איי טרקס וקייקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איי טרקס וקייקוס
Turks and Caicos Islands
Flag of the Turks and Caicos Islands.svg Coat of arms of the Turks and Caicos Islands.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: Beautiful By Nature, Clean By Choice
המנון לאומי: אלוהים, נצור את המלכה
מיקום איי טרקס וקייקוס
יבשת אמריקה הצפונית
שפה רשמית אנגלית
עיר בירה קוקבורן טאון
21°27′32″N 71°08′20″W / 21.459°N 71.139°W / 21.459; -71.139
העיר הגדולה ביותר פרווידנסיאלס
משטר מונרכיה חוקתית
ראש המדינה
- מלכה
- מושל
מלכה
אליזבת השנייה
ריק טוד
הקמה
הכרה כמושבה עצמאית

1962
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
948 קמ"ר 
186 בעולם
זעיר
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
49,070 נפש 
210 בעולם
51.76 נפש לקמ"ר
152 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2007)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
632 מיליון $ 
212 בעולם
12,880 $
101 בעולם
מטבע דולר אמריקני ‏ (USD)
אזור זמן UTC -5
סיומת אינטרנט .tc
קידומת בינלאומית 1-649+
מפת איי טרקס וקייקוס

איי טרקס וקייקוס (אנגלית: Turks and Caicos Islands) הם טריטוריה של הממלכה המאוחדת הכוללת שתי קבוצות איים בקריביים. שתי קבוצות האיים מצויות בצפון האוקיינוס האטלנטי, דרום מזרחית לאיי בהאמה, צפונית להאיטי ומזרחית למיאמי שבארצות הברית.

מבחינה גאוגרפית האיים נחשבים לחלק מאיי בהאמה. באיים מצויה איגואנת טרקס וקייקוס המצויה בסכנת הכחדה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכיפלג היה מיושב קודם לגילויו על ידי האירופים תחילה בבני ארוואק, ומאוחר יותר בבני קאריב. האירופי הראשון שידוע בוודאות שצפה באי היה מגלה הארצות הספרדי חואן פונסה דה לאון ב-1512. סוחרי עבדים החלו לפשוט על האיים וזמן קצר לאחר גילויים, נכחדה האוכלוסייה המקומית כליל.

בין המאה ה-16 למאה ה-18 טענו האימפריות הקולוניאליות של בריטניה, צרפת וספרד לבעלות על האיים, אך לא הקימו בהם התיישבות קבע. שודדי ים הפכו את האיים למקום מקלט ובסיס פעילות.

ב-1681 הוקמו באיים יישובי קבע ראשונים, כאשר מתיישבים אנגלים מברמודה הקימו תחנות לאיסוף מלח בחופים הרדודים של האי גרנד טרק. תעשיית המלח הייתה ענף בעל חשיבות באיים עד המאה ה-20, ובתקופה מסוימת הייתה מקור עיקרי של מלח למושבות צפון אמריקה.

התיישבות חקלאית ראשונה הוקמה בשנות השמונים של המאה ה-18, על ידי מתיישבים אנגלים מצפון אמריקה שנותרו נאמנים לכתר הבריטי בתקופת מלחמת העצמאות האמריקנית. מתיישבים אלה הביאו לאיים עבדים והחלו לגדל בהם כותנה. מאמץ ההתיישבות כשל לאחר מספר עשורים, והמתיישבים האנגלים נטשו את האיים, אך הותירו בהם חלק מן העבדים.

במאה ה-18 היו האיים, שלא הוגדרו כמושבה בריטית נפרדת אך גם לא כחלק ממושבה אחרת, זירה למאבק בין ברמודה, שמתיישביה הוסיפו להפעיל את תעשיית המלח המשגשגת באיים, לבין המושבה הבריטית באיי בהאמה. במקביל היו האיים יעד להתקפות מצד צרפת. לבסוף קיבלו הברמודים את שלטונם של איי בהאמה בארכיפלג, בין היתר לאחר שתעשיית המלח ירדה מגדולתה כאשר ארצות הברית פיתחה מקורות משלה למלח. ב-1848 זכו האיים למעמד של מושבה נפרדת, וב-1873 נכללו בג'מייקה. האיים נהפכו למושבת כתר כאשר קיבלה ג'מייקה את עצמאותה ב-1962.

בשנות השישים של המאה העשרים ידעו איי טרקס וקייקוס תנופת פיתוח, ונהפכו ליעד תיירותי.

החל בשנות השישים מתחולל מאבק פוליטי לא-אלים בין התומכים בעצמאות מלאה ומיידית לבין התומכים בשימור מעמדם של האיים כמושבה בריטית, לפחות לעת-עתה. לאורך השנים, כמה ממנהיגי הממשל המקומי באי נחשדו בשחיתות ובעבירות נוספות, מה שאילץ את מושל האיים לפזר זמנית את השלטון המקומי ב-1986, ולהורות על ועדת חקירה לבחינת האשמות בשחיתות ב-2008.

אוכלוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך שלושים האיים, רק שמונה מאוכלסים. שליש מהתושבים מתחת לגיל 15, ורק 4% מעל גיל 65. קצב גידול האוכלוסין הינו 3.55% בשנה, כאשר 14.6 מהגרים, ו-25.65 לידות למול 4.57 מיתות לכל 1,000 תושבים מדי שנה. תמותת התינוקות הינה 18.66 מיתות לכל 1,000 לידות, ותוחלת החיים הממוצעת היא 73.28 שנים (לגברים: 71.15, לנשים 75.51 שנים). באיים נולדים 3.25 ילדים לכל אישה בממוצע.

מרבית תושבי האיים שחורים. שתי חמישיות בפטיסטים, חמישית מתודיסטים, חמישית אנגליקנים ופחות מ-2% חברי כנסיית היום השביעי.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת האיים מתבססת על התיירות, הדיג, ומיקום של בנקים באי. מרבית מוצרי הצריכה מיובאים. מרבית התיירים מגיעים לאיים מארצות הברית ומקנדה. בשנת 1996 ביקרו באיים כ-87,000 תיירים ובשנת 1998 מספר זה עלה ל-93,000 תיירים. קצב גידול התוצר הלאומי הנו 4% וכן האינפלציה באיים היא כ-4%.

כוח העבודה של האיים הנו כ-5000 עובדים (1990) כשליש מהם עובדים בעבודה ממשלתית, חמישית בדיג וחקלאות והיתרה בענף התיירות. שיעור האבטלה באיים כ- 10%.

הכנסות האיים עומדות על 47 מיליון דולרים אל מול 33.6 מיליון דולר הוצאות.

הגידולים החקלאיים העיקריים של המדינה הם שעועית, קסאווה, ופרי הדר. מקור נוסף ליצוא הם פירות ים. בשנת 1993 ייצאו האיים סרטנים וקונכיות בשווי 4.7 מיליון דולרים, מרביתם לארצות הברית ובריטניה.

האיים מייצרים כ- 5 גיגוואט חשמל על ידי שריפת פחם ונפט.

פוליטיקה, ממשל ומשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוקבורן טאון היא בירת האיים ומושב ממשלת האיים מאז 1776. האיים היו תחת שיפוט ג'מייקה עד שנת 1962 עת קיבלו מעמד של מושבת כתר של בריטניה. בין השנים 1965 - 1973 מושל בהאמה היה בפועל מושל האיים, ובשנת 1973 מונה לאיים מושל משלהם.

אף שהוסכם כי תינתן לאיים עצמאות בשנת 1982 החלטה זו לא יושמה, והאיים הפכו בפועל לטריטוריה בריטית.

ב-30 באוגוסט 1976 אימצו האיים חוקה (ויום זה נחשב יום חג לאומי). החוקה הושעתה בשנת 1986 ולאחר שינויים נכנסה שוב לתוקף ב-5 במרץ 1988.

המשפט החל באיים הוא המשפט המקובל האנגלי, אולם מספר חוקים אומצו מחוקי ג'מייקה ובהאמה.

השפה הרשמית היא אנגלית וגיל הבחירה הוא 18. הריבון במדינה הוא המלכה אליזבת השנייה והיא מיוצגת באי על ידי מושל. בראש הרשות המבוצעת בפועל עומד השר הראשי. מועצה מבצעת כוללת שלושה חברים רשמיים הנקבעים על ידי ממשלת אנגליה, וחמישה הנבחרים מבין חברי המועצה המחוקקת. לא נערכים בחירות באי לרשות המבצעת. המושל ממונה על ידי הכתר הבריטי, והשר הראשי ממונה על ידי המושל.

בית המחוקקים כולל בית תחתון בלבד בן 19 מושבים ונקרא "המועצה המחוקקת" (Legislative Council), מהם 13 נבחרים על ידי תושבי האי. חברי המועצה המחוקקת נבחרים לארבע שנים.

כיום הקואליציה מורכבת מהמפלגה הפרוגרסיבית הלאומית (The Progressive National Party) ברשות ד"ר מייקל מיסיק (Hon. Dr. Michael Misick) לה שמונה מושבים, ואילו האופוזיציה מורכבת מהתנועה העממית דמוקרטית (People's Democratic Movement) בהנהגת דרק ה. טיילור (Derek H. Taylor) לה חמישה מושבים.

האיים חברים בבנק לפיתוח הקריביים, השייך לקהילייה הקריבית.

ההגנה על האיים היא באחריות הממלכה המאוחדת.

תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיים מחוברים לארצות הברית בשני קווי טלפון תת-מימיים ובאמצעות לוויין.

באיים שלוש תחנות רדיו AM, ושש FM, וכן תחנת טלוויזיה אחת.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איי טרקס וקייקוס הם איים בים הקריבי. האי קייקוס שוכן כמה קילומטרים מזרחה לקובה וכמה קילומטרים צפונה לרפובליקה הדומיניקנית.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיים 121 ק"מ של כבישים מהם 24 ק"מ סלולים ו-97 ק"מ דרכי עפר. אין מסילות ברזל. הנסיעה בכבישים היא בצדם השמאלי (בדומה לכבישי הממלכה המאוחדת).

הנמלים העיקריים שבאיים נמצאים בגרנד טרק ובפרווידנסיאלס. באיים שבעה שדות תעופה, לארבעה מהם מסלולים סלולים (שלושה מהם באורך 2,000 מטרים, ואחד באורך 1,000 מטרים). המובילה האווירית העיקרית היא החברה האמריקאית אמריקן איירליינס.

ההצעה לאיחוד עם קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שלמעלה ממחצית המבקרים באי הם קנדיים, ובשל היות האיים מושבה בריטית, נוצרו קשרים רבים בין קנדה לאיים. בשנת 1973 הציע חבר הפרלמנט הקנדי מטעם המפלגה הדמוקרטית החדשה של קנדה, מקס זלצמן, לאחד את האיים עם קנדה. הרעיון הוצע שוב בשנת 1986 על ידי חבר המפלגה הפרוגרסיבית קונסרבטיבית של קנדה דן מקינזי אולם נדחה על ידי המפלגה שלו עצמה. בשנת 2004 חבר המפלגה הקונסרבטיבית של קנדה פטר גולדרינג העלה שוב את ההצעה.

על מנת שהאיים יאוחדו עם קנדה כפרובינציה יידרש תיקון של חוקת קנדה - דבר שאינו סביר (הפרובינציה האחרונה שנוספה לקנדה - ניופאונדלנד ולברדור, נוספה מכוח חוק של הפרלמנט הבריטי בשנת 1949). האיים יכולים להצטרף לקנדה כטריטוריה פדרלית (ולא כפרובינציה) באמצעות חקיקת חוק פדרלי, דבר הפשוט יותר, בדומה ליוקון ונונאווט.

בשנת 2004 הצביעה נובה סקוטיה על איחוד עם האיים, דבר שיאפשר איחוד עם קנדה (והפיכת האיים לחלק מפרובינציית נובה סקוטיה, ולא פרובינציה נפרדת) (CBC).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסים עם קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדריכים לתיירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014