מפעל אופ-אר
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | אופקים |
| מדינה |
ישראל  |
| הקמה ובנייה | |
| תאריך פתיחה רשמי | 1961 |
| תאריך פירוק | 1986 |
| קואורדינטות | 31°19′00″N 34°37′30″E / 31.31667°N 34.625087°E |
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   מפעל אופ-אר  | |
  | |
מפעל אופ-אר (קיצור של אופקים־ארגנטינה, באנגלית: Of-Ar) היה מפעל טקסטיל באופקים. המפעל הוקם בשנת 1961 ונסגר בשנת 1986. מאז עומד המבנה נטוש באזור התעשייה של העיר.
הקמת המפעל ופעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופקים הוקמה בשנת 1955 ושוכנו בה עולים ממדינות צפון אפריקה ומאסיה. מפעל הטקסטיל הוקם בשנת 1961 על־ידי משקיעים יהודים מארגנטינה והעיירה אופקים נבחרה למקום שבו יוקם המפעל. שם המפעל מורכב משילוב המילים אופקים-ארגנטינה (אופ-אר). את המפעל תכננו האדריכלים אשר גליברמן, יצחק רפופורט וצבי פרנקל. המפעל כלל מבנה משרדים ואולם יצור רחב בו הועסקו מרבית העובדים.
המפעל עסק בתחום הטקסטיל וכלל יצור חוטים מכותנה גולמית ויצור בדים. המפעל פעל 24 שעות ביממה בשלוש משמרות והעסיק רבים מבני המקום. בשיאו עבדו במקום כ-450 עובדים. אופ-אר היה אחד ממפעלי התעשייה הראשונים בעיירה המתפתחת והייתה לו חשיבות רבה בפרנסת התושבים. לאחר מלחמת ששת הימים הועסקו במפעל פועלים פלסטינים מרצועת עזה בשל השכר הנמוך יותר ששולם להם.
קשיים כלכליים וסגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-80 נקלע המפעל לקשיים כלכליים, בדומה לענף הטקסטיל כולו בישראל, בעקבות ביטול מכסי המגן על ענף הטקסטיל ועלות היצור הגבוה בארץ ביחס למזרח הרחוק ולמקומות אחרים בעולם, ובעלי המפעל רצו לסגור אותו. בינואר 1981 פתחו העובדים בשביתה בעקבות מכתבי פיטורים שנשלחו אליהם. העובדים התבצרו במפעל, כביש הגישה אל העיירה נחסם ומספר מפעלים נוספים בעיירה שבתו לאות הזדהות. ב-14 בינואר באותה שנה הפגינו כ-500 מעובדי המפעל ותושבי היישוב מול משכן הכנסת בירושלים בהפגנה סוערת בה נפגעו חמישה אנשים ומספר מפגינים נעצרו.[1] לבסוף הוסר איום הסגירה בעקבות תמיכה כלכלית מהמדינה אך היצור צומצם. בסופו של דבר נסגר המפעל בשנת 1986 ועובדיו פוטרו. מבנה המפעל ננטש ונותר שומם.
לאורך השנים הועלו מספר רעיונות לשימוש במבנה כמרכז תרבות ופנאי עבור תושבי העיר,[2][3] אולם המקום נותר שומם. נכון לספטמבר 2020 המפעל נטוש וחלקו משמש מחסן ומפעל חומרי ניקוי. בשנת 2020 הועלתה תוכנית להקמת מתחם מסחר ותעסוקה במבנה, תוך שימור המבנה עם שינויים קלים בחזית.[4]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שני בר-און, אורגים קהילה – עובדים באופקים, 1981-1955, הוצאת מאגנס, 2013
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל יעקובסון, סיור אדריכלי באופקים: זהות מקומית מפתיעה, באתר Xnet, 17 באוקטובר 2011
מפעל אופ-אר, סרטון באתר יוטיוב- שני בר-און, הליכה במדבר, באתר ערב רב, 20 במרץ 2012
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שני בר-און, אורגים קהילה, עמ' יג'.
- ^ תוכנית להקמת מרחב קהילתי וחממה תרבותית
- ^ ריאיון עם ג'וזף דדון לגבי מפעל אופ-אר "פלטפורמה", אוקטובר 2013
- ^ עופר יוגב, מפעל אופ-אר, נאמנגב, גיליון מס' 30, באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, ספטמבר 2020