הזיות היפנגוגיות יכולים לחוות גם אנשים להם אין נרקולפסיה, בתדירות גבוהה יותר אצל אלו אשר הסובלים ממחסור קיצוני של שינה.

הסימפטומים של נרקולפסיה, בעיקר עייפות מוגזמת בשעות היום והקטלפסיה, הם לעתים קרובות מספיק חמורים כדי לגרום לבעיות בחיים החברתיים, אישיים והמקצועיים של אדם.

מערכת העצבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל, כאשר אדם ער, גלי מוח ניתנים לתיאור על ידי מודלים שונים כתבנית אופיינית. כאשר אדם נכנס לשלב השינה העמוקה, גלי המוח הופכים איטיים יותר ופחות סדירים. מצב שינה זה נקרא שינה ללא ריצוד עיניים מהיר ( non rapid eye movment - NREM ). לאחר כשעה וחצי של שנת NREM, גלי המוח מתחילים להראות דפוס פעיל יותר. מצב שינה זה, שנקרא שנת ריצוד עיניים מהיר או בקיצור רע"מ ( REM-rapid eye movments), הוא השלב המזוהה ביותר עם תהליך החלימה. בשלב זה הגוף נתון תחת א-טוניית REM, א-טונציה (ריפיון) של השרירים המשורטטים המונעת מהם לפעול.

בנרקולפסיה, סדר ואורך פרקי שנת NREM וREM- מופרעים, כששנת ה-REM מתרחשת מיד עם תחילת השינה במקום לאחר פרק של שנת NREM. לפיכך, נרקולפסיה היא הפרעה שבה שנת REM מופיעה שלא בזמן נורמלי. כמו כן, חלק מהמאפיינים של שנת REM, אשר מתרחשים רק בזמן שינה כמו: א-טונציה שרירית, שיתוק שינה, וחלומות מתרחשים מחוץ לזמן השינה. לדוגמה, חוסר שליטה שרירית יכול להתרחש במהלך ערות בזמן התקף קטפלקסיה, יש הטוענים כי זוהי חדירה של אטוניציית רע"מ אל זמן העירות. שיתוק שינה וחלומות יכולים להתרחש גם בזמן בזמן שינה או בזמן עירות. במילים אחרות, המוח אינו עובר את השלבים הרגילים של הרדמות ושינה עמוקה אלא עובר מעברים חדים בין שנת רע"מ לעירות. שנת הלילה אינה כוללת שינה עמוקה ברמה מספקת, ולכן המוח מנסה "לפצות" על כך במהלך היום, ומכאן העייפות המוגברת.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליטה העצבית בזמן מצבי שינה נורמלים והקשר לנרקולפסיה מובנים באופן חלקי בלבד. שינה נרקולפטית מאופיינת במעברים פתאומיים ממצב עירות לשנת REM עם מעט או ללא מעבר דרך שינה שאינה - REM. השינויים במערכות המוטוריות והפרופריוצפטיביות במהלך שנת REM נחקרו בשני מודלים אדם ובעלי חיים. במהלך שנת REM נורמלית, די פולריזציית ההנוירונים המוטוריים שבעמוד השדרה ובגזע המוח, מייצרת א-טוניה (ריפיון) כמעט מלאה של שרירי שלד באמצעות מסלול רטיקולוספינאלי יורד מעכב. אצטילכולין עשוי להיות אחד מהמוליכים העצביים המעורבים במסלול זה. בנרקולפסיה, לעיכוב ברפלקסים של מערכת התנועה בזמן קטלפסיה יש מאפיינים דומים אותם ניתן לצפות, בדרך כלל, בשנת REM רגילה.‏[9]

למרות שהגורם לנרקולפסיה עדיין לא נקבע, מדענים גילו מצבים מסוימים הנראה כי הם קשורים לעלייה בסיכון ללקות בנרקולפסיה ונראה כי יש קשר חזק בין אנשים הלוקים בנרקולפסיה לדפוסים גנטיים מסוימים.

גורם אחד קשור לאזור מסוים הנמצא על כרומוזום 6 המכונה complex HLA.‏[16] נראה שיש מתאם בין הופעת נרקולפסיה ומופעים מסוימים בגנים של HLA, על אף שהוא לא הכרחי לקיומן של סימפטומים אלו. וריאציות אלו אשר במתחם HLA נחשבים כמגדילים את הסיכון לתגובה אוטואימונית לתאי עצב מייצרי חלבון במוח. חלבון הנקרא היפוקרטין(hypocretin) או אורקסין (orexin), האחראי על דפוסי תיאבון ושינה.‏[17] לרוב, לאנשים עם נרקולפסיה יהיו מספר מצומצם של אותם תאי עצב מייצרי חלבון במוחם.‏[17] בשנת 2009 ההשערה בדבר הגורם האוטואימוני קיבלה אישוש על ידי מחקר שבוצע בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד.‏[18][19]

נרקולפסיה מקושרת ביותר מאוד עם הגנוטיפ HLA-DQB1*0602 .‏[20] יש גם קשר עם הסרוטיפים HLA- DR2וHLA- DQ1 . הדבר עשוי לייצג תאחיזה לא שוויונית. למרות הנסיבות הראייתיות כי לנרקולפסיה אצל בני אדם יש בסיס תורשתי, תהליך הירושה אינה ידוע. חלק מהמקרים מקושרים למחלות גנטיות כגון מחלת נימן פיק[21] תסמונת פרדר-וילי.‏[22]

בשנת 2004, חוקרים באוסטרליה גרמו לסימפטומים דמויי נרקולפסיה בעכברים על ידי הזרקת נוגדנים שמקורם בבני האדם נרקולפטים. המחקר שפורסם ב-The Lancet נותן ראיות חזקות המצביעות על הקשר החזק שבין מקרי נרקולפסיה וגורמים אוטואימוניים.‏[23]

ב-2010, נחקר קשר חלש בין חיסון שפעת GlaxoSmithKline ונרקולפסיה אצל ילדים בשל שכיחות גבוהה יותר של נרקולפסיה בילדים איריים, פיניים ושבדיים לאחר חיסונים.‏[24][25] המכון הבריאות והרווחה הלאומי של פינלנד ממליץ להשעות את חיסוני פנדמריקס עד לחקירה נוספת. באמצע נובמבר 2010, דווחו 37 מקרים של נרקולפסיה אצל ילדים על ידי רופאים. בהשוואה לממוצע הרגיל של 3 מקרים של נרקולפסיה ילדים בשנה.‏[26] בשבדיה, Läkemedelsverket (סוכנות המוצרים הרפואיים של שבדיה) ערכו מחקר במהלך 2009-2010. הם מצאו כי "השכיחות של נרקולפסיה עם קטפלקסיה בילדים/בני נוער באוכלוסייה השבדית עלתה במהלך תקופת מגפת השפעת והחיסון, לצד ירידה מהירה בשכיחות בתקופה שלאחר המגפה". מסקנתם היא כי התוצאות הללו "מספקות ראיות מאוששות כי החיסון עם פנדמריקס במהלך תקופת המגפה יכול להיות קשור לעלייה בסיכון לנרקולפסיה עם קטפלקסיה בילדים/מתבגרים 19 שנים ומטה."‏[27] זמן מה לאחר מכן, מחקרים שנעשו בסין ופורסמו בכתב עת Nature reviews neurology הראו כי זיהום השפעת עצמו ,ו-H1N1 בפרט, יכול לגרום להתפרצות נרקולפסיה.‏[28]

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבחנה היא קלה יחסית כאשר כל הסימפטומים של נרקולפסיה קיימים, אבל אם התקפות השינה הן מבודדות והקטפלקסיה קלה או נעדרת, האבחנה היא קשה יותר. שלוש בדיקות שנמצאות בשימוש נפוץ באבחון נרקולפסיה: בדיקת פוליסמנוגרם (polysomnogram) , בדיקת ריבוי חביון שינה ( MSLT ) , וסולם העייפות של אפוורת' (Epworth). בדיקות אלה מבוצעות בדרך כלל על ידי מומחה שינה.

בדיקת פוליסומנוגרם (Polysomnogram) כרוכה בהקלטה רציפה של גלי המוח בזמן שינה וכמו גם תפקוד מספר פונקציות של עצבים ושרירים בזמן שנת הלילה. נרקולפטים כאמור, נרדמים במהירות, נכנסים לשנת REM מוקדמת, ועלולים להתעורר לעתים קרובות בלילה. Polysomnogram עוזר כמו כן לזהות הפרעות שינה אפשריות אחרות שעלולות לגרום לעייפות בשעות היום.

סולם Epworth הוא שאלון קצר שמטרתו לקבוע את הסבירות לנוכחות של הפרעת שינה, בין השאר - נרקולפסיה.

למבחן ריבוי חביון השינה, ניתנת לאדם ההזדמנות לישון כל שעתיים וזאת בזמן שעות העירות הנורמליות. תחילה, יישן המטופל במעבדה את שנת הלילה לשם בדיקות פרק השינה הגדול. למחרת יעבור המטופל לעבור בדיקות מרובות ויתבקש לנמנם או לישון לאחר שזה ישן 8 שעות בלילה הקודם. הבדיקות שמות דגש על משך זמן שלבי השינה השונים (חביון תחילת שינה). בדיקה זו מודדת את מידת עייפות בשעות היום וגם מזהה תוך כמה זמן מתחילה שנת ה-REM מהרגע בו נרדם. האדם הנרקולפטי כאמור, צפוי להרדם במהירות ולהתחיל בשנת REM מוקדמת. אולם לעתים, בדיקת חביון השינה מרובה יכולה לגרום לתוצאה שלילית כוזבת לנרקולפטים.‏[29]

מחקר שנערך לאחרונה חושף את האפשרות למדידת רמות היפוקרטין (hypocretin) שבנוזל עמוד השדרה של חולה לשם אבחון נרקולפסיה.‏[30] רמות נמוכות באופן חריג משמשות כאינדיקציה חזקה של ההפרעה. בדיקה זו יכולה להיות שימושית כאשר תוצאות מבחן ריבוי חביון שינה MSLT אינן חד משמעיות או קשות לפירוש .‏[31]עם זאת, הבדיקה דורשת חולים לעבור ניקור מותני כדי לשאוב את הנוזל המוח-השדרתי.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

נרקולפסיה ניתנת לטיפול במידה משמעותית , אך לא ניתן לרפא ממנה.‏[32] הטיפול הוא ספציפי ומותאם לאדם, ומבוסס על תסמינים ותגובה לטיפול . הזמן הנדרש כדי להגיע לכדי שליטה אופטימלית על התסמינים משתנה, ועשוי להימשך מספר חודשים או יותר. התהליך כרוך בהתאמת התרופות, ושליטה מלאה בסימפטומים היא נדירה. בעוד תרופות הניתנות לבליעה הן האמצעי העיקרי והרשמי בטיפול בנרקולפסיה, שינויים באורח חיים גם הם חשובים.

טיפול תרופתי עייפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול העיקרי של עייפות מופרזת בשעות היום הוא ממריצים של מערכת העצבים מרכזית, כגון מתילפנידאט , אמפטמין, מתאמפטמין , מודפיניל ( Provigil ), ו / או נוביגיל (armodafinil). בסתיו 2007 ה-FDA יצא בהתראה על תופעות לוואי חמורות בעור למודפיניל.‏[33] תרופות אחרות בשימוש הם קודאין[34] וסלגילין selegiline)).‏[35] תרופה נוספת בעלת מנגנון שונה היא אטומוקסטין‏[36](Strattera), שאיננה מעוררת אלא מעכבת ספיגה חוזרת של נוראדרנלין (NRI) , לתרופה זו פוטנציאל סיכון והתמכרות נמוך ביותר.

טיפול מסייע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים רבים, תנומות קצרות רגילות ומתוכננות יכולות להפחית את הצורך בטיפול תרופתי, ולשפר את התסמינים לזמן קצר. על פי תצפיות, תנומה בת 120 דקות תספק 3 שעות של עירנות במטופל בעוד שתנומה בת 15 דקות לא תהיה יעילה.‏[37] תנומות בשעות היום אינן תחליף לשינה בלילה, במיוחד אם אדם נוטה לנהל אורח חיים לילי . תקשורת שוטפת בין שירותי הבריאות, החולה ובני משפחתו היא חשובה לניהול אורח חיים אופטימלי לצד הנרקולפסיה.

ישנם אנשים עם נרקולפסיה ולהם שעון ביולוגי לילי אשר בוחרים במקצוע או עיסוק שעולה בקנה אחד עם המחזור השינה הטבעי של הגוף שלהם (שינה ביום ופעילות בלילה). הדבר מאפשר להם להימנע מלכפות על עצמם את לוח הזמנים היומי הנפוץ יותר אשר גופם אינו מסוגל לשמור, ומונע הם את הצורך ליטול ממריצים ולהישאר פעילים בזמן שגופם מבקש לנוח.

טיפול תרופתי-קטפלקסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקטפלקסיה ותסמיני שנת REM אחרים מטפלים בתרופות טריציקליות כגון קלומיפראמין , אימיפראמין , או פרופיטריפטילין , כמו גם תרופות אחרות המדכאות שנת REM כמו: ונלפלקסין. שימוש בתרופות נוגדות דיכאון אשר חוסמות ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין, הראה תועלת בהתמודדות עם הסימפטומים של קטפלקסיה‏[38], עם זאת, יש לתרופות אלו תופעות לוואי בולטות כולל הפרעה בשינה.‏[39]

שימוש בחומרים ממריצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בסמים ממריצים כמו קפה, ניקוטין, וכו', כדי להתמודד עם עייפות בשעות היום איננו פותר את הגורם האמיתי של הבעיה. ממריצים עשויים לסייע לפעילות בשעות היום, אבל המקור לבעיה, מחסור בשינה בריאה, איננו מקבל מענה ואף עלול להחמיר עם הזמן בשל הפרעת הגירוי הממריץ את תבנית גלי דלתא בזמן פרקי השינה העמוקה. שינויים בסגנון חיים הכוללים לחץ מופחת, פעילות גופנית (במיוחד עבור אנשים הסובלים מעודף משקל וחווים EDS הנגרם כתוצאה מדום נשימה בזמן שינה ונחירות ) וצריכה מופחתת של ממריצים צפויים להוות של טיפול מסייע אידאלי.


מחקר שנערך לאחרונה דיווח כי ניסיון השתלה של תאי עצב היפוקרטינים לתוך התצורה הרשתית בחולדות איננו ריאלי. עם זאת המחקר מעיד על ניסיון לפיתוח אסטרטגיות טיפוליות חלופיות בנוסף להתערבות תרופתית.‏[40]

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יכול להיות שנרקולפסיה מהווה ביטוי לאטביסם אבולוציוני. ישנה תאוריה הגורסת כי שנת ה-REM היא בעצם גלגול של מנגנון אבולוציוני ידוע, רפלקס ה-tonic impobility, המשתק את הגוף בעת רגעי דחק.‏[41][42] רפלקס זה , המוכר אצל בעלי חיים המתחזים למתים, מתפקד כקו הגנה האחרון כנגד טורף. הסימנים הנוירופיזיולוגים ופנומנולוגים הנצפים בעת רפלקס זה, מראים דמיון בולט לשנת ה-REM , עובדה שככל הנראה מסגירה קרבה אבולוציונית. לדוגמה, שתי התגובות מפגינות שליטה בגזע המוח ,שיתוק , הפעלת המערכת הסימפטית, ושינויים ברגולציית חום הגוף. תאוריה זו, המשלבת ממצאי מחקרים רבים לתוך מסגרת אבולוציונית אחידה, מספקת מודל השופך אור על תופעת הנרקולפסיה.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות הנרקולפסיה היא מופע אחד ל-2,000 איש,‏[43] בישראל מוערכת שכיחות המחלה לאחד ל-50,000 איש.‏[44] בארצות הברית ההערכה היא כי 200,000 אמריקאים סובלים מתופעה זו, אולם פחות מ-50,000 מאובחנים.‏[43] על פי ההערכות, נרקולפסיה היא תופעה נפוצה כמו פרקינסון או טרשת נפוצה, ואף שכיחה יותר מאשר סיסטיק פיברוזיס, אך איננה תופסת מקום בתודעה הציבורית במידה מספקת.

בפרקטיקה קלינית ,ההבחנה בין נרקולפסיה והפרעות אחרות המאופיינות בעייפות מופרזת עלולה להיות קשה. יש מחסור בספרות מבוקרת של מחקרים כפולי סמיות, בנוגע לתרופות אפשריות יעילות או צורות אחרות של טיפול. נרקולפסיה היא מצב תת-מאובחן באוכלוסייה הכללית. זאת בשל חומרה משתנה, סימפטומים המופיעים בוואריאציות מגוונות ואבחון לקוי. לעתים, נרקולפסיה מאובחנת שלא נכונה כדיכאון, אפילפסיה, או כתופעת לוואי של תרופות, כמו גם יכולה לבלבל ולהצביע על קיומם של הרגלי שינה לא נכונים, שימוש בסמים, או עצלות.

נרקולפסיה באה לידי ביטוי אצל גברים ונשים בכל הגילאים, אם כי הסימפטומים מופיעים לראשונה בגיל ההתבגרות או מוקדם יותר. לנרקולפסיה הופעה ראשונית טיפוסית בגיל ההתבגרות. יש עיכוב של עד כ- 15 שנה בממוצע בין הביטוי הראשוני של הנרקולפסיה ועד לאבחנה נכונה, אשר עשויה לתרום באופן משמעותי להתמודדות יעילה עם הסמפטומים של ההפרעה. בעיות קוגניטיביות, חינוכיות, תעסוקתיות, ופסיכולוגיות הקשורות לנרקולפטים הם ידועות ומתועדות. קיומם של בעיות אלו בשנות ההתבגרות, בעת אדם עובר תהליכים חינוכיים, פיתוח הדימוי העצמי, ועיצוב עתידו הוא הרסני במיוחד. בעוד שישנה פגיעה קוגניטיבית מסוימת, קרוב לוודאי שמדובר בהשתקפות סימפטום העייפות המופרזת בשעות היום.

יש ראיות חזקות לתורשה גנטית של ההפרעה ; בערך 10 אחוזים מהאנשים שאובחנו כסובלים מנרקולפסיה עם קטפלקסיה, יש קרוב משפחה עם הפרעה נוירולוגית זו.‏[9]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן מספר מחקרים מבוססים מחקרית שפורסמו בשנים האחרונות:

תרופות מכוונות היסטמין[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בהתבסס על תפקידו של ההיסטמין לשמור על האדם ער (ומכאן תופעת הלוואי השכיחה לנטילת אנטי היסטמינים כגון דיפנהידרמין הגורמת לעייפות), תרופות הפועלות על בסיס היסטמין נמצאות בפיתוח לטיפול בעייפות מופרזת."‏[45]עוד נותר לגלות האם אנטגוניסטים מסוג H3 (כלומר, תרכובות כגון פיסטוליסנט (pitolisant) המעודדות את שחרורו האמין היסטמין המעורר) יהיו ניתנים לשימוש כטיפול יעיל כנגד עייפות מופרזת.‏[46]

תרופות מווכנות GABA[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחשב בתפקיד האפשרי של קולטניGABAA הפעילים יתר על המידה ברוב הפרעות שינה מופרזת העיקריות, ( נרקולפסיה והיפרסומניה אידיופטית ) , נחקרות תרופות שיכולות לנטרל פעילות זו כדי לבחון את הפוטנציאל שלהם. אלו כוללים כיום clarithromycin ו-flumazenil.‏[47][48]

Flumazenil[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flumazenil היא תרופת אנטגוניסט לקולטן GABAA היחידה בשוק התרופות נכון לינואר 2013, והיא ניתנת כיום רק כדרך מתן עירוי תוך ורידי. תוצאות של ניסוי קליני קטן, כפול סמיות, אקראי ומבוקר פורסמו בחודש נובמבר 2012, ומראים כי flumazenil מספקת הקלה עבור רוב המטופלים שהנוזל השדרתי שלהם מכיל את ה"somnogen" הלא-מוכר שמעורר את תפקוד קולטני ה-GABAA ,פעילות ההופכת אנשים אלו לרגישים יותר להשפעה המרדימה של GABA . עבור אחד מן המטופלים, מרשם יומי של flumazenil של טבליה תת-לשונית ווקרם מקומי הוכח כיעיל במשך מספר שנים.‏[47][49]

Clarithromycin[עריכת קוד מקור | עריכה]

במודל מבחנה, clarithromycin (אנטיביוטיקה שאושרה על ידי ה-FDA לטיפול בזיהומים ) נמצא כי היא מחזירה את מערכת GABA לתפקוד נורמלי בחולים עם עייפות מופרזת. חוקרים נתנו למטופלים clarithromycin מותווה, ורובם הרגישו שיפור במצב הסימפטומים שלהם במהלך הטיפול. כדי לקבוע בביטחון כי אכן התרופה היא שאחראית לשיפור וכדי לבדוק אם היה תהיה יעילה כנגד היפרסומניה אדיופטית ונרקולפסיה, נערך מחקר אקראי, כפול סמיות, קטן , קליני ומבוקר ב-2012.‏[48] במחקר פיילוט זה, התרופה עזרה לשיפור בתחושת העייפות הסובייקטיבית בהיפרסומניה הקשורה ב-GABA. יש צורך בניסויים גדולים וארוכים יותר כדי לערוב למסקנה זו.‏[50] חשוב לציין כי ההשפעה החיובית של clarithromycin היא אפקט משני הקשור לאנטגוניסטים בנזודיאזפינים , ולא בשל השפעותיו האנטיביוטיות.‏[46]

אנטגוניסט hypocretin[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוכח כי Hypocretin -1 הוא מעורר חזק במודלים של חיות, אך זה אינו מסוגל לחצות את מחסום הדם במוח אצל בני אדם. לכן, חברות תרופות נמצאות בשלבי פיתוח של אנטגוניסטים לקולטן hypocretin , כמו almorexant , שממתינה לאישור ה-FDA לשם טיפול בנדודי השינה. כמו כן סביר להניח שאגוניסט hypocretin -1 ימצא ויפותח לשם לטיפול בהיפרסומניה.‏[46]

L- קרניטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמות נמוכות באופן חריג של acylcarnitine נצפו בחולים עם נרקולפסיה.‏[51] רמות נמוכות דומות מקושרות להיספרסומניה באופן כללי במחקרים שנעשו על עכברים. "עכברים עם חוסר מערכתי בקרניטין מראים תבנית עירות מקוטעת ושנת REM מיידית, וכמו גם ירידה בפעילות תנועתית." טיפול באצטיל-L -קרניטין יכול לשפר תסמינים אלה.‏[52]

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט "איידהו שלי" חשף את הקהל הרחב לתופעת הנרקולפסיה באמצעות דמותו של מייק ווטרס, בגילומו של ריבר פיניקס.

אחת מהדמויות הראשיות בספר "בית השינה", מעת ג'ונתן קו, היא שרה, סטודנטית הסובלת מנרקולפסיה ומתקשה להבחין בין חלומות לבין מציאות.

בספר "השינה הקטנה" ,רומן בלשי מאת פול טרמבליי, מוצגת הדמות הראשית, מארק ג' , כסובלת מנרקולפסיה. מארק מתמודד עם תסכול יומיומי בשל העירפול הקוגניטיבי הכללי, בשל חוסר היכולת להיות מסוגל לסמוך על זכרונו שלו וכמו גם אי יכולתו לנהוג. מארק מביע את התסכול שחשים נרקולפטים רבים, על שהמחלה שלו לא נלקחת ברצינות וכי הוא מרגיש כ"שורת מחץ בבדיחה" .

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Narcolepsy Information Page: National Institute of Neurological Disorders and Stroke (NINDS)
  2. ^ Narcolepsy. Adam.about.com. אוחזר ב־2011-01-25.
  3. ^ Entry Narcolepsy-Causes in the University of Maryland Medical Center Harvey Simon, Associate Prof of Medicine, Harvard University & David Zieve, Medical Director of A.D.A.M, Inc.
  4. ^ http://en.wiktionary.org/wiki/νάρκη
  5. ^ Entry Narcolepsy. in the Online Etymology Dictionary. Douglas Harper, Historian. 18 Sep 2007.
  6. ^ lepsy - Wiktionary. En.wiktionary.org (2010-06-08). אוחזר ב־2011-01-25.
  7. ^ About Hypersomnia. Hypersomnia Foundation. אוחזר ב־2013-01-25.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 International classification of sleep disorders, revised: Diagnostic and coding manual. American Academy of Sleep Medicine (2001). אוחזר ב־25 January 2013.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Narcolepsy Fact Sheet - NIH Publication No. 03-1637. National Institute of Neurological Disorders and Stroke. National Institutes of Health. אוחזר ב־2010-08-05.
  10. ^ Eric R. Kandel; James H. Schwartz, Thomas M. Jessell. Principles of Neural Science, 4th, McGraw-Hill, 949. ISBN 0-8385-7701-6. 
  11. ^ Narcolepsy MedicineNet.com
  12. ^ Zorick, FJ; Salis, PJ; Roth, T; Kramer, M (1979). "Narcolepsy and automatic behavior: A case report". The Journal of clinical psychiatry 40 (4): 194–7. PMID 422531. 
  13. ^ Stanford: Narcolepsy Symptoms. med.stanford.edu. אוחזר ב־2012-05-24.
  14. ^ 14.0 14.1 http://www.taumed.com/content/adam/browse.jsp?pid=10&cid=000098
  15. ^ Narcolepsy.
  16. ^ Klein J, Sato A (September 2000). "The HLA system. Second of two parts". N. Engl. J. Med. 343 (11): 782–6. doi:10.1056/NEJM200009143431106. PMID 10984567. 
  17. ^ 17.0 17.1 Mignot, E (2001). "A commentary on the neurobiology of the hypocretin/orexin system". Neuropsychopharmacology 25 (5 Suppl): S5–13. doi:10.1016/S0893-133X(01)00316-5. PMID 11682267. 
  18. ^ Hallmayer J, Faraco J, Lin L et al. (June 2009). "Narcolepsy is strongly associated with the TCR alpha locus". Nat. Genet. 41 (6): 708–11. doi:10.1038/ng.372. PMC 2803042. PMID 19412176. 
  19. ^ Narcolepsy is an autoimmune disorder, Stanford researcher says. EurekAlert!. American Association for the Advancement of Science (2009-05-03). אוחזר ב־2009-05-31.
  20. ^ Maret, S; Tafti M (November 2005). "Genetics of narcolepsy and other major sleep disorders" (PDF). Swiss Medical Weekly (EMH Swiss Medical Publishers Ltd.) 135 (45–46): 662–5. PMID 16453205. Retrieved 2008-03-07. 
  21. ^ Vankova J, Stepanova I, Jech R et al. (June 2003). "Sleep disturbances and hypocretin deficiency in Niemann-Pick disease type C". Sleep 26 (4): 427–30. PMID 12841368. 
  22. ^ Manni R, Politini L, Nobili L et al. (May 2001). "Hypersomnia in the Prader Willi syndrome: clinical-electrophysiological features and underlying factors". Clin Neurophysiol 112 (5): 800–5. doi:10.1016/S1388-2457(01)00483-7. PMID 11336895. 
  23. ^ "BBC News article" (2004-12-13). אוחזר ב־ 2010-01-06. 
  24. ^ "The MPA investigates reports of narcolepsy in patients vaccinated with Pandemrix", Swedish Medical Products Agency (2010-08-18). אוחזר ב־ 2010-08-19. 
  25. ^ "Terveyden ja hyvinvoinnin laitos suosittaa Pandemrix-rokotusten keskeyttämistä", National Institute of Health and Welfare (2010-08-24). אוחזר ב־ 2010-08-24. 
  26. ^ YLE News 17 November 2010: Ties Between Big Pharma and THL Draw Complaints
  27. ^ http://www.lakemedelsverket.se/upload/nyheter/2011/Fallinventeringsrapport_pandermrix_110630.pdf
  28. ^ Wood, H (2011). "In brief". Nature Reviews Neurology 7 (10): 537. doi:10.1038/nrneurol.2011.134. PMID 21984118. 
  29. ^ Thorpy, M.J.; Westbrook, P.; Ferber, R.; Fredrickson, P.; Mahowald, M.; Perez-Guerra, F.; Reite, M.; Smith, P. The clinical use of the Multiple Sleep Latency Test" Sleep 1992; 15:268–276.
  30. ^ Narcolepsy Research - FAQs. psychiatry.stanford.edu. אוחזר ב־2012-09-13.
  31. ^ Mignot E, Lammers GJ, Ripley B, Okun M, Nevsimalova S, Overeem S, Vankova J, Black J, Harsh J et al. (2002). "The role of cerebrospinal fluid hypocretin measurement in the diagnosis of narcolepsy and other hypersomnias". Archives of Neurology 59 (10): 1553–1562. doi:10.1001/archneur.59.10.1553. PMID 12374492. 
  32. ^ Stanford: Narcolepsy Medications (Stanford). med.stanford.edu. אוחזר ב־2012-05-24.
  33. ^ Modafinil (marketed as Provigil): Serious Skin Reactions; FDA Drug Safety Newsletter
  34. ^ Fry, JM; Pressman, MR; Diphillipo, MA; Forst-Paulus, M (1986). "Treatment of narcolepsy with codeine". Sleep 9 (1 Pt 2): 269–74. PMID 3518019. 
  35. ^ Mayer, G; Ewert Meier, K; Hephata, K (1995). "Selegeline hydrochloride treatment in narcolepsy. A double-blind, placebo-controlled study". Clin Neuropharmacol 18 (4): 306–19. doi:10.1097/00002826-199508000-00002. PMID 8665543. 
  36. ^ Stanford Center for Narcolepsy article.
  37. ^ Helmus, T; Rosenthal, L; Bishop, C; Roehrs, T; Syron, ML; Roth, T (1997). "The alerting effects of short and long naps in narcoleptic, sleep deprived, and alert individuals". Sleep 20 (4): 251–7. PMID 9231950. 
  38. ^ Caputo, F; Zoli, G; Provini, Federica; Albani, Fiorenzo; Riva, Roberto (March 2007). "Treatment of narcolepsy with cataplexy". Lancet 369 (9567): 1080–1. doi:10.1016/S0140-6736(07)60523-6. PMID 17398302. 
  39. ^ NAMI, National Alliance on Mental Illness, Effexor, Common Side Effects.
  40. ^ Arias-Carrión O, Murillo-Rodriguez E, Xu M, Blanco-Centurion C, Drucker-Colín R, Shiromani PJ (December 2004). "Transplantation of Hypocretin Neurons into the Pontine Reticular Formation: Preliminary Results". Sleep 27 (8): 1465–70. PMC 1201562. PMID 15683135. 
  41. ^ Tsoukalas, I. (2012). The origin of REM sleep: A hypothesis. Dreaming, 22(4), 253-283.
  42. ^ Vitelli, R. (2013). Exploring the Mystery of REM Sleep. Psychology Today, On-line blog, March 25
  43. ^ 43.0 43.1 Who Is At Risk for Narcolepsy?.
  44. ^ http://www.ima.org.il/harefuah/ViewArticle.aspx?aId=3171
  45. ^ Hypersomnia Foundation - Treatment. אוחזר ב־2013-01-25.
  46. ^ 46.0 46.1 46.2 Mignot, Emmanuel J. M. (2012). "A Practical Guide to the Therapy of Narcolepsy and Hypersomnia Syndromes". Neurotherapeutics. 
  47. ^ 47.0 47.1 Lynn Marie Trotti, MD (August 9, 2010). Flumazenil for the Treatment of Primary Hypersomnia. Emory University - Georgia Research Alliance. ClinicalTrials.gov. אוחזר ב־2013-01-25.
  48. ^ 48.0 48.1 Lynn Marie Trotti, MD (June 15, 2010). Clarithromycin for the Treatment of Primary Hypersomnia. Emory University - Georgia Research Alliance. ClinicalTrials.gov. אוחזר ב־2013-01-25.
  49. ^ D.B. Rye, D.L. Bliwise, K. Parker, L.M. Trotti, P. Saini, J. Fairley, A. Freeman, P.S. Garcia, M.J. Owens, J.C. Ritchie and A. Jenkins (21 November 2012). "Modulation of Vigilance in the Primary Hypersomnias by Endogenous Enhancement of GABAA Receptors". Sci. Transl. Med. 4 (161): 161ra151. doi:10.1126/scitranslmed.3004685. 
  50. ^ Trotti, L et al (2013-06). "CLARITHROMYCIN FOR THE TREATMENT OF HYPERSOMNIA: A RANDOMIZED, DOUBLE-BLIND, PLACEBO-CONTROLLED, CROSSOVER TRIAL". Sleep 36 (Abstract Supplement): A248.  Check date values in: |date= (help)
  51. ^ Miyagawa T; Miyadera H; Tanaka S; Kawashima M; Shimada M; Honda Y; Tokunaga K; Honda M. (March 2011). "Abnormally low serum acylcarnitine levels in narcolepsy patients". SLEEP 34 (3): 349–353. 
  52. ^ Miyagawa T, Honda M, Kawashima M, Shimada M, Tanaka S, et al. (30 April 2009). "Polymorphism Located between CPT1B and CHKB, and HLA-DRB1*1501- DQB1*0602 Haplotype Confer Susceptibility to CNS Hypersomnias (Essential Hypersomnia)". PLoS ONE 4 (4): e5394. doi:10.1371/journal.pone.0005394. 


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.