לודוויג אוגוסט פרנקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ד"ר לודוויג אוגוסט פרנקל

ד"ר לודוויג אַוּגוסט, רִיטֶר פון פרנקל-הוכווארטגרמנית: Ludwig August Ritter von Frankl-Hochwart, שמו העברי: אברהם אלעזר; 3 בפברואר 1810, חראסט, בוהמיה12 במרץ 1894, וינה) היה מורה, עיתונאי, סופר ומשורר יהודי-אוסטרי, רופא בהכשרתו, מייסד בית הספר למל בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר חראסט (Chrast) שבבוהמיה. את השכלתו היהודית רכש אצל דודו זכריה פרנקל. למד רפואה בווינה ובפדובה. למרות הכשרתו כרופא, התעסק בעיקר בשירה ובכתיבה.

קובץ שיריו הראשון, "שיר בית הבסבורג", פורסם בשנת 1832 והתאפיין בפטריוטיות, שבזכותה זכה בפרס מהקיסר האוסטרי פרנץ יוזף. קובץ שיריו השני, "אגדות מארץ קדם", התפרסם בשנת 1834 והוקדש לעיסוק בנושאים יהודיים. שירו "Chistoforo Colombo" שנכתב בשנת 1836 ועסק בכריסטופר קולומבוס, זיכה אותו באותה השנה באזרחות כבוד מאת עירו של קולומבוס, גנואה.

בשנת 1838 התמנה פרנקל למזכיר הקהילה היהודית בווינה. כמזכיר הקהילה יצא נגד השימוש בעוגב בבתי הכנסת, משום שראה בכך חיקוי של הנצרות. בתוקף תפקידו כמזכיר הקהילה היהודית היה אחראי גם על הארכיון ההיסטורי של יהדות וינה ופרסם מחקרים על תולדות יהדות וינה. למן 1842 ערך פרנקל את השבועון הספרותי "דפי יום ראשון" עד להחרמתו בידי הממשלה בשל התמיכה במהפכת אביב העמים.

בשנת 1848 השתתף פרנקל במהפכת אביב העמים כקצין בלגיון הסטודנטים. בזמן המהפכה חיבר פרנקל את שיר המהפכה "Die Universitat". שיר זה היה החיבור הראשון שנדפס באוסטריה ללא פיקוח של הצנזורה. הוא פורסם בחצי מיליון עותקים וחוברו לו כשלושים לחנים. כמו כן ערך פרנקל את חיבורי הסופר המהפכן אנסטזיוס גרין ופרסם מספר ספרים בעצמו.

בשנת 1856 נסע פרנקל לארץ ישראל בשליחותה של אליזה הרץ מווינה, בתו של האציל היהודי-אוסטרי שמעון אדלר למל. מטרת השליחות הייתה הקמת בית ספר יהודי מודרני ראשון בירושלים, שבו ילמדו הנערים מקצועות כלליים נוסף על לימודי הקודש. דבר זה היה חידוש גדול בחיי יהודי ירושלים באותה העת.

פרנקל עלה לירושלים ושכר דירה ברובע היהודי. הרבנים האשכנזים התנגדו נחרצות להקמת המוסד החדש, ועשו ככל שעלה בידם על מנת למונעו מכך, כפי שעשו למשה מונטיפיורי ורוטשילד בשנות הארבעים של המאה ה-19. אולם פרנקל קיבל תמיכה מסוימת מרבני העדה הספרדית בירושלים ובראשם הראשון לציון, הרב חיים ניסים אבולעפיה. תומך נוסף בהקמת בית הספר היה רבי יהוסף שוורץ אשר מקורב לחוגי היישוב הישן. כמו כן זכתה הקמת בית הספר לתמיכה מהקונסול האוסטרי בירושלים, גראף פיצמאנו. בית הספר נחנך בט"ז בתמוז בשנת 1856, חרף ההחרמות וכתבי הפלסתר שהוצאו נגד פרנקל באותה שנה. פרשה זו הסעירה את העולם היהודי בארץ ובאירופה.

"ירושלימה!"[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנקל פרסם את רשמיו משליחותו בארץ ישראל ומביקוריו בארצות השכנות ואת חוויותיו בייסוד בית הספר בספרו "ירושלימה!". בספר המסעות שנכתב במקור בגרמנית יש שני חלקים: החלק הראשון, Nach Jerusalem ("ירושלימה") נדפס בווינה בשנים 18581860, והחלק השני, Nach Aegyptan ("מצרימה"), נדפס בווינה ב-1860. באותה שנה פורסם תרגומו העברי של החלק הראשון של הספר על ידי מנדל בר"י שטרן בשם "ירושלימה", ובשנת 1862 פורסם תרגום חלקו השני "ממצרים" על ידי א"ב גוטלובר. הספר תורגם למספר שפות נוספות (אנגלית, 1859; הולנדית), והוא מהווה מקור היסטורי חשוב.

פרנקל הביא עמו סלע מהר ציון על מנת שזה ישמש כאבן הראשה לבית הכנסת הרפורמי החדש בווינה. הוא לא היה ציוני במובן המקובל של המילה, ובספרו "ירושלימה!" הוא כותב שארץ ישראל סיימה את תפקידה הפעיל בהיסטוריה היהודית:

מלאכתו של עם ישראל על אדמה זאת נשלמה, ומה שנקרא קללה הוא בעצם ברכה, להיות מפוזרים על פני האדמה, עם שלם של שליחים.

– "ירושלימה!

בשנות ה-60 של המאה ה-19 העלה פרנקל את הרעיון להשתמש בצבעים כחול ולבן בדגל של עם ישראל משום שאלו הצבעים בטלית אשר בה מתעטף היהודי בתפילה.

בשנת 1876 ייסד פרנקל בווינה בית ספר לילדים יהודיים עיוורים. באותה שנה הוענק לו תואר אצולה על פעילותו החברתית.

שיריו של פרנקל, שכתב בשפה הגרמנית, אשר עוסקים במקרא ובאגדה, תורגמו על ידי שמעון בכרך לעברית בבודפשט בשנת 1881; שם קובץ השירים הוא 'מלך אביון'. בשנת 1880 יצאו לאור כל שיריו בשלושה כרכים.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחל,: מליצה ["nach dem deutschen biblisch-romantischen Gedichte Rachel"] ‏ / ins Hebräische übersetzt von M. E. Stern, וינה: Schmid,‏ 1845
  • נגינות ישראל אחר החרבן ["Nach der Zerstörung: Hebräische Elegieen"] / מאת לודוויג אויגוסט פראנקל; נעתקו לשפת עבר מאת מאיר הלוי לטריס, וינה: מ' אויער, 1856
  • קול מבשר לכבוד יקירי בני ישראל, השוכנים בעיר הקודש ירושלים ובארצות המזרח, וינה: דפוס מ' אויער, תרט"ז
  • ירושלימה!: ספר המסע לארצות יון, אזיא הקטנה [=אסיה הקטנה], סיריען [=סוריה] ולאדמת הקודש ["Nach Jerusalem"] / חברו בשפת אשכנזי אברהם אלעזר המכונה לודוויג אויגוסט פראנקל; ונעתק לשפת עבר מאת מענדל בר"י שטערן. ‬וינה: יורשי י' קנאפפלמאכער, 1860 (מהדורה בת-זמננו: "ירושלימה: ספר המסע" / לודויג אוגוסט פרנקל; נוסח עברי: מנדל בר"י שטרן,‫ ירושלים: אריאל, 1999)
  • ראש העדה: מליצה מסֻפרת בשבע מחלקות אשר שר אברהם אליעזר הלוי המכונה לודוויג אוגוסט פראנקל ונעתק ללשון עבר מאת יעקב פישער [=פִישֶר], וינה: יאזעף האלצווארטה, תרכ"ב
  • ממצרים: הוא ספר שלישי ממסעות החכם הר"ר אברהם אלעזר המכונה דאקטאר לודוויג פראנקל; נעתק ללשון קדשנו מאת אברהם בער גאטטלאבער [=גוטלובר]; עם המליצה המספרת נשיא העדה מאת המחבר [המחבר הנ"ל] בהעתקת שפת עבר מאת מו"ה מאיר הלוי לעטטעריס [=לטריס], וינה: דפוס יאזעף האלצווארטה, תרכ"ב-1862
  • ברכות הורים: שירים יסודתם בדברי קדמונינו / מאת לודוויג אוגוסט פראנקל; נעתקו ונאספו על ידי מאיר הלוי לעטעריס, וינה: יעקב הכהן שלאסבערג, תרכ"ו
  • מלך אביון: וספורי שלמה: שירים מעת נגרש ממלכותו על ידי אשמדי: השירים האלה נוסדו על דברי חז"ל עם ספורי קדם על ידי המליץ ועליהם נספחו העתקות השירים מהמליץ כנ"ל ונעתקו ללשוננו הקדושה מאת שמעון בכרך,‫ בודפשט: מאריטץ בוריאן, תרמ"א

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיאור מסעו של לודויג אוגוסט פרנקל בארץ ישראל אצל זאב וילנאי, אריאל - אנציקלופדיה לידיעת הארץ, חוקרים-תיירים בארץ ישראל, עמ' 642–646
  • הערך "Frankl, Ludwig August", באנציקלופדיה יודאיקה, הוצאת כתר, 1972
  • ברנהרד נוימן, עיר הקודש ויושבי בה, תירגם והוסיף מבוא והערות: בן ציון גת, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק בהשתתפות המחלקה לענייני הנוער – המדור הדתי של ההסתדרות הציונית, תש"ט-1949
  • שאלתיאל אייזיק גראבער [=גְרַבֶּר], אוצר הספרות, ה, יארוסלאב: דפוס זופניק וכו'-ופישער, תרנ"ו (תרמ"ז–תרס"ב), עמ' 142–124
  • יהושע קניאל, "מבעיות החינוך בירושלים במאה התשע עשרה", בתוך: י.פרס, מ. איש שלום, ע. שוחט (עורכים), ירושלים – רבעון לחקר ירושלים ותולדותיה, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק והאגודה העברית למען ירושלים, תש"ח, עמ' 140–168
  • יוסף ריבלין, "בית הספר הראשון בירושלים (לתולדות יסוד ביה"ס למל בשנת תרט"ו)", בתוך: ד. קימחי (עורך), ספר היובל של הסתדרות המורים: תרס"ג – תרפ"ח, ירושלים: הוצאת מרכז הסתדרות המורים בירושלים, תרפ"ט, עמ' 197–211

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]