באטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
באטמן
Batman-JimLee.jpg
עטיפת חוברת Batman #608, אמנות מאת ג'ים לי וסקוט ויליאמס
מוציא לאור DC Comics
הופעה ראשונה Detective Comics #27
(מאי 1939)
יוצרים בוב קיין
ביל פינגר
נתונים
שם אמיתי ברוס ויין
דיק גרייסון (נובמבר 2010-אוגוסט 2011)
סטטוס פעיל
חבר/ה ב משפחת העטלף, באטמן בע"מ, ליגת הצדק, אאוטסיידרס, תעשיות ויין
חבר/ה לשעבר ב לפני המשבר: חברת הצדק של אמריקה
לאחר המשבר: חיל הפקחים הלבנים, חיל סינסטרו
כינויים בולטים האביר האפל, הבלש הגדול בעולם, העטלף, הצלבן בגלימה
קרובי משפחה
בולטים
דמיאן ויין (בן, מת)
דיק גרייסון, טים דרייק, ג'ייסון טוד (בנים מאומצים)
קסנדרה קיין (בת מאומצת)
אלפרד פניוורת' (אפוטרופוס חוקי)
תומאס ומרתה ויין (הורים, מתים)
רודריק ואליזבת' קיין (סבים, מתים)
כוחות בולטים ללא כוחות על
* כוח, זריזות, סיבולת ואתלטיות ברמה גבוהה ביותר
* מומחה בקרב מגע ואמנויות לחימה
* אשף התחמקות והתגנבות
* אינטלקט ברמה גאונית
* יעילות טכנולוגית
* בעל גישה לגאדג'טים ואמצעי לחימה רבים, ומיומן בשימוש בהם
* מוכשר בתחומים רבים
* יכולות בילוש והבחנה מעולות
* אסטרטג וטקטיקן מיומן
* הון עתק וגישה למשאבים עצומים

באטמןאנגלית: Batman) הוא דמות בדיונית של גיבור-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Detective Comics #27 ממאי 1939, ונוצרה על ידי האמן בוב קיין והכותב ביל פינגר. הדמות ידועה בכינויה "איש העטלף", "האביר האפל", "הצלבן בגלימה" ו"הבלש הגדול בעולם".

באטמן הוא האלטר אגו של ברוס ויין, איש תעשייה נדבן מיליארדר. בהיותו ילד, ויין היה עד לרצח הוריו, מה שהניע אותו לנקמה ולהטלת מלחמת חורמה על הפשע – שבועה המהולה באידאל גבוה לצדק. ויין מאמן את עצמו פיזית ומנטלית, ועוטה תחפושת דמוית עטלף כדי להילחם בפשע. באטמן פועל בעיר הבדיונית גות'אם סיטי, כאשר עוזרות לו מספר דמויות משנה כרובין, משרתו האישי והנאמן אלפרד, מפכ"ל המשטרה ג'יימס גורדון וכן באטגירל לעתים. הוא נלחם באסופת פושעים ונבלים, ובהם הג'וקר, דו-פרצוף, הפינגווין, הדחליל, איש החידות, פני חימר, הכובען המטורף וראס-אל-גול – דמויות ששורשיהן נעוצות בתסכיתי רדיו ובמגזיני ספרות זולה של התקופה בה נוצרו - שנות ה-30 של המאה ה-20. שלא כמו גיבורי-על אחרים, באטמן אינו ניחן בכוחות-על, והוא משתמש בגאונות שלו, בעבודת בילוש, במדע ובטכנולוגיה, בהון אישי, בכושר פיזי, בכוח רצון בלתי מתפשר וביכולתו לאיים במלחמתו בפשע.

באטמן הפך לדמות פופולרית מאוד עם הצגתו וכיכב בסדרת כותרי קומיקס שבהם הוא היה הדמות הראשית בשנת 1940. בחלוף הזמן נעשו מספר עיבודים לדמות. סדרת באטמן של סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 השתמשה באפיון קאמפי, אשר נשאר משויך לדמויות גם לאחר סיומה. מספר יוצרים החזירו את הדמויות לשורשיה האפלים, בהם פרנק מילר והמיני-סדרה "האביר האפל חוזר". בעידן המודרני, סרטי הקולנוע "באטמן" של טים ברטון ו"באטמן מתחיל" של כריסטופר נולאן הציתו חזרה את ההתעניינות בדמות, שהפכה לתופעה תרבותית ולזיכיון שלם, כאשר תורגמה למגוון מדיות, החל מרדיו וטלוויזיה, דרך קולנוע וכלה במשחקי מחשב.

דמותו של באטמן מדורגת במקום השני ברשימת מאה גיבורי-העל הגדולים, לפי אתר IGN[1] וכן במקום השני ברשימת 50 דמויות הקומיקס הגדולות של כל הזמנים לפי מגזין אמפייר.‏[2]

היסטוריה פרסומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – באטמן – רשימת סיפורים וחוברות קומיקס

יצירת הדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – תור הזהב של הקומיקס

בתחילת 1939, הצלחתו המזהירה של סופרמן בחוברות של Action Comics הביאה לבקשתה של החברה המפרסמת, National Publications (לימים DC Comics), ליצירת גיבורי-על נוספים לחוברותיה. כתגובה, יצר בוב קיין את איש העטלף. איוריו המוקדמים הציגו את הדמות מתנדנדת על חבל ללא גלימה או כפפות, עם מעטה עיניים, מכנסיים אדמדמים ושתי מוטות כנפיים קשיחות ככנפי עטלף. הכותב ביל פינגר הציע להיפטר מהאדמומיות ולהחליף את מעטה העיניים בברדס ואת מוטות הכנפיים בגלימה. את שם הדמות, ברוס ויין, הוא ביסס על רוברט ברוס, פטריוט סקוטי, ואנתוני ויין, גנרל צבאי מימי מלחמת העצמאות של ארצות הברית. השראה נוספת באה מכיוון רצועת הקומיקס "הפנטום".

אספקטים מסוימים באישיותו של באטמן, בהיסטוריית הדמות, בעיצוב האומנותי ובציוד הושפעו מהתרבות של שנות ה-30, הכוללת סרטי קולנוע, מגזיני ספרות זולה, רצועות קומיקס, כותרות עיתונים ואפילו חלקים שבאישיותו של קיין, שכלל את הסרטים "הסימן של זורו" (1920) ו"העטלף לוחש" (1930) כהשראה. נוסף על כך, פינגר כלל את דמויותיהן של "הצל", "שרלוק הולמס" ו"דוק סאבאג'" כגורם השראה לבאטמן כאמן ההתחמקויות וכמדען.

קיין חתם על ויתור בעלות על הדמות תמורת קרדיט בכתיבת הסיפורים, קרדיט שנעלם בשנות ה-60 עת שמם של היוצרים עצמם החליפו את שמו. בסוף שנות ה-70, כאשר ג'רי סיגל וג'ו שוסטר קיבלו קרדיט על יצירת סופרמן, וויליאם מולטון מרסטון קיבל קרדיט על יצירת וונדר וומן, קיין קיבל מחווה דומה בכותרי באטמן. אולם, המזל לא שפר על פינגר, שאמנם קיבל קרדיט על יצירת דמויות נוספות בכותרי באטמן, אך לא קיבל הכרה על השותפות שביצירת הדמות עד ליום מותו בשנת 1974. ג'רי רובינסון, שעבד עימם בסיפורי הקומיקס, ציין כי נטר טינה לקיין על כך שלא דאג לפינגר על מתן קרדיט נאות.

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Detective Comics #27, מאי 1939. הופעתו הראשונה של באטמן

סיפור באטמן הראשון, "המקרה של סינדיקט הכימיקלים", פורסם ב-Detective Comics #27 במאי 1939. פינגר ציין כי באטמן נכתב בהשראת הסגנון שבמגזיני הספרות הזולה, לפיכך לא היו לו כל רגשי חרטה שבהריגת פושעים. הדמות נהפכה לפופולרית, וקיבלה סדרה משלה בשנת 1940, בו בעת שהמשיכה לככב בחוברות Detective Comics. גם סופרמן וגם באטמן הפכו לדמויות הדגל של החברה, שהפכה לחברת הפרסום המשפיעה והמוֹכרת ביותר בתעשייה. שתי הדמויות הופיעו זו לצד זו בחוברות World's Finest Comics, כאשר בין היוצרים נמנו גם מיקי ספילאני, ג'רי רובינסון ודיק ספראנג.

למשך החוברות הראשונות, דמותו של באטמן התפתחה בהדרגה, כאשר נוספו מספר אלמנטים לדמות שישקפו את בשלותה. חגורת האביזרים של באטמן הוצגה לאחר שני גליונות, בחוברת מספר 29, מיד לאחר מכן באטראנג דמוי בומרנג, וכן כלי הרכב הראשון דמוי עטלף - מטוס העטלף. סיפור מקורה של הדמות הובא בגיליון מספר 33, כאשר אישיותו האפלה והקודרת של באטמן עוצבה לאחר שויין הצעיר היה עד לרצח הוריו בידי שודד. על קברם הטרי, ויין נשבע לנקום את מותם בכך שירדוף אחר כל הפושעים באשר הם למשך שארית חייו.

לקראת אמצע שנת 1940, בחוברת מספר 38, אפיוני סגנון הפאלפ שבאישיותו של באטמן התרככו עם הצגתו של רובין, שותפו הצעיר. פינגר הציע כי באטמן צריך "ווטסון" לצידו, אם כי קיין העדיף להותיר את ויין לבדו. המכירות נסקו. בגיליון הראשון של סדרת הסולו של הדמות, Batman, שניים מאויביו המושבעים הופיעו לראשונה - הג'וקר וקאטוומן, וכן נקבע כי באטמן אינו יכול להרוג יותר בעזרת נשק חם. נוסף על כך, בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה, מיתוס איש העטלף המשיך להתפתח ולקבל צורה, ושם דגש יותר על פנטסיה קלילה מאשר ביקורת תרבותית.

שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – תור הכסף של הקומיקס

באטמן היה אחד מגיבורי-העל שהוסיפו להתפרסם לאחר שההתעניינות בז'אנר שככה במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20. בסיפור "הצוות החזק ביותר בעולם",‏[3] באטמן חובר לסופרמן בפעם הראשונה והשניים מגלים זה את זהותו הסודית של זה. לאחר הסיפור, סדרת חוברות World's Finest Comics השתנו כדי להכליל הרפתקאות משותפות של השניים מאשר כל אחד לחוד. ציוות הזה שלהם התברר כהצלחה מסחרית, והחזיק עד לביטולו של הכותר ב-1986.

חוברות הקומיקס של באטמן היו בין אלה שזכו לביקורת תקשורתית רחבה בשנת 1954 עם פרסום "פיתוי התמימים", ספרו של הפסיכולוג פרדריק ורתהם, שגרס כי צעירים חיקו את הפשעים אשר בוצעו בחוברות קומיקס, וכי מעשים אלו השחיתו את ערכי הנוער. זאת ועוד, ורתהם טען כי כללו מאפייני הומוסקסואליות. ביקורתו הובילה למחאה ציבורית ולהקמתה של "רשות האתיקה של הקומיקס". עם הצגתן של באטוומן ב-1956 וברברה גורדון (לימים באטגירל) ב-1961, חוברות הקומיקס של באטמן הפכו יותר קאמפיות.

לקראת סוף שנות ה-50, נטו סיפורי החוברות יותר לעבר המדע הבדיוני, כאשר כללו לא פעם שינויי צורה וחייזרים מהחלל החיצון. בפברואר 1960, הופיע באטמן כחבר מן המניין בליגת הצדק בחוברת The Brave and the Bold #28.

אמצע שנות ה-60 עד אמצע שנות ה-80: מראה חדש והקאמפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – תור הארד של הקומיקס

לקראת 1964, מכירות החוברות צנחו דרמטית. העורך הראשי ג'וליוס שוורץ מונה לפקח על כותרי באטמן, שעמדו על סף ביטול, והורה על שינויים מרחיקי לכת החל מחוברת Detective Comics #327 (מאי 1964), שינויים שכונו "המראה החדש". שוורץ רצה לעצב את באטמן כדמות עכשוית, להקנות לסיפוריו מאפיינים בלשיים יותר. הבאטמוביל עוצב מחדש, כמו גם חליפתו, שנוסף לסמל העטלף שבה רקע צהוב. האלמנטים הבדיוניים שנוספו בסוף שנות ה-50 נגנזו, ומשרתו של ויין, אלפרד, נהרג (אם כי הוחזר לאחר מכן בהתערבות המעריצים).

סדרת הטלוויזיה של שנת 1966 השפיעה עמוקות על אופן כתיבת כותרי הגיבור. הצלחת הסדרה גרמה לנסיקה במכירות החוברות, ומספר אלמנטים מסדרת הטלוויזיה, כדמותה של באטגירל והפן הקאמפי, שולבו בקומיקס. הסדרה גם עזרה להחזרת דמותו של אלפרד על דפי הקומיקס. למרות היות הסדרה והקומיקס פופולריים בזמן זה, הגישה הקאמפית פגה לאיטה עד אשר בוטלה הסדרה בשנת 1968, מה שהוביל גם לירידה בפופולריות הקומיקס.

בשנת 1969 נעשה ניסיון להרחיק את הדמות מצידה הקאמפי ולהשיבה לשורשיה האפלים. הכותב דניס אוניל והמאײר ניל אדמס חזרו לחומרים המקוריים של השנים המוקדמות, והחל מינואר 1970 בחוברת Detective Comics #395, באטמן שב להיות דמות אפלה וקודרת. שיתוף פעולה דומה נעשה עם הכותב סטיב אנגלהרט והמאייר מרשל רוג'רס בחוברות #471-476 (אוגוסט 1977-אפריל 1978), מה שהשפיע בהמשך על סרט הקולנוע משנת 1989 ועל סדרת האנימציה "באטמן - הסדרה המצוירת". למרות ההרצה הפופולרית, מכירת החוברות המשיכה לצנוח במשך שנות ה-70 וה-80 עד הגיעתה לשפל חדש ב-1985.

שנות ה-80 ואילך: תקופת 'האביר האפל חוזר' ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – העידן המודרני של הקומיקס

הדמות זכתה לשינוי מרענן בזכות המיני סדרה "האביר האפל חוזר" של הכותב פרנק מילר, שהורצה בין פברואר ליוני 1986. הסיפור מציג את באטמן בשנות ה-50 לחייו החוזר מפרישה בעתיד אפשרי. הרצה זו הפכה להצלחה מסחרית ולאבן יסוד בהיסטוריה של הדמות, כמו גם לשובה לפופולריות.

באותה שנה, הפך הכותב דניס אוניל לעורך הכותרים והניח את המצע לדמות לאחר אירועי המשבר בעולמות האינסופיים. אוניל פעל תחת ההנחה כי הוא נשכר לשנות את הדמות וכתוצאה מכך הותיר רושם שונה משהיה עד כה. כהשלכה על גישה חדשה זו, פרנק מילר והמאייר דייוויד מזוצ'לי יצרו את המיני סדרה "באטמן: שנה ראשונה", שסיפרה מחדש את מקור הדמות. הכותב אלן מור והמאייר בריאן בולאנד המשיכו עם הגישה האפלה הזו גם בסיפור "באטמן: הבדיחה ההורגת" משנת 1988, בה הג'וקר גורם לנכותה של ברברה גורדון וחוטף ומענה את מפכ"ל המשטרה גורדון בניסיון לדוחפו לכדי שגעון.

שנת 1988 ראתה את מותו של ג'ייסון טוד, הרובין השני, במיני סדרה "באטמן: מוות במשפחה". שנה לאחר מכן יצא סרטו של טים ברטון, "באטמן", שנחל הצלחה בקופות והביא לעליה בפופולריות הדמות. הגיליון הראשון של הכותר Legends of the Dark Knight מכר למעלה ממיליון עותקים, והיה לכותר הסולו הראשון של הדמות מזה 50 שנה.

עלילת הסיפור "באטמן: נפילתו של אביר" משנת 1993 הציגה את דמות הנבל ביין, הפוצע אנושות את ברוס ויין. ז'אן-פול ואלי, הידוע בכינוי עזראל, נקרא לעטות את חליפת העטלף תחת באטמן, שמחלים אט אט מפצעיו. הכותבים דאג מנץ, צ'אק דיקסון ואלן גרנט עבדו על הכותר ועל סדרת העלילות "Batman: Contagion", "Batman: Legacy" ו-"Batman: Cataclysm" של אמצע שנות ה-90, שעצמן הובילו למיני סדרה "באטמן: שטח הפקר", אירוע קרוס-אובר של כותרי באטמן שעסק בהשלכות רעידת אדמה על גות'אם, אשר נותקה מכל התערבות חיצונית בידי ממשלת ארצות הברית.

סוף שנות ה-90 ראו את יצירותיו של כותב נוסף, ג'ף לואב. לואב, יחד עם המאייר טים סייל, כתב את המיני-סדרות "באטמן: ליל כל הקדושים הארוך" ו"באטמן: ניצחון אפל", שבהן באטמן מתעמת בתחילת דרכו מול אסופת נבליו העיקריים, בעיקר דו-פרצוף. בשנת 2003 כתב לואב יחד עם המאייר ג'ים לי את "Batman: Hush", עלילה בת 12 חוברות שהתבררה כהצלחה מסחרית, והציבה את באטמן וקאטוומן נגד אסופת הנבלים וכן הציגה מחדש את ג'ייסון טוד. המיני-סדרה קטפה את המקום הראשון במכירות, לראשונה מאז Batman #500 מאוקטובר 1993, והניחה את היסוד למיני-סדרה נוספת, "באטמן: מתחת לברדס" (Batman #637-650).

שנות ה-2000: מוות ושיבה לחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005, חברת DC Comics השיקה את All-Star Batman and Robin, סדרת כותרים העומדת בפני עצמה ואשר נכתבה בידי פרנק מילר ואוירה בידי ג'ים לי. החל משנת 2006, הכותבים גראנט מוריסון ופול דיני היו אחראים על מלאכת כתיבת Detective Comics ו-Batman. מוריסון שילב אלמנטים בדיוניים משנות ה-50, וזאת כאשר היה באטמן נתון להזיות כתוצאה מגזים מעוותי מציאות. הרצתו של מוריסון הגיעה לשיא עם עלילת "באטמן: נוח בשלום", שעימתה את באטמן מול ארגון הכפפה השחורה ודחפה אותו עד לכדי שגעון. מיני-סדרה זו הובילה לאירועי המשבר האחרון, שבו נלחם באטמן נגד דארקסיד ולכאורה נהרג. במיני סדרה "באטמן: הקרב על הגלימה", דיק גרייסון הפך לבאטמן החדש, ובנו של ברוס ויין - דמיאן - לרובין החדש. ביוני 2009, חזר ג'וד ויניק לכתוב את הסיפורים על באטמן, בעוד גראנט מוריסון הופקד על הרצת החוברת החדשה Batman and Robin.

בשנת 2010, קשת הסיפור "באטמן: שובו של ברוס ויין" ראתה את ויין עורך מסע בזמן לאורך ההיסטוריה, כאשר לבסוף הוא שב לזמן ההווה. למרות שיבתו לזהותו כבאטמן, הוא איפשר לגרייסון להמשיך ולתפקד כבאטמן. ברוס החליט לקחת את לחימתו בפשע ולהפוך אותה למאמץ גלובלי, מה שהפך לעלילה המרכזית בסדרת כותרי Batman Incorporated ("באטמן בע"מ"). חברת DC הודיעה כי גרייסון יככב בחוברות Batman, Detective Comics ו-Batman and Robin, שעה שויין יככב בשתי הסדרות החדשות Batman Incorporated ו-Batman: The Dark Knight.

בספטמבר 2011, כל חוברות גיבורי-העל של חברת DC בוטלו - כולל אלה של באטמן - והחלו בהרצה מחודשת כחלק מאיתחול מחודש של יקום DC בעקבות אירועי פלאשפוינט. כעת ברוס ויין הוא הדמות היחידה המזוהה עם דמות הבאטמן, והוא מככב בסדרות Batman, Detective Comics, Batman and Robin ו-Batman: The Dark Knight. דיק גרייסון חזר לזהותו כנייטווינג והוא מופיע בסדרה משלו שהחלה בכרך שלישי. סיפורי המקור של מספר דמויות שוכתבו מחדש כדי למשוך קהל קוראים חדש, וכותר Batman Incorporated ימשיך בהרצתו בשנת 2012 כדי להשלים קשת סיפור שלא הושלמה.

ביוגרפיה בדיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של באטמן עברה מספר שכתובים, קטנים כגדולים, אם כי כמה אלמנטים נותרו עקביים. האירוע המכונן בכל סיפורי באטמן הוא סיפור מקורו. כילד קטן צפה בהוריו נרצחים לנגד עיניו בידי שודד, חװיה שהותירה בו טראומה. בעקבות אירוע זה, הוא נשבע ללחום בפשע בגות'אם סיטי.

Cquote2.svg

אלפרד: למה עטלפים, אדון ויין?
ברוס: עטלפים מפחידים אותי. הגיע הזמן שאויביי יחלקו עימי את החשש הזה.

Cquote3.svg
– ברוס ויין, מתוך באטמן מתחיל

תור הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוס ויין מקבל את ההשראה להפוך לבאטמן, מתוך Detective Comics #33, נובמבר 1939. איור מאת בוב קיין

ברוס ויין נולד לתומאס ומרתה ויין, שני אנשי חברה אמידים מאוד בגות'אם סיטי. הוא גדל לאורח חיים מפונק ופזרני באחוזת ויין עד הגיעו לגיל שמונה, שבו היה עד לרצח הוריו בידי השודד ג'ו צ'יל עת יצאו מהתיאטרון. רצח הוריו הוא אירוע מכונן בחיי ברוס אשר מניע אותו להתאמן ולהכשיר עצמו כלוחם בפשע, על מנת לנסות ולמנוע את הישנותם של מקרים דומים. הוא יוצא למסע חובק עולם ולומד מספר רב של מיומנויות, בהן אמנויות לחימה ואקרובטיקה.

אחרי מספר ניסיונות כושלים לפעול באופן עצמאי, ברוס מבין כי על מנת להצליח הוא חייב להטיל מורא על הפושעים. הפתרון מגיע בדמות עטלף הפורץ אל חלון אחוזתו ומזכיר לו חוויה טראומטית שחווה כילד, כשנפל לתוך מערת עטלפים גדולה. בעקבות המאורע, מחליט ברוס להתחפש לעטלף על מנת להפחיד את הפושעים ולהסװת את זהותו האמתית. את מערת העטלפים שתחת אחוזתו הוא הופך לבסיס לוחמה.

ויין הופך אובססיבי בנוגע ללוחמה בפשע ואף נמצא בדילמה מוסרית מתמשכת על מנת שלא להפוך את רגשותיו וצורכו האישי בנקמה לבסיס לחימתו בפשע. אף-על-פי שהוא משתמש באלימות קשה כנגד פושעים, הוא משתדל להימנע ככל האפשר מהרג ומשימוש בכלי ירייה. דילמות אלה מוצגות פעמים רבות כמוטיב מרכזי בדמותו המורכבת.

ברצועות קומיקס מוקדמות, לחימתו של באטמן בפשע מציבה אותו מצידו השני של המתרס כאשר המשטרה בעקבותיו. ויין לוקח תחת חסותו אקרובט קרקס צעיר בשם דיק גרייסון, ההופך לשותפו רובין. באטמן הופך גם לחבר מייסד של חברת הצדק של אמריקה, כאשר הוא וסופרמן חברי כבוד. יחסיו של באטמן עם המשטרה נרגעים עד מהרה, והוא נעשה לחבר כבוד של משטרת גות'אם סיטי. במהלך זמן זה מצטרף משרתו האישי אלפרד, המתוודע לסודם של צמד הלוחמים.

תור הכסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-50, כותרי באטמן החלו לקבל אפיונים בדיוניים. בזמן שבו בארי אלן הפך להיות פלאש החדש, דמותו של באטמן שוכתבה לגרסה הנחשבת כיום לגרסה מקבילה שלו מיקום מקביל, עם הקמתו של המולטי-יקום של DC. בגרסה זו (ארץ-2), ברוס ויין נשוי לסלינה קייל (קאטוומן), והוא אב להלנה ויין, הידועה בכינוי "הציידת". הלנה, יחד עם דיק גרייסון, הופכת למגינת העיר גות'אם לאחר שאביה פורש מתפקידו וממונה למפכ"ל המשטרה. באטמן פוגש ומצוות לגיבורי-על נוספים, ביניהם סופרמן לרוב. הוא הופך לחבר מייסד של ליגת הצדק ונוכח גם בהרפתקאות The Brave and the Bold, בהם הוא מצוות כל פעם לגיבור-על אחר.

בסוף שנות ה-60 עובר ויין מאחוזתו לדירת פנטהאוז במרכז העיר, ועובד לבדו כבאטמן, כאשר רובין ובאטגירל מסייעים לו לעתים. הרפתקאותיו הופכות אפלות יותר במהלך שנות ה-70 וה-80, ובהן מוצג הג'וקר כפסיכופת רצחני, וכן מוצגת דמותו של ראס-אל-גול, טרוריסט בן מאות בשנים המכיר את זהותו האמיתית של באטמן. בשנות ה-80 הופך דיק גרייסון לנייטווינג.

בגיליון האחרון של The Brave and the Bold בשנת 1983 עוזב באטמן את ליגת הצדק ומקים קבוצה חדשה בשם "אאוטסיידרס". הוא משמש כמנהיגה עד לחוברת מספר 32.

העידן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המשבר בעולמות האינסופיים, חברת DC Comics שיכתבה את היסטוריית גיבורי-העל מתוך כוונה לעדכן אותם לקהל עכשוי. מקורה של הדמות סופר מחדש ואילו באטמן מארץ-2 חדל להתקיים. משטרת גות'אם מוצגת כעת ככוח מושחת מיסודו, כאשר הבאטמן נדרש כעת יותר מתמיד. סיפורו של ג'ייסון טוד גם הוא נכתב מחדש, וכעת טוד הוא ילד יתום אשר פנה לעבריינות ונתפס על ידי באטמן כשהוא מנסה לגנוב את צמיגי הבאטמוביל. בתקופה זו, באטמן אינו עוד חבר בליגת הצדק. לאחר אירועי "באטמן: מוות במשפחה", באטמן נעשה פזיז וחסר זהירות בעקבות מותו של ג'ייסון טוד בידי הג'וקר, ועובד לבדו עד אשר טים דרייק הופך לרובין החדש בסוף שנות ה-80. בתחילת שנות ה-90, עת ביין שובר את באטמן פיזית ("נפילתו של אביר"), ויין מבקש מעזראל לקחת את מקומו כבאטמן. הסיפור מתחלק לשניים, ומציג הן את הרפתקאות עזראל/באטמן והן את מסעו של ברוס ויין להפוך לבאטמן בשנית. בהמשך, עזראל הופך אלים באופן קיצוני ("סופו של אביר") והוא מובס בידי ברוס, שהחלים מפציעותיו. ויין נותן את זהות באטמן לדיק גרייסון באופן זמני, ופותח באימונים להשבת כוחותיו.

אירוע הקרוס-אובר "שעת אפס: משבר בזמן" מפר שוב את העקביות בעלילות הדמות. בתקופה זו נחשב באטמן לאגדה אורבנית, ורוצח הזוג ויין מעולם לא נתפס. באטמן הופך שוב חבר בליגת הצדק, עם חידוש עלילותיה בידי גראנט מוריסון בשנת 1996, אם כי מעורבותו בעיר גות'אם הופכת חיונית יותר, בעת רעידת אדמה קשה המתרחשת בה ("באטמן: שטח הפקר"). ממשלת ארצות הברית מנתקת את העיר מכל עזרה חיצונית, ובאטמן לוחם מלחמת חורמה על עיר הולדתו השורצת כעת פושעים וכנופיות יותר מתמיד.

יחסיו של באטמן עם משטרת גות'אם נעשים עכורים יותר, כאשר המפכ"ל גורדון נורה ובאטמן מוכרז כנמלט לאחר שתוכניתו לנטרול העולם התחתון נכנסת לפעולה, ומובילה למלחמת כנופיות כוללת, שבסופה הנבל המסיכה השחורה הסדיסט הופך לבוס העולם התחתון ("באטמן: שוטר פצוע" ו"באטמן: משחקי מלחמה"/"פשעי מלחמה").

בעקבות אירועי משבר זהות של שנת 2005, באטמן מתחיל לאגור מידע על חולשותיהם של כל גיבורי-העל, לאחר שנוצר משבר אמון ביניהם, ויוצר מערכת לוויינית במטרה לעקוב אחריהם. עלילה זו מגיעה לשיאה במשבר האינסופי. באטמן מגיע לנקודת שבירה לאחר שנייטווינג נפצע אנושות, ומתפתה להשתמש באקדח.

כשנה לאחר אירועי המשבר האינסופי ("באטמן: להתמודד מול הפרצוף"), ברוס ויין, דיק גרייסון וטים דרייק שבים לגות'אם סיטי לאחר העדרות ממושכת במטרה "לבנות מחדש את באטמן". ויין עובר אימונים רוחניים מפרכים, מה שמסייע לדמות להפוך ללוחמת בפשע יעילה יותר, שלוה יותר לאחר שהתגברה על שדיה הפנימיים. כמו כן, ויין מאמץ באופן חוקי את טים כבנו. עלילת "באטמן ובנו" מציגה את דמיאן ויין, בנו של ברוס מטליה אל-גול. באטמן מקים מחדש את ליגת הצדק וכן את האאוטסיידרס.

בעלילת הסיפור "באטמן: נוח בשלום", שהובילה לאירועי המשבר האחרון, באטמן מתעמת עם ארגון הכפפה השחורה, שמצליח לשבור אותו מנטלית. הוא נחטף על ידי גראני גודנס, חסידתו של דארקסיד, במטרה ליצור כפילים שלו. באטמן מצליח לירות בדארקסיד, אולם תודעתו נשלחת במרחבי הזמן לתקופה קדומה, בעוד גופו נותר מאחור, לפיכך נחשב כמת.

בעלילת "באטמן: הקרב על הגלימה", אלה אשר קרובים לויין "מתחרים" על הזכות לנטילת זהות באטמן. דיק גרייסון הופך לבאטמן החדש, וטים דרייק הופך לרובין האדום ויוצא במסע לחיפוש אחר ברוס ויין. במהלך הסיפור "הלילה האפל ביותר" מתגלה כי הגופה שהושארה מאחור אינה שייכת לברוס ויין, וניסיונו של גרייסון להחיות את הגופה בבורות הלזרוס של ראס אל-גול מביא לתוצאות מעוותות.

קשת הסיפור של מוריסון מגיעה לכדי סיום בסיפור "באטמן: שובו של ברוס ויין", בו ויין חוזר ממסעו בזמן ומסכל את תוכניתו של דארקסיד. הוא חוזר לשמש כאביר האפל, ומאפשר לגרייסון להמשיך ולהשתמש בזהות באטמן יחד עם דמיאן המשמש כרובין החדש. ויין, לעומת זאת, מתכנן להרחיב את משימתו של באטמן ברחבי העולם, ולגייס גיבורים חדשים שישמשו כבאטמן בכל מדינה ומדינה. הוא מצהיר בפומבי כי תעשיות ויין יסייעו במשימה זו, בעלילת Batman Incorporated.

אפיון הדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפייני דמותו של באטמן יכולים להסתכם כ"עושר, יכולת גופנית, יכולת הסקת מסקנות ואובססיה". הפרטים והטון של חוברות הקומיקס השתנו במשך השנים בהתאם לצוות היוצרים השונה. הכוח המניע מאחורי דמותו נובע מילדותו. בוב קיין וביל פינגר הסכימו כי אין דבר יותר טראומתי מרצח הורים מול עיני הילד שמתבונן. למרות הטראומה, ויין מקבל דחף להתאמן לשיא היכולת הגופנית ולהפוך למדען מבריק, וזאת כדי להלחם בפשע הגואה בגות'אם סיטי כבאטמן. אפיון נוסף של הדמות הוא לקיחת החוק לידיים פרטיות - כדי לעצור את המוות שהחל עם רצח הוריו, על באטמן לעבור על החוקים בעצמו. למרות שהדבר נכתב באופן שונה מפעם לפעם, פרטים אלו והמרכיבים העיקריים של סיפור המקור מעולם לא השתנו. סיפור המקור הוא מקור התכונות והאופי של הדמות, אשר מובאות בהרפתקאות השונות. פרנק מילר ציין כי "הדמות היא דיוניסאית, כוח של אנרכיה המאלצת את עצמה על הסדר האינדיבידואלי".‏[4] באטמן, המחופש כעטלף, יוצר זהות מפחידה העוזרת לו במאבקו בפשע, פחד שמקורו במצפון האשם של הפושעים עצמם.

ברוס ויין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוס ויין, איור מאת אלכס רוס.

באטמן הוא זהותו הסודית של ברוס ויין (Bruce Wayne), איש עסקים אמיד המתגורר בגות'אם סיטי. כלפי העולם החיצון, ויין נחשב כפלייבוי חסר אחריות, שחי על חשבון הון משפחתו (שנצבר אודות להשקעות נדל"ן עוד לפני שגות'אם הפכה לעיר שוקקת חיים) ומרווחי תעשיות ויין, חברת טכנולוגיה פרטית שאותה הוא ירש. אולם, ויין ידוע גם כנדבן לצדקה, בעיקר בזכות קרן ויין. דמות הפלייבוי הנהנתן נועדה להרחיק כל חשד מזהותו הסודית, ולעתים הוא פועל בהגזמה ובעודף ביטחון עצמי כדי לבסס אותה. אחד האמצעים להשגת המטרה היא הצטיירותו כחובב משקאות חריפים. אולם, ויין מתנזר מוחלט ממשקאות אלו כדי לשמור על כושרו הפיזי ועל בהירות מחשבה.

כותבים של סיפורי באטמן וסופרמן נטו להשוות לעתים בין הדמויות. כמו סופרמן, האישיות הדומיננטית שבזהות הכפולה של באטמן משתנה עם הזמן. סיפורים מהעידן המודרני שרטטו את ברוס ויין כאישיות המזויפת, בעוד באטמן הוא המייצג האמיתי של אישיותו (בניגוד לסופרמן שלאחר המשבר, שזהותו כקלארק קנט היא האישיות האמיתית, בעוד סופרמן היא המסכה). בנג'מין קרני, עוזר פרופסור לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס וכן מדען קוגניטיבי בתאגיד ראנד, מציין כי אישיותו של באטמן מונעת מאנושיותו של ברוס ויין הטבועה בו, וכי באטמן הוא הכלי במאמציו של ויין להפוך את העולם לטוב יותר.‏[5]

דיק גרייסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר ויין עורך מסע בזמן כדי לחזור לזמן ההווה, דיק גרייסון הופך לבאטמן החדש. זו הפעם השנייה שהוא נוטל את הזהות, לאחר שבראשונה ויין נותר משותק בידי ביין. לאחר מותו לכאורה של ויין, ציין גרייסון כי אין לו כל בעיה להפוך לבאטמן, אך הוא מקבל הודעה מוקלטת מראש שבה ויין אומר לו לא ליטול את הזהות ולהמשיך להלחם בפשע כנייטווינג עם רובין לצדו. בהבינו כי גות'אם עדיין זקוקה לאביר האפל, דיק מוותר על זהותו כנייטווינג ומאמץ לעצמו את זהות באטמן החדש.

לפי גראנט מוריסון, הדינמיקה של דיק גרייסון ודמיאן ויין כבאטמן ורובין הפוכה לזו של ברוס ויין ודיק גרייסון, כאשר באטמן הופך להיות הספונטני והקליל, בעוד רובין הוא האלים והזועף. כדי להסביר את אופיו של גרייסון, ציין מוריסון כי הוא נכח לצד באטמן מאז ימי ילדותו, הנהיג את הטיטאנים הצעירים, והוא התאמן עם כל גיבורי יקום DC. לפיכך, דמותו שונה מאוד מזו של ברוס ויין. הוא הרבה יותר קל דעת, נינוח מאוד ורגוע.

כישורים, יכולות ואמצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם גיבורי-על רבים ללא כוחות-על, אך כל שבאטמן מסתמך עליו הוא מוחו המדהים, ידע מדעי, כישורים בלשיים, יכולת גופנית ומאגר פטנטים ואמצעי לחימה. הוא נחשב לאחד הבלשים הטובים בעולם. בסיפורו הראשון של גראנט מוריסון בעלילותיה המחודשות של ליגת הצדק מ-1996, סופרמן מתאר את באטמן כאדם המסוכן ביותר עלי אדמות, המסוגל להביס קבוצת חייזרים בעלי כוחות-על לבדו כדי להציל את חבריו השבויים. הוא אמן ההתחזות ולעתים אוסף מידע בדמותו של מאטצ'ס מאלון, גנגסטר ידוע. באטמן מתואר גם כאמן הלחימה הטוב ביותר ביקום DC. באטמן הוא אמן ההתגנבות וההתחמקות ואחד מסימני ההכר שלו היא יכולתו להיעלם בצללים ברגע אחד, דבר הגורם לאנשים הנתקלים בו, ובײחוד לפושעים בעלי אמונות טפלות, לחשוב שהם נלחמים ביצור על-טבעי. באטמן הוא גם אשף הבריחות ויודע להשתחרר ממלכודות רבות, לפרוץ מנעולים, להתיר קשרים ולהשתחרר מחבלים. אחד מסימני ההכר של באטמן הוא האינטלקט הגאוני שלו והיותו מוכשר במספר רב של תחומי ידע, מיומנויות וכישורים שונים. הוא גאון מדעי וטכנולוגי (אם כי בגרסאות שונות הוא מסתמך על אנשים אחרים שיתחזקו את אמצעי הלחימה וכלי הרכב שלו) ובנוסף אסטרטג מיומן ותכסיסן, יכולות המאפשרות לו לאלתר תוכניות לחימה יעילות כנגד איומים שונים, בהם נבלי-על מסוכנים. חלק נכבד מעלילותיו של באטמן מתוארים כמאבק מוחות בין באטמן לאויביו, כגון למשל המאבק באיש החידות המנסה להותיר חידות ופשעים שבאטמן לא יוכל לפתור.

תלבושת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחפושתו של באטמן מכילה מאפייני עטלף על מנת להפחיד פושעים. הפרטים שבתלבושת משתנים ללא הרף בחוברות ובמדיה, אך האלמנטים הבסיסיים נותרים: גלימה ארוכה המזכירה כנפי עטלף, ברדס המכסה את פרצופו וממנו בולטים שני חודים המזכירים אוזני עטלף, סמל עטלף מסוגנן על החזה וחגורת אביזרים ואמצעי לחימה. צבעי התלבושת המקוריים הם כחול ואפור, למרות שסוגיית הצבעים נבעה משיטת הצביעה באותם ימים. באטמן עוצב במקור עם גלימה וברדס שחורים עם חליפה אפורה, אך סטנדרט הצביעה דרש להוסיף כחול לצבע השחור. לסמל העטלף נוסף רקע צהוב בשנת 1964, מה שהפך לסימן המסחרי של הדמות, בדומה לסמל ה-S בצבעי הצהוב-אדום של סופרמן. המראה הכללי של הדמות, בעיקר חודי האוזניים והגלימה, השתנה בהתאם ליוצרים. יתר על כן, בחלק מהגרסאות (מילר, ברטון, שומאכר ונולאן), חליפתו של היא גם שריון גוף המסוגל לבלום כדורים. בגרסת נולאן הגלימה יכולה להפוך לדאון המאפשר לבאטמן לדאות בין גגות העיר. בגרסאות המדיה, באטמן מצויד בחליפות מיוחדות כדוגמת חליפת סונר, חליפה לשמירת חום גוף, חליפה חסינת אש, חליפת צלילה וכו'.

ציוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – באטמוביל

באטמן משתמש במגוון רחב של גאדג'טים מותאמים מראש במלחמתו בפשע, כאשר העיצובים דומים לצורת עטלף. היסטוריון באטמן, לי דניאלס, נותן את הקרדיט להצגתה של חגורת האביזרים לגרדנר פוקס בחוברת Detective Comics #29 (יולי 1939) כמו גם לנשק הראשון - הבאטראנג, בומרנג דמוי עטלף. באטמן שומר על ציוד השטח שלו בחגורת אביזרים, הנושאת במשך השנים אינספור אמצעי לחימה. אמצעי לחימה אלו נישאים כקפסולות בתאים מיוחדים או בכיסים קטנים. בין היתר הוא משתמש גם ברובה חבלים, נפצים ושוריקנים, שוקר חשמלי, רימוני גז וערכה לפריצת מנעולים. רובה החבלים שלו הוא אחד הגאדג'טים החשובים והאופיינים ביותר של באטמן: מדובר במשגר היורה חבל ובקצהו אנקול (קרס טיפוס) וכן כננת המושכת את באטמן למעלה כאשר הקרס נתפש במטרה. רובה החבלים מאפשר לו לטפס על גורדי השחקים בגות'אם סיטי ולהתנודד בין גגות הבניינים בעיר.

יוצא מן הכלל הוא השימוש בנשק חם, כלל אותו באטמן אוכף באדיקות, היות שנשק חם הוא שהרג את הוריו. תיאורים מודרניים של הדמות מציגים את כלי הרכב שלו כשהם מחומשים באמצעי הסרת מכשולים או לנטרול רכבים אחרים.

הבאטמוביל כפי שהופיעה בסרטי באטמן של טים ברטון (1989 ו-1992)

רכבו העיקרי הוא הבאטמוביל - המתואר לרוב צבוע בצבע שחור או כחול כהה והכולל כנפונים המזכירים כנפי עטלף. זהו רכב מהיר ומכונית משוריינת שבה פטנטים שונים, כגון רובה חבלים, מחשב, פצצות עשן, נהיגה בשלט רחוק ועוד. כלי רכב נוספים כוללים מטוס, סירת מרוצים, צוללת ואופנוע.

בגרסאות מדיה מסוימות, באטמן מרבה להשתמש בדאונים המעוצבים ככנפי עטלף גדולות על-מנת לדלג בין גגות גות'אם. בחלק מהגרסאות (כדוגמת הסרט "באטמן מתחיל") הדאון הוא חלק אינטגרלי מהגלימה שבחליפתו.

אות העטלף[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר משטרת גות'אם נזקקת לבאטמן, היא מפעילה אות מצוקה בדמות זרקור עליו מתנוסס אות עטלף על עדשתו, אשר מבליח את ליל החשכה ויוצר סמל עטלף על ענן חולף, מראה המשתקף בכל רחבי גות'אם. זהו השימוש המקורי לאות העטלף, אם כי יצירות מאוחרות השתמשו באות העטלף כדי להתריע בפני הפושעים ולהראות שבאטמן נוכח וכדי להשרות עליהם אווירת פחד. השראתם של בוב קיין וביל פינגר לאות העטלף הייתה סרט אילם בשם "העטלף" משנת 1926, אשר נעשו לו שני חידושים - הראשון בשנת 1930 ("העטלף לוחש") והשני ב-1959, בכיכובו של וינסנט פרייס. אולם, בסרט המקורי, אות העטלף היה למעשה הטלת צלו של עש מפנסי מכונית.

בסרטי הקולנוע "באטמן" ו"באטמן מתחיל", באטמן הוא זה שנותן את ההשראה ליצירת אות העטלף: טיסה עם מטוסו דמוי העטלף על רקע ירח מלא בסרט הראשון, וקשירת ראש המאפיה במעיל פרוש וקרוע על זרקור בסרט השני.

מערת העטלף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת העטלף היא בסיסו הסודי של באטמן אשר מיקומה אינו ידוע, והיא כוללת מספר מערות תת-קרקעיות מתחת לאחוזת ויין. היא משמשת כמרכז פיקוד למעקב מקומי וגלובלי, כמו גם מאכלסת את כלי הרכב שלו ואת הגאדג'טים המשמשים אותו ללחימה בפשע. נוסף על כך, המערה משמשת כמקום אחסון למזכרות אותן באטמן שומר מעימותיו הרבים. בחוברת הקומיקס Shadow of the Bat #45 וכן בסרט הקולנוע "באטמן מתחיל", צוין כי המערה היא חלק מרכבת המחתרת. בחוברת Batman #12 (אוגוסט-ספטמבר 1942) צוין קיומם של האנגרים תת-קרקעיים, כאשר המערה עצמה ומעבדת הפשע הוצגו בפרק השני של סרטי הטלוויזיה הקצרים משנת 1943, שנקרא "The Bat's Cave". הכניסה למערה הייתה דרך מעבר סודי החבוי מאחורי שעון אורלוגין, והיא הייתה מקום משכנם של עטלפים. אולם היה זה בחוברת Detective Comics #83 מינואר 1994 שמערת העטלף הופיעה לראשונה מעל דפי הקומיקס, והיא התפתחה בחלוף השנים להכיל גם מחשב-על ומעבדת זיהוי פלילי.

במשחק ארקהם אסיילום באטמן מספר לאורקל כי הוא הקים מערת עטלף נוספת מתחת לארקהם אסיילום.

דמויות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – באטמן - דמויות

האינטרקציה של באטמן עם הדמויות שסבבו אותו עזרו לבסס את הדמות ולהגדירה. מפכ"ל המשטרה ג'יימס גורדון, בעל בריתו במשטרת גות'אם סיטי, הופיע לצידו החל מהחוברת הראשונה ממאי 1939. בהמשך הצטרפו גם אלפרד פניוורת' כמשרתו האישי ולושיוס פוקס כשותפו העסקי והאחראי לפטנטים הרבים שברשותו. אולם, תפקיד דמות המשנה החשובה ביותר שמור לשותפו הצעיר רובין. הרובין הראשון, דיק גרייסון, פוצח בקריירת סולו כנייטווינג, אם כי הוא ובאטמן עדיין משתפים פעולה מדי פעם. הרובין השני, ג'ייסון טוד, נפצע ונהרג בידי הג'וקר, אך חוזר לחיים כיריב שקול לבאטמן, הברדס האדום. הרובין השלישי, טים דרייק, הופיע לראשונה ב-1989 ומאז כיכב בסדרה משלו, רובין האדום. הרובין האחרון, דמיאן ויין, היה בנו הביולוגי של ברוס ויין וטליה אל גול, בתו של ראס-אל-גול.

דמויות נוספות כוללות את ברברה גורדון, בתו של מפכ"ל המשטרה גורדון, אשר החלה כצלע שלישית במשפחת העטלף כבאטגירל. גורדון נטלה את זהות אשפית המחשבים אורקל לאחר שנפצעה ורותקה לכיסא גלגלים בידי הג'וקר באירועי באטמן: הבדיחה ההורגת, ולאחרונה שבה לזהותה כבאטגירל לאחר שהתחושה ברגליה חזרה; עזראל, מתנקש אשר משמש כתחליף לבאטמן באירועי באטמן: נפילתו של אביר; קסנדרה קיין, בתו של מתנקש אשר הופכת ברבות הימים לבאטגירל השנייה ולבלאקבאט; הציידת, שורדת יחידה ממשפחת פשע שהופכת לאנטי גיבורה הלוקחת את החוק לידיה ואשר עובדת לצד באטמן לעתים; וסטפני בראון, בתו של פושע, אשר שימשה בעבר כרובין וספוילר, נטלה את זהות באטגירל מקסנדרה קיין בעקבות אירועי באטמן: הקרב על הגלימה, ונכון להיום נטלה מחדש את זהות ספוילר.

אויבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באטמן נתקל בשלל אויבים החל מפושעים זוטרים ועד לנבלי-על. רשימתם היא מהמוכרות ביותר בתרבות הפופולרית, ולרבים מהם סיפורי מקור טרגיים שגורמים להם לעבור לחיי פשע. אויבו המושבע של באטמן הוא הג'וקר, פושע פסיכופת דמוי ליצן, המייצג את כל מה שבאטמן איננו, בכך מהווה ניגוד מושלם אליו. נבלי-על נוספים כוללים את ראס-אל-גול, דו-פרצוף, איש החידות, הדחליל, הפינגווין, מיסטר פריז, קאטוומן, פויזן אייבי, ביין, הארלי קווין, הכובען המטורף, קילר קרוק, פני חימר, הפיתום, פיירפליי, האש וסולומון גרנדי בין היתר. חלק נכבד מאויביו של באטמן הם פסיכופתים או חולי נפש, ולכן מוחזקים בארקהם אסיילום - מוסד סגור לחולי נפש. למרות שמדובר במוסד סגור ומאובטח רבים מהם בורחים ממנו אחת לכמה זמן.

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באטמן הפך לאייקון תרבותי המוכר ברחבי העולם. נוכחותו פשטה מעבר לגבולות הקומיקס - הסרט משנת 1989 וכן המסחור הרב שנעשה בעקבותיו הביאו את הדמות לתודעה הציבורית. בחגיגות 60 שנים להולדת הדמות, העיתון הבריטי הגארדיאן ציין כי דמותו של באטמן נמצאת בסחרור אינסופי של המצאה מחדש של התרבות העכשווית וכי הוא גם נחשב לאייקון וגם למצרך - ממצא תרבותי מושלם למאה ה-21.‏[6] יתר על כן, מספר ירחונים כלכליים השתמשו בדמות לצורך מחקרים - מגזין פורבס העריך כי ברוס ויין הוא האדם הבדיוני התשיעי בהונו, שנצבר על 5.8 מיליארד דולר, מספר מקומות לאחר איירון מן, שהונו נאמד על 6 מיליארד.‏[7] ביזנסוויק מיקם את הדמות כאחת מעשרת גיבורי העל האינטליגנטיים בעולם הקומיקס.‏[8] אנטרטיינמנט ויקלי מיקם את הדמות ברשימת 20 הגיבורים המגניבים ביותר בתרבות הפופולרית.‏[9] הסרט משנת 1989 נכלל ברשימת מאה הגיבורים והנבלים במאה שנים של מכון הסרטים האמריקאי.‏[10]

איזכור במדיות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – באטמן (זיכיון מדיה)
השחקנים השונים שגילמו את באטמן בסרטים. משמאל לימין: אדם ווסט, מייקל קיטון, ואל קילמר, ג'ורג' קלוני, כריסטיאן בייל
משפחת העטלף בסדרות המצוירות של האחים וורנר. מימין לשמאל: נייטווינג (דיק גרייסון), רובין (טים דרייק), באטמן (ברוס ויין), באטגירל (ברברה גורדון)

דמותו של באטמן הופיעה במדיות אחרות נוסף לקומיקס - רצועות קומיקס, ספרים, תסכיתי רדיו, סדרות טלוויזיה ואנימציה וסרטי קולנוע. רצועת קומיקס ראשונה הופיעה בעיתון יומי באוקטובר 1943, כאשר באותה שנה שודרה גם סדרת סרטי טלוויזיה קצרים בת 15 חלקים. בעוד לא הייתה לבאטמן תסכית רדיו משלו, הוא הופיע בתפקיד אורח בהרפתקאותיו של סופרמן החל משנת 1945. סדרת סרטי טלוויזיה שנייה בשם באטמן ורובין שודרה בשנת 1949.

סדרת הטלוויזיה של באטמן בכיכובו של אדם ווסט שודרה בתחילת 1966 ברשת ABC, והפכה עד מהרה לתופעה תרבותית עקב חוש ההומור הקאמפי שבה. ווסט ציין מאוחר יותר, כי "קאמפיות" אינה מינוח מדויק, וכי הסדרה הייתה פארסה או פרודיה מכוונת לקומיקס. הסדרה שודרה למשך 120 פרקים עד לסיומה ב-1968, כאשר בין שתי עונות הסדרה צולם סרט באורך מלא. הפופולריות של סדרת הטלוויזיה הביאה לסדרת האנימציה הראשונה שנעשתה על הדמות, The Batman\Superman Hour. החלקים בהם הופיע באטמן נערכו יחדיו לאחר מכן כדי להכלל בסדרת האנימציה Batman with Robin the Boy Wonder בת 33 הפרקים, ששודרה בשנים 1968 - 1977 ברשת CBS. בשנים 1973 - 1983 באטמן הופיע כחלק מחבורת Super Friends, סדרת אנימציה מבית האנה ברברה. בשנת 1977, הופיע באטמן בסדרת אנימציה משלו בת 16 פרקים, The New Adventures of Batman, מבית Filmation.

בשנת 1989, באטמן שב לקולנוע בסרטו של טים ברטון, "באטמן". מייקל קיטון הופיע בתפקיד באטמן וג'ק ניקולסון בתפקיד הג'וקר. הסרט נחל הצלחה קופתית והגיע למקום החמישי ברשימת הסרטים הקופתיים של השנה. הסרט הביא ליציאתם של שלושה המשכים, כאשר השניים האחרונים בוימו בידי ג'ואל שומאכר ואת מקומו של קיטון החליפו ואל קילמר וג'ורג' קלוני, בהתאמה. סרטו השני של שומאכר נחל כישלון צורב בקופות, מה שגרם לאולפני האחים וורנר לבטל את התוכניות לסרט חמישי בסדרה.

בשנת 1992 חזר באטמן לטלוויזיה ב"באטמן - הסדרה המצוירת", שהופקה בידי האחים וורנר עבור רשת FOX, ותוארה כגילום הקרוב ביותר למראהו האמנותי של באטמן של שנות ה-90. הסדרה זכתה להצלחה רבה וביקורות מצוינות. הסדרה, שכללה שתי עונות בנות 85 פרקים, הובילה ליצירת סדרות המשך בעלות אותה המשכיות - "ההרפתקאות החדשות של באטמן", "באטמן: אבירי גות'אם", "באטמן הדור הבא" ו"ליגת הצדק", כאשר בכולן דיבב את דמותו של באטמן קווין קונרוי. לסדרות אלו נוצרו חמישה סרטי אנימציה באורך מלא. בשנת 2004 עלתה לשידור סדרת אנימציה חדשה בשם "הבאטמן", ששודרה למשך חמש עונות. ב-2008 יצאה "באטמן: האמיצים והנועזים", כאשר באטמן בדומה לקומיקס מקבל עזרה מגיבורי על נוספים.

בשנת 2005 יצא איתחול מחודש לסרטי הקולנוע של באטמן - "באטמן מתחיל", בבימויו של כריסטופר נולאן. כריסטיאן בייל הופיע בתפקיד הראשי, תפקיד אותו חזר לגלם בסרט ההמשך "האביר האפל" משנת 2008. בין שני הסרטים יצא סרט האנימציה "באטמן: אביר גות'אם", שהיווה מקבץ של מספר סרטוני אנימציה קצרים בעלי סגנון אמנותי שונה. בספטמבר 2011 יצא עיבוד אנימציה נוסף לבאטמן, "באטמן: שנה ראשונה", שמבוסס על קומיקס באותו שם ומתאר את שנתו הראשונה של באטמן. ב-20 ביולי 2012 יצא הסרט השלישי והמסכם שבבימויו של נולאן - "עלייתו של האביר האפל". הסרטים של נולאן זכו לביקורות מצוינות על הסגנון הריאליסטי והאפל של הסרטים ועל נאמנותם לקומיקס, והפכו לשוברי קופות. בשנת 2016 צפוי לצאת הסרט "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" כחלק מהיקום הקולנועי של די.סי. קומיקס, בו יגלם בן אפלק את באטמן.

בין השנים 2009 ו-2011 יצאו שני משחקי המחשב והקונסולות "באטמן ארקהם אסיילום" ו"באטמן ארקהם סיטי", אשר בניגוד למשחקים קודמים שמהווים אדפטציות לדמות הקומיקס כפי שהיא מופיעה במדיום הטלוויזיוני, הם הראשונים שמספרים את מיתוס איש העטלף בדרך מודרנית וחדשה. המשחק הראשון אף זכה בפרס באפט"א למשחק הטוב ביותר לשנת 2009. ב-25 באוקטובר 2013 יצא המשחק השלישי בסדרה, "באטמן ארקהם אוריג'ינס", שמהווה הקדמה לשני קודמיו. קווין קונרוי לא שב לדובב את דמותו של באטמן במשחק הזה. ב-2 ביוני 2015 מיועד לצאת הרביעי והאחרון בסדרת המשחקים, "באטמן ארקהם נייט".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ IGN's Top 100 Comic Book Heroes: #2 - Batman
  2. ^ The 50 Greatest Comic Book Characters: #2 - Batman
  3. ^ Superman #76, June 1952
  4. ^ Sharrett, Christopher. "Batman and the Twilight of the Idols: An Interview with Frank Miller." The Many Lives of the Batman: Critical Approaches to a Superhero and His Media. Routledge: London, 1991. ISBN 0-85170-276-7, pg. 44
  5. ^ Batman Unmasked: The Psychology of the Dark Knight Documentary, 2008
  6. ^ Batman's big birthday, The Guardian, March 15th 1999
  7. ^ The Forbes Fictional 15: No.9 - Wayne, Bruce, David M. Ewalt, December 18th 2008
  8. ^ The Smartest Superheroes, Joseph Pisani, June 1st 2006
  9. ^ 20 All-Time Coolest Heroes in Pop Culture: No.18 - Batman
  10. ^ AFI's 100 Years... 100 Heroes and Villains, Retrieved on May 21st 2010
DC קומיקס
דמויות עיקריות
כותבים ומאיירים: אד בניסג'ף ג'ונסאית'ן ואן סקייברמארק ויידג'ף לואבג'ף למיראלן מורפרנק מילרג'רי סיגלגייל סימוןבוב קייןג'ו שוסטר