הדלקת נרות חנוכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדלקת חנוכייה. הנרות מונחים מימין לשמאל ומודלקים משמאל לימין.

הדלקת נרות חנוכה היא מצווה מדרבנן להדליק נרות בכל לילה משמונת ימי החנוכה כדי לפרסם את נס פך השמן. מצווה זו מייחדת את חג החנוכה, ולכן מאפיינת אותו במיוחד.‏[1] מצווה זו מופיעה באופן אגבי במשנה בהלכות נזקים‏‏‏[2], אולם הלכותיה מובאות בצורה מפורטת רק בתלמוד.

על כל בית בישראל מוטלת החובה להדליק נר אחד בכל יום מימי חנוכה, אך כיום מקובל להדר במצווה ולהדליק נרות על פי מספר ימי החג. מקובל להשתמש בחנוכייה לצורך הדלקת הנרות, אך הדין המקורי מדבר על נרות בודדים. ההדלקה צריכה להיות בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חנוכה - רקע היסטורי

מקור הדלקת הנרות בחנוכה הוא בתלמוד, זכר למאורע שקרה ב־167 לפנה"ס שבו ניצחו בית חשמונאי את היוונים, טיהרו את המקדש והדליקו באורח ניסי, מפך שמן קטן את מנורת המקדש במשך שמונה ימים, עד שכתשו שמן זית חדש בטהרה‏[3].

את מצוות נר חנוכה כיוונו מתקניה לפרסום הנס שאירע בחנוכה, או בכינוי הארמי פרסומי ניסא. פרטי המצווה ותנאיה מכוונים אל מטרה זו - הדלקת נר המאיר כלפי רשות הרבים באור בהיר אך מובחן, ובשעות בהן מצויים אנשים ברחוב. מי שלא יכול להדליק באופן זה, מדליק בפני אנשי ביתו. הרמב"ם מתבטא ביחס למצווה זו באופן לא רגיל: "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו‏[4]".

לפי מנהג קדום, מתקופת הראשונים, יש להדליק נר חנוכה גם בבתי כנסת, כדי לפרסם את הנס. מצווה זו היא משנית לעומת ההדלקה בבית ואין יוצאים בה ידי חובה; כלומר, גם מי שמדליק בבית הכנסת צריך להדליק שוב בביתו. בבית הכנסת מדליקים את הנרות בצד דרום, זכר למנורת המאור בבית המקדש שעמדה בצד דרום. יש הסוברים, על סמך מנהג זה, שמצווה להדליק נרות בברכה גם במקומות ציבוריים אחרים; אולם לדעת רוב הפוסקים אין לברך על הדלקה במקומות אלה.

חברי מניין מדליקים נרות חנוכה ביחד.

הידור בהדלקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד בכל לילה, אך הידור המוזכר בתלמוד הוא שהמדליק ידליק נר על כל אחד מבני הבית.

הידור נוסף המוזכר בתלמוד בשם "מהדרין מן המהדרין" הוא הוספת נר בכל ערב מימי החנוכה; החל מנר אחד בערב הראשון של החנוכה, וכלה בשמונה נרות בערב האחרון של החנוכה. יש שפירשו הידור זה בנפרד מהקודם ויש שפירשוהו כתוספת לקודם, בשני אופנים; הראשון - בלילה הראשון כמספר בני הבית, בשני פי שניים ממספר בני הבית, בשלישי פי שלושה וכן הלאה; השני - בלילה הראשון כמספר בני הבית, בלילה השני נר נוסף על מספר בני הבית, ובשלישי עוד אחד וכן הלאה.

מחלוקת הלל ושמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהג הוספת הנרות נפסק להלכה על פי בית הלל - "מוסיף והולך". על פי דעת בית שמאי, שנדחתה, ההידור בהדלקה מתבטא בהדלקת הנרות בצורת "פוחת והולך", כלומר שמונה נרות ביום הראשון, שבעה ביום השני, עד לנר אחד ביום השמיני.

במסכת שבת בתלמוד הבבלי‏[5] מובאים שני טעמים למנהגי בית שמאי ובית הלל:

  • בית הלל - "מעלים בקודש ואין מורידים", ובית שמאי - כנגד פָּרֵי החג (בחג הסוכות מקריבים בכל יום מספר פרים שקטן מקודמו באחד, החל מ-13 פרים וכלה ב-7).
  • בית הלל - כנגד הימים הנכנסים (שכבר היו), ובית שמאי - כנגד הימים היוצאים (שעוד יהיו).

הרבי מלובביץ' פירש את המחלוקת באופן רוחני: השאלה היא האם יש להחשיב את הימים שכבר באו לידי ביטוי (- מוסיף והולך), או שיש להתייחס לכוח שטמון עוד בפוטנציאל (- פוחת והולך).

הרב שלמה יוסף זווין, פרש את המחלוקת בשאלה על מה יש לשים את הדגש: הפן החיובי או השלילי. פירושו של דבר הוא, שבכל התגברות על רע יש שני צדדים - התמעטות הרע, והוספת הטוב. במובן זה ניתן להדגיש את הניצחון על ערכי היוונים כהתמעטות של הרע, אשר פוחת והולך - וזו דעת בית שמאי, או בהוספת הטוב - מוסיף והולך - כדעת בית הלל. לדבריו תובנה זו קשורה קשר הדוק לראיית העולם הכללית של שני הבתים, וניתן לראות אותה באה לידי ביטוי במחלוקות נוספות.

על מי חלה חובת ההדלקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם ובתה מדליקות נרות חנוכה

בקהילות האשכנזים נהוג שכל גבר, ולעתים אף הנשים, מדליקים חנוכיות לעצמם, ובקהילות הספרדים נהוגה הדלקת נרות חנוכה על ידי בעל־הבית בלבד.

גם קטן המגיע לגיל חינוך חייב בהדלקת הנר אם אף אחד לא מוציא אותו ידי חובה. ישנם הנוהגים שגם הבנות מדליקות לעצמן. בעדות המזרח נהגו הבנים והבנות לצאת ידי חובה בהדלקת בעל הבית.

על פי הרמ"א כולם חייבים במצווה, גברים וגם נשים, למרות שזו מצוות עשה שהזמן גרמן, משום שגם הן היו שותפות לנס. עם זאת, נהוג שנשים נשואות אינן מדליקות ויוצאות ידי חובה מבעליהן, כיוון שאשתו כגופו. רווקות או אלמנות שמתגוררות בגפן, מחויבות אם כן להדליק בעצמן.

זמן הדלקת הנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

את נר חנוכה מדליקים בערב, לאחר השקיעה ועם צאת הכוכבים. הסיבה לכך טמונה ברצון לפרסם את הנס באמצעות הדלקת הנר, ולכן מדליקים דווקא בלילה, ובשעה בה אנשים עדיין עוברים ושבים בחוץ, על מנת שהנרות ידלקו עד שהרחובות יתרוקנו מאנשים ("עד שתכלה רגל מן השוּק"). זמן זה, על פי ההלכה הוא כחצי שעה אחר צאת הכוכבים.

משום כך, מי שנמנעה ממנו האפשרות להדליק את החנוכייה בתחילת הלילה, ידליק את החנוכייה מוקדם יותר, החל מפלג המנחה, בתנאי שתדלוק עד שיתרוקנו הרחובות (כחצי שעה אחר תחילת הלילה). אבל אם אפשר, ידליק רק בלילה, כי אור הנר אינו נראה ביום ("שרגא בטיהרא - מאי אהני?" דהיינו, "נר בצהרים - מה מועיל?"). אם לא הדליק נרות חנוכה בזמן, עדיין יכול להדליק עד סוף הלילה (עד "עמוד השחר"). עבר הלילה ולא הדליק - אי אפשר להשלים, דהיינו, אין טעם להדליק יותר או פחות נרות בלילה הבא, אלא כמו כולם.

מעיקר הדין אפשר להסתפק בכמות שמן שתדלק כחצי שעה. ולאחר זמן זה אפשר אף לכבות את הנרות. אמנם ישנם רבים שנהגו לכתחילה להדליק בכמות רבה של שמן, ויש אף המדליקים עם שמן רב שידלק עד כחצות הלילה. אלו סבורים שהיות שגדר זמן ההדלקה הוא עד "שתכלה רגל מן השוק", ואמנם בזמנים עברו טרום תאורת החשמל, הרגל כלתה מהשוק מיד לאחר שהחשיך, בזמנינו הרגל מצויה עדיין בשוק כמה שעות לאחר צאת הכוכבים, ולכן חובת ה"פרסומי ניסא" נמשכת עד שתנועת הולכי הרגל שוקטת, לפי המקום והזמן.

במה להדליק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע חנוכיות של נרות שמן זית, הפונות לכיוון רשות הרבים, בליל נר שמיני של חנוכה.

כל השמנים והפתילות כשרים להדלקת נר חנוכה, בניגוד לנרות שבת אותם אוסרת ההלכה להדליק משמנים מאיכות ירודה שאורם אינו בהיר‏‏‏[6]. על פי הרמ"א, ראוי להדליק את החנוכייה בשמן זית, משום שבשמן מסוג זה הדליקו את המנורה בבית-המקדש ובו נעשה הנס. ישנם אף המהדרים לא להשתמש בשמן למאור בלבד (שאינו ראוי לאכילה בגלל חומציות יתר), אלא להקפיד שהשמן יהא ראוי לאכילה, כמו השמן המקורי ששימש בבית המקדש.

עם זאת, למרות שרווח השימוש בחנוכיות שמן זית, בבתים רבים מוצאים חנוכיות בהן מדליקים נרות פרפין מטעמים של נוחיות ובטיחות. נרות כאלה זולים, נוחים לשימוש, והחשש לתאונה בעת השימוש בהם קטן יחסית. יצרני הנרות נוהגים לייצר נרות מיוחדים לחנוכה. בניגוד לנרות שבת שהם על-פי רוב לבנים, נרות חנוכה מיוצרים בצבעים שונים. רוב הנרות הפשוטים דולקים חצי שעה לערך שזוהי עיקר המצווה, ישנם יצרנים המיצרים נרות כך שיכבו כעבור שעה בערך, על-פי דרישת ההלכה שעל-פיה הנרות חייבים לדלוק לפחות חצי שעה אחר החשכה (ובערב שבת שמדליקים מוקדם יש צורך בנרות שידלקו לפחות שעה).

בהדלקת נורות חשמליות כנרות חנוכה לא מקיימים את חובת המצווה על פי ההלכה. חנוכיות חשמליות משמשות לעתים קרובות כקישוט ברחובות הערים בימי חנוכה, אולם זהו קישוט בלבד, ואין מדובר בחנוכיות של ממש.

מקום הנחת הנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוכיה מונחת מול החלון בקבר רחל.

הדין המקורי המופיע בברייתא המובאת בתלמוד הבבלי במסכת שבת הוא להדליק את הנר בפתח החצר, מחוץ לבית; ובשעת הסכנה - 'מניחו על שולחנו ודיו' (כלומר די בזה). ברבות השנים, נהגו בכל תפוצות ישראל להדליק את הנרות בתוך הבית (סמוך לפתח הבית, פתח החדר או על השולחן, תלוי במנהגים השונים), אף במקומות ובזמנים שהדבר לא היווה סכנה כלל.

בשנים האחרונות (בעיקר בהשפעת מנהג הפרושים, תלמידי הגר"א), יש שהחלו לחזור ולהדליק את הנרות מחוץ לבית, בפתח החצר או בפתח הבית מבחוץ, וישנם רבים הממשיכים להדליק בתוך ביתם. עם הראשונים נמנים בעיקר מבני הזרם החרדי-ליטאי, ואילו מנהג החסידים הוא להמשיך ולהדליק בתוך הבית (יש לציין כי רבים נוהגים להדליק את הנרות בתוך ביתם, אך בחלון הפונה לרשות הרבים). הדרים בבניינים רבי קומות, יש מהם (בעיקר אלו שאינם מעוניינים להדליק על שולחנם), המניחים את הנר בחלון הפונה לרחוב כדין מי שגר בעלייה‏‏‏[7].

הגובה המועדף הוא הגובה בו נוח וקל להבחין בנרות - בין שלושה טפחים לעשרה טפחים. מקובל לתת את החנוכייה בצד שמאל של הפתח, ומפני שהמזוזה קבועה בימין, המדליק "מסוּבב במצוות". אין להדליק את החנוכיה במקום אחד ואחר כך להעבירו למקום שבו הוא אמור להיות, מפני ש"הדלקה עושה מצווה" ולא ההנחה, ולכן יש להדליקו במקום שבו הוגדרה מצוותו.

סידור הנרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופן ההדלקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוכייה דולקת בפתח בית. מאה שערים 2012

ישנן שלש שיטות עיקריות אצל הפוסקים לאופן הדלקת הנרות:

  • שיטת השלחן ערוך והרמ"א - בלילה הראשון ידליק את הנר הימני שבחנוכיה.
    בלילה השני, מוסיף ומדליק גם את הסמוך לו משמאל, ומתחיל להדליק דווקא מהשמאלי ולאחריו פונה לימני.
  • שיטת הט"ז והפמ"ג - בלילה הראשון ידליק את הנר השמאלי.
    בלילה השני מוסיף ומדליק את הסמוך לו לימינו, ומתחיל להדליק מהימני ופונה שמאלה.
  • שיטת המהרש"ל והגאון מווילנה - יש להתחיל להדליק תמיד בנר הסמוך לפתח ולאחר מכן לפנות ולהדליק את הנרות הסמוכים לו.
    כלומר, אם מדליק בצד שמאל של הפתח, יתחיל מהנר הימני ויפנה לשמאלו, ואם מדליק בימין הפתח או בחלון, ידליק תחילה את הנר השמאלי ופונה לימין.

רוב העולם נוהג הלכה למעשה, לפי שיטת שולחן ערוך.

השמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שנרות החנוכה הם תשמיש מצווה, אסור להפיק מהם תועלת שאינה חלק מהמצווה, כגון שימוש באורם. הלכה זו אף נזכרת בתפילת "הנרות הללו" הנאמרת לאחר ההדלקה. משום כך, בכל יום מודלק נר נוסף הנקרא "שַמָש", כדי שלא ייווצר מצב שבו החדר מואר רק בנרות חנוכה (דבר שהוא בבחינת שימוש אסור בנרות). אורם של נרות חנוכה המתערבב עם אורו של השמש, נר שאינו אחד מנרות המצווה, מותר לשימוש משום שהשמש מהווה סימן לכך שלא נעשה שימוש של חול בנרות המצווה. בעבר היה השמש חיוני, אולם בעידן התאורה החשמלית הפך השמש למיותר, משום שאור החשמל שקיים כמעט בכל מקום ממלא את תפקידו. יש צורך להדליק שמש רק במקום שבו נרות החנוכה הם מקור האור היחיד, וקיים חשש שהם ישמשו לצורך חול שאינו הנאה טהורה ממצוותם וממשמעותם. עם זאת, מקובל גם כיום להדליק שמש, מתוך מנהג ולאו דווקא מתוך צורך.

השמש משמש גם כדי להקל על הדלקת הנרות: את האש מבעירים בו, ובאמצעותו מבעירים את שאר הנרות. אסור להשתמש בנר חנוכה אחד כדי להדליק נר חנוכה אחר. בקהילות מסוימות היה נהוג להשתמש בשני שַמָשִים, ובהתאם לכך היה מקום בחנוכייה לשניהם, בדרך כלל אחד לימין נרות החנוכה ואחד לשמאלם. שמש אחד שימש להדלקת הנרות, כולל השמש הנוסף, שתפקידו היה רק להפיץ אור שמותר להשתמש בו.

שמש אחד יכול לשמש כמה נרות חנוכה (או סדרות של נרות, על פי המנהג "מוסיף והולך") הנמצאים במקום אחד. על מנת להמחיש את ההבדל בין השמש לנרות המצווה, יש להקפיד לא להדליק אותו כחלק מסדרת נרות המצווה אלא בנפרד מהם, בהבדל של גובה או של מרחק אופקי, הניכר לעיני המתבונן מרשות הרבים.

בספרות החסידות ניתן דגש מרכזי לשמש שיותר חשוב אף מנרות החנוכה עצמם, כמאמר "נרות עומדים ממעל לו".

ברכות ההדלקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שמדליקים את הנרות מברכים שתי ברכות:

  1. ברכת הנר: "בָּרוּך אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנוּכָּה‏[8]. (נוסח אחר: נֵר חֲנוּכָּה‏[9] או שֶׁלַּחֲנוּכָּה‏[10])"
  2. ברכת הניסים: "בָּרוּך אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ, בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה (נוסח אחר: וּבַזְּמַן הַזֶּה)."

בערב הראשון מברכים גם את ברכת שהחיינו: "בָּרוּך אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְמָנוּ וְהִגִּעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה."

מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק נרות חנוכה באותו לילה, וראה נרות חנוכה - חייב גם כן לברך ברכות אלה, מלבד ברכת "להדליק נר של חנוכה", כלומר: הרואה נר חנוכה בלילה הראשון מברך שתי ברכות - שעשה ניסים ושהחיינו, ובשאר הלילות - רק שעשה ניסים.

מי ששכח לברך שהחיינו בלילה הראשון יכול לברך שהחיינו בהדלקה בלילה השני.

מזמורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הדלקת הנרות נהוג לומר את המזמור הנרות הללו. לאחריו נהוג בקהילות רבות לומר את מזמור ל' בתהלים בשל המלים בהן הוא פותח "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". כמו כן, לפי רבים ממנהגי החסידים נהוג להוסיף פרקי תהילים שונים (למשל פרק צ"א - 'יושב בסתר עליון'), ותפילות שונות. נוסף על האמור, לפי המקובלים, אומרים לאחר "הנרות הללו" את פסוק ויהי נועם ... ואת מזמור צ"א בתהילים - יושב בסתר 7 פעמים ברצף.

רבים נוהגים לשיר את הפיוט "מעוז צור", מן הפיוטים המרכזיים לחג החנוכה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מצווה נוספת בחג החנוכה היא אמירת ההלל - מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב', משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ג'.
  2. ^ מסכת בבא קמא, פרק ו', משנה ח' .
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ב'.‏
  4. ^ הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה י"ב.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ו'; ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרע"ג; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ג, סעיף א' .‏
  7. ^ "נר חנוכה מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב').‏
  8. ^ כך הנוסח בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד א', במשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה ד' (נוסח הדפוס), ובמשנה ברורה לאורח חיים, סימן תרע"ו, סעיף א', ס"ק א', ד"ה "להדליק נר חנוכה" (בשם "כל הפוסקים"), והוא מנהג האשכנזים.
  9. ^ נוסח המחבר בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ו, סעיף א' , הגר"א בספר מעשה רב, סימן רלט, הבן איש חי, שנה ראשונה, הלכות חנוכה, הלכה ב', ובקיצור ש"ע ילקוט יוסף "נוסח הברכות השונות" סעיף קכג (בשם "שארית יוסף חלק ג עמוד רסה[, ו]ילקוט יוסף, תשס"ד, תפלה כרך ב, קונטרס הנוסחאות הערה קכג"), והוא מנהג הספרדים.
  10. ^ נוסח מכון ממרא (המבוסס על "הנוסח של רוב כתבי היד התימניים") למשנה תורה לרמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג, הלכה ד, ושו"ת מהרש"ל, סימן פה.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.