ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מגדל שלום מאיר

מגדל שלום מאיר
מידע כללי
סוג	גורד שחקים
שימוש	משרדים
מיקום	תל אביב-יפו
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1959–1965 (כ־6 שנים)
אדריכל	יצחק פרלשטיין, גדעון זיו, מאיר לוי
מידות
גובה	127.4 מטר
קומות	36
קואורדינטות	32°03′51.3″N 34°46′11″E / 32.064250°N 34.76972°E
	(למפת תל אביב רגילה) מגדל שלום מאיר

מגדל שלום מאיר (בקיצור מגדל שלום, ידוע גם בשם העממי "כלבו שלום"), הוא בניין גדול בעל עירוב שימושים, המפורסם בישראל בשל היותו גורד השחקים הראשון בתל אביב ובישראל. נחנך בשנת 1965 בקצה רחוב הרצל, במקומו של המבנה הישן של הגימנסיה העברית "הרצליה" שנהרס. בעת חנוכתו היה המבנה הגבוה ביותר במזרח התיכון ובאסיה, אפריקה ואוקיאניה. גובהו היה כ-123 מטרים.

לאחר שיפוץ ובניית תוספת לחלקו העליון בין השנים 2003–2004, גובהו מגיע לכ-129 מטרים ב-34 קומות. תוספת בנייה זו הסבה את קומותיו העליונות למגורים והוסיפה בריכת שחיה פרטית על גג המגדל בפינתו הדרום מערבית. בסיס המגדל מכיל קומת מסחר.

היסטוריה של המגדל[עריכת קוד מקור]

מגדל שלום הוקם על ידי חברת "כיכר הרצליה", שהייתה שותפות של הלל דן, האחים מאיר, פדרמן וג'ורג' פרידלנדר^[1]. עם הזמן רכשו האחים מאיר את רוב מניות החברה והמגדל נקרא על שם אביהם שלום מאיר. הוא תוכנן על ידי האדריכלים יצחק פרלשטיין, גיסו של מרדכי מאיר, גדעון זיו ומאיר לוי. בתוכניות המגדל המקוריות נישא הבניין לגובה של כ-112 מטרים, מגדל בן 100 מטרים הניצב על פודיום בגובה 12 מטרים, תכנון זה נבע מדרישת העירייה שהבניין לא יחסום את המשך רחוב הרצל, ואכן, התכנון אפשר לרחוב לחצות תחת המגדל בלא מפריע. באוקטובר 1961 נחתם הסכם בין החברה לעירייה על בניית המגדל ופיתוח האזור סביבו^[2]. בנייתו נעשתה בידי חברת רסקו בשיטה שוודית ולא נעזרה בפיגומים עצמאיים, אלא נסמכה על שני פירי המגדל היצוקים ממזרח וממערב. בתחילת 1962 הוחל בחפירת היסודות, החניון התת-קרקעי, ואף הכנה לחיבור תחנה לרכבת תחתית עתידית^[3]. כתוצאה מפעילות זו נתערערו היסודות של מבנה ספריית שער ציון הסמוך, שנסגר ויועד להריסה^[4]. הבנייה נמשכה באופן רצוף עד 1965^[5]. בשלב ראשון נבנו 17 הקומות הראשונות, ולאחר עצירה קצרה בשל מחסור במימון, נעתרה מדינת ישראל לסיוע ורכשה חלק מקומות המגדל, ומיד לאחר מכן הושלמו הקומות העליונות^[6]. בחנוכת המגדל נחשף הציבור לדרגנוע הראשון במדינת ישראל.

ב-18 בספטמבר 1965 נפתח הכלבו בבניין^[7] וכלל כאלפיים משרדים, בתי כל-בו וחנויות^[8]. באוקטובר 1965 נכנס בנק לייצוא לרגלו המזרחית של המגדל^[9]. בהמשך פעל לתקופת מה בית מלון "המגדל" ברגלו המערבית, שם ממוקמים כיום משרדי הבנק הבינלאומי הראשון. לפיכך, היה בעת השלמתו מבנה זה נחשוני ופורץ-דרך בתחומים רבים. בשנת 1971 פרצה שרפה בכלבו שלום וגרמה לנזק של כמיליון לירות^[10]. שי מאיר הוביל את שיפוץ הכלבו עד לפתיחתו מחדש עם מספר חידושים שיווקיים, עיצוביים ואחרים שלא נראו עד אז בישראל.

לשם בניית המגדל, נהרס בניין "גימנסיה הרצליה", אחד המבנים האקלקטיים המרשימים והייחודיים שנבנו בראשית ימי תל אביב, בקצה רחוב הרצל, שהיה הרחוב המרכזי של העיר. הריסת מבנה היסטורי זה עוררה את תנועת השימור העירוני, ובעקיפין הביאה להקמת המועצה לשימור מבנים ואתרים. עם חלוף השנים הלכה וגברה הביקורת על עצם בניית המגדל, בעיקר עקב מיקומו במרכז ההיסטורי של תל אביב.

שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור]

עם השלמתו החזיק המגדל בתואר "המגדל הגבוה ביותר באסיה" עד לשנת 1968 עם השלמת "בניין קסומיגסקי" בטוקיו, יפן. כמו כן החזיק המגדל בתואר "המגדל הגבוה ביותר במזרח התיכון" עד לשנת 1979 עם השלמת בניין "מרכז הסחר העולמי" בדובאי. הבניין החזיק בתואר גורד השחקים הגבוה בישראל למשך כ-34 שנים, עד לחנוכת מגדל עזריאלי העגול בשנת 1999. עד העשור השני של המאה ה-21 אכלס הבניין משרדי ממשלה רבים. בקומה השלישית פעלה ספרייה עירונית. במרתף המגדל היה מתחם באולינג.

סרטי הקולנוע "עליזה מזרחי" (1967) ו"סיפורי תל אביב" (1992) צולמו במגדל, והם מנציחים את המקומות שהיו בו: חנות הכל-בו, מוזיאון השעווה, פארק השעשועים והמצפה.

בשנת 2003 החל שיפוץ של הקומות העליונות במגדל כדי להסב אותן למגורים. בקומות אלו נבנה מספר מצומצם של דירות יוקרה המנצלות את מיקום המגדל המרכזי, נוף הים, והסמיכות לשכונת נווה צדק ההיסטורית.

ב-17 בנובמבר 2010 פרצה שרפה בקומות העליונות של המגדל. כיבוי השרפה ארך כשלוש שעות, זמן רב יחסית, עקב קריסת מערכת החשמל באחת הקומות שנפגעו, שמנעה פעולה תקינה של משאבות המים. כתוצאה מן השרפה נפגעו עשרה אנשים באורח קל משאיפת עשן^[11].

הניהול, התפעול והאחזקה של מגדל שלום מתבצעים תחת חברה מעורבת שבה מחזיקה מדינת ישראל בכ-12%.

תיאור המגדל[עריכת קוד מקור]

מודל המגדל המקורי כפי שמוצג היום בארכיון אדריכלות ישראל

המבנה בנוי בסגנון מודרני. הוא מלבני בתוכניתו, מורכב משורות חלונות אופקיים, ומחופה אריחי פסיפס איטלקיים בגוון בז'. בחזיתות המזרחית והמערבית שורת חלונות אנכית המלווה את שתי ליבות הבניין המנותקות זו מזו. המגדל נח על פודיום גדול בן שתי קומות, כאשר מבואת המגדל אינה נמצאת בגישה ישירה מן הרחוב, בקומת הקרקע כמקובל, כי אם בקומת ביניים מעליה. גישה אל קומת הביניים אפשרית רק לאחר עלייה בדרגנוע. לבניין שתי מבואות, מזרחית ומערבית, בהתאם לליבות המגדל. במהלך השנים ניטשו ויכוחים לגבי עיצוב המגדל ומראהו הבומבסטי למביטים בו מכיוון רחוב הרצל. בכך דומה המגדל לבניין "פאן-אם" בניו-יורק, שהושלם שנתיים קודם לכן, בשנת 1963, וחסם את שדירת פארק באופן דומה.

במשך שנים רבות היה מגדל שלום המגדל היחיד בישראל שבו ייעדו מתכנניו מקום להקמת תחנת רכבת תחתית, עבור הרכבת התחתית של תל אביב. הכנה זו לא זירזה את הקמת הרכבת התחתית, והייעוד לא מומש. מאז תוכננו כך גם מגדל רובינשטיין בתל אביב ומגדל הנביאים בחיפה, שבו נוצל התכנון ונבנתה תחנה עבור הכרמלית. חידוש תחבורתי נוסף במגדל שלום היה הכביש הדו-מסלולי שעובר מתחתיו.

בהיותו המגדל הגבוה בישראל, הוקמו אנטנות רבות על גגו ובהן אנטנת NDB המסייעת בנחיתת מכשירים בנמל התעופה בן-גוריון. האנטנות הוסרו בתחילת שנות ה-2000.

המרכז להכרת תל אביב[עריכת קוד מקור]

על קירות רחבת הכניסה המערבית למגדל נמצאים שני פסיפסים גדולי ממדים, המתארים תמונות מהחיים בתל אביב. הראשון: "הפסיפס לזכר הגימנסיה הרצליה" נוצר על ידי הצייר נחום גוטמן עם הקמת המגדל, והשני: "יפו-תל אביב: דור שני" נוצר בשנות ה-90 על ידי הצייר דוד שריר. מולם הוצב פנס הרחוב הראשון של תל אביב.

בשתי הקומות התחתונות של הבניין מוצגת תערוכה בנושא תולדות תל אביב. חלק מהמוצגים הועברו מהמוזיאון לתולדות תל אביב שפעל בעבר בכיכר ביאליק ונסגר. התערוכה כוללות תמונות נדירות, תצלומים של שמעון קורבמן, אוסף מפות היסטוריות, דגמים של פרויקטים שנבנו וכאלה שתוכננו אך לא נבנו, דגמים של תל אביב הקטנה, פינה להנצחת פטריק גדס ותוכניתו, ודגם של רוב שטח תל אביב על כל בנייניה (משנת 1999), שהועבר לשם מבניין העירייה. במרתף הבניין שוכן ללא קשר למרכז להכרת תל אביב, גם ארכיון אדריכלות ישראל.

פארק שעשועים - מאירלנד[עריכת קוד מקור]

מקיץ 1974^[12]^[13] עד 1994 פעל על הגג הפתוח התחתון של המגדל פארק שעשועים קטן בשם "מאירלנד"^[14].

מוזיאון השעווה הישראלי הראשון[עריכת קוד מקור]

ב-7 ביוני 1973 הוקם במגדל "מוזיאון השעווה הישראלי" על ידי שי מאיר. המוזיאון, שהיה מוזיאון השעווה היחיד בישראל עם תצוגה של 100 בובות שעווה^[15], ושנוהל על ידי שי מאיר במשך 14 שנים, נסגר בשנת 1995 כתוצאה מבעיות כלכליות. לאחר סגירת המוזיאון עוצבו שש בובות שעווה בידי האמן מיכאל (מישה) רפפופורט של האישים הבאים: חיים נחמן ביאליק, לאה גולדברג, נתן אלתרמן, אלכסנדר פן, אברהם שלונסקי וחנה רובינא, והן מוצבות בקומה הראשונה של המגדל מהכניסה המערבית.

מצפה[עריכת קוד מקור]

על גגו של מגדל שלום פעלו משנת 1966 מצפה עם גג פתוח עם משקפות תצפית בשם "מצפה שלום", ומסעדה. שניהם נסגרו בשנת 1999, עקב פתיחת "המצפה המקורה הסגור" במגדל העגול של מגדלי עזריאלי ולנוכח ירידה מתמשכת במספר המבקרים.

חנות כל-בו הראשונה בארץ[עריכת קוד מקור]

במגדל פעלה חנות כלבו גדולה, בשם "כל-בו שלום", שהייתה מפורסמת בשנות ה-60 וה-70, לפני שנבנו בישראל קניונים. כל-בו שלום נוהלה מ-1972 על ידי שי מאיר שהיה המנהל הראשי (Managing Director) של הכלבו עד למכירתו בשנת 1987. עקב פרסומה הרב של החנות, רבים מכנים את הבניין עד היום בשם "כל-בו שלום". החנות נסגרה בשנת 1989 עקב ירידה במספר המבקרים ובנפח המכירות.

מפת הסביבה[עריכת קוד מקור]

**תל אביב הקטנה סביב רחוב הרצל**
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.

ראו גם[עריכת קוד מקור]

גורדי שחקים בישראל

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]

שי מאיר, סיפורם של האחים מאיר
יוסי קליין, האמריקניזציה של תל אביב: פרשת הריסתה של הגימנסיה העברית "הרצליה" לטובת הקמת גורד-השחקים הישראלי הראשון "מגדל שלום מאיר" (1966-1959), הוצאת כרמל, 2011.
עידו רוזן, Tel Aviv Storeys: רבי קומות וגיבורות במטרופולין תל אביב. גחליליות: כתב עת לקולנוע וטלוויזיה (1). תל אביב: רסלינג, 2018