אברהם ישעיהו קרליץ

אברהם ישעיהו קרליץ
תאריך לידה	י"א בחשוון תרל"ט, 1878
תאריך פטירה	ט"ו בחשוון ה'תשי"ד, 1953
השתייכות	ליטאים
נושאים שבהם עסק	הלכה, גמרא
חיבוריו	ספרי "חזון איש", "אמונה וביטחון", "אגרות חזון איש"

ה"חזון איש" (1950)

הרב אברהם ישעיהו קרליץ (ידוע בכינוי החזון אי"ש על שם סדרת ספריו ; י"א בחשוון תרל"ט, 1878, קוסובה - ט"ו בחשוון תשי"ד, 1953, בני ברק), היה מגדולי הרבנים במאה ה-20, נחשב כמנהיג החרדי הבולט ביותר בזמן קום המדינה, על אף שלא שימש במשרה רבנית רשמית כלשהי.

חייו

בליטא

את השכלתו קיבל בין היתר מאביו, הרב שמריהו יוסף קרליץ, רב העיירה קוסובה, במחוז הרודנה (היום בבלארוס). אמו הייתה בתו של הרב שאול קצנלבוגן, רבה של קוסובה ולאחר מכן רבה של קוברין. הוא מעולם לא למד בחדר או בישיבה ולא הוסמך רשמית כרב. יש המספרים כי בילדותו לא התבלט בכישרונותיו ויש המכחישים פרט זה. אחיו הרב מאיר קרליץ סיפר בהספדו כי בבר המצווה שלו קיבל על עצמו להקדיש את כל כוחותיו לתורה. הוא אכן התמסר ללימוד התורה כבר מגיל צעיר, ולצד זאת התעניין גם בנושאי השקפה ובעיות השעה ונחשף לספרות וכתבי עת של התקופה כגון הפלס, ואף הצפירה המשכילי שאותו הוא מזכיר בחידושיו.

בנערותו נסע החזון איש לישיבת וולוז'ין, או לפי גירסה אחרת לבריסק, אולם לא מצא בה את מקומו ושב לביתו בקוסובה. נישא לבתיה (באשה) ביי מן העיירה כויידאן, שהייתה מבוגרת ממנו, והזוג עבר לעיירה. בתיה פתחה שם חנות לאריגים ופרנסה את המשפחה כך שהחזון איש התפנה ללמוד תורה, אם כי לעתים היה מסייע לה בניהול חשבונות החנות. יחסיו של החזון איש עם זוגתו הפכו עם השנים לסבוכים, ולפי אחת העדויות הוא לא נגע בה, לאחר שלא הסכימה להתגרש ממנו.

בשנת 1911 פרסם את הראשון בסדרת ספריו "חזון אי"ש" בעילום שם. בשער הספר הופיע רק שם המו"ל - גיסו הרב שמואל גריינימן. ספריו לא היו פופולריים במיוחד, ככל הנראה בשל הסגנון הקשה והשיטה הפרשנית שבהם נקט המחבר, שהייתה שונה מהשיטה האנליטית המקובלת בעולם התורני הליטאי. בשנת 1920 עבר עם אשתו לעיר וילנה, שם התקרב לרב חיים עוזר גרודזנסקי שביטא הערכה רבה כלפיו, אך הוא עדיין נותר באלמוניותו. בעת מגוריו בווילנה, חי בביתו סופר היידיש חיים גראדה, שהיה אז נער צעיר, והוא למד אתו כשבע שנים בחברותא.

החזון איש התנגד לקבל משרת רבנות. יחד עם זאת, כאשר בתקופת מלחמת העולם הראשונה נאלץ רבה של העיירה סטוביץ' לעזוב בהוראת הרוסים, החליף אותו החזון איש עד לחזרתו, אם כי לא באורח רשמי. גם כאשר הציע לו בשנת תרצ"א הרב משה בלוי להתמנות כסגנו של הרב יוסף חיים זוננפלד, שכבר התקשה במילוי תפקידו, דחה זאת החזון איש בנימוק שאינו מוכן לדון בדיני ממונות.

בארץ ישראל

קבר החזון איש בבני ברק

בט"ז בתמוז תרצ"ג (1933) עלה לארץ ישראל. באשר לעלייתו ארצה ישנה מחלוקת בדבר אישור העלייה (סרטיפיקט) שלו לארץ ישראל. רפאל הלפרין טוען כי החזון איש התעקש שהסרטיפיקט לא יושג על ידי הרבנות הראשית אלא על ידי אגודת ישראל‏. לעומתו, הרב שמואל אהרון שזורי (וובר), שהיה המזכיר הכללי של הרבנות הראשית, מספר שהחזון איש עלה לארץ בעזרת סרטיפיקט הכלול במכסה מיוחדת לרבנים שניתנה עוד בימי הרברט סמואל בשנת תרפ"א (1921). זאת, לדבריו, לאחר שהרב קוק התבקש על ידי הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי לדאוג לעלייתו של החזון איש ולקליטתו בארץ‏.

בבואו לארץ הוא שהה כמה ימים בעיר יפו, עד ששכר חדר ברחוב גאולה בתל אביב. לאחר מכן שכר דירה והתיישב בקהילה החדשה שהתהוותה בבני ברק, שהפכה מאוחר יותר, במידה רבה בזכותו, לאחד ממעוזי היהדות החרדית בישראל. בהתחלה נקשרו אליו חוג מצומצם של חברי פועלי אגודת ישראל שמילאו אחר הוראותיו ההלכתיות בנושאים חקלאיים, בעיקר לאחר שהרב חיים עוזר גרודז'ינסקי פרסם את שמו בארץ ישראל כשהוא מודיע "ארי עלה מבבל", אך מאוחר יותר הוא נודע והפך לסמכות גם בקרב החוגים הרבניים בארץ, בעיקר בשל פסק הדין המפורסם שלו במהלך פולמוס השבת ביפן. לאחר הסתלקותם של גדולי רבני מזרח אירופה, שחלקם נספו בשואה, רבים ראו בו כיורש. הוא נפטר מהתקף לב בליל שבת, ט"ו בחשון תשי"ד (1953), ונקבר בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק. קברו משמש מוקד עלייה לרגל במשך כל השנה, ובמיוחד ביום השנה לפטירתו. בסמיכות לקברו של החזון איש רכש גיסו הרב שמואל גריינימן מתחם מיוחד לבני משפחתו של החזון איש.

הנצחתו

על שמו קרויים רחובות בערים רבות בישראל, ובהן בבני ברק, פתח תקווה וירושלים. שמו מונצח בכולל חזון איש שהוקם בחייו ומונה מאות אברכים. בראש הכולל עומד אחיינו, הרב ניסים קרליץ. על שמו שיכון חזון איש בבני ברק, שבו מתגוררים כמה מתלמידיו, ובמרכזו בית הכנסת "לדרמן" של תלמידי החזון איש, הנוהג לפי שיטתו.

בביתו שבמרכז רחוב חזון איש בבני ברק הוקם תלמוד תורה שבו לומדים בני משפחות תלמידיו והחוג הנוהג בדרכו.

משפחתו

משפחת החזון איש, משפחת קרליץ, נחשבת אחת המשפחות המיוחסות בעולם הליטאי בדורנו. היא מתייחסת לרבי אריה לייב הלוי אפשטיין, בעל "הפרדס", רבה של קניגסברג, מגדולי התורה במאה ה-18. בן דודו של החזון איש הוא חוקר התלמוד הרב פרופ' שאול ליברמן - שתי אמהותיהם היו בנותיו של הרב שאול קצנלבוגן.

לחזון איש היו כמה אחים, חלקם נהרגו בשואה. אחיו הבכור היה הרב מאיר קרליץ, מראשי ועד הישיבות בארץ ישראל. בניו של הרב מאיר היו הרב שלמה שמשון קרליץ, מוותיקי הדיינים בישראל, והרב חיים שאול קרליץ, שייסד ועמד בראש מערכת הכשרות הליטאית שארית ישראל. אחותו של החזון איש מרים נישאה לרב יעקב ישראל קנייבסקי (ה'סטייפלר'). אחותו של החזון איש צביה נישאה לרב שמואל גריינימן, שהיה מקורבו של החפץ חיים, אביו של הרב חיים גריינימן. אחות נוספת של החזון איש, בתיה, נישאה לרב נחום מאיר ציבולניק, שהחליף את שמו לקרליץ כשם חמיו. בנו הוא הרב נסים קרליץ, ראש כולל חזון איש וחבר מועצת גדולי התורה.

לחזון איש ולאשתו לא היו ילדים, אך גיסיו, הרב יעקב ישראל קנייבסקי והרב שמואל גריינימן, הפקידו בידיו את חינוך ילדיהם וחלקם הפכו לרבנים בולטים בציבור הליטאי.

הגותו ופועלו

הלכה

מצוות התלויות בארץ

פעל במיוחד להחדרת תודעה רחבה לקיום מצוות התלויות בארץ, ובעיקר מצוות שמיטה. דרש מקיבוצי פועלי אגודת ישראל לשמור שביעית כתיקונה ולא להסתמך על היתר מכירת הארץ לגוי שהונהג על ידי הרבנות. במסגרת פועלו לשמירת מצוות התלויות בארץ יצא לשדה כמה פעמים לעריכת ניסויים ובדיקה ניסיונית של מושגים בהלכה. עודד ודירבן את לימוד סדר זרעים בקרב תלמידי חכמים, והשיב לשואלים רבים בפרט בעניינים אלו.

סוגיית קו התאריך

ערך מורחב – פולמוס השבת ביפן

בעת מלחמת העולם השנייה, כאשר ברחו תלמידי ישיבת מיר ואחרים אל מזרח אסיה, נוצר פולמוס השבת ביפן במסגרתו נחלקו חכמי ישראל ביחס ליום שבו חלים השבת והמועדים במדינה זו. החזון איש פרסם פסק הלכה מפורסם, שעמד בניגוד לעמדת רבני ירושלים מחוגי הרבנות הראשית, שלפיו קו התאריך היהודי עובר מערבית ליפן ועל כן השבת ביפן היא ביום ראשון, בניגוד לנהוג שם. את שיטתו בעניין קו התאריך הציג ב"קונטרס שמונה עשרה שעות" שנדפס בספרו על אורח חיים. הרב מבריסק מיאן להצטרף למברקו של החזון איש מפני חששו שיהיו רבים שיתענו יומים ברצף מה שיגרום לדעתו לסכנת נפשות. אולם הרב יחזקאל לוינשטיין שהיה הסמכות הרוחנית של בני ישיבת מיר הכיר את החזון איש מתקופת וילנא והורה להשמע לדעתו אף נגד רבים.

סוגיית השיעורים

שמו נקשר גם למחלוקת קשה בנושא ה"שיעורים", הלא הן ה"מידות ושיעורי תורה" המוזכרות במקרא ובתלמוד (אמה, זרת, אצבע, כזית, כביצה ועוד). רבי אברהם חיים נאה (הגר"ח נאה) פרסם מידות אלו במידות עדכניות (מטרים וגרמים). לפי שיטתו טפח הוא שמונה סנטימטרים ורביעית היא 86 סמ"ק. ה"חזון אי"ש" חלק על שיטה זו, וטען כי המידות האמיתיות גדולות בהרבה- טפח עשרה סנטימטרים ורביעית כמאה וחמישים סמ"ק.

נקודת המחלוקת העיקרית היא האם גודלן של הביצים של ימינו הוא שונה מאלו שבזמן חז"ל או לא. נחלקו בנקודה זו כבר גדולי האחרונים: ה"חתם סופר" וה"נודע ביהודה".

רוב הציבור החרדי - מלבד הציבור הליטאי המושפע מן ה"חזון-אי"שניקים" - ממשיך לנהוג לפי שיטת רבי אברהם חיים נאה, אם כי מחמיר לעתים כשיטת החזון אי"ש. רבים כתבו שבעניינים הנוגעים למצוות מן התורה יש לחשוש לשיטתו.

פאה נוכרית

לדעת החזון איש, חבישת פאה נכרית מותרת, ו"לפעמים יש בזה גם יתרון על מטפחת, שמכסה יותר טוב את כל השיער"‏.

השקפה

הקמת המדינה

עם קום המדינה הסכים, בניגוד לדעת פלגי נטורי קרתא, שאגודת ישראל תשתתף בבחירות לכנסת. הוא הסביר כי אין בהשתתפות זו הכרה במדינה והמשיל זאת לאדם העומד לפני שודד ומציע לו עסקות שונות כדי שלא יהרוג אותו, שוודאי אין הדבר נחשב כהכרה ב"סמכות" אלא הכרה בכורח המציאות‏. הוא שלל את הציונות ואת הציונות הדתית בתוקף.

פגישתו עם בן-גוריון בנושא היחס בין דתיים לחילונים

בפגישתו המפורסמת עם ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שאל ראש הממשלה כיצד יחיו יחדיו דתיים וחילוניים, והחזון איש השיב לו שבנקודות החיכוך שאינן ניתנות לגישור, על "העגלה הריקה" (היהדות החילונית-ציונית) לפנות מקום ל"עגלה המלאה" (היהדות המסורתית). בן-גוריון הגיב בתרעומת לטענה בדבר העגלה הריקה: "ומצוות יישוב הארץ? ועבודת האדמה? והשמירה על החיים ועל הגבולות?".‏ אחר כך אמר בן-גוריון שעדיין אין לו תשובה לשאלתו: כיצד יחיו אדוקים ולא אדוקים יחדיו במדינת ישראל. ועל זה השיב החזון איש שלמזלנו אין כאן התנגשות, שכן אנו לא יכולים לוותר על המצוות, אבל לכם למרבה המזל אין חובה לעשות דווקא להפך, כך שביכולתכם להתגמש ולמנוע את הסתירה. על פי עדויות שונות אמר בפגישה ראש הממשלה כי "אנחנו הרוב ואנו השולטים", והחזון איש השיב כי "נגד אנשים שמסכימים למסור את נפשם אין כל משמעות לרוב, לכוח ולנשק". ח"כ שלמה לורינץ מספר כי בן-גוריון אמר לו לאחר השיחה כי לא זו בלבד שלא פגש מימיו אדם כה פיקח, אלא שגם לא העלה על דעתו שיכול להיות כזה אדם פיקח. רפאל הלפרין בספרו "במחיצת החזון איש" מביא תצלום ממכתבו של בן-גוריון שנשלח לחזון איש לאחר הפגישה, ובו כותב בן-גוריון: "ירשה לי כבודו להוסיף שביקורי אצלו היה עבורי חוויה בלתי נשכחת". יצחק נבון מעיד כי הפגישה הייתה לבבית וידידותית.‏

הסוגיה העיקרית שהביאה לקיום הפגישה הייתה גיוס הבנות הדתיות לשירות לאומי, שעליו התעקשה הממשלה. בפגישה לא הושגה פשרה, והחזון איש המשיך להפציר בבן-גוריון במכתבים גם אחריה. בסופו של דבר חוק השירות הלאומי לא מומש. סוגיית גיוס בנות נחשבה למהותית עד מאוד בעיני החזון איש, ורק מחמת חשיבותה, הסכים להפגש, בפעם היחידה בחייו, עם ראש הממשלה^{[דרוש מקור]}. בנושא השירות הלאומי התבטא החזון איש: "ייהרג ואל יעבור".

השפעתו על הציבור החרדי

לחזון אי"ש הייתה תרומה לעיצוב היהדות בדור שאחרי השואה. הוא חיזק את חשיבות לימוד התורה גם אחרי החתונה, ולזכותו נזקפת במידה מסוימת יצירת חברת לומדים בישראל.

היה לסמכות חינוכית ראשונה במעלה בחברה החרדית. דעתו הייתה שלא לפלוט החוצה תלמידים אשר נחשבו ל"מקולקלים", מחשש שמא יסטו לחלוטין מהדרך הדתית.

במצוות רבות טבע החזון איש את חותמו. כך למשל במצוות אתרוג, רוב האתרוגים הנמכרים כיום בציבור החרדי הינם אתרוגי "זן חזון איש", כאשר הרב מיכל יהודה ליפקוביץ שתל בחצר ביתו אתרוג שהחזון איש בירך עליו וממנו נשתלו פרדסים רבים.

על אף השפעתו הכבירה, לא כל שיטותיו בלימוד תורה ובהלכה התקבלו לחלוטין בחברה החרדית. גישתו התרחקה מפלפולים והוא כתב השגות חריפות על חיבוריו של רבי חיים מבריסק. ישנו פלג של חרדים ליטאים הקרויים "חזון-אי"שניקים" שקיבלו עליהם לאמץ את תורתו של החזון אי"ש בכל תחום. יש מספר קבוצות של חוג זה, המתרכזות בעיקר בכולל חזון איש ובבית המדרש לדרמן שבשיכון חזון איש. חלקו מונהג על ידי אחיינו הרב חיים גריינימן. כיום הישיבות העיקריות של חוג זה הן ישיבת סלבודקה בבני ברק, וישיבת זיכרון מיכאל שבזכרון יעקב.

הרב קוק

סמוך לעלייתו לארץ פנה החזון איש בשתי אגרות קצרות ובהן שאלות הלכתיות לרב קוק. באגרות הוא מתייחס לרב קוק בכבוד רב. יש הטוענים כי בהמשך הפך יחסו לרב קוק לשלילי יותר^{[דרוש מקור]}. עם זאת, הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי העיד כי הוא מסר לחזון איש על מחלתו הקשה של הרב, וכששמע החזון איש על מצבו הקשה של הרב זלגו עיניו דמעות והוא שלח שליח להודיע לרב קוק על כוונתו לבקרו. אך הרב קוק אמר לשליח שהוא חס על ביטול התורה של החזון איש ושימסור לחזון איש שיתפלל עליו בביתו‏. המחלוקת המפורסמת ביותר ביניהם בענייני הלכה היא הפולמוס אודות היתר מכירה בשנת השמיטה.

יחסו לתנועת המוסר

החזון איש חלק על תנועת המוסר וסבר שיש להתמקד בלימוד גמרא והלכה. עם זאת, הוא שמר על יחסים טובים עם אנשיה. לדבריו:"ואני נמצאתי הרבה עם הסבא ז"ל מסלבודקא ועם הסבא ז"ל ממיר... וגם עם גדולי הנוברדקים ותמיד היתה שרויה בינינו אהבה בלי מצרים...".

מתלמידיו

הרב אברהם יעקב ויינר הרב אלעזר צדוק טורצ'ין, מחבר הספר "שונה הלכות" (עם הרב חיים קנייבסקי) הרב גדליה נדל הרב דוב לנדו הרב אברהם חיים ברים הרב אריה פומרנצ'יק הרב חיים קנייבסקי (אחיינו) הרב חיים שאול גריינימן (אחיינו) הרב חיים שאול קרליץ (אחיינו) הרב יהודה שפירא

הרב מאיר צבי ברגמן הרב מיכל יהודה ליפקוביץ הרב משה יהושע לנדא הרב משה יצחק דויטש, מחבר הספר "זיו הים" הרב נסים קרליץ (אחיינו) הרב שלמה כהן הרב שרגא פייבל שטיינברג, ראש ישיבת תפארת ציון הרב שריה דבליצקי

ספריו

אחיינו הרב שמריהו גריינימן מונה על ידו לאחראי על הוצאת ספריו, ולאחר פטירתו בראש השנה תשנ"ב ממשיכים בכך בניו שמואל וישעיהו. למרות שעל פי דין תורה אינם יורשים חוקיים של החזון איש, פסק בית הדין של הרב נסים קרליץ כי הזכויות שייכות להם, מפני שהספרים לא היו שייכים לחזון איש אלא לגיסו, הרב שמואל גריינימן, שעסק בהדפסת כתב היד ושמו מופיע בראש הספרים.

• חזון איש - הערות על התלמוד ועל השולחן ערוך. בשם הספר נרמז שמו, אברהם ישעיהו, ועל שמו נתקבע כינויו. מעבר לרמז זה, החזון איש לא חתם את שמו על הספר בשל צניעותו וחוסר רצונו להתפרסם. בעמוד השני הופיע שם גיסו, הרב שמואל גריינימן.
• אמונה וביטחון - ספר השקפה
• קובץ אגרות חזון איש
• לאחר מותו הוציאו את המשנה ברורה עם תוספת של לקט מפסקיו בהם הוא חולק על המשנה ברורה.

לקריאה נוספת

• ד"ר בנימין בראון, החזון איש - הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע"א
• הרב שלמה כהן (עורך), פאר הדור (חמישה כרכים)
• אהרן סורסקי, החזון איש בדורותיו
• צבי יברוב, מעשה איש (חמישה כרכים)
• חיים גראדה, צמח אטלס, הוצאת עם עובד
• רפאל הלפרין, במחיצת החזון איש, הוצאת "הקדש רוח יעקב", תשנ"א - 1991
• חיים עמנואל קוליץ, החוזה מליטא, ירושלים, תשנ"א

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אברהם ישעיה קרליץ

• אברהם ישעיהו קרליץ, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• 56 שנה אחרי: וידאו מהחזון איש, באתר בחדרי חרדים
• שמואל עמנואל, ‏עוד על מרן החזון איש זצ"ל וחלוצי ההתיישבות החרדית, המעיין טבת תשס"ט
• החזון וגבולותיו, שלמה טיקוצ'ינסקי על ספרו של בנימין בראון 'החזון איש', אקדמות גיליון כ"ז
• אברהם ישעיהו קרליץ, ‏על בחינות ההתגלות והתפעלות השׂכל ועל דבר ארצנו - מכתב, המעיין ניסן תשע"א
• ישראל ל', ‏ה'חזון איש' אמר, מקור ראשון, מוסף "שבת" , גיליון 727, 15 ביולי 2011
• אברהם ישעיהו קרליץ, ‏חזון איש על סדר זרעים, באתר HebrewBooks
• אברהם ישעיהו קרליץ, ‏אמונה וביטחון, באתר HebrewBooks
• מכון ון ליר בירושלים, כנס בנושא החזון איש במכון ון ליר: לצפייה
• צבי יברוב, ‏מעשה איש חלק ראשון, באתר HebrewBooks
• צבי יברוב, ‏מעשה איש חלק שני, באתר HebrewBooks
• צבי יברוב, ‏מעשה איש חלק שלישי, באתר HebrewBooks
• צבי יברוב, ‏מעשה איש חלק רביעי, באתר HebrewBooks
• צבי יברוב, ‏מעשה איש חלק חמישי, באתר HebrewBooks
• צבי יברוב, ‏מעשה איש חלק שביעי, באתר HebrewBooks