סנט מארטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סנט מארטן
Sint Maarten
Flag of Sint Maarten.svg Coat of arms of Sint Maarten.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: Semper pro grediens
(לטינית: קידמה תמיד)
המנון לאומי: המנון סנט מארטן
מיקום סנט מארטן
יבשת אמריקה הצפונית
שפה רשמית אנגלית, הולנדית
עיר בירה פיליפסבורג
18°01′25″N 63°02′45″W
העיר הגדולה ביותר לואר פרינסס קוורטר
משטר אחת מארבע מדינות‏[1] ממלכת ארצות השפלה
ראש המדינה
- מלך
- מושל
מלך
וילם-אלכסנדר
יוג'ין הולידיי
הקמה
חלוקת האי בין צרפת והולנד

23 במרץ 1648
שטח[2]
- דירוג עולמי
34 קמ"ר 
234 בעולם
אוכלוסייה[3]‏ ()
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
39,689 נפש 
211 בעולם
1,167.32 נפש לקמ"ר
11 בעולם
תמ"ג[4]‏ ()
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
798 מיליון $ 
208 בעולם
20,114 $
67 בעולם
מטבע גילדן אנטילי ‏ (ANG)
אזור זמן UTC -4
סיומת אינטרנט .an
‏בתהליך ביטול; הסיומת .sx הוקצתה, אך עדיין אינה בשימוש
קידומת בינלאומית 1-721+
סן מרטן הצרפתית (בצפון) וסנט מארטן ההולנדית (בדרום)
תצלום לווין של האי סן מרטן
מפרץ סימפסון - סנט מארטן
אוניית נוסעים עוגנת בסנט מארטן

סנט מארטןהולנדית: Sint Maarten) היא אחת מארבע המדינות המרכיבות את ממלכת ארצות השפלה. המדינה שוכנת בחלקו הדרומי של האי הטרופי סן מרטן (שטחו של האי 87 קמ"ר, ובחלקו הצפוני שוכן הקולקטיב סן מרטן השייך לצרפת). האי ממוקם בצפון מזרח הים הקריבי, 240 ק"מ מזרחית לפוארטו ריקו. שטח סנט מארטן 34 קמ"ר ועיר הבירה היא פיליפסבורג (Philipsburg).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטופר קולומבוס גילה את האי סן מרטן במהלך מסעו השני לעולם החדש, ב-1 בנובמבר 1493, שהוא יומו של הקדוש הנוצרי מרטין מטור, ולכן קרא קולומבוס לאי על שמו. בעת גילוי האי התגוררו באי אינדיאנים תושבי הקריביים.

במאה ה-17 נאבקו המעצמות של אותה עת - צרפת, אנגליה, הולנד, דנמרק וספרד על השליטה באיים הקריביים. ההולנדים החלו לייבא מלח בישול לאירופה מהאיים בשנות ה-20 של המאה ה-17, אולם על אף נוכחות ההולנדים באי, כבשו אותו הספרדים בשנת 1633 ושנה לאחר מכן בנו את מוצב פוינטה בלנשה. הספרדים החלו את העבדות באיים. עבדים רבים הובאו מאפריקה על מנת לעבוד במטעי הסוכר של הספרדים, ומאוחר יותר של הצרפתים. רק במחצית הראשונה של המאה ה-19 הופסק סחר העבדים, והבריטים, ששלטו באזור, הביאו סינים ותושבי האיים באוקיינוס השקט לעבוד במקום העבדים במטעים. יבוא אנשים זה הביא לרבגוניות האתנית הרבה של תושבי האיים הקריביים.

מצב פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 במרץ 1648 הסכימו צרפת והולנד לחלק ביניהן את האי. סנט מארטן היה בעבר חלק מהאנטילים ההולנדיים, אך כיום הוא מחוז אוטונומי כחלק מממלכת הולנד. המטבע שבו נעשה שימוש בסנט מארטן הוא גילדן אנטילי, אף שנעשה שימוש גם בדולר האמריקאי.

סנט מארטן מנוהל על ידי מועצת האי, מועצה מבצעת ומושל הממונים על ידי בית המלוכה ההולנדי בהמלצת הממשלה ההולנדית.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנט מארטן ידוע בחיי הלילה הסוערים בו, החופים הרבים ובתי הקזינו שבה. התיירות מהווה מרכיב עיקרי בהכנסות האי. רוב התיירים באי מגיעים בטיסות לנמל התעופה הנסיכה יוליאנה.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה התעופה המרכזי של האי הוא נמל התעופה הנסיכה יוליאנה הידוע במסלול הנחיתה הקצר שלו (2,130 מטרים בלבד), ומסיבה זו נאלצים מטוסים מסוג בואינג 747 המביאים את מרבית התיירים אל האי לטוס בגובה נמוך ביותר - כ-10 - 20 מטרים מעל גובה הים וחופי האי בטרם הנחיתה‏[5].

אונייות נוסעים רבות מביאות תיירים לאי. בשל מספר התיירים הרב, שמרביתם שוכרים מכוניות בעת שהותם באי, מרבית הזמן כבישי סנט מארטן פקוקים.

מכללות ואוניברסיטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוניברסיטה האמריקאית של בית הספר הקריבי לרפואה (American University of the Caribbean School of Medicine - AUC) נוסדה בשנת 1978. בעבר הייתה האוניברסיטה ממוקמת במונטסרט אולם בשל התפרצות הר הגעש סופרייר הילס בשנת 1995 עברה האוניברסיטה לסנט מארטן, שם נפגעה מהוריקן באותה שנה. בשנת 1998 הוקמו בקופקוי שבסנט מארטן מבנים העמידים בפני סופות הוריקן.

אוניברסיטת סנט מארטן (USM) ממוקמת בפיליפסבורג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכללות ואוניברסיטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפות אינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מדינות אלה אינן ריבוניות, ראו Constituent country בוויקיפדיה האנגלית
  2. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  5. ^ http://www.membrana.ru/articles/technic/2005/02/21/185300.html