שייטת 13

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הקומנדו הימי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שייטת 13
סיכת לוחם בשייטת 13.gif
סיכת לוחם בשייטת 13
"כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המנפץ בזעם‏[1]"
פרטים
כינוי הקומנדו הימי
מדינה Flag of Israel.svg  ישראל
שיוך IDF new.png  צה"ל
יחידת אם חיל הים
סוג היחידה קומנדו ימי
תאריכים וזמנים
הקמת היחידה 1 בינואר 1950
מקים היחידה יוחאי בן-נון, יוסף דרור
מלחמות

כל מלחמות ישראל למעט מלחמת העצמאות

נתוני היחידה
ציוד עיקרי נשק קל, אמצעים מיוחדים, סירות קומנדו
פיקוד
מפקדים מפקדי השייטת
לוחמי הקומנדו הימי של שייטת 13 מסתערים מן הים
כלי שיט תת-מימי של הקומנדו הימי, מוזיאון ההעפלה וחיל הים
סמל ה-13 בבסיס הפלי"ם בקיסריה, 1948

שייטת 13 היא יחידת הקומנדו הימי של חיל הים הישראלי. בסיס הקבע של היחידה הוא בסיס עתלית, והיא כפופה ישירות למפקד חיל הים. מפקד השייטת הוא קצין ים בדרגת אלוף משנה.

נוסף על סוגי הלוחמה האופיינים לקומנדו ימי, בפרט פעולות המצריכות נחיתה מהים, פעולות חבלה בכלי שיט והשתלטות על כלי שיט, מאומנים לוחמי היחידה בפאסט-רופ (השתלשלות בחבלים ממסוקי סער) ובכל צורות לוחמת היבשה. השייטת מפעילה צלפים ומשתתפת בלחימה יבשתית טיפוסית ללוחמי חיל רגלים (כך למשל, בזמן האינתיפאדה השנייה השתתפו לוחמי השייטת במספר רב של פשיטות, פעולות ומבצעי מעצר בשטחי יהודה ושומרון כנגד פעילי טרור). מוטו היחידה: "כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המנפץ בזעם". בעשורים האחרונים המוניטין של שייטת 13 עלה באופן ניכר וכיום היא נחשבת לאחת מיחידות הקומנדו הטובות ביותר בישראל, ולאחת מיחידות הכוחות המיוחדים הטובות בעולם.‏[2] נכון ל-2014 זכתה היחידה ב-5 ציונים לשבח מטעם הרמטכ"ל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיה של השייטת נעוצים בימי שלטון המנדט הבריטי, כאשר פעלו מספר יחידות קומנדו ימי כגון: יחידת מבצעים משולבים (Combined Operation) שנוסדה מקבוצת הכ"ג ופעלה בעורף האויב הנאצי במסגרת הצי המלכותי הבריטי והחוליה לחבלה ימית שהוקמה במסגרת הפלי"ם, הזרוע הימית של הפלמ"ח. החוליה פעלה באמצעים פרימיטיביים להטבעת ספינות קרב ואוניות תובלה בריטיות שאורגנו במסגרת הסיירת הפלשתינאית שהוקמה במטרה למנוע את ההעפלה לארץ.

עם פריצת מלחמת העצמאות בסוף 1947 והקמת השירות הימי לפני הכרזת העצמאות, החלו לפעול שתי יחידות קומנדו ימי, שמקורן בחוליה, אחת של צוללנים והשנייה של מפעילי סירות, שביצעו מספר פעולות נועזות, שהמפורסמת ביותר בהן היא הטבעת האמיר פארוק, אוניית הדגל של הצי המצרי. לאחר המלחמה התגבשו שתי היחידות, יחידת סירות הנפץ בפיקודו של יוחאי בן-נון שהייתה מוצבת ביפו ויחידת הצוללנים בפיקודו של יוסף דרור שהייתה מוצבת בשדות ים. בסוף שנת 1949 הוחלט לאחד את כל היחידות וב-1 בינואר 1950 הוקמה היחידה המאוחדת שנקראה שייטת 13. מקור השם בתקופת הפלי"ם, שחבריו נהגו להיפגש מדי 13 בחודש בעקבות אירוע שאירע ב-13 בחודש - ספינה בה הפליג חבר הפלי"ם זאב פריד, טבעה והוא הצליח להגיע בשחייה אל החוף. חברי הפלי"ם החליטו להיפגש בתאריך זה ולהרים כוסית. הדבר אף הונצח בפזמון "שושנה", מאת חיים חפר, בשורה הבאה: "ב-13 דן (בן אמוץ) הרים עוד כוסית, לפתע הגיחו ספינות המשחית".‏[3] יוחאי בן-נון מונה למפקד השייטת ויוסף דרור מונה לסגנו.

לאחר מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שבין מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים לא ניתנו לשייטת 13 הרבה הזדמנויות להדגים את כוחה. הגבולות של מדינת ישראל היו יבשתיים בעיקרם וליחידה היו בעיקר משימות של איסוף מודיעין בנמלי אויב ובחופיו (כמו מבצע שנונית). באחת הפעולות בנמל ביירות נתקלו הצוללים זאב אלמוג וזאב אריאל בשומר לבנוני. החלה מהומה בנמל ויריות באוויר וכמעט שהתפתחה תקרית אש בין ספינות חיל הים שהמתינו בעומק הים לבין ספינות משמר לבנוניות. מפקד הפעולה יוחאי בן נון ירה באוויר באחד מתותחי ספינות הטורפדו של חיל הים שליוו את הכוח כדי להרתיע ספינת משמר לבנונית.‏[4]

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים נחלה שייטת 13 כשלונות בחמש משימות תקיפה אליהן יצאה בלילה הראשון למלחמה:

  • לוחמי שייטת 13 נשלחו לשלוש תקיפות של נמלים בסוריה, אך לא ביצעו את המשימות - הכוחות אף לא חדרו לנמלי היעד.
  • לנמל אלכסנדריה חדרו שלושה זוגות צוללים שיצאו מהצוללת "אח"י תנין", אך הם נעו אל מטרות שנמצאו מחוץ למעגן הצבאי שבתוך הנמל (בו היו באותו לילה מטרות צבאיות) ועל-כן לא פגעו בשום מטרה צבאית. בסוף הפעולה הם לא מצאו את הצוללת ונפלו בשבי המצרי. הצוללת ניסתה למחרת היום לחלץ את לוחמי השייטת, עד שמפקדת חיל הים הודיעה לה כי הלוחמים נפלו בשבי והורתה לה לחזור לישראל.
  • בפעולת פורט סעיד, שנערכה בנמל פורט סעיד, פעלו שני זוגות צוללים שהובלו ב"חזירים" ולוּוּ בסירת-תובלה של שייטת 13 ("ציפור") שגררה אותם לקרבת הנמל והמתינה לאוספם בתום הפעולה בקרבת פתחוׄ; כל הכוח של שייטת 13 הורד מהמשחתת "אח"י יפו", שלוּותה בשלוש טרפדות שהיוו כוח משימה אחד בפיקוד אל"ם בנימין תלם. לוחמי ה"חזירים", שסרקו את הנמל קרוב לשלוש שעות, מצאו אותו ריק ממטרות צבאיות (ספינות הצי המצרי הוצאו מהנמל עוד טרם הגעתו של כוח השייטת לנמל). ביציאתם מהנמל הם נאספו על ידי ה"ציפור" קרוב לפתחו תחת אש תותחי החוף. קודם לאיסופם ב"ציפור", ומפאת החשכה המצומצמת של ליל הקיץ הקצר, הוטבעו ה"חזירים", כפי שתוכנן מראש. רק בהגיע כוח שייטת 13 בנסיגתו בסירת ה"ציפור" הזעירה למרחק 40 מייל מפורט סעיד הוא נאסף על ידי המשחתת "יפו", שמפקדהּ קיבל ממפקדת החיל הוראה לשוב ולאוספם.

מלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מלחמת ששת הימים נוספו לשליטת ישראל כ-800 ק"מ של גבול ימי, וחלק ניכר משטחי היבשה שנכבשו היה מוקף במכשולי מים. כדי לבצע פעולות קרקעיות מעבר לגבול נדרשו יכולת ומיומנות מיוחדות באמצעים ובשיטות. נוצרה אפוא תשתית נוחה לניצול כישוריה הייחודיים של שייטת 13 בד בבד עם הצורך לפתחם ולשכללם. ואמנם, במהלך 1968 ביצעה שייטת 13 מבצעי סיוע רבים לסיירת מטכ"ל שפעלה לאורך תעלת סואץ, הן בחצייתה והן באבטחת הפעילות שבה.

פעילות דומה ערכה השייטת גם בגזרות אחרות. כך גם פותחו ושוכללו טכניקות החצייה בים במפרץ סואץ. בשייטת נקבע הכלל, שההגעה מהים ליעדים שעל החוף או בלב-ים תתבצע אך ורק באמצעות שחייה או צלילה (ללא הָחָפַת סירות), זאת משום שבדרכים אלו יקשה לגלותה. שיתוף הפעולה שבין שייטת 13 וסיירת מטכ"ל גם נוצל להעלאת הרמה בלחימת חי"ר ובביצוע נהלי קרב בשייטת, ולראשונה התנהל והתמסד בה ארגון לקרב למבצעי חי"ר. בתקופה זו גם שונו טכניקות הלחימה של השייטת, שופרה אמינות כלי התובלה שלה ואטימות אמצעי הלחימה, יוּצרו אמצעי ניוד שאפשרו להעביר באופן חשאי את כלי התובלה של השייטת לזירת הלחימה שבמערב סיני (דילוג על פני מרחק של 600 ק"מ ויותר מעתלית) ואת אמצעי הורדתם למים. עקב המרחק הגדול שהיה על הכוחות לדלג אל זירת הפעולה והזמן הקצר שעמד לרשותם להכנה לקרב, לתכנון, להצגה לאישור הפעולה (לכחמשה אלופים) ולהיערכות בשטח, נקבעה חלוקה מוגדרת בין הדרג הלוחם ודרג תומכי הלחימה, כך שמעֵבֶר לזמן הנחסך, גם עלתה הרמה המקצועית של שני הדרגים בביצוע הכנותיהם למבצעים.

הוגדרו מחדש הכישורים הנדרשים מלוחמי השייטת, ונעשו רביזיה ואיזון בחלוקת המשימות שבין יחידות הלחימה שלה. נקבע, שכל הלוחמים יהיו גם צוללים וגם פּוׄשטים. איוש הלוחמים ביחידות הלחימה נקבע על-פי קריטריונים איכותיים ורמת המאמצים הנדרשת לביצוע המשימות. התבצעה הכשרה יסודית ומקפת של הדור הצעיר של הקצינים והלוחמים שאומן וחונך לחתור ולהצטיין בקרב. נלמדו ונותחו כשלי השייטת במלחמת ששת הימים, והחינוך התמקד בחתירה לביצוע מושלם השוקד למלא עד תום את המשימה המוטלת. זאת, תוך שמירה והקפדה על ערכי הלחימה ובעיקר - דבקות במשימה, מקצוענות צבאית ומשמעת ברזל.

מפקדת השייטת העריכה כי קרוב היום וצה"ל יחתור לפצל ולפזר את מאמצי האויב על ידי הרחבת הפעולות ההתקפיות היזומות אל מעבר לתעלת סואץ ודרומה ובעיקר לצפון המפרץ, שבמרחבו – בים ובחוף - נמצאו אובייקטים רבים וחיוניים לאויב. השייטת נערכה לפעול נגדם בעיקר באמצעות פעולות חי"ר ו"חזירים".‏[5]

במהלך שנת 1969 ביצעה שייטת 13 שורה של פעולות: מיקוש ביבשה, סיורים ביעדים ובמתקנים בלב-ים ובחוף, כשבחלק מהם גם בוצעה חבלה; כמעט בכל הפעילויות הללו הופעלו "חזירים", אם לצורך סיור והכרות מקדימים ואם כחלק ממרכיבי הכוח הנוטל חלק בפעולה עצמה. פעולות אלו עלו בהדרגה בהיקפן ובעוצמת הכוח שהונחת על האויב המצרי. במחצית שנת 1969 החלה השייטת להסתייע בתא"ל רפאל איתן, שהיה קצח"ר (קצין צנחנים וחי"ר ראשי), בתכנון מבצעי החי"ר ובאימונים לקראתם.

ב-20 ביוני 1969 נערך מבצע בולמוס 5 - פשיטת יחידה של שייטת 13 בפיקודו של סגן-אלוף זאב אלמוג, על תחנת משמר של צבא מצרים בראס עדבייה שבצפון מפרץ סואץ.

ב-20 ביולי 1969 השתתפו לוחמי השייטת, יחד עם לוחמי סיירת מטכ"ל, בפשיטה על האי גרין. סגן עמי אילון, לוחם השייטת, קיבל את עיטור הגבורה על חלקו בקרב זה.

במהלך מבצע אסקורט הטביעו לוחמי הקומנדו שני סט"רים (ספינות טורפדו) פי-183, הם חדרו למעגן בצפון מפרץ סואץ עם שני "חזירים" (צוללות ננס) ובאמצעות מוקשי "עלוקה" השמידו את הסט"רים. בדרכם חזרה, כנראה כתוצאה מתקלה במנגנון השמדה עצמי, התפוצץ אחד החזירים וגרם למותם של שלושה לוחמים.

לאחר תום המלחמה ביצעה היחידה פעולות של חבלה ימית ופשיטות על קיני המחבלים בלבנון. שייטת 13 לקחה חלק במבצע אביב נעורים יחד עם סיירת מטכ"ל,‏[6] הצנחנים[7] ו"המוסד"‏[8] בו חוסלו בביירות מחבלים מארגון ספטמבר השחור שהיו אחראים לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן.

פעילות הלחימה הרבה והמוצלחת של שייטת 13 במהלך מלחמת ההתשה, אשר הציבה את חיל הים על מפת הפעילות המבצעית של צה"ל, העלתה את האמון בשייטת 13 ובעקבותיה בחיל הים בכללו. פעילות זו העניקה רהביליטציה לשייטת 13 בפרט ולחיל-הים בכלל על כשליהם במלחמת ששת הימים ושורת האסונות הרצופה שאירעו בזירה הימית במחצית השנה שלאחר המלחמה.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים זכו לוחמי השייטת להשגים רבים, בין היתר, במבצע ליידי - חדירה למעגן בנמל פורט סעיד עם "חזירים" ופגיעה בארבע ספינות מלחמה: ספינת טורפדו, ספינת סיור, נחתת טנקים (נט"ק) וסטי"ל. שני לוחמים, סרן עודד אמיר ורס"ל עלי קמחי, לא חזרו ממשימתם והוכרזו כחללים שמקום קבורתם לא נודע. על מבצע זה הם זכו הראשון בעיטור הגבורה והשני בעיטור העוז.

בנוסף לפעולה זו, ערכה השייטת שש פעולות התקפיות בזירת ים סוף, ובמרכזן במבצעי מגבית - הטבעת שני סטי"לים מסוג "קומאר" באזור דרום מפרץ סואץ, האחד עם מוקשי עלוקה והשני בירי רקטות לאו (רקטת נ"ט M-72).

הלחימה בלבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמי שייטת 13 פעלו גם בלבנון.‏[9] באפריל 1980, במבצע מתח גבוה השמידו כוחות השייטת בסיס בדרום לבנון, ממנו עמדו לצאת מחבלים לפיגוע מיקוח בישראל והרגו תשעה עשר מהם. במבצע השתתף גם יואב גלנט ששב מקורס קצינים זמן קצר לפני כן, כמפקד צוות. משנפצע מפקדו לקח גלנט פיקוד על הכוח כולו והשלים את המשימה.‏[10] במאי 1981 קיבלה השייטת צל"ש יחידתי מהרמטכ"ל, על כך ש"לוחמי שייטת 13 בין ינואר 1979 - אפריל 1981 ביצעו 22 פעולות התקפיות יזומות כנגד המחבלים בגזרת לבנון".‏[11]

במבצע שלום הגליל פעלו כוחות השייטת להכנה ואבטחה של חוף הנחיתה בשפך נהר אל-אוואלי, מבצע שהסתיים בהצלחה גדולה וללא נפגעים. במהלך מלחמת לבנון פעלו נגד מטרות מחבלים ומטרות סוריות, ביוני 1983 יצא כוח השייטת למבצע שנועד לפגוע בכוחות מחבלים תוך ניסיון לשייך את הפעולה לקבוצת מחבלים אחרת, אך המבצע הסתיים בכישלון לאחר שהכוחות פגעו בניגוד לתכנון בחיילי הצבא הסורי. ביוני 1984 ביצע כוח השייטת בפיקודו של ידידיה יערי, פשיטה על "אי הארנבות" מצפון לטריפולי, בפעולה שולבו גם צוללת חיל הים "תנין", ספינות טילים ומטוסי חיל האוויר, סך הכל נהרגו 14 מחבלים ונפצעו 8, כשלכוחות השייטת נרשמו שני פצועים קל.‏[12]

פעילות שייטת 13 במהלך השנים הבאות לוותה במספר קטן, יחסית, של נפגעים. הפעולה הקשה ביותר, מבחינת מספר הנפגעים, ידועה בשם אסון השייטת: בלילה שבין 4 ל-5 בספטמבר 1997, יצא כוח של 16 לוחמים למבצע שטיבו עדיין לא פורסם. הכוח נתקל במארב מטענים שהניח החזבאללה שגרם ל-11 הרוגים, ולכוח החילוץ היה הרוג נוסף. בפעולה נהרג מפל"ג לוחמים, סא"ל יוסי קורקין.

האינתיפאדה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך האינתיפאדה השנייה שפרצה בשנת 2000, החליטו מפקדי השייטת לשלב את היחידה בלוחמה היבשתית באזור יהודה ושומרון מתוך תפיסה שכיחידה מובחרת עלייה להוביל בגזרות הלחימה הרלוונטיות ולאו דווקא בתווך הימי בו מומחיותה.‏[13][14] השייטת לקחה חלק פעיל בלחימה, דבר שעלה לה באבדות. לוחמי השייטת הרגו עשרות מחבלים, ועצרו מאות. כוח גדול של כוחות סדיר ומילואים מהשייטת השתתף בקרב בג'נין במהלך מבצע חומת מגן. בשנת 2004 הושעתה השייטת זמנית מפעילות לאחר שארגון "בצלם" האשים את החיילים בכך שבמהלך פעולה בג'נין ירו במבוקש ששכב פצוע ולא היווה סכנה לחיילים. תחקיר שנערך על ידי אלוף פיקוד המרכז הצדיק את הירי אל עבר המבוקש בטענה שהייתה לחיילים סיבה מוצדקת לחשוד שהוא מסתיר רימון יד בידו, אך מתח ביקורת על "כשלים מקצועיים" שהיו בפעולה. אחרי התחקיר הוחזרה השייטת לפעילות.

לוחמי השייטת תפסו שלוש ספינות שהבריחו נשק לפלסטינים - "קארין איי" (הגדולה שבהן, שללכידתה הייתה משמעות אסטרטגית), "סנטוריני" ו"אבו חסן".‏[15]

על פעילותה כנגד הטרור זכתה השייטת להערכה רבה, קיבלה את צל"ש הרמטכ"ל בשנת 2002 וזכתה פעמיים בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות.

מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת לבנון השנייה נטלה שייטת 13 חלק במספר רב של פעולות בעומק שטח לבנון.

במהלך אחת הפעולות שנערכה בצור[16] נפצעו 8 לוחמים ובהם קצין וחייל שנפצעו קשה. בפעולה חוסלו לפחות 10 מחבלים, בהם פעילים במערך הרקטות לטווח בינוני-ארוך של חזבאללה. לרופא השייטת, סרן ד"ר תמיר, הוענק בשל טיפולו בפצועים תחת אש, עיטור המופת .‏[17] צל"ש מפקד חיל הים הוענק למפקדי כוח השייטת רס"ן א'‏[18] וסא"ל ר'.‏[19]

הרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי על גבי מורנה של שייטת 13, ינואר 2011

מבצעים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1972 - 1973 קיימה השייטת (בשיתוף המוסד) כ-20 מבצעים להעלאת צעירים יהודים מסוריה לישראל דרך חופי טרטוס ולבנון.‏[20]

בשנות ה-80 של המאה ה-20, במבצע משה ובתקופה שקדמה לו, השתתפו לוחמי שייטת 13 בהעלאת יהודים מאתיופיה לישראל בדרך הים.‏[21]

במרץ 1985 הטביע כוח של שייטת 13 את הספינה "Moon Light" של ארגון פת"ח בנמל ענאבה באלג'יריה.‏[22] המודיעין הישראלי סבר, בעקבות הטעייה מוצלחת שביצע הפת"ח, שספינה זו הייתה מיועדת לביצוע פיגוע בישראל.‏[23]

בעקבות חטיפתה של אוניית הנוסעים האיטלקית "אכילה לאורו" באוקטובר 1985 פותחו בשייטת שיטות מיוחדות ללוחמה בטרור ימי והשתלטות גלויה וחשאית על ספינות בלב ים. יכולת זו אפשרה לשייטת לסכל הברחות דרך הים ולהשתלט על כלי שיט.‏[24]

בפברואר 1988, בתחילת האינתיפאדה הראשונה, חיבל כוח של השייטת, בפיקוד יואב גלנט[25] בספינה היוונית "סול פרין" באמצעות הצמדת מטען חבלה לתחתיתה כשעגנה בנמל לימסול. הספינה, שנרכשה בידי אש"ף וכונתה על ידו "ספינת השיבה", עמדה להפליג לרצועת עזה ולהביא לשם 131 מאנשי הארגון שגורשו מהשטחים.‏[26]

ב-26 באוקטובר 1995 סייעו לוחמי שייטת 13, עליה פיקד באותם ימים יואב גלנט,‏[27] ללוחמי המוסד להיחלץ מן האי מלטה, לאחר ביצוע ההתנקשות בחיי פתחי שקאקי, מייסד תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ"ל הראשון שלה.‏[28]

ב-3 בנובמבר 2009, במסגרת מבצע ארבעת המינים, השתלטה השייטת על ספינת הובלה חשודה בשם "פרנקופ" שהתבררה כנושאת לפחות חמש מכולות עם אמצעי לחימה ותחמושת, במסווה של משלוח אזרחי. בספינה נמצאו רקטות, נשק קל, רימונים, פצצות מרגמה וטילים. ההשתלטות אירעה מעט לפני חצות במרחק של כ-180 ק"מ מהחוף, סמוך לקפריסין.

השתלטות על ספינה שעשתה את דרכה לעזה

באפריל 2010 פורסם כי לשייטת יוענקו שני צל"שים מטעם הרמטכ"ל "על ביצועם המוצלח של רצף מבצעים מורכבים בשנה וחצי האחרונות".‏[29]

ב-31 במאי 2010, במבצע רוחות שמים, השתלטו לוחמי השייטת על 6 אוניות שניסו לשבור את ההסגר הימי שהטילה ישראל על רצועת עזה, מאז עליית חמאס לשלטון. במהלך ההשתלטות על הספינה הגדולה ביותר, "מאווי מרמרה", התפתח עימות אלים בין החיילים לפעילים שהיו על סיפונה, וכתוצאה ממנו נהרגו 9 פעילים ונפצעו 20. מבין לוחמי השייטת נפצעו 10, בהם שניים באורח קשה. כשבוע לאחר תקרית המשט, סיכלו לוחמי השייטת פיגוע שתכנן חמאס כאשר הרגו 4 מחבלים שניסו לחדור לישראל מרצועת עזה דרך הים.‏[30]

ב-2010 הוענק לשייטת 13 פרס מנחם בגין "על פעילותה למען ביטחון המדינה ואזרחיה".‏[31]

ב-15 במרץ 2011 השתלטו לוחמי השייטת על הספינה ויקטוריה שהובילה אמצעי לחימה בכמות של כ-50 טונות מאיראן דרך סוריה לרצועת עזה, בהם טילים נגד ספינות מדגם C-704, מערכות מכ"ם, פצמ"רים, כדורי רובה ועוד, במבצע השתלטות במרחק של כ-200 מיילים מחופי ישראל.‏[32]

ב-5 במרץ 2014 השתלטו לוחמי השייטת, בסיוע שייטת ספינות הטילים, על הספינה קלוס סי שהובילה עשרות רקטות קרקע-קרקע מדגם M-302 מסוריה ואיראן לרצועת עזה. מבצע ההשתלטות נקרא מבצע חשיפה מלאה.

ב-12 ביולי 2014 במהלך מבצע צוק איתן פשט כוח שייטת 13 על מתחם בצפון רצועת עזה שממנו נורו רקטות ארוכות טווח רבות‏[33]. ארבעה מחיילי הכוח נפצעו קל‏[34]. הכוח השלים את משימתו ופגע במספר משגרים. 3 מחבלים נהרגו‏[35].

באוקטובר 2014 זכתה היחידה בצל"ש רמטכ"ל, חמישי במספר, על "רצף פעולות מבצעיות חשאיות בעומק שטח האויב, אשר נחלו הצלחה מרובה".‏[36]

מיון, קבלה והכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופיל נדרש - 97 ללא סעיפים פוסלים.

מיון- גיבוש שאורכו 5 ימים (אחרי מעבר יום סיירות), שכולל מבדקי ים ויבשה, או, לבוגרי כיתות י"א גיבוש דרך גדנ"ע צלילה.

רפאל איתן שהיה קצין חי"ר וצנחנים ראשי בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, קבע שהשייטת חייבת להתאמן במתווה דומה ליחידות הצנחנים, בעקבות כך שונה מסלול ההכשרה בשייטת, ובתחילתו רוכזו מרבית הכשרות החי"ר ולאחר מכן הכשרות מקצועיות ימיות. כמו כן נקבע שהן הלוחמים מיחידת הצוללים והן מיחידת הפושטים יהיו בעלי מכנה לחימה משותף, המסוגלים לבצע את כלל הפעולות. תפיסה זו האריכה מאד את מסלול הכשרת הלוחם והיא השתנתה לאחר אסון השייטת בעקבותיו נוסחה מחדש תפיסת בניין הכוח ביחידה.‏[37] צוותי היחידה פועלים באופן אורגני לאורך שירות הלוחמים, והם עוברים התמקצעות שונה בהתאם לייעודם.

מסלול הכשרת הלוחם בשייטת נמשך כ-20 חודשים ונחשב לאחד הקשים בצה"ל. המסלול מתחיל בארבעה חודשים של טירונות חי"ר ואימון מתקדם, ולאחר מכן טירונות יחידה ("המכין"), קורס צניחה, צלילה קרבית, ניווטים ולוחמה בטרור בים וביבשה, שיט, הפעלת סירות תקיפה וכלי-שיט תת-ימיים, ושלב ייעודי. בשלב הייעודי מחולקים הלוחמים לשלושה מקצועות עיקריים: משיט, האחראי להפעלת כלי השיט, צולל, המתמחה בצלילה מבצעית, ופושט, לוחם המגיח מהים ומבצע משימות רגליות. בסיום הקורס מוענקים לבוגרים סיכת לוחם הקומנדו הימי ודרגת סמל ראשון.

לוחמי היחידה נדרשים לשנה ושמונה חודשי שירות קבע מעבר לשירות הסדיר.

היחידה מפעילה בחופשת הקיץ קורסי הכשרה לבני נוער בוגרי כיתות י"א, במסגרת גדנ"ע צלילה.

מפקדי השייטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
יוחאי בן-נון 1950 מקים היחידה ומפקדה הראשון. לימים מפקד חיל הים
איזי רהב 1950 - 1951  
יעקב עציון 1951 - 1953  
איזי רהב 1953 - 1957 תקופת כהונה שנייה
יוחאי בן-נון 1957 - 1960 תקופת כהונה שנייה
דוד פרומר 1960 ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי ביחידת המבצעים המשולבים
דב שפיר 1960 - 1965  
אהרון בן יוסף 1965 - 1967  
דב שפיר 1967 - 1968 תקופת כהונה שנייה, מפקדה במלחמת ששת הימים
זאב אלמוג 1968 - 1971 מפקדה בפשיטה על האי גרין. לימים מפקד חיל הים
שאול זיו 1971 - 1974 מפקדה במבצע ברדס, מבצע אביב נעורים, מלחמת יום הכיפורים
צבי גבעתי 1974 - 1976  
גדי שפי 1976 - 1978  
חנינא עמישב 1978 - 1979  
עמי אילון 1979 - 1981 בתקופתו זכתה היחידה לצל"ש הרמטכ"ל. לימים מפקד חיל הים וראש השב"כ
עוזי לבנת 1981 - 1983  
ידידיה יערי 1983 - 1986 לימים מפקד חיל הים
אורי גיל (טאיץ) 1986 - 1987 נפטר בזמן כהונתו במהלך אימון גופני
שי ברוש 1987 - 1991 מפקדה בעת חיסול אבו ג'יהאד
רן גלינקא 1991 - 1994 לימים קצין חינוך ראשי
יואב גלנט 1994 - 1997 לימים אלוף פיקוד הדרום
אלי גליקמן 1997 - 1999 מפקדה בעת אסון השייטת
ארז צוקרמן 1999 - 2001  
רם רוטברג 2001 - 2004 מפקדה במבצע ההשתלטות על קארין איי. לימים מפקד חיל הים
נבו ארז 2004 - 2007 מפקדה בעת מלחמת לבנון השנייה
דרור פרידמן 2007 - 2010 מפקדה במבצע ארבעת המינים
שי אלבז[38] 2010 - 2012 מפקדה במבצע רוחות שמיים
רפי מילוא[39] יוני 2012 - יולי 2014 מפקדה במבצע חשיפה מלאה ובמבצע שובו אחים
אל"ם ג'‏[40] מיולי 2014 מפקדה במבצע צוק איתן.

פרשת הצלילות בקישון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה העשרים התגלתה בקרב צוללי חיל הים, ובהם לוחמי שייטת 13, תחלואה גבוהה בסרטן. הצוללים ייחסו בעיה זו לצלילות האימונים הרבות שערכו בנחל הקישון, הסובל מזיהום תעשייתי כבד. בעקבות סערה ציבורית שנבעה מטענות אלה הורה הרמטכ"ל, שאול מופז, על מינוי ועדת חקירה, היא ועדת שמגר. הוועדה חקרה את הסיבות לריבוי מקרי הסרטן בקרב כ־120 צוללים לשעבר של חיל הים אשר התאמנו באזור שפך הקישון. לפחות 93 מתוכם חלו במחלת הסרטן, ושליש מהם בקירוב נפטרו. הוועדה קבעה שלא נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין החשיפה של החיילים לכימיקלים רעילים במשך שירותם הצבאי לבין מגוון מחלות הסרטן בקרבם כיום. עם זאת מתחה הוועדה ביקורת קשה על צה"ל וחיל הים בגין אי אכיפת הנחיות רשויות הבריאות ואיכות הסביבה שאסרו להתאמן בנחל.

בעקבות דעת המיעוט של יו"ר הוועדה, לפיה "ישנו קשר סיבתי והגיוני בין מצב הקישון לבין מחלת הסרטן אשר פגעה בחיילים", הכיר משרד הביטחון בנפגעי הצלילות כחללי צה"ל או נכי צה"ל. עם אלה שזכו להכרה כחללי צה"ל נמנים שניים ממפקדי שייטת 13 לשעבר, אהרון בן יוסף ושאול זיו.

קבוצת צוללים הגישה תביעות נזיקין נגד חלק מהמפעלים שהזרימו שפכים תעשייתיים לקישון. ב-17 ביוני 2013 דחה בית המשפט את תביעות הצוללים בנימוק שלא הוכח ה"קשר הסיבתי" בין הצלילות בנחל ובין המחלות שבהן חלו התובעים, או מי מהם.‏[41]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף דרור, הקומנדו הימי, אליו וממנו, משרד הביטחון, ההוצאה לאור.
  • מיכאל (מייק) אלדר, "שייטת 13‏ - סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993.
  • מיכאל (מייק) אלדר, שייטת 11 - הקרב על הצל"ש, הוצאת ספריית מעריב. (בספר פרק המשך לספר "שייטת 13").
  • זאב אלמוג, עטלפים בים האדום - פעולות מיוחדות של הקומנדו הימי במלחמות ההתשה ויום הכיפורים. הוצאת משרד הביטחון ו"מכון גלילי לחקר כוח המגן", 2007.
  • אברהם זהר, הקומנדו הימי בפלמ"ח, תג הוצאה לאור, המרכז לתולדות כוח המגן ה"הגנה" על-שם ישראל גלילי, 1994.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר בוגרי היחידה
  2. ^ Uzi Mahnaimi, Gareth Jenkins, Jamie McGinnes ו- Jon Swain,‏ Operation calamity, באתר TimesOnline,‏ 6 ביוני 2010
  3. ^
    • ‏רב חובל זאב הים, ספינות מספרות, הוצאת אחיאסף, עמ' 177-178.
    • אברום שביט, "בנתיבי שביט", 2007, עמ' 71
    • יהודה בראגינסקי, "עם חותר אל חוף", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ח, עמ' 296-297.‏
    • יהודה בן-צור מחוליה לשייטת - http://www.palyam.org/KhabalaYamit/HTS13
  4. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, הוצאת אפי מלצר בע"מ, 2000, עמ' 126
  5. ^ זאב אלמוג, עטלפים בים האדום – פעולות הקומנדו הימי במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים, פרק א
  6. ^ מוקי בצר על מספר מבצע "אביב נעורים", אתר חטיבת הצנחנים, כפי שהועלה באתר פרש.
  7. ^ פנחס וולף, התחילו פרצי ירי. היה ברור שמשהו לא מתנהל לפי התוכנית, במחנה, ‏ 30.03.2007, כפי שהועלה באתר פרש.
  8. ^ בן כספית, "אביב נעורים", 40 שנה אחרי סופשבוע, ‏ 12.04.2013.
  9. ^ עמרי אסנהיים, קרמבו האמיתי, באתר nrg‏, 11.03.2005.
  10. ^ ראיון שערך גדי סוקניק עם האלוף יואב גלנט, תוכנית התחקירים "360", ‏ 02.02.2011
  11. ^ תיאור הצל"ש היחידתי באתר הגבורה
  12. ^ מייק אלדר, דקר וסיפורה של שייטת הצוללות, הוצאת אריה ניר והוצאת מודן, עמ' 174-176
  13. ^ יואב לימור, ‏עלילות הקומנדו הימי בסמטאות ג'נין, באתר ישראל היום, 30 במרץ 2012
  14. ^ חיל הים - אתגרים ומשימות, האוניברסיטה המשודרת, גלי צה"ל
  15. ^ מסוקי העטלף של חיל-האוויר סייעו לשייטת בלכידת ספינת הטרור, באתר חיל האוויר הישראלי, יוני 2003
  16. ^ אמיר בוחבוט ואיתמר ענברי, השייטת פשטה על צור; 8 לוחמים נפצעו, באתר nrg‏, 5 באוגוסט 2006
  17. ^ המופת שהוענק לד"ר תמיר באתר "בעוז רוחם"
  18. ^ צל"ש מפקד חיל הים לרס"ן א' כפי שמופיע ב"אתר הגבורה".
  19. ^ יואב לימור ואלון בן-דוד, מקום שני: שייטת 13, באתר ynet‏, 17 בפברואר 2008
  20. ^ מיכאל בר-זהר ונסים משעל - המוסד: המבצעים הגדולים, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2010, פרק 12.
  21. ^ שייטת 13 ו"מבצע משה", באתר "אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה", 25 באוגוסט 2008
  22. ^ אריאל שמידברג, ‏אודיסיאה באלג'יריה, באתר ישראל היום, 28 באפריל 2009
  23. ^ עמיר רפפורט, ארבע הנשמות של אבו ג'יהאד, מוסף סופשבוע, "מעריב", 4/4/2008
  24. ^ חיל הים - אתגרים ומשימות, האוניברסיטה המשודרת, גלי צה"ל
  25. ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 139-140.
  26. ^ משה רונן ואתי אברמוב, מטען קטן וגמרנו, "ידיעות אחרונות", 1/6/2010
  27. ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 140-142.
  28. ^ עמוס הראלמתנת הפרידה לגבי אשכנזי, באתר הארץ, 14 בפברואר 2011.
  29. ^ עוזי ברוך, ‏צל"ש הרמטכ"ל יינתן לסיירת מטכ"ל, באתר ערוץ 7, 14 באפריל 2010
  30. ^ אמיר בוחבוט, סוכל פיגוע: השייטת חיסלה 4 מחבלים שיצאו מעזה, באתר nrg‏, 7 ביוני 2010
  31. ^ ראובן לייב, שייטת 13 זוכה בפרס בגין, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 7 בדצמבר 2010
  32. ^ תפיסת אוניית הנשק "ויקטוריה", באתר דובר צה"ל.
  33. ^ ניר דבורי, ‏השייטת פשטה על מתחם בעזה, 4 לוחמים נפצעו קל בהיתקלות עם מחבלים, באתר ‏mako‏‏, ‏13 ביולי 2014‏.
  34. ^ אמיר בוחבוט, כוח שייטת 13 פשט על משגרי רקטות בעזה, 4 לוחמים נפצעו, באתר וואלה!, 13 ביולי 2014.
  35. ^ יואב זיתון ואליאור לוי, חיילי שייטת ערכו פשיטה בעזה, 4 נפצעו קל, באתר ynet‏, 13 ביולי 2014.
  36. ^ מערכת אתר צה"ל, ‏צל"ש ללוחמי שייטת 13 על פעולות חשאיות בעומק שטח האויב, באתר צה"ל, 6 באוקטובר 2014.
  37. ^ ד"ר יועז הנדל, חיל הים - אתגרים ומשימות, האוניברסיטה המשודרת, גלי צה"ל
  38. ^ עמוס הראלתחקיר השייטת: שלושה לוחמים נחטפו בזמן הפשיטה לבטן האנייה, באתר הארץ, 4 ביוני 2010
  39. ^ ‫אמיר בוחבוט, כתב לענייני צבא, מפקד שייטת 13 הבא: "הלוחם הנועז של היחידה", באתר וואלה!, 6 בספטמבר 2011‬
  40. ^ אמיר בוחבוט, דעתן עם ניסיון עשיר: מיהו מפקד שייטת 13 הבא?, באתר וואלה!, 5 בנובמבר 2013
  41. ^ ת"א (חיפה) 972/00 מיכאל עצמון ואחרים נגד חיפה כימיקלים ואחרים, ניתן ב-17 ביוני 2013