אנזימי עיכול

**אנזימי עיכול**
שיוך	מיצי עיכול
מזהים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת	C0544420

אנזימי עיכול הם אנזימים, שתפקידם לפרק ביעילות את רכיבי המזון ועל כן האנזימים נמצאים במקומות שונים במערכת העיכול. קיימים סוגים שונים של אנזימי עיכול אשר ביכולתם לעכל חלבונים, פחמימות ושומנים.^[1].

פה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת העיכול בנויה ממספר איברים. הפה הוא האיבר הראשון במערכת העיכול המפריש אנזימים.

הפירוק הראשוני של האוכל מתרחש בפה. תחילה, עם כניסת המזון, השיניים מפרקות את האוכל לפיסות קטנות יותר. פירוק כזה הוא תנאי הכרחי לפעולת אנזימים הטובה ביותר. האנזימים הנמצאים בפה מופרשים בעיקר מבלוטות הרוק:

עמילאז ('מפרק עמילן') של הרוק - נקרא גם פטיאלין. מפרק את הפחמימות המורכבות - עמילן וגליקוגן, לפחמימות פשוטות - גלוקוז (סוכר ענבים).
ליזוזים - מפרק מרכיב סוכרי בדופן התא של חיידקים וכך קוטל חיידקים (בעיקר מסוג גראם-חיוביים).
ליפאז ('מפרק שומן') של הלשון - מפרק טריגליצרידים (שלוש חומצות שומן הקשורות לגליצרול) לדיגליצריד (שתי חומצות שומן הקשורות לגליצרול) ולחומצת שומן חופשית^[2].

קיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסביבה החומצית שבקיבה מאפשרת תהליכים שונים למספר אנזימים הנמצאים בקיבה:

ליפאז קיבתי – כמו ליפאז של הלשון, מפרק שומן (טריגליצריד) לחומצת שומן ולדי-גליצריד בסביבה חומצית.
פפסין – הוא סוג של פרוטאז (מפרק חלבונים), המופרש כפפסינוגן שאינו פעיל, אך חומציות הקיבה הופכת אותו לפעיל.
רנין (בקיבה של מעלי גירה) – מפרק את קזאין החלב לקריש חלב^[3], ומשחרר מינרלים מהחלב^[^{דרוש מקור]}.

מקורם של אנזימים אלו הוא בבלוטות הכבד^[4].

לבלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלבלב הוא בלוטה שמפרישה הורמונים ואנזימים. חלק מהאנזימים הם אנזימי עיכול המסייעים בתהליך פירוק המזון. האנזימים שהלבלב מפריש פועלים במעי הדק:

עמילאז של הלבלב
פרוטאזות – אנזימים האחראים על פירוק חלבונים (מזרזים את פירוק הקשרים הפפטידים). מחסור בפרוטאז עלול לגרום לחרדה, לנדודי שינה, למיעוט סוכר בדם, לעצבנות ולשינויים קיצוניים במצבי הרוח.^[^{דרוש מקור]} בנוסף לכך, המחסור משפיע על רגישות לדלקות פרקים, אוסטאופרוזיס ומחלות נוספות הקשורות למחסור בסידן וגורם לירידה בחיוניות מערכת החיסון^[^{דרוש מקור]}. פרוטאזות הלבלב כוללות:
- טריפסין – ממשיך את פירוק החלבונים שהחל בקיבה. הוא פועל באתרים הכוללים חומצת אמינו בסיסית. הטריפסין נוצר בלבלב בצורה לא פעילה הנקראת טריפסינוגן, מופרש למעי הדק ושם האנזים אנטרוקינאז הופך אותו לפעיל.
- כימוטריפסין – אחראי על פירוק החלבונים באתרים הכוללים חומצת אמינו שהיא ארומטית. גם הוא נוצר בלבלב בצורה לא פעילה (כימוטריפסינוגן) והופך לפעיל על ידי אנזים בשם אנטרוקינאז של התריסריון.
- קרבוקסיפפטידז, מנתק חומצת אמינו שבקצה החלבון.
- אלסטאזות, המפרקות חלבוני אלסטין ומספר חלבונים נוספים.
ליפאזות - אנזימים האחראים על פירוק שומנים. ליפאזות הלבלב כוללות:
- ליפאז הלבלב – המפרק טריגליצרידים לחומצות שומן וגליצרול.
- סטרול אסטראז
- פוספוליפאז
נוקלאזות - אנזימים שונים המפרקים את חומצות הגרעין DNA וRNA.

המעי הדק[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעי הדק הוא איבר ארוך בצורת צינור וכולל את התריסריון, האילאום והג'ג'ונום. האנזימים עובדים בו בצורה יעילה יותר מפני שהמזון נמצא שם זמן רב יותר מאשר באיברים אחרים בשל אורכו. אנזימי המעי הדק כוללים:

דיסכרידזות (המפרקים דו סוכרים):
- מלטאז – מפרק מלטוז לשתי פרודות גלוקוז.
- לקטאז - מפרק לקטוז לגלוקוז ולגלקטוז.
- סוכראז - מפרק סוכרוז לגלוקוז ולפרוקטוז.
אנזימים אמילוליטיים: עמילאז – מפרקים עמילן ופחמימות.
ארפסין - מפרק פוליפפטידים לחומצות אמינו.
אנטרוקינאז – הופך טריפסינוגן לטריפסין במעי הדק.
אנזימים פרוטאוליטיים: טריפסין, כימוטריפסין, קרבוקסיפפטידאז – אחראיים כאמור על פירוק חלבונים ופוליפפטידים לדיפפטים וחומצות אמינו.
אנזימים ליפוליטיים, ליפז, פוספוליפז ואסטראז – מפרקים שומנים לחומצות שומן וגליצרול. מקורם של אנזימים אלו הוא בלבלב.

מחסור באנזימי עיכול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאנזימים שני מקורות – באוכל ובמערכת העיכול. כאשר האוכל מעובד בטמפרטורות גבוהות, או שהוא משומר, מיובש, או מוקפא ומוקרן (מזון מוקרן הוא מזון שנחשף לקרינת גאמא ללא מגע ישיר עם הקרינה. מזון מוקרן לשם שימור המזון ומניעת התפשטות חיידקים), אנזימי העיכול נהרסים והגוף עובד קשה יותר כדי להפיק אותם. בנוסף, מחסור באנזימי עיכול מפחית את הזמינות של האנזימים המטבוליים שהם אנזימים הנמצאים בתאים ובדם ותפקידם לעזור בחילוף החומרים (מטבוליזם), מחסור באנזימים אלה הוא השורש לכל המחלות המטבוליות הגנטיות, הפוגעות ביכולת הבסיסית של הגוף להתמודד עם מרכיבי התזונה הבסיסיים. במשך הזמן יכולת הגוף לייצר אנזימים יורדת. בקרב בני אדם בגיל 65 פועלים בגוף כשליש מהאנזימים הנחוצים לו^[^{דרוש מקור]}^[5]^[6].