הדלקת נרות חנוכה

חנוכיה אופיינית

הדלקה ביום השביעי של חנוכה. ניתן לראות שהוספת הנרות (ובתמונה השמן) היא מימין לשמאל מצד המדליק.

מצוות הדלקת נרות חנוכה היא מצווה מדרבנן להדליק נרות בכל לילה משמונת ימי החנוכה, כדי לפרסם את נס החנוכה.

מצווה זו מייחדת את חג החנוכה‏, ולכן מאפיינת אותו במיוחד.

הרמב"ם מתבטא ביחס למצווה זו באופן לא רגיל: "מצוות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו‏". מצווה זו מופיעה באופן אגבי במשנה בהלכות נזקים‏‏‏, אולם הלכותיה מובאות בצורה מפורטת רק בתלמוד.

ההדלקה צריכה להיות בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים. מקובל להשתמש בחנוכייה לצורך הדלקת הנרות, אך הדין המקורי מדבר על נרות בודדים.

מקור המצווה

ערך מורחב – חנוכה - רקע היסטורי

מקור הדלקת הנרות בחנוכה הוא בתלמוד, זכר למאורע שקרה ב־167 לפנה"ס שבו ניצחו בית חשמונאי את היוונים, טיהרו את המקדש והדליקו באורח ניסי, מפך שמן קטן את מנורת המקדש במשך שמונה ימים, עד שכתשו שמן זית חדש‏‏‏.

פרטי הדלקת נרות חנוכה רבים הם ועיקריה אלו: על כל בית בישראל מוטלת החובה להדליק נר אחד בכל יום מימי חנוכה. מעבר לכך, זהו הידור המצווה, שאנו נוהגים בו היום. מדליקים נר אחד ביום הראשון, הנר הימני ביותר, שניים ביום השני, מוסיפים נר לשמאלו, וכך הלאה עד היום השמיני. "מעלים בקודש ואין מורידים", כדברי בית הלל. לפי רוב המנהגים, מתחילים את ההדלקה בנר החדש, דהיינו השמאלי ביותר, וממשיכים ימינה עד הנר הראשון. לדעת הגר"א יש להתחיל את ההדלקה מהנר הראשון, שהוא עיקר המצווה. יש המשלבים בין שתי השיטות, ומדליקים את הנר הימני ביותר, ולאחר־מכן חוזרים ומדליקים את שאר הנרות משמאל לימין. בקהילות האשכנזים נהוג שכל גבר, ולעתים אף הנשים, מדליקים חנוכיות לעצמם, ובקהילות הספרדים נהוגה הדלקת נרות חנוכה על ידי בעל־הבית בלבד.

בכל יום, בנוסף לנרות המודלקים לפי מספר היום, מודלק נר הנקרא "שַמָש". השמש מצורף כיוון שחל איסור להשתמש באור נרות החנוכה. כדי שלא יווצר מצב שבו החדר מואר רק בנרות חנוכה (דבר שהוא בבחינת שימוש אסור בנרות), מוסיפים את השַמָש - נר שאינו אחד מנרות המצווה, כך שהתערובת של אורו יחד עם אור שאר הנרות מותרת בשימוש. השמש משמש גם כדי להקל על הדלקת הנרות: את האש מבעירים בו, ובאמצעותו מבעירים את שאר הנרות. אסור להשתמש בנר חנוכה אחד כדי להדליק נר חנוכה אחר. בקהילות מסוימות היה נהוג להשתמש בשני שַמָשִים, ובהתאם לכך היה מקום בחנוכייה לשניהם, בדרך כלל אחד לימין נרות החנוכה ואחד לשמאלם. שמש אחד שימש להדלקת הנרות, כולל השמש הנוסף, שתפקידו היה רק להפיץ אור שמותר להשתמש בו.

ברכות ההדלקה

לפני שמדליקים את הנרות מברכים שתי ברכות:

• בָּרוּך אַתָּה ה', אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנוּכָּה. (נוסח אחר: נֵר שֶׁל חֲנוּכָּה או שֶׁלַּחֲנוּכָּה)
• בָּרוּך אַתָּה ה', אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ, בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה (נוסח אחר: וּבַזְּמַן הַזֶּה).

בערב הראשון מברכים גם את ברכת שהחיינו:

• בָּרוּך אַתָּה ה', אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְמָנוּ וְהִגִּעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

לאחר הדלקת הנרות נהוג לומר את המזמור הנרות הללו. לאחריו נהוג בקהילות רבות לומר את מזמור ל' בתהלים בשל המלים בהן הוא פותח "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". כמו כן, לפי רבים ממנהגי החסידים נהוג להוסיף פרקי תהילים שונים (למשל פרק צ"א - 'יושב בסתר עליון'), ותפילות שונות. נוסף על האמור, לפי המקובלים לאחר "הנרות הללו" אומרים את פסוק ויהי נועם ... ואת מזמור צ"א בתהילים - יושב בסתר 7 פעמים ברצף. רבים נוהגים לשיר את הפיוט "מעוז צור", מן הפיוטים המרכזיים לחג החנוכה.

מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק נרות חנוכה באותו לילה, וראה נרות חנוכה - חייב גם כן לברך ברכות אלה, מלבד ברכת "להדליק נר של חנוכה", כלומר: הרואה נר חנוכה בלילה הראשון מברך שתי ברכות - שעשה ניסים ושהחיינו, ובשאר הלילות - רק שעשה ניסים.

מי ששכח לברך שהחיינו בלילה הראשון יכול לברך שהחינו בהדלקה בלילה השני

הידור בהדלקה

אם ובתה מדליקות נרות חנוכה

מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד בכל לילה. הידור המוזכר בתלמוד הוא שהמדליק ידליק נר על כל אחד מבני הבית. הידור נוסף המוזכר בתלמוד בשם "מהדרין מן המהדרין" הוא הוספת נר בכל ערב מימי החנוכה; החל מנר אחד בערב הראשון של החנוכה, וכלה בשמונה נרות בערב האחרון של החנוכה. יש שפירשו הידור זה בנפרד מהקודם, ויש שפירשוהו כתוספת לקודם, בשני אופנים; הראשון - בלילה הראשון כמספר בני הבית, בשני פי שניים ממספר בני הבית, בשלישי פי שלושה וכן הלאה; השני - בלילה הראשון כמספר בני הבית, בלילה השני נר נוסף על מספר בני הבית, ובשלישי עוד אחד וכן הלאה.

מנהג הוספת הנרות נפסק להלכה על פי בית הלל - "מוסיף והולך". על פי דעת בית שמאי, שנדחתה, ההידור בהדלקה מתבטא בהדלקת הנרות בצורת "פוחת והולך", כלומר שמונה נרות ביום הראשון, שבעה ביום השני, עד לנר אחד ביום השמיני.

במסכת שבת בתלמוד הבבלי מובאים שני טעמים למנהגי בית שמאי ובית הלל:

• בית הלל - מעלים בקודש ואין מורידים, ובית שמאי - כנגד פָּרֵי החג.
• בית הלל - כנגד הימים הנכנסים (שכבר היו), ובית שמאי - כנגד הימים היוצאים (שעוד יהיו).

הרבי מלובביץ' פירש את המחלוקת באופן רוחני: השאלה היא האם יש להחשיב את הימים שכבר באו לידי ביטוי (- מוסיף והולך), או שיש להתייחס לכוח שטמון עוד בפוטנציאל (- פוחת והולך). הרב שלמה יוסף זווין, פרש את המחלוקת בשאלה על מה יש לשים את הדגש: הפן החיובי או השלילי. פירושו של דבר הוא, שבכל התגברות על רע יש שני צדדים - התמעטות הרע, והוספת הטוב. במובן זה ניתן להדגיש את הניצחון על ערכי היוונים כהתמעטות של הרע, אשר פוחת והולך - וזו דעת בית שמאי, או בהוספת הטוב - מוסיף והולך - כדעת בית הלל. לדבריו תובנה זו קשורה קשר הדוק לראיית העולם הכללית של שני הבתים, וניתן לראות אותה באה לידי ביטוי במחלוקות נוספות.

מקום הנחת הנר

הדין המקורי המופיע בברייתא המובאת בתלמוד הבבלי במסכת שבת הוא להדליק את הנר בפתח החצר, מחוץ לבית; ובשעת הסכנה - 'מניחו על שולחנו ודיו' (כלומר די בזה). ברבות השנים, נהגו בכל תפוצות ישראל להדליק את הנרות בתוך הבית (סמוך לפתח הבית, פתח החדר או על השולחן, תלוי במנהגים השונים), אף במקומות ובזמנים שהדבר לא היווה סכנה כלל. בשנים האחרונות (בעיקר בהשפעת מנהג הפרושים, תלמידי הגר"א), יש שהחלו לחזור ולהדליק את הנרות מחוץ לבית, בפתח החצר או בפתח הבית מבחוץ, וישנם רבים הממשיכים להדליק בתוך ביתם. עם הראשונים נמנים בעיקר מבני הזרם החרדי-ליטאי, ואילו מנהג החסידים הוא להמשיך ולהדליק בתוך הבית (יש לציין כי רבים נוהגים להדליק את הנרות בתוך ביתם, אך בחלון הפונה לרשות הרבים). הגובה המועדף הוא הגובה בו נוח וקל להבחין בנרות - בין שלושה טפחים לעשרה טפחים. מקובל לתת את החנוכייה בצד שמאל של הפתח, ומפני שהמזוזה קבועה בימין, המדליק "מסוּבב במצוות". הדרים בבניינים רבי קומות, יש מהם (בעיקר אלו שאינם מעוניינים להדליק על שולחנם), המניחים את הנר בחלון הפונה לרחוב כדין מי שגר בעלייה‏‏‏.

אין להדליק את החנוכיה במקום אחד ואחר כך להעבירו למקום שבו הוא אמור להיות, מפני ש"הדלקה עושה מצווה" ולא ההנחה, ולכן יש להדליקו במקום שבו הוגדרה מצוותו.

זמן הדלקת הנר

את נר חנוכה מדליקים בערב, לאחר השקיעה ועם צאת הכוכבים. הסיבה לכך טמונה ברצון לפרסם את הנס באמצעות הדלקת הנר, ולכן מדליקים דווקא בלילה, ובשעה בה אנשים עדיין עוברים ושבים בחוץ, על מנת שהנרות ידלקו עד שהרחובות יתרוקנו מאנשים ("עד שתכלה רגל מן השוּק"). זמן זה, על פי ההלכה הוא כחצי שעה אחר צאת הכוכבים.

משום כך, מי שנמנעה ממנו האפשרות להדליק את החנוכייה בתחילת הלילה, ידליק את החנוכייה מוקדם יותר, החל מפלג המנחה, בתנאי שתדלוק עד שיתרוקנו הרחובות (כחצי שעה אחר תחילת הלילה). אבל אם אפשר, ידליק רק בלילה, כי אור הנר אינו נראה ביום ("שרגא בטיהרא - מאי אהני?" דהיינו, "מה עזר הנר בצהריים?"). אם לא הדליק נרות חנוכה בזמן, עדיין יכול להדליק עד סוף הלילה (עד "עמוד השחר"). עבר הלילה ולא הדליק - אי אפשר להשלים, דהיינו, אין טעם להדליק יותר או פחות נרות בלילה הבא, אלא כמו כולם.

על מי חלה חובת ההדלקה

גם קטן המגיע לגיל חינוך חייב בהדלקת הנר אם אף אחד לא מוציא אותו ידי חובה. ישנם הנוהגים שגם הבנות מדליקות לעצמן. בעדות המזרח נהגו הבנים והבנות לצאת ידי חובה בהדלקת בעל הבית.

על פי הרמ"א כולם חייבים במצווה, גברים וגם נשים, למרות שזו מצוות עשה שהזמן גרמן, משום שגם הן היו שותפות לנס. עם זאת, נהוג שנשים נשואות אינן מדליקות ויוצאות ידי חובה מבעליהן, כיוון שאשתו כגופו. רווקות או אלמנות שמתגוררות בגפן, מחויבות אם כן להדליק בעצמן.

במה להדליק

כל השמנים והפתילות כשרים להדלקת נר חנוכה, בניגוד לנרות שבת אותם אוסרת ההלכה להדליק משמנים מאיכות ירודה שאורם אינו בהיר‏‏‏. על פי הרמ"א, ראוי להדליק את החנוכייה בשמן זית, משום שבשמן מסוג זה הדליקו את המנורה בבית-המקדש ובו נעשה הנס. עם זאת, למרות שרווח השימוש בחנוכיות שמן זית, בבתים רבים מוצאים חנוכיות בהן מדליקים נרות פרפין מטעמים של נוחיות ובטיחות. נרות כאלה זולים, נוחים לשימוש, והחשש לתאונה בעת השימוש בהם קטן יחסית. יצרני הנרות נוהגים לייצר נרות מיוחדים לחנוכה. בניגוד לנרות שבת שהם על-פי רוב לבנים, נרות חנוכה מיוצרים בצבעים שונים. רוב הנרות הפשוטים דולקים חצי שעה לערך שזוהי עיקר המצוה, ישנם יצרנים המיצרים נרות כך שיכבו כעבור שעה בערך, על-פי דרישת ההלכה שעל-פיה הנרות חייבים לדלוק לפחות חצי שעה אחר החשכה (ובערב שבת שמדליקים מוקדם יש צורך בנרות שידלקו לפחות שעה). בהדלקת נורות חשמליות כנרות חנוכה לא מקיימים את חובת המצווה על פי ההלכה. חנוכיות חשמליות משמשות לעתים קרובות כקישוט ברחובות הערים בימי חנוכה, אולם זהו קישוט בלבד, ואין מדובר בחנוכיות של ממש.

השמש

חנוכיה מודרנית

כיוון שנרות החנוכה הם תשמיש מצווה, אסור להפיק מהם תועלת שאינה חלק מהמצווה, כגון שימוש באורם. הלכה זו אף נזכרת בתפילת "הנרות הללו" הנאמרת לאחר ההדלקה. משום כך, אסור להשתמש בנרות חנוכה כאמצעי תאורה לשום צורך, כקריאה למשל. זה המקור למנהג להדליק נר נוסף לנרות החנוכה, המוכר בשם "שמש". נרות חנוכה שדולק לידם שמש - מותר להשתמש באור המופק מהם ביחד, משום שהשמש מהווה סימן לכך שאין נעשה שימוש של חול בנרות המצווה. שמש אחד יכול לשמש כמה נרות חנוכה (או סדרות של נרות, על פי המנהג "מוסיף והולך") הנמצאים במקום אחד. על מנת להמחיש את ההבדל בין השמש לנרות המצווה, יש להקפיד לא להדליק אותו כחלק מסדרת נרות המצווה אלא בנפרד מהם, בהבדל של גובה או של מרחק אופקי, הניכר לעיני המתבונן מרשות הרבים.

בעבר היה השמש חיוני, ואז נפוץ השימוש בו. אולם מאז תחילת עידן התאורה החשמלית הפך השמש למיותר, משום שאור החשמל שקיים כמעט בכל מקום ממלא את תפקידו. יש צורך להדליק שמש רק במקום שבו נרות החנוכה הם מקור האור היחיד, וקיים חשש שהם ישמשו לצורך חול, שאינו הנאה טהורה ממצוותם וממשמעותם. עם זאת, מקובל להדליק שמש, מתוך מנהג ולא מתוך צורך.

בספרות החסידות ניתן דגש מרכזי לשמש שיותר חשוב אף מנרות החנוכה עצמם, כמאמר "נרות עומדים ממעל לו".

פרסום הנס

הדלקת חנוכיה בבית כנסת

את מצוות נר חנוכה כיוונו מתקניה לפרסום הנס שאירע בחנוכה, או בכינוי הארמי פרסומי ניסא. פרטי המצווה ותנאיה מכוונים אל מטרה זו - הדלקת נר המאיר כלפי רשות הרבים באור בהיר אך מובחן, ובשעות בהן מצויים אנשים ברחוב. מי שלא יכול להדליק באופן זה, מדליק בפני אנשי ביתו.

הדלקה בבית כנסת

לפי מנהג קדום, מתקופת הראשונים, יש להדליק נר חנוכה גם בבתי כנסת, כדי לפרסם את הנס. מצווה זו היא משנית לעומת ההדלקה בבית ואין יוצאים בה ידי חובה; כלומר, גם מי שמדליק בבית הכנסת צריך להדליק שוב בביתו. בבית הכנסת מדליקים את הנרות בצד דרום, זכר למנורת המאור בבית המקדש שעמדה בצד דרום. יש הסוברים, על סמך מנהג זה, שמצווה להדליק נרות בברכה גם במקומות ציבוריים אחרים; אולם לדעת רוב הפוסקים אין לברך על הדלקה במקומות אלה.

ראו גם

• חנוכייה
• חנוכה
• נס פך השמן

קישורים חיצוניים

• סדר הדלקת נרות חנוכה מעוצב להדפסה בנוסח אשכנז, באתר ישיבה
• קבצים להאזנה - הדלקת הנרות, ברכות, והנרות הללו במסורות שונות: אשכנז, נוסח קרליבך, הונגריה, אלג'יריה וספרדים. מאוצרות הפונותיקה הלאומית
• הלכות חנוכה בקיצור שולחן ערוך

• הרב ש"י זוין, אוֹר או אוּר
• הרב ברוך שלום הלוי אשלג, הנרות הללו.
• הרב אליעזר מלמד, ‏שיעור על אילו נרות מדליקים, באתר ישיבה
• הרב אורי שרקי - "חירות ואור", המאמר מסביר מדוע מדליקים נרות בחנוכה.
• הערך הערך נר חנוכה, באתר ויקישיבה
• מקורות הנוגעים להדלקת נרות חנוכה על ידי נשים באתר מדרשת
• חנוכה,ברכות ושירים + מצגת להדלקת נרות חנוכה באתר חג שמח

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקת הלכה