משתמש:אופי2612/טיוטה

דוד רון
	אלוף-משנה מיל', קצין צה"ל, חיל השריון
לידה	20-12-1934; טהראן
תאריך עלייה	1950
מדינה	ישראל
בת זוג	נורית
צאצאים	שלושה ילדים, שמונה נכדים, ; נין אחד
השתייכות	צבא הגנה לישראל, ; חיל השריון, פיקוד הדרום
תקופת הפעילות	1952–1995 (כ־43 שנים)
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
	מפקד פלוגת סיור 135, מ"מ חרמ"ש גדוד 79, מ"פ חרמ"ש גדוד 9, סמג"ד גדוד 9, סגן מפקד אגד תחזוקה אוגדה 84, סמג"ד גדוד 195, קצין אג"מ חטיבה 207, מג"ד גדוד 75, מפקד בסיס טירונים שריון ברפיח, סמח"ט חטיבה 204 ורמ"ט אוגדה 611 ;
פעולות ומבצעים
	מלחמת סיני; מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים; מלחמת לבנון הראשונה
עיטורים
	צל"ש אלוף פיקוד הדרום לפלוגת סיור 135
תפקידים אזרחיים
	ממונה מחוזי, שיקום שכונות, מחוז המרכז, משרד השיכון

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד רון, יליד 1934, קצין צה"ל במיל' בדרגת אלוף-משנה, אשר החל את דרכו כקצין בפלוגת סיור 135. בשנת 1969 הקים את גדוד 75 במתכונתו המחודשת (חטיבה 7) , כיהן כסמח"ט חטיבה 204 בזירת הדרום במלחמת יום הכיפורים וכרמ"ט אוגדה 611. מהלך שירותו הצבאי מתאר את התפתחות חיל השריון והמידע בערך זה נשען על תמלול עדות מצולמת של דוד רון מיום 27-11-2001, אשר הופקה על-ידי עמותת יד לשריון יחד עם ההיסטוריון, הד"ר עמיעד ברזנר. לאורך שנות חייו, תרומתו הרבה של דוד רון לבטחון המדינה ולרווחת אוכלוסיות חלשות בפרוייקט שיקום שכונות, מסמלת את דרכה של מדינת ישראל עד סוף שנות ה-90, תוך ששמר על צניעות וממלכתיות לאורך כל שנות חייו.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד רון, נולד בשנת 1934 בטהראן, בילדותו עסק רבות בספורט הכדורעף ולמד בבית הספר אליאנס טהראן. עלה לארץ בגיל 16, שנת 1950, יחד עם משפחתו (זוג הורים, חמישה אחים ושתי אחיות, כאשר לימים האח השישי נולד בארץ, במעברה כרכור). קליטת המשפחה בארץ נעשתה דרך מחנה המעצר בעתלית, אשר שימש גם כמחנה עולים ומשם, לאחר תקופה קצרה, עברה המשפחה אל המעברה ביישוב כרכור ושם התגוררו בשני אוהלים הודיים ^[1] גדולים למשך תקופה של כשנתיים. בתמונה מטה ניתן לראות את כל בני המשפחה בצמוד לאחר האוהלים בהם שכנו, כאשר דוד עומד מצד שמאל.

בתקופת השהייה במעברה בכרכור השתתף דוד בייעור יערות הצפון (עבודות הייעור בעשורים הראשונים של מדינת ישראל הייתה לרוב עם כח עבודה של עולים חדשים, רובם מעדות המזרח, תושבי מעברות) ובגיל 18 התגייס לצבא ההגנה לישראל, אל חיל השריון הצעיר.

השירות הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את תחילת השירות הצבאי העביר דוד בבסיס טירונות מבודד, בסמיכות לקיבוץ רוחמה, אשר בנגב הדרומי ובשנות החמישים היה זה מדבר צחיח ובסיס הטירונים היה מרוחק מכל יישוב. תקופת הטירונות התקיימה תחת תנאים קשים, קיץ חם, הרבה מאוד ברחשים (לפי דבריו של דוד), כאשר המ"פ (מפקד הפלוגה) היה איציק עצמון והרס"ר בז'רנו. ככל שזכור לדוד, הטירונות הייתה תחת גדוד 79 (חטיבה 7).

לאחר הטירונות, המ"פ איציק עצמון בחר מספר טירונים שיכולים להתאים לקורס סיירי שריון. דוד התמיין אל קורס הסיירים הראשון (סיירי שריון) – הקורס נערך במשטרת עיראק סווידאן, ולאחריו החל את פעילותו באוגדת סיור 17. בתקופה זו רכש דוד ידע מקצועי רב ונחשב כאחד הסיירים והנווטים הטובים בשריון, הוביל יחידות קרביות בסיני בלילה וביום.

לאחר כחצי שנה, עבר דוד לקורס מ"כים (מפקדי כיתות) של השריון, קורס של שישה חודשים שהיה מקיף מאוד, אשר התקיים בבסיס חצור (לזכרונו של דוד, מפקד הקורס היה אושרי ואחד המדריכים היה חליל, עמיעד ברזנר).

קובץ:צילום מתוך הראיון המוקלט של עמיעד ברזנר ודוד רון.png

דוד רון ועמיעד ברזנר (חליל) בעת הראיון בשנת 2001

עם סיום קורס מ"כים, מונה דוד למפקד כיתה בגדוד 79, ולאחר מכן המשיך לקורס סמלי מחלקות קרביים, קורס של שלושה חודשים. עם סיום הקורס, מונה דוד למפקד מחלקה בדרגת סמל, כאשר הדרגה הוענקה לו על-ידי המ"פ (מפקד פלוגה) בן בארי, אשר השליך את הדרגה תוך שהיא קשורה אל מצנח של פצצת תאורה, ממטוס הפייפר (פייפר קאב) החג מעל המסע שערכו חיילי הפלוגה אל מצדה. בתפקיד מ"מ (מפקד מחלקה), מילא רון משימות רבות שהיו חלק מהפעילות של גדוד 79, אימונים, תרגילים ופעילויות מבצעיות.

על פי המלצת המג"ד, בסוף שנת 1954 נשלח דוד אל קורס קצינים וזאת ללא מבדקי קצונה, ולאחר השלמת קורס קציני חי"ר ושריון התמנה דוד למפקד של פלוגת סיור, ג'יפים, פלוגת סיור 135, פלוגה הסיור הסדירה הראשונה של חטיבת שריון (פלס"ר שריון). פלוגת סיור 135 זכתה בצל"ש יחידתי ^[2] ^[3] של אלוף פיקוד הדרום חיים לסקוב.

לאחר מילוי התפקיד, חזר דוד לתפקיד של מ"מ חרמ"ש (חיל רגלים ממוכן ומשוריין) בגדוד 79 ומשם עבר לבית הספר לשריון לתפקיד הדרכה במדור סיור, אשר שכן במחנה ג'וליס (לימים מחנה עמנואל). במהלך הקורס פרצה מלחמת קדש (1956) ובשל כך התמנה דוד למפקד מחלקת מילואים (מ"מ) של חרמ"ש, בחטיבה 27 של השריון (חטיבת מילואים). את המחלקה פגש דוד בין רפיח ואל-עריש, בן 24 היה, בעת שכל חיילי המילואים היו בשנות השלושים לחייהם, בתחילה הטילו ספק בקצין הצעיר אך ככל שהתקדמה המלחמה העריכו את הנהגתו ויחד פעלו עד לנסיגה מסיני. במלחמת קדש, המחלקה השתתפה בכיבוש אל-עריש ואח"כ התמקמו על האגף הדרומי של העיר. עם תום המלחמה, הועבר דוד אל גדוד 9 כחלק מחטיבה 401, בתפקיד סמ"פ חרמ"ש ואח"כ בתפקיד מ"פ חרמ"ש בגדוד 9.

לאחר מכן, נשלח דוד אל בית הספר לשריון, לקורס מ"פ חי"ר (מחנה דורה)^[4] ואח"כ אל קורס מ"פ בשריון (במחנה ג'וליס). בסיום הקורס, מונה דוד לסמג"ד בגדוד 9 במסגרת חטיבה 7, המג"ד היה אלדד אבידר וגורודיש היה מפקד החטיבה.

בתום תפקיד הסמג"ד, נשלח אל מתקן 500 (המרכז הלאומי לאימונים ביבשה, אשר נקרא בתחילת הדרך בשם באלי"ש), לתפקיד של מדריך בכיר בקורס סיור וניווט. בזמן השהייה במתקן 500, פרצה מלחמת ששת-הימים, ומכיוון שלא היה לדוד מינוי חירום, הוא מונה לתפקיד סגן מפקד אגד תחזוקה של אוגדה 84, אוגדת הגיס, אשר נעה בעקבות הלוחמים ודאגה לאספקה, חימוש, רפואה, פינוי וטיפול בנפגעים, הכוונות דרכים ועוד, זאת בכל הגזרות שהאוגדה פעלה עד גדות תעלת סואץ.

דוד רון יחד עם קצינים בחזית הדרום ועל גדות התעלה עם שבויים מצריים = תקופת מלחמת ששת הימים

לאחר המלחמה, התמנה דוד לתפקיד של סמג"ד גדוד 195, תחת חטיבה 401, גדוד חדש שדוד היה שותף להקמתו. הגדוד הוקם בצאלים, התחיל כגדוד חרמ"ש המלווה בפלוגת טנקים, שהתבסס על נחלאים (יוצאי נח"ל) וישיבות הסדר, ולאחר הקמתו מונה אריה ווינברג למפקד הגדוד. הגדוד שהה בקנטרה (סיני) והיה אחראי על הגזרה של פורט סעיד בצפון ועד אגם תמסח בדרום. במסגרת השהייה בסיני ואבטחת הגזרה, התחלף הגדוד בכל שלושה חודשים עם גדוד 9, שהיה בראשות יוסי פלד.

עיקר הפעילות הייתה אל מול יחידות מודיעין מיצריות שחדרו לסיני וכן בתקופת העבודה על הביצורים בתעלה קו בר-לב. אירוע מיוחד שהתרחש בתקופת הפיקוד על הגזרה היה אירוע פגיעתה של המשחתת אח"י אילת (ראה ערך טיבוע המשחתת אילת). אירוע שהתרחש ביום שבת 21 לאוקטובר 1967, כאשר ההודעה הגיעה למשרד קצין הקישור של הגדוד, הודעה שהאו"ם העביר על פגיעה במשחתת הישראלית. דוד העביר את המידע אל האוגדה, שעדיין לא היו מודעים לתקרית הקשה. בפיקודו של דוד, נפרסו כוחות הגדוד אל מול האיזור של פגיעת המשחתת, מערבית לאל עריש על חוף רומני (סיני), מתוך שאיפה לתת עזרה לכל הניצולים שיגיעו אל החוף. הגדוד עסק בהצלה, טיפול ופינוי של חיילים רבים שהגיעו אל החוף, תחת ידיו האמונות של דר' יהודה דנון (רופא גדודי).

גדוד 75, חטיבה 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד סיים את פעילותו בגדוד 195 עם תחילת מלחמת ההתשה ועבר אל המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו"ם), לתקופה של תשעה חודשים. בסיום פו"ם, כיהן דוד לתקופה של חצי שנה בתפקיד קצין אג"ם בחטיבה 207, ואז הטיל עליו האלוף אברהם אדן (ברן), שכיהן כמפקד גייסות השריון, להקים את גדוד 75 בחטיבה 7, בשלהי 1969. גדוד חדש, גדוד חרמ"ש עם הנגמ"שים הראשונים של צה"ל. הגדוד הוקם במחנה נתן, כאשר הפלוגות הגיעו ממחזורי הטירונות של השריון. לאורך שנתיים וחצי פיקד דוד על הגדוד, ולדבריו, היה זה "גדוד מעולה" ובמהלך התקופה נוספה לגדוד פלוגת טנקים אורגנית. רוב התקופה התבססה על כל המשתמע מהקמת גדוד חדש, אימונים, תחזוקה מבצעית, תוכניות אלטרנטיביות ועוד. גדוד סדיר בחטיבה 7.

(בתמונה: כנס מפקדי גדוד 75 עד שנת 2021, נערך ביוני 2023 ביוזמת מפקד הגדוד היוצא סא"ל יעלי קורנפלד, כאשר לימים ארבעה אלופי צה"ל הם בוגרי גדוד 75)

עם סיום תפקידו של דוד בגדוד 75, עבר הפיקוד אל יוסף אלדר, בתחילת 1971, ודוד עבר לפקד על בסיס הטירונים של השריון ברפיח, והחליף את שלמה ארבלי. דוד פיקד על שמונה מחזורים במשך יותר משנתיים, כל מחזור 1000-1200 טירונים וטקסי הסיום נערכו על הר מצדה^[5]. בסיס הטירונים היה כפוף לגיס של השריון אך מנהלית לחטיבה 204.

עם סיום תפקידו, מונה דוד לסמח"ט סדיר של חטיבה 204, חטיבה ממוכנת והמח"ט צבי רם היה מינוי חירום.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמונה חודשים מעת מינויו של דוד לסמח"ט 204, פרצה מלחמת יום הכיפורים. ערב המלחמה, גדוד 141 של החטיבה, גדוד חרמ"ש, היה בתעסוקה מבצעית באזור עזה, וביום חמישי שלפני המלחמה היה אמור הגדוד להשתחרר, כאשר היתה זו תקופה של מצב כוננות ב'. דוד התקשר אל עוזר קצין המבצעים של הגיס, שווקי, בכדי לבדוק אם לשחרר את הגדוד לאור הכוננות הנתונה, דוד המליץ שלא לשחרר, "יש לי גדוד ביד!". לאחר בדיקה, קיבל דוד הנחייה לשחרר את הגדוד בליל חמישי, וכפי שדוד מציין, ביום שבת הגדוד התגייס מחדש! ובכך, עם פרוץ המלחמה גויסה חטיבת המילואים (גדודי חרמ"ש, פלוגת סיור וגדוד טנקים אחד, גדוד 19), אתגר גדול בעוד שהמח"ט היה מינוי חירום.

דוד מציין כי האלוף אברהם אדן (ברן) הגיע אליו במוצ"ש ולצידו קיים שיחה טלפונית עם האלוף אלברט מנדלר שנכח בסיני, ולאחר השיחה אמר ברן "בושה וחרפה", על גורם ההפתעה והמצב בתעלה.

האלוף ברן הנחה את דוד להוציא "כל מחלקת טנקים שמוכנה, על שרשראות לסיני". כך דוד הנחה גם את מג"ד הטנקים, חיים עדיני. עד חצות, גדוד הטנקים יצא על הציר הצפוני לכיוון רומני (סיני) וביום ראשון בבוקר יצאו שאר גדודי החטיבה אל עבר סיני, בפיקודו של רון.

עם ההגעה לסיני הסתמנה תמונת הקרב (טילים, פגזים, חמ"ל, רשתות קשר של מעוזים ותעוזים, ועוד) ולאור העובדה שהחטיבה הייתה כפופה לאוגדת הגיס, האלוף ברן נתן הוראה להעביר את גדוד הטנקים היחיד גדוד 19 אל החטיבה של נתקה ניר.

לאור כך, גדוד הטנקים היחיד יצא מהחטיבה ולדבריו של דוד, "הרגשה לא נוחה, אך יש לקיים פקודה".

החטיבה התפרסה על הציר הצפוני של בלוזה, באיזור של מעוז בודפשט (קו בר-לב). החטיבה נותרה עם פלוגת טנקים אחת, של יעקב לפידות, יחד עם שאר גדודי החרמ"ש. הפיקוד בגזרה הצפונית היה של האלוף קלמן מגן. בלילה השני של המלחמה, אסף האלוף מגן את המפקדים וסיפר על חציית הארמייה השלישית המצרית המשוריינת (ראה ערך כיתור הארמייה השלישית של מצרים), תוך שיודעים שיש רק פלוגת טנקים קטנה שתעמוד מולם. החלה התחפרות, והכנת מענה של טילים ובזוקות אל מול התקדמות הארמייה. "הייתה הרגשה לא טובה לאורך שרשרת הפיקוד".

מקרה ראשון אותו מציין דוד בהתרגשות מהמלחמה. בבוקר יום ג', קצין האג"ם של החטיבה (יורם, אשר ישב בתעוז) קורא בקשר בבהלה, "מאות טנקים נעים בתנועה אליי". לשמע הדברים, רון נוסע מיד עם הג'יפ לתעוז וראה לפניו מחזה, תוך שהוא אומר לעצמו, "זה הסוף? אני יודע מה עומד לרשותי, אל מול מאות טנקים מצריים בפריסה של 15 ק"מ" ובדקות שלאחר מכן ראה איך כל הכח המצרי החל להיעצר לאט לאט, מהלך שנמשך במשך שעה ארוכה עד לעצירה מוחלטת, לאור גודלו של הכח המצרי (קרב השריון ב-14 באוקטובר (מלחמת יום הכיפורים)).

מקרה שני אותו מציין דוד בהתרגשות מהמלחמה. פלוגת קומנדו מצרית^[6], אשר נחתה דרך הביצות, עקפה את מעוז בודפשט והתמקמה מזרחית על הציר המוביל למוצב, כדי למנוע גישה של כוחות צה"ל למעוז. לאור כך, הכח של לפידות ניסה לפרוץ את הציר והיו הרבה נפגעים כולל טנקים מהמעט שנותר. הופעלה ארטילריה אך לא הייתה גישה למעוז בודפשט). למחרת היום, שוב היה ניסיון פריצה יחד עם כח צנחנים שהצטרף, והכוחות הצליחו לחבור למוצב אך עם אבדות רבות. רון נכנס בעקבות הפריצה אל המעוז וזוכר את הפגישה עם חיילי המעוז, שהיו לא מזמן טירונים של רון וחלקם קראו לו בהתרגשות "המפקד".

מאוחר יותר במלחמה, החטיבה עברה אל "אפריקה (מלחמת יום הכיפורים)", לאחר שחצו את התעלה, תחת פיקוד האלוף קלמן מגן, על ציר אוקסיד. החטיבה הייתה עדיין ללא גדוד טנקים (גדוד 19 שעבר לחטיבה אחרת, וספג אבדות גדולות). החטיבה קיבלה מאוחר יותר פלוגת טנקים של חוזרי חו"ל בפיקוד של זאב וילנר. החטיבה המשיכה לשבת תקופה ארוכה בגזרת ראס סודר, תוך שיקום והקמת גדודי טנקים חדשים ופעילות מבצעית בשגרה.

(הערה: במהלך הראיון עם ההיסטוריון עמיעד ברזנר, נשאל דוד על יחסיו עם מח"ט 204 בתקופת המלחמה ודוד ביקש שלא לענות על שאלה זו ולשמור על ממלכתיות).

התקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגמר המלחמה, התמנה רון להקמה מחודשת של אגד תחזוקה (ראה ערך אגד לוגיסטי אוגדתי), אוגדה 252 בצאלים. בתום תפקיד זה, התמנה דוד לתפקיד ראש מטה, רמ"ט אוגדה 611, אוגדה משוריינת, אוגדת מילואים שישבה בבסיס מחנה שדה תימן ומחנה נתן, במשך שנתיים.

דוד שוחרר מצה"ל בשנת 1980, לאחר 28 שנה, ולפי בקשה מאלוף פיקוד דרום דן שומרון קיבל דוד תפקיד מילואים כמפקד אגד התחזוקה מנמ"ש, אגד לוגיסטי אוגדתי, מינוי חירום. האוגדה המטכ"לית גוייסה במלחמת לבנון הראשונה, אך הייתה לחירום בלבד. פטור מצה"ל בשנת 1995.

לאחר השחרור מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו, התמנה דוד לתפקיד של ממונה מחוזי לשיקום שכונות מחוז מרכז (פרויקט שיקום שכונות), בתקופת כהונתו של דוד לוי כשר השיכון, תקופה בה ניתן דגש רב לפרויקט שיקום שכונות ובתוכנית רדיו על הנושא, אמר דוד רון "שיקום שכונות עושים מהלב". בתקופת כהונתו של דוד, בוצעו מספר רב של פרויקטים לשיקום שכונות בהצלחה רבה, בכל מחוז המרכז.

דוד סיים את תפקידו בשנת 2001 לאחר ששירת באופן ממלכתי מספר שרים, בהם דוד לוי, אריאל שרון, בנימין בן אליעזר וסגן השר רן כהן.

נשואיו של דוד רון, בהתאם למסורת התקופה בחיל השריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת חודש מרץ, 1964, התקיים טקס הנישואים של דוד רון לבחירת ליבו, נורית .

הטקס התקיים בבסיס צה"ל, מחנה נתן. בשנות ה-60, חיל השריון אפשר לכל חייל להינשא בטקס צבאי, בבסיס שריון. בסרט המצורף בזאת^[7], ניתן לראות טקס דומה, בו נוכח כחתן חברו של דוד רון (1962).

מתגורר בחולון, נשוי ואב לשלושה ילדים, שמונה נכדים ונין.

בשנת 2021, לקה דוד בדמנציה, מטופל בביתו על-ידי משפחתו.

קטגוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

[[קטגוריה: ישראלים שנולדו בשנת 1934, קציני צה"ל, אלופי משנה בצה"ל, מפקדי שריון ותיקים, גדוד 75, חטיבה 204, אוגדה 611, חיל השריון, חיילים במלחמת יום הכיפורים, חיילים במלחמת ששת הימים, חיילים במלחמת קדש, משרד השיכון, שיקום שכונות]]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהל הודי, [1], אתר נוסטלגיה אונליין
פלוגת סיור 135, [2], צל"ש אלוף פיקוד דרום
סרט, חתונה צבאית בחיל השריון, [3], ארכיון הסרטים הישראלי, סינמטק ירושלים
ארכיון צה"ל ומערכת הבטחון, [4], 50 שנה למלחמת יום כיפור, חטיבה 204 (תמונות ותיעוד ארכיון לפעילות החטיבה)
יד לשריון, [5], יד לשריון, לטרון, אוגדות וחטיבות
יד לשריון, [6], חטיבה 27-204-6-264 אגרוף ורומח
עמיעד ברזנר, [7], היסטוריון חיל השריון
גדוד-75, חטיבה 7, [8], מפקדי גדוד 75
חטיבה 27 (לשעבר חטיבה 204), [9], חטיבה 204 ביום הכיפורים
סרט, אנשי הפלדה, [10], ארכיון הסרטים הישראלי, סינמטק ירושלים
סרט, כאן השריונים, [11], ארכיון הסרטים הישראלי, סינמטק ירושלים
סרט, בקצב השריון, [12], ארכיון הסרטים הישראלי, סינמטק ירושלים
פרויקט שיקום שכונות, [13], מידע על פרויקט שיקום שכונות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבניות, חטיבות ואוגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

[1] =אוהל הודי, אתר נוסטלגיה אונליין

[2] =צל"ש יחידתי - יחידת סיור 135 של השריון (חטיבה 7), אתר הגבורה

[3] =פלוגת סיור 135, תיאור קבלת העיטור, אתר יד לשריון

[4] =מחנה דורה, אתר נוסטלגיה אונליין

[5] =טקס השבעת טירוני השריון על הר מצדה, אתר סינמטק ירושלים

[6] =כך השתבשה פלישת הקומנדו המצרי במלחמת יום הכיפורים, אתר כלכליסט

[7] =חתונה צבאית בחיל השריון, אתר סינמטק ירושלים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]