פונטה דל'אמיראליו

פונטה דל'אמיראליו
Ponte dell'Ammiraglio
	גשר האדמירל
	גשר האדמירל
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2015, לפי קריטריונים 2, ו-4
שטח האתר	0.41 הקטאר (אתר מורשת עולמית)
חלק מתוך	האתרים הערבים-נורמנים בפלרמו והקתדרלות של צ'פלו ומונריאלה
מידע כללי
סוג	גשר
על שם	ג'ורג'ו מאנטיוכיה
כתובת	Piazza Ponte dell'Ammiraglio
מיקום	פלרמו
מדינה	איטליה
הקמה ובנייה
חומרי בנייה	אבן
מידות
שטח	0.41 הקטאר
	(למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון פונטה דל'אמיראליו

פּוֹנטֶה דל'אמיראליו (באיטלקית: Ponte dell'Ammiraglio, מילולית "גשר האדמירל") הוא גשר מימי הביניים השוכן בפיאצה סקאפה (Piazza Scaffa) בפלרמו בירת האי סיציליה באיטליה. הגשר הוקם מעל הנהר אורטו (אנ') בתקופת סיציליה הנורמנית ביוזמת ג'ורג'ו מאנטיוכיה (אנ'), "אמיר האמירים" (לטינית: Ammiratus Ammiratorum, תואר שהתגלגל למילה אמיראליו באיטלקית ואדמירל בשפות אחרות), תוארו של השר הראשי של המלך רוג'רו השני, מלך סיציליה. מ-3 ביולי 2015 הגשר הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, חלק מהאתרים הערביים-נורמניים בפלרמו והקתדרלות של צ'פלו ומונריאלה.^[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אגדה, הגשר ממוקם במקום בו הופיע המלאך מיכאל בפני הרוזן הנורמני רוג'רו הראשון מסיציליה ועזר לו לכבוש את פלרמו, באותה עת מעוז אסלאמי.^[2] הגשר הושלם בשנת 1131, שנה לאחר הכתרתו של רוג'רו השני כמלך הראשון של סיציליה. על הבנייה פיקח ג'ורג'ו מאנטיוכיה, האיש החזק ביותר של הממלכה אחרי רוג'רו השני. לגשר הייתה הפונקציה לחבר את הבירה לגנים המלכותיים שנמצאים מעבר לנהר אורטו, כמו גם פארק פווארה. גם כיום מייצג המבנה סמל המחבר את המרכז ההיסטורי לפרוור ברנקאצ'ו.

השימוש בקשתות מחודדות אופייניות מאוד אפשר לגשר לשאת בעומסים גבוהים מאוד; מאפיין נוסף הוא פתיחת קשתות קטנות בין כתפי הגדולות להקל על המבנה ולחץ הנהר שמתחת. הגשר עמד למעשה ללא בעיות אפילו בשיטפון הנורא של פלרמו בפברואר 1931.

בימי הביניים היה עמק אורטו עשיר בצמחייה, ובעיקר עצי תמר מצוי. עץ תמר מצוי גדול עמד ליד הגשר, אך הוא נהרס בשנת 1314, במהלך המלחמה ארוכת השנים בין שושלות בית אנז'ו (אנ') לבית ברצלונה (אנ'), על ידי רוזן מרצנו, בן בריתו של רובר, מלך נאפולי מבית אנז'ו.

בזכות מיקומו האסטרטגי (הכניסה לפלרמו ממזרח), היה הגשר מקום קרב מפורסם ב-27 במאי 1860 בין חיל החולצות האדומות של ג'וזפה גריבלדי לצבא ממלכת שתי הסיציליות במהלך מסע האלף.

כיום הנהר אורטו כבר לא זורם מתחת לקשתות הגשר הנורמני, לאחר שמסלולו הוטה ב-1938. במאות שלאחר הקמתו השתנתה הכלכלה של עמק אורטו, מחקלאות בלבד לאתר ייצור של סוכר, נייר ופעילויות ייצור אחרות. הייצור הרווחי של סוכר הוביל ליצירת מטעים עצומים של קנה סוכר, וגם לבירוא יערות מסיבי באזורים מסוימים. פעילות זו הייתה הסיבה העיקרית לסדרת השיטפונות שפקדה את העיר במהלך המאות האחרונות. מסיבה זו, כבר לפני שנת 1775 נעשה ניסיון להטות את הנהר. עם זאת, כאמור, רק בשנת 1938 הוטה האורטו לתוך תעלה.

גשר האדמירל שוכן כיום בתוך גן, ובו שדרות של עצים, שיחי אגבה ושאר סוגים של סוקולנטים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Giuseppe Bellafiore, Palermo. Guida della città e dei dintorni, Palermo 1995, S. 118 (data erronea 1113).
Adriana Chirco, Guida di Palermo. Visita guidata della città e dei dintorni per itinerari storici. Palermo 1997, S. 20 ISBN 88-7758-313-4 (tra 1130 e 1140)
Cesare De Seta, M. Antonietta Spadaro, Sergio Troisi, Palermo città d'arte. Guida ai monumenti di Palermo e Monreale. Palermo 1998. S. 308 Nr. 440 (dopo il 1132)
Ferdinando Maurici - Melo Minnella, Antichi ponti di Sicilia Palermo 2006 (Talismani; 14) S. 38f., 41, 66-68, 89,94; Tafel X, LVIII - LIX. (verso 1132)