משתמש:ניב/מסע משה שרת לאסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מסע משה שרת לאסיה היה מסע ביקורים שנערך בידי ראש ממשלת ישראל ושר החוץ לשעבר משה שרת במדינות דרום-מזרח אסיה. למסעו של שרת, שיצא לפועל ב-19 בספטמבר 1956, התלווה סגן מנהל מחלקת אסיה במשרד החוץ דאז אלישיב בן חורין ששימש כמזכירו ומלווהו במשך המסע[1]. שרת ביקר לראשונה כנציג ממשלת ישראל בבורמה, בהודו, ביפן, בלאוס, במלזיה, בנפאל, בסינגפור, בהפיליפינים, בציילון, בקמבודיה ובתאילנד וכן ערך ביקור בזק בהונג קונג. שרת החל בהתארגנויות למסע ביולי 1956 ותחנתו הראשונה במסגרת המסע הייתה בנגקוק, בירת תאילנד. שרת יצא למסע בשליחותיהם של שתי מוסדות רשמיים; ממשלת ישראל ומפלגת פועלי ארץ ישראל. כנציג הממשלה הישראלית חתר לשרת לכינון יחסים דיפלומטיים ובילטרליים עם מדינות אסיה, וכנציג מפלגת פועלי ארץ ישראל השתתף שרת בועידת האיגוד הסוציאליסטי במומבאי ובועידת האיגוד הבין-פרלמנטרי בבנגקוק.

מעל לכל, שרת קיווה ופעל לשבת לשיחה רצינית עם מנהיג הודו רב-ההשפעה ג'ווהרלל נהרו. באותה התקופה עדיין לא נכונו יחסי הודו-ישראל, ובמשרד החוץ סברו שאם שרת יצליח לשוחח עם נהרו ולכונן עם הודו יחסים דיפלומטיים, ילמדו מהודו שאר מדינות שבהן השפעתה של הודו הייתה רבה ויעשו כמוה. בסופו של דבר הפגישה בין נהרו ושרת נערכה ב-30 באוקטובר, אך באותו הבוקר נודע לשרת על כך שצבא הגנה לישראל נכנס לחצי האי סיני ומתקרב לתעלת סואץ (פרוץ מלחמת סיני) - מה שהעיב על השיחה המיוחלת.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגהת המסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון לשלוח שליח רם דרג ומיוחד לכמה מבירותיהן של מדינות אסיה עלה במשרד החוץ עוד ביוני 1956[2]. תחילה, במשרד החוץ התכוונו לשלוח את שגריר ישראל בארצות הברית אבא אבן למשימה, אך הנהלת המשרד הסיקה כי הכי נכון לשלוח את משה שרת, שהתפטר בבושת פנים מתפקידיו כראש ממשלת ישראל וכשר החוץ[א] כסוג של "פרס ניחומים". בכוונת משרד החוץ הייתה שבנוסף על ביקורו במדינות אסיה ישתתף שרת גם בועידת האיגוד הסוציאליסטי במומבאי שבהודו ובועידת האיגוד הבין-פרלמנטרי בבנגקוק שבתאילנד שהיו אמורות להתכנס בחודש נובמבר של אותה השנה[2]. לפי החלטת המשרד, למסע היו אמורים להתלוות לשרת רעייתו צפורה וסגן מנהל מחלקת אסיה אלישיב בן חורין[2].

המטרה העיקרית של המסע הייתה לקיים שיחה יסודית ועמוקה עם ראש ממשלת הודו ג'ווהרלל נהרו. הייתה לכך, וכן לביקורים בשאר מדינות אסיה, חשיבות ייחודית לאור התוצאות הקשות של ועידת באנדונג. שרת הגדיר גם הוא בעצמו את מטרת המסע כ""מבצע הסברה והתקשרות באסיה"[3]. תקופה קצרה לפני כן העלה ראש הממשלה דוד בן-גוריון הצעה שלפיה הוא עצמו יסע לניו דלהי לשיחה עם נהרו, אם זה ימצא לנכון להזמינו ולקבלו. שרת סבר שנהרו יסרב לכך והציע לבדוק את האפשרות ששני המנהיגים יִוָּעְדוּ באירופה. לשגריר ישראל בממלכה המאוחדת אליהו אילת הזדמן להפגש עם נהרו ועל פי הוראת בן-גוריון הזמין אילת את נהרו לביקור בישראל[2]. נהרו השיב לו שלא יוכל להגיע לישראל ואז אילת אמר לו שבן-גוריון ישמח להיות מוזמן לביקור בניו דלהי, ונהרו השיב שישמח להזמינו "בבוא המועד"[2]. עקב כישלון הצעה זו עלתה הצעה שלפיה יפגשו שרת ונהרו, לא כביקור מיוחד, אלא כהשתתפותו של שרת בועידת האיגוד הסוציאליסטי במומבאי.

ההכנות למסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרת, שיחסיו העכורים עם ראש הממשלה דוד בן-גוריון ועם מחליפתו במשרד החוץ גולדה מאיר היו מתוחים לאחר עזיבת חייו הפוליטיים, תבע ששרת החוץ מאיר תזמין אותו אישית באישור בן-גוריון לצאת למסע ביקורים באסיה. העניין הזה הוסדר במהרה[2]. שרת ויתר על השתתפות רעייתו צפורה במסע בגלל הספק לגבי התגובה בישראל מבחינת הצנע ומפני החשש מה יחשבו על ההוצאה הכספית הגדולה. שרת קיווה שנהרו יסכים להיפגש עמו, מאחר ולא יגיע להודו כנציג רשמי וגם מכיוון שלא יבוא להודו במיוחד לצורך קיום הפגישה[2]. באמצע חודש אוגוסט החלו להגיע תשובות מהמדינות שנשאלו האם יסכימו לארח את שרת בארצן. תחילה הגיעו הזמנות מבורמה, הפיליפינים ויפן. לאחר מכן הגיעו אישורים ממלזיה, נפאל וציילון[2].

ראש ממשלת בורמה דאז, בה סווה (Ba Swe), מנהיג המפלגה הסוציאליסטית הבורמזית שיגר לשרת מכתב אישי והזמין אותו רשמית לביקור ברנגון במטרה להיוועץ עמו לפי ועידת מומבאי בכל העניינים המשותפים שידונו בועידה[4][5]. גם ראש ממשלת ציילון, ג'ון קוטלוואלה (Kotelawala) הודיע כי עם בואו של שרת למדינתו הוא יקבל מעמד אורח רשמי של הממשלה. הודעה זו הפתיעה לטובה את שרת ומשרד החוץ, לנוכח העובדה כי ציילון לא קיימה אז יחסים דיפלומטיים עם ישראל[6]. ב-2 בספטמבר כתב שרת מכתב לראש ממשלת הודו נהרי. במכתב הוא הודיע לו על ביקורו הצפוי בהודו לרגל הוועידה הסוציאליסטית ובאותה ההזדמנות שאל אותו האם יוכל לקבלו לשיחה. נהרו השיב לו דרך קונסול ישראל במומבאי והזמין אותו לשיחה ב-29 או ב-30 באוקטובר[4].

היציאה למסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרת יצא למסעו בשליחות ממשלת ישראל ומפלגת פועלי ארץ ישראל ב-19 בספטמבר 1956[7]. במסגרת הביקור הוא ביקר בבורמה, בהודו, ביפן, בלאוס, במלזיה, בנפאל, בסינגפור, בהפיליפינים, בציילון, בקמבודיה ובתאילנד. בהונג קונג ביקר גם כן, אך לקצרה. לישראל חזר ב-9 בדצמבר[ב].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קודם התפטר מתפקידו כראש הממשלה ב-3 בנובמבר 1955 ומתפקידו כשר החוץ התפטר ב-19 ביוני 1956
  2. ^ שרת כתב יומן מפורט במהלך המסע. לאחר שובו לירושלים החל לפרסם קטעים מהיומן בעיתון דבר. הקטעים הללו, וחומר נוסף מהיומן פורסמו בספר "משוט באסיה: פרקי מסע". חלקים מהיומן שלא נכללו בספר הנ"ל פורסמו ביומן אישי ו' ביומן אישי ז'.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חלק מהפרק הרביעי בספר "המסע הארוך לאסיה", באתר הספרייה הדיגיטלית כותר
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 94
  3. ^ משה שרת, יומן אישי ה, 1978, עמ' 1503
  4. ^ 1 2 משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 95
  5. ^ בה סווה אל שרת, 17 באוגוסט 1956, ארכיון ציוני מרכזי
  6. ^ משה שרת, יומן אישי ה', ספריית מעריב, תל אביב 1978, עמ' 1528-1529
  7. ^ שרת - לסיור בארצות אסיה, קול העם, 21 בספטמבר 1956
משה שרת
משפחתו יעקב שרתוק (אב) • פניה שרתוק (אם) • צפורה (רעיה) • יעקב (בן) • יעל (בת) • חיים (בן) • יהודה (אח) • דב הוז (גיס) • אליהו גולומב (גיס)
הנצחתו נווה שרת • רמת שרת • ארכיון מפלגת העבודה • אתר הזיכרון למשה שרת • קריית שרת • העמותה למורשת משה שרת
ראש ממשלת ישראל השני
ממשלות ממשלת ישראל החמישית (1954-1955) • ממשלת ישראל השישית (1955)
אירועים בכהונתו העסק הביש • מסעו לאסיה (1956) • אסון מעגן (1954) • ביקור או נו בישראל (1955) • מבצע אלקיים (1955)
שונות נאום הדגל • בית כהן-שרת
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:ניב/מסע_משה_שרת_לאסיה&oldid=26734592"