מבצע על כנפי נשרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "מבצע מרבד הקסמים" מפנה לכאן. לערך העוסק במבצע צבאי אמריקאי, ראו מבצע מרבד קסמים.
עליות לארץ ישראל בעת החדשה

ראו גם - עליות קדומות לארץ ישראל


עליות לפני קום המדינה


עליות לאחר קום המדינה:


עליות על פי ארץ מוצא:


ראו גם:
פורטל:היישובP kkl.png
International refugee year stamp Israel - Exodus 19-4.jpg
International refugee year stamp Israel - Micah 4-4.jpg
בולים משנת 1960 לציון שנת הפליט העולמית, בהם ציורים המתארים את העלייה במבצע "על כנפי נשרים", בעיצובו של אוטה וליש.

מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך פסוק ד' בפרק י"ט שבספר שמות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים[1] וכן מבצע ביאת המשיח.‏[2]

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות תימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות תימן

יהדות תימן היא קהילה יהודית עתיקת יומין. על פי החלוקה המכנסת את מרבית קהילות היהודים יוצאי אירופה תחת הכותרת "אשכנזים", ואת קהילות צפון אפריקה, הבלקן, פרס והמזרח התיכון כ"ספרדים", יש לראות את קהילת היהודים יוצאי תימן כקהילה נפרדת ושלישית בגודלה.

ההיסטוריה של יהדות תימן היא ארוכה. אחת הסברות היא שראשית ההתיישבות היהודית בתימן הייתה לאחר חורבן בית המקדש הראשון. לפי מסורת יהודי תימן הם מתייחסים לשבט יהודה, והם מונים את שנות גלותם לתימן מחורבן הבית הראשון.

עליה מתימן עד מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים הראשונים מתימן באו לארץ בשנת תרכ"ב 1862. ובשנת 1881 הגיעו לארץ בדרך לא דרך עולים מתימן בעליית אעלה בתמ"ר, שהחלה מעט לפני ההעלייה הראשונה. בראשית המאה ה-20, ואחר כך בתקופת המנדט נרשמו גלי עליה נוספים של יהודים מתימן, שמילאו תפקיד חשוב בפיתוח היישוב היהודי.

לאחר התגבשות התנועה הציונית והיישוב היהודי, באו שליחים מארץ ישראל לתימן ועררו תנועה משיחית שסחפה את הקהילה לזנוח את ביתה, מסורתה הייחודית ורבת השנים, להפסיק את הרצף ההיסטורי הארוך של קיומה בגלות ולעלות לארץ ישראל. מאחר שהאימאם של תימן לא התיר עליית יהודים מתחומי המדינה, נותרה רק דרך אחת פתוחה ובמשך שנים רבות נאלצו יהודי תימן להגיע תחילה אל המושבה הבריטית עדן, משם המשיכו בדרכם למצרים ולאחר מכן לארץ.

בטרם החל מבצע על כנפי נשרים, בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20 החלה עליה מתימן בזרם דק ובין השנים 1939 עד 1942, שנות שיאה של מלחמת העולם השנייה, עלו 543 איש מתימן לארץ ישראל בעזרת הסוכנות היהודית. ובשלבי קליטתם הראשונים בארץ טיפלו בעולים פעילים של "התאחדות התימנים". בין השנים 1943 ל-1944 משלא ניתן היה להעלות עולים מאירופה לארץ התגבר זרם העלייה ולארץ ישראל עלו 4,267 עולים מתימן.

בחודש מאי 1945 נסגרו שערי היציאה ו-7,000 יהודים שכבר יצאו מתימן נתקעו בעדן ורוכזו במחנה מיוחד שהוקם בסיוע ארגון הג'וינט ונודע בשם "גאולה".

מבצע על כנפי נשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נובמבר 1949. משפחה תימנית בדרכה למחנה המעבר של הג'וינט ליד עדן.

העלייה מתימן, לאחר קום המדינה נחלקת לשלושה שלבים.

שלב ראשון מ-15 בדצמבר 1948 עד 10 במרץ 1949 מתייחס לפינוי הפליטים שהתרכזו במחנה "גאולה" ובמהלכה הועלו לארץ על פי נתוני הסוכנות היהודית כ-5,500 עולים.

שלב שני מיוני 1949 עד דצמבר 1949 הוא השלב העיקרי במבצע ובו הועלו לארץ על פי נתוני הסוכנות 42,862 עולים מתימן. סיום שלב זה בישר את תום המבצע אך לא את סוף העלייה מתימן. בשלב שלישי מאוקטובר 1950 ועד 1956 עלו לארץ בדרכים שונות, על פי נתוני הסוכנות עוד 1,793 עולים.

מספר קטן של יהודים נשאר בתימן מסיבות שונות ובשנות התשעים של המאה ה-20 בגל עלייה אחרון עלו רוב הנותרים לארץ וקומץ שמספרו לא ברור נותר בתימן.‏[2][3]

שלב ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפסקה בעלייה מתימן ועם הקמת המדינה נתחדשו המאמצים להעלות לארץ את יהודי תימן. בינתיים, נשתנה המצב הפוליטי במזרח התיכון. החלטת האו"ם מיום כ"ט בנובמבר, תחילת מעשי האיבה וההכרזה על הקמת מדינת ישראל הרעו את מצבם של הפליטים היהודיים בעדן. תושבים מוסלמים תקפו יהודים הן בדרכם למחנה "גאולה" והן במקום המגורים הארעיים של הפליטים. ובסוף 1947 התחוללו בעדן ובשייח עותמן הסמוכה פרעות. במקביל הלכו ותכפו הדווחים המגיעים לישראל על מצבם הבריאותי הקשה של העולים והפליטים שחלקם היו בדרכים ובמחנה למעלה מ-3 שנים ולבסוף היגעו ארצה כ-50,000 נפש.

חברת תעופה אמריקאית קטנה בשם אלסקה נשכרה על ידי נציגי הג'וינט על מנת להטיס את העולים. המטוס הראשון יצא לכוון מדינת ישראל ביום 15 בדצמבר 1948, כלומר עוד בטרם נסתיימו הקרבות בחזית הדרום. עד מרץ 1949 הועלו לישראל 5,550 עולים ב-56 טיסות. בשלב זה לא היה ברור מה ילד יום ומחלוקות שונות סימנו כי ייתכן והמבצע הגיע לקיצו. עם סיום השלב הראשון של המבצע פורק מחנה "גאולה".

שלב שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

חילוקי דעות בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותו זמן פרץ ויכוח בישראל בנוגע לעיתוי העלאת יהודי תימן. חילוקי הדעות לא נגעו לפליטים המצטופפים במחנה "גאולה", בשיח' עות'מאן ובעיר עדן ומצבם הולך ומדרדר, אך בנוגע לשאר קהילת יהדות תימן נתגלעו חילוקי דעות בהנהגה הציונית – בסוכנות היהודית ובממשלת ישראל.

המתנגדים לעליה מיידית של עולי תימן הצביעו על מצבם הרפואי הקשה של עולי תימן והעלו חשש כי מדינת ישראל ויכולת הקליטה המוגבלת שלה לא תוכל להתמודד עם מה שנתפס כנטל. מדינת ישראל יצאה זה מקרוב ממצב של מלחמה, והתמודדה באמצעות משטר מדיניות הקיצוב (צנע) עם בעיות כלכליות קשות. הטענה העיקרית הייתה כי בשלב זה עדיף להעלות את יהודי אירופה בלבד ולדחות את העלאת יהודי תימן למועד מאוחר ונוח יותר. גזבר הסוכנות היהודית, יצחק גרינבוים, מהמתנגדים להעלאת יהודי תימן אמר בישיבת ההנהלה הציונית ב-18 ביוני 1949:‏[4]

..

Cquote2.svg

.מדוע לחסל את הגלות בתימן ולהעלות אנשים שמזיקים לנו יותר מאשר הם מועילים? על ידי כך שנעלה מתימן שבעים אחוז חולים, נזיק לנו ונזיק להם ולאף אחד לא תהיה תועלת. אנו מזיקים להם מפני שמביאים אותם לתוך סביבה זרה והם יתנוונו כאן. כלום נוכל לשאת בעלייה זו של שבעים אחוז חולים?...

Cquote3.svg

משלחות שבדקו את מצב הקהילה חזרו עם דיווחים קשים. אחד מהם, דו"ח שנכתב על ידי משלחת רפואית בראשות ד"ר יוסף מאיר הוגש בספטמבר 1949 תיאר בצבעים קודרים את מצבם הקריטי של בני הקהילה. ראש הממשלה דוד בן-גוריון. כתב ביומנו:


Cquote2.svg

ילדים מתים כזבובים... עלינו להציל אותם. אמנם גם פה התמותה רבה, אבל פה יש טיפול יותר יעיל ויותר נאמן

Cquote3.svg

ובהמשך בנאום שנשא בכנסת אמר דוד בן-גוריון:‏[5]

..

Cquote2.svg

לפני כמה שבועות נמסר לי שמתוך נימוקים שקולים ומעשיים – ובאמת אי אפשר היה לזלזל בנימוקים – יש הכרח להאט עליית תימן (מכיוון שהסוד נתגלה מותר לנו לדבר על כך). אמרו לי שבין העולים יש הרבה חולים, חלושים, ילדים תשושים, נגועים – ואין סידורים מתאימים ומספיקים בשביל כולם, ויש להאט קצב העלייה, או יותר נכון ההטסה, כי כל עליית תימן בימינו נעשית בטיסה, על כנפי נשרים. שלחתי מיד איש לעדן לבדוק המצב, ובמשך ימים אחדים קיבלתי דו"ח מלא ומפורט על מה שמתהווה ברחבי תימן. שמעתי על יציאת תימן מופלאה, משיחית, יציאת היהודים מכל קצווי תימן, ברגל וברכב, בנעריהם ובזקניהם, מתוך הפקרת רכושם, בריאותם, חייהם – ופני כולם לעדן, שמשם אפשר להגיע למדינת ישראל המאירה ממרחקים וקוראה ממעמקים

Cquote3.svg

שינויים פוליטיים בתימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1948 נרצח שליט תימן, האימאם יחיא, על ידי מתנקשים ממשפחות האצולה של תימן במהלך ניסיון מהפכה שטלטל את תימן. במסגרת המאבק בין בנו של האימאם המת לקושרים הותקפו היהודים, שהיו עד אז בני חסותו של האימאם. גם משהתגבר האימאם החדש על הקושרים-המורדים, הוציאם להורג ותפס את רסן השלטון סבלו היהודים מפרעות ומהתנכלויות קשות. השילוב של תקופה קשה מלווה ברעב בתימן וחדשות על הקמת מדינת ישראל היה זרז מספק למוסלמים לפרוק את תסכולם על שכניהם היהודים.

חילוקי דעות בתימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל למכשולים הפוליטיים בישראל נתקל המבצע במכשולים בתימן. שני "שחקנים" נוספים, בריטניה ותימן, הערימו קשיים כל אחת מסיבות ייחודיות לה.

בריטניה סירבה לאשר לעולים בגיל גיוס, מתימן ומכל מקום אחר, להיכנס לארץ ישראל. הבריטים, ששלטו בארץ ישראל תחת מנדט, חששו מלהכעיס ערבים ומוסלמים חששו כי יואשמו על ידי מדינות ערב בנקיטת מדיניות הפועלת לטובת היהודים במאבק על עתיד שטחי המנדט בארץ ישראל. פעילות דיפלומטית נמרצת של מדינאים יהודיים, השלמה עם המציאות שנוצרה במחנה "חאשד" אליו המשיכו להגיע בזרם הולך וגובר פליטים והמצב הקשה ששרר במחנה הביאו את בריטניה להסכים כי הפתרון היחיד לבעיה הנמצאת על פתח מושבת הכתר הוא מתן אישורים לפליטים להיכנס לישראל.

הקונגרס הציוני העולמי ניהל במקביל משא ומתן עם נציגיו של האימאם של תימן. גישתם של התימנים הייתה תחילה שלילית ושיקפה את הלחץ של הליגה הערבית שלא לאפשר כניסה של עולים לישראל. עם זאת, תום מלחמת העצמאות והתקדמות המשא ומתן על הסכמי שביתת הנשק ברודוס בין ישראל לבין מדינות ערב, הביא את נציגי האימאם להגמיש את עמדתם. כמו כן האימאם החדש שניצב בפני בעיות פנימיות קשות שעיקרן רעב ומחסור כלכלי הגיע למסקנה כי לעזיבתם של עשרות אלפי יהודים את תימן יש יתרונות של ממש. הן כהקלה על המחסור במזון והן כהזדמנות להשתלט על רכושם של היהודים בדרכם אל מחוץ לתימן.

לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל ומצרים, בחודש ינואר 1949, ניתן האישור המיוחל ליהודים לעלות לישראל. בחודש אפריל 1949 הודיע האימאם אחמד בן יחיא כי הוא הופך את המדיניות שהייתה נהוגה על ידי אביו וכי מעתה כל יהודי אשר ברצונו לצאת את תימן לצמיתות רשאי לעשות זאת, בתנאי שימכור תחילה את רכושו.

התכנסות במחנה "חאשד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידיעה על הקמת מדינת ישראל יצרה גלי התרגשות והתעוררות בקהילה היהודית בתימן. "איגרות גאולה" של שליחים של הסוכנות היהודית קראו ליהודים לקום ולעזוב את מקומות מגוריהם ולעלות לארץ הקודש. בני הקהילה ארזו את מעט הרכוש שהצליחו לאסוף ויצאו למסע שמטרתו הסופית היא ארץ ישראל. רוב העולים עשה את דרכו ברגל בדרכים קשות ורצופות סכנות. הם נאלצו להתמודד עם שודדים וראשי שבטים מקומיים שארבו על אם הדרך והתקיפו את העולים במטרה לגזול את רכושם ולעתים אף נטלו את חייהם. העולים שסבלו מרעב, מהשמש היוקדת, המחלות והמגפות, תינוקות, ילדים זקנים וחולים מתו עוד בטרם הצליחו להגיע למחוז חפצם. השאר הצליחו, לאחר שבועות של תלאות וטלטולים בדרך, להגיע באפיסת כוחות למחנה המעבר באזור עדן.

השלטונות הבריטיים של עדן סירבו תחילה לקבל את זרם הפליטים. מחשש שהיענות תתפרש כמתן סיוע לעולים להגיע לישראל. משנתרצו הבריטים, לאחר לחץ דיפלומטי בינלאומי, הוקם על ידי ארגון הג'וינט מחנה חדש בשם "חאשד", בקרבת מחנה "גאולה" הראשון, שהיו בו בקתות דלות, שרר בו מחסור חמור בתרופות ובמים ויכול היה להכיל עד 1,000 עולים.

בחודש יוני 1949 הגיעו ראשוני העולים למחנה בזרם אנושי שהלך וגבר עד שבחודש ספטמבר היו במחנה יותר מ-13,000 עולים. על הטיפול הרפואי הופקד רופא אחד בלבד שהסתייע בשתי אחיות.‏[6] המצב במחנה היה קשה ביותר והתמותה בקרב העולים התשושים הייתה גבוהה. אחת האחיות העידה על מצבם הבריאותי של העולים:

באו כל כך הרבה חולים שהקרקע כולה הייתה מכוסה בגופותיהם. היה עליך להלך ביניהם בזהירות רבה, ובחשכה, למרות ל הזהירות שבה הייתי הולכת ביניהם, כשאני מאירה את דרכי במנורת הגז, הייתי דורכת על הגופות.

– טובה אנגלד, אחות במחנה חאשד.‏[6]

ישראל ישעיהו שנשלח למחנה דיווח על "מאות שלדי אדם פעוטים שמתייסרים בחוליים". ארגון הג'וינט פיטר 2 אחראים למחדל מחנה חאשד אך שמר על המידע חסוי.‏[7]

ד"ר אברהם שטרנברג, חבר המשלחת הרפואית שהגיעה למחנה, כתב בספרו בהיקלט עם:

Cquote2.svg

.שדה רחב היה מכוסה כולו המוני אדם השוכבים בצפיפות זה ליד זה על החול המדברי. ובתוך ים האדם הזה בלטו נקודות רבות, בהירות לבנות. כשהתקרבנו ראינו דרגשים נמוכים ועליהם מתים בתכריכיהם שלא הספיקו להביאם לקבר ישראל...

Cquote3.svg

המצב במחנה הלך והתדרדר, מחסור במזון ובמים זורמים, מחסור בתרופות ותנאי סניטציה קשים מחד וכוח אדם מצומצם מאידך העמיד את המחנה בפני קריסה. על פי התוכנית של הסוכנות היו העולים צריכים לקבל טיפול רפואי במחנה בטרם העלייה לישראל אולם לא ניתן היה לדבוק בתוכנית זו ולא נותר אלא לנסות ולהעלות את העולים לארץ ישראל מהר ככל שניתן.

העלייה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עולים תימנים ממתינים לטיסה לישראל בשדה התעופה בעדן
עולים תימנים במטוס בדרכם לישראל

עוד בשלב התכנון של מבצע כנפי נשרים הוצע כי העולים יוסעו לישראל בדרך הים עד לנמל אילת ומשם, בדרך שאמורה הייתה להיסלל במיוחד למטרה זו, היו העולים אמורים להגיע למחנות קליטה. המצב הקשה במחנה חאשד מחד והחשש כי כל עיכוב בביצוע עלולים לשנות את המצב שאפשר את המבצע מלכתחילה - ייתכן והמצרים או הסעודים ינסו לחסום את העולים בדרכם והיה קיים חשש כי הבריטים ייסוגו בהם מהסכמתם ויסגרו את שערי מחנה חאשד.

לאחר הפסקה בטיסות שסימנה את תום השלב הראשון למבצע חודשו הטיסות ביוני 1949 בתדירות משתנה בגלל סיבות שונות אך לעתים בקצב של מספר טיסות ליום הצטופפו יותר מ- 150 עולים במטוס ובשקט וסדר מופתי חיכו להגעת המטוס לישראל.

הטיסה ארכה שמונה שעות בנתיב מתפתל על מנת למנוע מעבר מעל שטחי מדינות אויב ובסופה נחתו העולים בשדה התעופה לוד. במהלך הטיסות נולדו 12 תינוקות.

גולדה מאיר מתארת בזיכרונותיה את העלאת יהודי תימן:‏[8]

Cquote2.svg

ב-1947, ימים אחדים אחרי שהחליט האו"ם על החלוקה, הורע מצב יהודי תימן. אלפים מיהודי תימן – ששמעו כי סוף-סוף קמה מדינת ישראל – נטלו בייאושם ובאימתם את גורלם בידיהם לבסוף וברחו. הם הלכו בקבוצות של שלושים או ארבעים איש, סבלו התנפלויות של שודדים ערבים. אכלו רק פיתה, דבש ותמרים ככל שיכלו לשאת ושילמו כופר מופרז לנסיכויות המדבריות השונות שבהן עברו – בעד כל נפש אדם, עולל שנולד וספר תנ"ך. רובם הגיעו לעַדן ולמחנות שאורגנו שם בשבילם על ידי ועד הג'וינט ושבהם פעלו רופאים ועובדים סוציאליים מישראל; שם החליפו כוח, התפללו, וקראו בספרי התנ"ך שלהם. אך הואיל והמצרים חסמו את תעלת סואץ לשיִט ישראלי, הרי יכלו להגיע לישראל בדרך אחת בלבד – וזו הייתה דרך האוויר. בכל יום ויום הוטסו לישראל חמש מאות או שש מאות יהודים תימנים במבצע שעד מהרה נודע בשם "מרבד הקסמים"! רכבת אווירית זו נמשכה כל שנת 1949, ועד שהסתיימה הביאה לישראל ארבעים ושמונה אלף יהודים תימנים. לפעמים הייתי נוסעת ללוד ומסתכלת במטוסים מעדן בנחיתתם, משתוממת על כוח הסבל והאמונה של נוסעיהם התשושים. "ראית כבר פעם אווירון?" שאלתי קשיש אחד מגוּדל זקן. "לא," השיב. "אבל אתה לא פחדת לטוס?" הוספתי לשאול. "לא," חזר ואמר בתוקף רב. "הכול כתוב בתנ"ך. בישעיה. 'ואשא אתכם על כנפי נשרים'."

Cquote3.svg

בשלב השני של מבצע על כנפי נשרים, על פי נתוני ארגון הג'וינט, עלו מתימן עצמה 41,092 יהודים. בנוסף עלו לישראל גם 1500 יהודים מעדן וכן מעל 500 יהודים מאריתראה וג'יבוטי.

סוף מבצע על כנפי נשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסף על הטסת עולי תימן בשני השלבים העיקריים של המבצע, היו עוד 28 טיסות עם עולים מעדן. בשלב זה הגיעו עוד 1,344 עולים מתימן ו-449 עולים מעדן ב-80 טיסות נוספות שנערכו בין אוקטובר 1950 לאפריל 1956.

לאחר שני המבצעים נותרו בתימן כ-300 יהודים המהווים את השריד של קהילת תימן המפוארת.

נחיתה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עולים תימנים במחנה הקליטה ראש העין באוקטובר 1949

עליית יהודי תימן במסגרת מבצע על כנפי נשרים החלה בסבל וכאב ודרכם של העולים עם הנחיתה בישראל נתקלה במידה לא מבוטלת של מחלוקת, קשיים וכאב. תוצאות קשיים אלו מהדהדים עד היום. עולי "על כנפי נשרים" שוכנו בארבעה גושי מחנות עיקריים: ראש העין, בית ליד, עין שמר ומחנה מעבר עתלית.

מחלוקת בנושא חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגיעם של העולים מתימן לישראל התנהל מאבק קשה על הטיפול בהם ועל האחריות לקליטתם. ליריבות בין התאחדות התימנים בישראל לסוכנות היהודית נוספו גורמים פוליטיים נוספים ובניהם הפועל המזרחי ואגודת ישראל רצו אף הם להיות מעורבים בתהליך הקליטה.

פרשה אחת שהתפתחה לעימות פוליטי קשה הייתה משבר החינוך. טענות הועלו כי עולי תימן נאלצים באמצעי כפיה לזנוח את דרכם המסורתית. נושא זה שימש זירה להתנגחות פוליטית. ועדת חקירה, בראשותו של שופט בית המשפט העליון בדימוס גד פרומקין ובהשתתפות יצחק בן צבי שנודעה בשם ועדת פרומקין, הגישה את ממצאיה לממשלה ב-9 במאי 1950.

הועדה קבעה כי אכן מוצדקות טענות העולים והמפלגות הדתיות בנוגע לחינוך הניתן לעולים בכלל ולעולים מתימן בפרט.

רכוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהעולים נאלצו להיפטר במהירות מרכוש דלא ניידי במחירים מגוחכים, הצליחו חלק מהעולים להגיע למחנה חאשד עם חפצי ערך ותכשיטים, ספרי תורה וכתבי קודש. חפצים אלו נאספו ברובם לפני העלייה למטוס ולעתים, עוד במחנה, נלקחו מהם ספרי תורה וכתבי יד עתיקים. לפי טענות של עולים רבים, חפצים אלו לא הושבו לבעליהם.

מטענים רבים אוכסנו בתיבות עץ במחסנים בעדן ונשלחו לישראל בדרך הים. המטענים הגיעו למחסנים של הסוכנות היהודית, שם פתחו אותם זרים ונטלו לעצמם חלק מן התכולה.

ילדי תימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרשת ילדי תימן

בגין סיבות הקשורות להתנהלות במחנות העולים בהם שוכנו עולי תימן, הועלתה עוד במחנות הטענה כי ילדים מקרב העולים נעלמים מבתי הילדים ונחטפים על ידי אלמונים. באמצע שנות השישים של המאה העשרים קיבלו חלק מהמשפחות צווי גיוס לצה"ל עבור הילד שנעלם. בסערה הציבורית שפרצה הוקמה בשנת 1967 ועדת חקירה לבדיקת הפרשה, הראשונה מתוך שלוש, בשנת 1988 הוקמה ועדת בדיקה שנייה ובשנת 1994 החליטה ממשלת ישראל להקים ועדת חקירה שלישית.

בעיקרון דחו ועדות החקירה את הטענות כי ילדים מקרב עולי תימן (או עולים אחרים שהעלו טענות דומות) נחטפו על ידי אנשים מקרב עובדי המחנות בפרט ואנשים אחרים בכלל. על פי ממצאי הוועדות רוב הילדים עליהם דווח כי נעלמו נפטרו ממחלות שונות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "על כנפי נשרים" – עליית יהודי תימן (1949), המשרד לקליטת העלייה
  2. ^ 2.0 2.1 מרבד הקסמים, באנציקלופדיה ynet
  3. ^ בתחילת ה'תשע"ד (2013) פורסם שנותרו פחות מ-90 יהודים בתימן, החיים בפחד, סכנה, והתקפות חוזרות ונשנות בידי קנאים שיעיים, בתוך מתחם מוגן שהוקם בידי הרודן השליט לשעבר עלי עבדול צלאח. הסכנה לחייהם גברה עם נפילתו של צלאח. ר' לדוגמה הזמן אזל לקומץ יהודי תימן הנותרים בטיים מגזין (אנגלית). לפי מאמר זה, מבצע מרבד הקסמים היה מבצע משותף בריטי ואמריקני, ולא יוזמת ממשלת ישראל, או הסוכנות היהודית.
  4. ^ הארכיון הציוני, L27, פרוטוקול ישיבת הנהלת הסוכנות היהודית
  5. ^ דברי הכנסת ג, 21.11.1949, עמ' 128
  6. ^ 6.0 6.1 אריק וייס ורוני בר-קול, "רוח סדיסטית כלפי עולים שבורים ורצוצים": האמת מאחורי מבצע "מרבד הקסמים" נחשפת, אתר נענע10, אוגוסט 2012
  7. ^ אסתר מאיר גליצנשטיין, הסבל שמתחת ל"מרבד הקסמים", אתר הארץ, יולי 2013
  8. ^ מאיר, גולדה. חיי. תל אביב: ספריית מעריב
היסטוריה של עם ישראל אירועים ותאריכים על פי המקרא והמסורת ספירת הנוצרים מדינת ישראל תחילת הציונות והעליות לפני קום המדינה בית המקדש הראשון בית המקדש השני גלות אשור (עשרת השבטים) גירוש ספרד ופורטוגל תקופת השופטים תקופת המלכים תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרונים תקופת בית ראשון גלות בבל תקופת בית שני סוף תקופת בית שני - מחורבן בית המקדש (שנת ג'תת"ל 70) ועד ולסוף מרד בר כוכבא (שנת ג'תתצ"ה 135) השואה גלות רומי תקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בגלות תקופות של עליה לארץ ישראל תקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בארץ ישראל, עם עצמאות מלאה או חלקית תקופות בהן היה קיים בית המקדש
ה'תש"ט - ה'תש"י - מבצע על כנפי נשרים