דרום אפריקה במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דרום אפריקה במשחקים האולימפיים
Flag of South Africa.svg
קוד הוועד האולימפי הלאומי RSA
שם הוועד האולימפי הלאומי קונפדרציית ענפי הספורט והוועד האולימפי של דרום אפריקה
מדליות קיץ
דירוג: 36
זהב
23
כסף
26
ארד
27
סך הכול
76
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

189619001904190819121920192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219962000200420082012

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

דרום אפריקה השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת סנט לואיס (1904), והשתתפה בכל האולימפיאדות שנערכו עד 1960. ב-1962 קיבלה העצרת הכללית של האומות המאוחדות את החלטה 1761, ובה קראה להחרים את דרום אפריקה בשל משטר האפרטהייד שהונהג בה. בעקבות החלטה זו, אסר הוועד האולימפי הבינלאומי על דרום אפריקה להשתתף במשחקים האולימפיים. עם ביטול האפרטהייד ב-1990 נסללה דרכה של דרום אפריקה חזרה לאולימפיאדת ברצלונה (1992), והיא נטלה חלק בכל האולימפיאדות שנערכו מאז.

בסך הכל, צברו הספורטאים הדרום אפריקאים 70 מדליות, מהן 20 מדליות זהב, והיא מדורגת במקום ה-38 בטבלת המדליות של כל הזמנים, ערב אולימפיאדת לונדון (2012). עיקר הישגיה הם בענפי האתלטיקה, האגרוף והשחייה.

דרום אפריקה לא אירחה מעולם את המשחקים האולימפיים. קייפטאון הגישה את מועמדותה לאירוח המשחקים ב-2004, אך דורגה במקום השלישי, אחרי אתונה ורומא.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1904 עד 1908: כמושבה בריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשתי האולימפיאדות הראשונות בהן השתתפה דרום אפריקה, אולימפיאדת סנט לואיס ואולימפיאדת לונדון (1908), היא הייתה עדיין מושבה בריטית, וספורטאיה התחרו תחת היוניון ג'ק.

בסנט לואיס השתתפו 8 ספורטאים, ובהם שני האפריקאים השחורים הראשונים במשחקים, לן טאוניאנה ויאן משיאני, שסיימו במקומות התשיעי והשנים-עשר, בהתאמה, בריצת המרתון. הספורטאים הדרום אפריקאים לא זכו במדליות במשחקים אלה, ולהישג הגבוה ביותר הגיעה הנבחרת במשיכת חבל - המקום החמישי.

רג'י ווקר היה הדרום אפריקאי הראשון שזכה במדליה אולימפית, מדליית הזהב בריצת 100 מטר באולימפיאדת לונדון. ווקר קבע שיא אולימפי בחצי הגמר (10.8 שניות), והשווה אותו גם בריצת הגמר. בנוסף, צ'ארלס הפרון זכה במדליית הכסף בריצת המרתון.

1912 עד 1960: לפני החרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודולף לואיס

באולימפיאדת סטוקהולם (1912), הראשונה בה השתתפה דרום אפריקה כמדינה עצמאית, השיגו ספורטאיה את המספר הרב בתולדותיה של מדליות זהב - ארבע. הטניסאים הארולד קיטסון וצ'ארלס וינסלו זכו בטורניר הזוגות. בטורניר היחידים העפילו שניהם לגמר, ווינסלו ניצח. גם בריצת המרתון זכו ספורטאים דרום אפריקאים בשני המקומות הראשונים, במדליית זהב זכה קן מקארתור ובמדליית כסף כריסטיאן גיטשם ורודולף לואיס זכה במדליית זהב ברכיבה על אופניים. בסיום המשחקים דורגה דרום אפריקה במקום השביעי בטבלת המדליות, הדירוג הגבוה בתולדותיה.

צ'ארלס וינסלו

באולימפיאדת אנטוורפן (1920) זכו הספורטאים הדרום אפריקאים במספר שיא של 10 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. הספורטאי הבולט ביותר היה האתלט בוויל ראד, שזכה במדליית זהב בריצת 400 מטר, במדליית ארד בריצת 800 מטר ושותף למדליית כסף בריצת שליחים 4x400 מטר. קלרנס ווקר זכה במדליית זהב ראשונה בענף האגרוף, ונבחרת הקליעה זכתה אף היא במדליה ראשונה בענף, מדליית כסף.

בשתי האולימפיאדות הבאות פחתו הישגיה של דרום אפריקה. באולימפיאדת פריז (1924), זכו ספורטאיה ב-3 מדליות, אחת מכל סוג. במדליית הזהב זכה המתאגרף ויליאם סמית'. באולימפיאדת אמסטרדם (1928) נרשמו לזכותה של דרום אפריקה מדליית זהב אחת (סידני אטקינסון, בריצת 110 מטר משוכות, לאחר שארבע שנים קודם לכן זכה במדליית הכסף) ושתי מדליות ארד. רביעיית השליחות במשחה ל-4 X‏ 100 מטר בסגנון חופשי השיגו את המדליה הראשונה בענף השחייה, והיו גם לנשים הדרום אפריקאיות הראשונות שזכו במדליה אולימפית.

באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) בלטו המתאגרפים הדרום אפריקאים, שזכו ב-2 מדליות זהב ובמדליית ארד. ספורטאיות דרום אפריקאיות זכו בשתי מדליות ארד נוספות בשחייה ובאתלטיקה. באולימפיאדת ברלין (1936), היה המתאגרף צ'ארלס קאטרול הדרום אפריקאי היחיד שזכה במדליה, מדליית כסף.

עם חידוש המשחקים לאחר מלחמת העולם השנייה, באולימפיאדת לונדון (1948), שבה דרום אפריקה והשתתפה בהם. כל 4 המדליות שצברה דרום אפריקה במשחקים אלה היו באגרוף, שתיים מהן מזהב. באולימפיאדת הלסינקי (1952) שחזרה דרום אפריקה את הישגה מאנטוורפן, וצברה 10 מדליות. בשתי מדליות הזהב זכו לראשונה נשים, הקופצת לגובה אסתר ברנד והשחיינית ג'ואן הריסון (במשחה ל-100 מטר בסגנון גב). ספורטאית נוספת, דפני האסניאגר, זכתה במדליית הכסף בריצת 100 מטר. יתר המדליות הושגו באגרוף וברכיבה על אופניים.

באולימפיאדת מלבורן (1956) פחתו הישגיהם של הספורטאים הדרום אפריקאים, והם הסתפקו ב-4 מדליות ארד, באגרוף, שחייה ורכיבה על אופניים. אחד הזוכים, המתאגרף דניאל בקר, שיפר את הישגו באולימפיאדת רומא (1960), בה זכה במדליית כסף. בנוסף אליו, צברה דרום אפריקה במשחקים אלה שתי מדליות ארד, באתלטיקה ובאגרוף.

החרם על דרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1962 הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי לדרום אפריקה כי אם לא תחדל ממדיניות ההפרדה הגזעית בספורט, לא תוכל להשתתף באולימפיאדת טוקיו (1964). לקראת אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) החלה דרום אפריקה בהכנות להקמת משלחת רב-גזעית, בניגוד למדיניות האפרטהייד במדינה, אך בלחץ של מדינות אפריקה, החליט הוועד האולימפי להותיר את החרם על כנו.

לחרם על דרום אפריקה היו השלכות גם על אולימפיאדת מונטריאול (1976). לאחר שנבחרת הרוגבי של ניו זילנד ביקרה בדרום אפריקה וערכה משחק עם הנבחרת המקומית, דרשה הרפובליקה של קונגו כי גם מדינה זו תושעה מהמשחקים. לאחר שדרישתה לא נענתה, הובילה קונגו חרם על המשחקים, שכלל 26 מדינות אפריקאיות וכן את עיראק וגיאנה.

1992 ואילך: אחרי החרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויין פריירה
מבולאני מולאודזי

ב-1990 בוטל משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, ובעקבותיו היא הורשתה להשתתף באולימפיאדת ברצלונה (1992). 93 ספורטאים דרום אפריקאים השתתפו במשחקים, והם זכו בשתי מדליות כסף. אילנה מאייר זכתה בריצת 10000 מטר והטניסאים ויין פריירה ופיט נורוול בטורניר הזוגות (לאחר שהפסידו במשחק הגמר לגרמנים בוריס בקר ומיכאל שטיך).

באולימפיאדת אטלנטה (1996) צברה דרום אפריקה 5 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. ג'וזיה ת'אגוויין, שזכה בריצת המרתון, היה לספורטאי השחור הראשון שזוכה במדליה אולימפית עבור דרום אפריקה. השחיינית פני היינס זכתה בשתי מדליות הזהב הנותרות, במשחים ל-100 ול-200 מטרים בסגנון חזה. הזקייל ספנג זכה במדליית כסף בריצת 800 מטר ומריאנה קריל זכתה במדליית ארד במשחה ל-100 מטרים בסגנון גב. במשחקים אלה השתתפה לראשונה גם נבחרת בענף קבוצתי - נבחרת ההוקי שדה. היא סיימה במקום העשירי.

גם באולימפיאדת סידני (2000) זכו הספורטאים הדרום אפריקאים ב-5 מדליות, אם כי הפעם לא היו בהן מדליות זהב. פני היינס הסתפקה במדליית ארד במשחה ל-100 מטרים, ובמשחה ל-200 מטרים לא עברה אף את שלב המוקדמות. שחיין בולט נוסף, טרנס פרקין, זכה במדליית כסף, וכמוהו הקופצת לגובה הסטרי קלואט. גם יתר המדליות הושגו בענף האתלטיקה. דרום אפריקה שלחה לראשונה את נבחרות הכדורגל והבייסבול שלה, ואת נבחרת הנשים בהוקי שדה, אך הן לא הגיעו להישגים משמעותיים.

באולימפיאדת אתונה (2004) שיפרה דרום אפריקה את מאזנה, וצברה 6 מדליות. במדליית הזהב היחידה זכו רולנד סקומן, ריק נית'לינג, לינדון פרנס ודריאן טאונסנד, במשחה ל-4 X‏ 100 מטרים בסגנון חופשי, תוך שהם קובעים שיא עולם חדש (3:13.17 דקות) וגוברים על הרביעיות מהולנד (בה שחה פיטר ואן דן הוחנבאנד), ארצות הברית (בה שחו מייקל פלפס ואיאן קרוקר), רוסיה (בה שחה אלכסנדר פופוב) ואוסטרליה (בה שחו איאן ת'ורפ ואיימון סאליבן). סקומן גם זכה במדליית כסף במשחה ל-100 מטר ובמדליית ארד במשחה ל-50 מטר. הסטרי קלואט שחזרה את הישגה מסידני, וזכתה במדליית הכסף בקפיצה לגובה ומבולאני מולאודזי זכה להישג דומה בריצת 800 מטר. כן הושגה מדליית ארד ראשונה בחתירה.

אולימפיאדת בייג'ינג (2008) הייתה האולימפיאדה החלשה ביותר מבחינת דרום אפריקה מאז חזרה להשתתף במשחקים. לא פחות מ-136 ספורטאים דרום אפריקאים נטלו בה חלק, אך רק אחד מהם, חוטסו מוקואנה זכה לעמוד על הפודיום, כשזכה במדליית כסף בקפיצה לרוחק. ספורטאית אחרת שבלטה במשחקים אלה היא השחיינית נטלי דו טויט, שזכתה ב-5 מדליות זהב במשחקים הפאראלימפיים באתונה. דו טויט, קטועת רגל, נשאה את הדגל הדרום אפריקאי בטקס הפתיחה, השתתפה במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים, וסיימה במקום ה-16. לאחר מכן השתתפה גם במשחקים הפאראלימפיים בבייג'ינג, וזכתה ב-5 מדליות זהב נוספות.

אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסקר פיסטוריוס

באולימפיאדת לונדון (2012) השתתפו 125 ספורטאים דרום אפריקאים. הישגי המשלחת השתפרו לכדי 6 מדליות, מהן 3 מדליות זהב.

עיקר ההישגים הגיעו מבריכת השחייה. צ'אד לה קלו זכה במדליית זהב במשחה ל-200 מטר פרפר, ומנע ממייקל פלפס זכייה שלישית ברציפות במשחה. כן זכה במדליית כסף במשחה לחצי המרחק וסיים במקום החמישי במשחה ל-400 מטר מעורב אישי. קמרון ואן דר בורג קבע שיא עולם במשחה ל-100 מטר חזה (58.46 שניות). שחיינים נוספים שהעפילו למשחי הגמר כללו את רולנד סקומן שסיים במקום השישי במשחה ל-50 מטר חופשי), נבחרת השליחים ל-200X4 מטר חופשי (בה היה חבר סקומן) סיימה במקום החמישי, נבחרת השליחים ל-100X4 מטר חופשי (בה היה חבר לה קלו) סיימה במקום השביעי וסוזאן ואן ביליון סיימה במקום השביעי במשחה ל-200 מטר חזה.

האתלטית קסטר סמניה זכתה במדליית כסף בריצת 800 מטר. אף שהייתה האתלטית המצליחה במשלחת, האתלט שתפס את מרב תשומת הלב במשלחת הדרום אפריקאית היה האצן אוסקר פיסטוריוס. ארבע שנים לאחר שנטלי דו טויט קטועת הרגל ייצגה את דרום אפריקה המשחקים, רשמה דרום אפריקה פריצת דרך נוספת, עם השתתפותו של האצן קטוע הרגליים. פיסטוריוס התחרה בריצת 400 מטר והודח בחצי הגמר, והיה חבר בנבחרת השליחים הדרום אפריקאית ל-400X4 מטרים, שסיימה במקום השמיני. אתלטים נוספים שבלטו בלונדון כללו את סונט ויליואן (מקום רביעי בהטלת כידון), ליהאן פורי (מקום שביעי בריצת 110 משוכות), אנאסו ג'ובודוואנה (מקום שמיני בריצת 200 מטר), חוטסו מוקואנה (מקום שמיני בקפיצה לרוחק) ווילם קוארטסן (מקום תשיעי בקרב עשר).

רביעיית החותרים זכתה במדליית הזהב הראשונה של דרום אפריקה בענף החתירה, וחותרת הקיאק בריג'יט הארטלי הייתה הדרום אפריקאית הראשונה שזוכה במדליה בענף זה, כשזכתה במדליית ארד במקצה ל-500 מטרים. ספורטאים דרום אפריקאים נוספים שרשמו הישגים נוספים בלונדון כללו את רוכב האופניים ברי סטנדר, שסיים במקום החמישי במרוץ אופני הרים ואת החותרות לי-אן פרס וניידין סמית' שסיימו במקום השביעי.

אולימפיאדות חורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום אפריקה שלחה לראשונה ארבעה מחליקים אומנותיים לאולימפיאדת סקוו ואלי (1960). בשל החרם, היא לא השתתפה באולימפיאדות החורף הבאות, ושבה לאולימפיאדת לילהאמר (1994). עד כה, אף ספורטאי דרום אפריקאי לא זכה במדליה באולימפיאדת חורף.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחיין צ'אד לה קלו, שזכה במדליית זהב ובמדליית כסף באולימפיאדת לונדון
קסטר סמניה, זוכת מדליית הכסף בריצת 800 מטר באולימפיאדת לונדון

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת סנט לואיס (1904) 0 0 0 0
אולימפיאדת לונדון (1908) 1 1 0 2
אולימפיאדת סטוקהולם (1912) 4 2 0 6
אולימפיאדת אנטוורפן (1920) 3 4 3 10
אולימפיאדת פריז (1924) 1 1 1 3
אולימפיאדת אמסטרדם (1928) 1 0 2 3
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) 2 0 3 5
אולימפיאדת ברלין (1936) 0 1 0 1
אולימפיאדת לונדון (1948) 2 1 1 4
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 2 4 4 10
אולימפיאדת מלבורן (1956) 0 0 4 4
אולימפיאדת רומא (1960) 0 1 2 3
אולימפיאדת ברצלונה (1992) 0 2 0 2
אולימפיאדת אטלנטה (1996) 3 1 1 5
אולימפיאדת סידני (2000) 0 2 3 5
אולימפיאדת אתונה (2004) 1 3 2 6
אולימפיאדת בייג'ינג (2008) 0 1 0 1
אולימפיאדת לונדון (2012) 3 2 1 6
סה"כ 23 26 27 76

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף זהב כסף ארד סה"כ
אתלטיקה אתלטיקה קלה 6 12 6 24
איגרוף אגרוף 6 4 9 19
שחייה שחייה 6 3 6 15
טניס טניס 3 2 1 6
מרוץ אופני כביש אופניים 1 4 3 8
חתירה חתירה 1 0 1 2
קליעה קליעה 0 1 0 1
קיאק קאנו/קיאק 0 0 1 1


מדינות אפריקה במשחקים האולימפיים
אוגנדהאלג'יריהאנגולהאריתריאהאתיופיהבוטסואנהבורונדיבורקינה פאסובניןגאנהגבוןג'יבוטיגינאהגינאה ביסאוגינאה המשווניתגמביהדרום אפריקהדרום סודאןזימבבואהזמביהחוף השנהבטוגוטנזניהכף ורדהלובליבריהלסוטומאוריטניהמאוריציוסמאלימדגסקרמוזמביקמלאווימצריםמרוקוניגריהניז'רנמיביהסאו טומה ופרינסיפהסווזילנדסודאןסומליהסיירה לאוןסיישלסנגלצ'אדקומורוהרפובליקה של קונגוהרפובליקה הדמוקרטית של קונגוקמרוןקניהרואנדההרפובליקה המרכז אפריקאיתתוניסיה אפריקה