באטמן
ערך זה עוסק בדמות קומיקס. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו באטמן (פירושונים).
| באטמן | |
 עטיפת חוברת Batman #608, אמנות מאת ג'ים לי וסקוט ויליאמס |
|
| מוציא לאור | DC Comics |
|---|---|
| הופעה ראשונה | Detective Comics #27 (מאי 1939) |
| יוצרים | בוב קיין ביל פינגר |
| נתונים | |
| שם אמיתי | ברוס ויין דיק גרייסון (נובמבר 2010-אוגוסט 2011) |
| סטטוס | פעיל |
| חבר\ה ב | ליגת הצדק |
| חבר\ה לשעבר ב | לפני המשבר: האאוטסיידרס, חברת הצדק של אמריקה |
| כינויים בולטים | האביר האפל, הבלש הגדול בעולם, העטלף, הצלבן בגלימה |
| קרובי משפחה בולטים |
תומאס ומרתה ויין (הורים, מתים) אלפרד פניוורת' (משרת אישי) משפחת העטלף: דיק גרייסון/נייטווינג טים דרייק/רובין האדום דמיאן ויין/רובין ברברה גורדון/באטגירל קסנדרה קיין/בלאקבאט סטפני בראון/ספוילר הלנה ברטינלי/הציידת קייט קיין/באטוומן |
| כוחות בולטים | ללא כוחות על * כוח, זריזות ואתלטיות ברמה גבוהה ביותר * מומחה בקרב מגע/שימוש בגאדג'טים * אשף התחמקות והתגנבות * אינטלקט ברמה גאונית * יעילות טכנולוגית * מוכשר בתחומים רבים * יכולות הבחנה מעולות * אסטרטג מיומן |
באטמן (מאנגלית: Batman) הוא דמות בדיונית של גיבור-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Detective Comics #27 ממאי 1939, ונוצרה על ידי האמן בוב קיין והכותב ביל פינגר. הדמות ידועה בכינויה "איש העטלף", "האביר האפל", "הצלבן בגלימה" ו"הבלש הגדול בעולם".
באטמן הוא האלטר אגו של ברוס ויין, איש תעשייה נדבן מיליארדר. בהיותו ילד, ויין היה עד לרצח הוריו, מה שהניע אותו לנקמה ולהטלת מלחמת חורמה על הפשע – שבועה המהולה באידאל גבוה לצדק. ויין מאמן את עצמו פיזית ומנטלית, ועוטה תחפושת דמוית עטלף כדי להילחם בפשע. באטמן פועל בעיר הבדיונית גות'אם סיטי, כאשר עוזרות לו מספר דמויות משנה כרובין, משרתו האישי והנאמן אלפרד, מפכ"ל המשטרה ג'יימס גורדון וכן באטגירל לעתים. הוא נלחם באסופת פושעים ונבלים, ובהם הג'וקר, דו-פרצוף, הפינגווין, הדחליל, איש החידות, פני חימר, הכובען המטורף וראס-אל-גול – דמויות ששורשיהן נעוצות בתסכיתי רדיו ובמגזיני ספרות זולה של התקופה בה נוצרו - שנות ה-30 של המאה ה-20. שלא כמו גיבורי-על אחרים, באטמן אינו ניחן בכוחות-על, והוא משתמש באינטלקט, בעבודת בילוש, במדע ובטכנולוגיה, בהון אישי, בכושר פיזי, בכוח רצון בלתי מתפשר וביכולתו לאיים במלחמתו בפשע.
באטמן הפך לדמות פופולרית מאוד עם הצגתו וכיכב בסדרת כותרי קומיקס שבהם הוא היה הדמות הראשית בשנת 1940. בחלוף הזמן נעשו מספר עיבודים לדמות. סדרת באטמן של סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 השתמשה באפיון קאמפי, אשר נשאר משויך לדמויות גם לאחר סיומה. מספר יוצרים החזירו את הדמויות לשורשיה האפלים, בהם פרנק מילר והמיני-סדרה "האביר האפל חוזר". בעידן המודרני, סרטי הקולנוע "באטמן" של טים ברטון ו"באטמן מתחיל" של כריסטופר נולאן הציתו חזרה את ההתעניינות בדמות, שהפכה לתופעה תרבותית ולזיכיון שלם, כאשר תורגמה למגוון מדיות, החל מרדיו וטלוויזיה, דרך קולנוע וכלה במשחקי מחשב.
דמותו של באטמן מדורגת במקום השני ברשימת מאה גיבורי-העל הגדולים, לפי IGN[1] וכן במקום השני ברשימת 50 דמויות הקומיקס הגדולות של כל הזמנים לפי מגזין אמפייר[2].
תוכן עניינים |
היסטוריה פרסומית [עריכה]
 |
ערך מורחב – באטמן – רשימת סיפורים וחוברות קומיקס |
יצירת הדמות [עריכה]
|
|
ראו גם – תור הזהב של הקומיקס |
בתחילת 1939, הצלחתו המזהירה של סופרמן בחוברות של Action Comics הביאה לבקשתה של החברה המפרסמת, National Publications (לימים DC Comics), ליצירת גיבורי על נוספים לחוברותיה. כתגובה, יצר בוב קיין את איש העטלף. איוריו המוקדמים הציגו את הדמות מתנדנדת על חבל ללא גלימה או כפפות, עם מעטה עיניים, מכנסיים אדמדמים ושתי מוטות כנפיים קשיחות ככנפי עטלף. הכותב ביל פינגר הציע להיפטר מהאדמומיות ולהחליף את מעטה העיניים בברדס ואת מוטות הכנפיים בגלימה. את שם הדמות, ברוס ויין, הוא ביסס על רוברט ברוס, פטריוט סקוטי, ואנתוני ויין, גנרל צבאי מימי מלחמת העצמאות של ארצות הברית. השראה נוספת באה מכיוון רצועת הקומיקס "הפנטום".
אספקטים מסוימים באישיותו של באטמן, בהיסטוריית הדמות, בעיצוב האומנותי ובציוד הושפעו מהתרבות של שנות ה-30, הכוללת סרטי קולנוע, מגזיני ספרות זולה, רצועות קומיקס, כותרות עיתונים ואפילו חלקים שבאישיותו של קיין, שכלל את הסרטים "הסימן של זורו" (1920) ו"העטלף לוחש" (1930) כהשראה. נוסף על כך, פינגר כלל את דמויותיהן של "הצל", "שרלוק הולמס" ו"דוק סאבאג'" כגורם השראה לבאטמן כאמן ההתחמקויות וכמדען.
קיין חתם על ויתור בעלות על הדמות תמורת קרדיט בכתיבת הסיפורים, קרדיט שנעלם בשנות ה-60 עת שמם של היוצרים עצמם החליפו את שמו. בסוף שנות ה-70, כאשר ג'רי סיגל וג'ו שוסטר קיבלו קרדיט על יצירת סופרמן, וויליאם מולטון מרסטון קיבל קרדיט על יצירת וונדר וומן, קיין קיבל מחווה דומה בכותרי באטמן. אולם, המזל לא שפר על פינגר, שאמנם קיבל קרדיט על יצירת דמויות נוספות בכותרי באטמן, אך לא קיבל הכרה על השותפות שביצירת הדמות עד ליום מותו בשנת 1974. ג'רי רובינסון, שעבד עימם בסיפורי הקומיקס, ציין כי נטר טינה לקיין על כך שלא דאג לפינגר על מתן קרדיט נאות.
השנים הראשונות [עריכה]
סיפור באטמן הראשון, "המקרה של סינדיקט הכימיקלים", פורסם ב-Detective Comics #27 במאי 1939. פינגר ציין כי באטמן נכתב בהשראת הסגנון שבמגזיני הספרות הזולה, לפיכך לא היו לו כל רגשי חרטה שבהריגת פושעים. הדמות נהפכה לפופולרית, וקיבלה סדרה משלה בשנת 1940, בו בעת שהמשיכה לככב בחוברות Detective Comics. גם סופרמן וגם באטמן הפכו לדמויות הדגל של החברה, שהפכה לחברת הפרסום המשפיעה והמוֹכרת ביותר בתעשייה. שתי הדמויות הופיעו זו לצד זו בחוברות World's Finest Comics, כאשר בין היוצרים נמנו גם מיקי ספילאני, ג'רי רובינסון ודיק ספראנג.
למשך החוברות הראשונות, דמותו של באטמן התפתחה בהדרגה, כאשר מספר אלמנטים נוספו לדמות שישקפו את בשלותה. חגורת האביזרים של באטמן הוצגה לאחר שני גליונות, בחוברת מספר 29, מיד לאחר מכן באטארנג דמוי בומרנג, וכן כלי הרכב הראשון דמוי עטלף, מטוס העטלף. סיפור מקורה של הדמות הובא בגיליון מספר 33, כאשר אישיותו האפלה והקודרת של באטמן עוצבה לאחר שויין הצעיר היה עד לרצח הוריו בידי שודד. על קברם הטרי, ויין נשבע לנקום את מותם בכך שירדוף אחר כל הפושעים באשר הם למשך שארית חייו.
לקראת אמצע שנת 1940, בחוברת מספר 38, אפיוני סגנון הפאלפ שבאישיותו של באטמן התרככו עם הצגתו של רובין, שותפו הצעיר. פינגר הציע כי באטמן צריך "ווטסון" לצידו, אם כי קיין העדיף להשאיר את ויין לבדו. המכירות נסקו. בגיליון הראשון של סדרת הסולו של הדמות, Batman, שניים מאויביו המושבעים הופיעו לראשונה - הג'וקר וקאטוומן, וכן נקבע כי באטמן אינו יכול להרוג יותר בעזרת נשק חם. נוסף על כך, בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה, מיתוס איש העטלף המשיך להתפתח ולקבל צורה, ושם דגש יותר על פנטסיה קלילה מאשר ביקורת תרבותית.
שנות החמישים ותחילת שנות השישים [עריכה]
|
|
ראו גם – תור הכסף של הקומיקס |
באטמן היה אחד מגיבורי העל שהוסיפו להתפרסם לאחר שההתעניינות בז'אנר שככה במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20. בסיפור "הצוות החזק ביותר בעולם"[3], באטמן חובר לסופרמן בפעם הראשונה והשניים מגלים זה את זהותו הסודית של זה. לאחר הסיפור, סדרת חוברות World's Finest Comics השתנו כדי להכליל הרפתקאות משותפות של השניים מאשר כל אחד לחוד. הציוות הזה של השניים התברר כהצלחה מסחרית, והחזיק עד לביטולו של הכותר ב-1986.
חוברות הקומיקס של באטמן היו בין אלה שזכו לביקורת תקשורתית רחבה בשנת 1954 עם פרסום "פיתוי התמימים", ספרו של הפסיכולוג פרדריק ורתהם, שגרס כי צעירים חיקו את הפשעים אשר בוצעו בחוברות קומיקס, וכי מעשים אלו השחיתו את ערכי הנוער. זאת ועוד, ורתהם ביקר את חוברות הקומיקס של באטמן שלטענתו כללו מאפייני הומוסקסואליות. ביקורתו של ורתהם הובילה למחאה ציבורית ולהקמתה של "רשות האתיקה של הקומיקס". עם הצגתן של באטוומן ב-1956 וברברה גורדון (לימים באטגירל) ב-1961, חוברות הקומיקס של באטמן הפכו יותר קאמפיות.
לקראת סוף שנות החמישים, נטו סיפורי החוברות יותר לכיוון המדע הבדיוני, כאשר כללו לא פעם שינויי צורה וחייזרים מהחלל החיצון. בפברואר 1960, באטמן הופיע כחבר מן המניין בליגת הצדק בחוברת The Brave and the Bold #28.
אמצע שנות השישים עד אמצע שנות השמונים: מראה חדש והקאמפיות [עריכה]
|
|
ראו גם – תור הארד של הקומיקס |
לקראת 1964, מכירת החוברות צנחו דרמטית. העורך הראשי ג'וליוס שוורץ מונה לפקח על כותרי באטמן, שעמדו על סף ביטול, והורה על שינויים מרחיקי לכת החל מחוברת Detective Comics #327 (מאי 1964), שינויים שכונו "המראה החדש". שוורץ רצה לעצב את באטמן כדמות עכשווית, להקנות לסיפוריו מאפיינים בלשיים יותר. הבאטמוביל עוצב מחדש, כמו גם חליפתו של באטמן, שנוסף לסמל העטלף שבה רקע צהוב. האלמנטים הבדיוניים שנוספו בסוף שנות ה-50 נגנזו, ומשרתו של ויין, אלפרד, נהרג (אם כי חזר לאחר מכן בהתערבות המעריצים).
סדרת הטלוויזיה של שנת 1966 השפיעה עמוקות על אופן כתיבתם של כותרי הגיבור. הצלחת הסדרה גרמה לנסיקה במכירות החוברות, ומספר אלמנטים מסדרת הטלוויזיה, כמו דמותה של באטגירל והפן הקאמפי, שולבו בקומיקס. הסדרה גם עזרה להחזרת דמותו של אלפרד מעל דפי הקומיקס. למרות שהסדרה והקומיקס היו פופולריים בזמן זה, הגישה הקאמפית פגה לאיטה עד אשר הסדרה בוטלה בשנת 1968, מה שהוביל גם לירידה בפופולריות הקומיקס.
בשנת 1969 נעשה ניסיון להרחיק את הדמות מצידה הקאמפי ולהחזירה לשורשיה האפלים. הכותב דניס אוניל והמאייר ניל אדמס חזרו לחומרים המקוריים של השנים המוקדמות, והחל מינואר 1970, בחוברת Detective Comics #395, באטמן חזר להיות דמות אפלה וקודרת. שיתוף פעולה דומה נעשה עם הכותב סטיב אנגלהרט והמאייר מרשל רוג'רס בחוברות #471-476 (אוגוסט 1977-אפריל 1978), מה שהשפיע בהמשך על סרט הקולנוע משנת 1989 ועל סדרת האנימציה "באטמן - הסדרה המצוירת". למרות ההרצה הפופולרית, מכירת החוברות המשיכה לצנוח במשך שנות ה-70 וה-80 עד אשר הגיעה לשפל חדש ב-1985.
שנות השמונים ואילך: תקופת 'האביר האפל חוזר' ואחריה [עריכה]
|
|
ראו גם – העידן המודרני של הקומיקס |
הדמות זכתה לשינוי מרענן בזכות המיני סדרה "האביר האפל חוזר" של הכותב פרנק מילר, שרצה בין פברואר ליוני 1986. הסיפור מציג את באטמן בשנות החמישים לחייו החוזר מפרישה בעתיד אפשרי. הרצה זו הפכה להצלחה מסחרית ולאבן יסוד בהיסטוריה של הדמות, כמו גם לחזרתה לפופולריות.
באותה שנה, הכותב דניס אוניל הפך לעורך הכותרים והניח את המצע לדמות לאחר אירועי המשבר בעולמות האינסופיים. אוניל פעל תחת ההנחה כי הוא נשכר לשנות את הדמות וכתוצאה מכך הותיר רושם שונה מאשר היה עד כה. כהשלכה על גישה חדשה זו, פרנק מילר והמאייר דייוויד מזוצ'לי יצרו את המיני סדרה "באטמן: שנה ראשונה", שסיפרה מחדש את מקורה של הדמות. הכותב אלן מור והמאייר בריאן בולאנד המשיכו עם הגישה האפלה הזו גם בסיפור "באטמן: הבדיחה ההורגת" משנת 1988, שבה הג'וקר גורם לנכותה של ברברה גורדון וחוטף ומענה את מפכ"ל המשטרה גורדון בנסיון לדחוף אותו לכדי שגעון.
שנת 1988 ראתה את מותו של ג'ייסון טוד, הרובין השני, במיני סדרה "באטמן: מוות במשפחה". שנה לאחר מכן יצא סרטו של טים ברטון, באטמן, שנחל הצלחה בקופות והביא לעלייה בפופולריות של הדמות. הגיליון הראשון של הכותר Legends of the Dark Knight מכר למעלה ממיליון עותקים, והיה לכותר הסולו הראשון של הדמות מזה 50 שנה.
עלילת הסיפור "באטמן: נפילתו של אביר" משנת 1993 הציגה את דמותו של הנבל ביין, שפוצע אנושות את ברוס ויין. ז'אן-פול ואלי, הידוע בכינוי עזראל, נקרא לעטות את חליפת העטלף ולהחליף את באטמן, שמחלים אט אט מפצעיו. הכותבים דאג מנץ, צ'אק דיקסון ואלן גרנט עבדו על הכותר ועל סדרת העלילות "Batman: Contagion", "Batman: Legacy" ו-"Batman: Cataclysm" של אמצע שנות ה-90, שעצמן הובילו למיני סדרה "באטמן: שטח הפקר", אירוע קרוס-אובר של כותרי באטמן שעסק בהשלכות של רעידת אדמה על גות'אם סיטי, שנותקה מכל התערבות חיצונית בידי ממשלת ארצות הברית.
סוף שנות ה-90 ראו את יצירותיו של כותב נוסף, ג'ף לואב. לואב, יחד עם המאייר טים סייל, כתב את המיני סדרות "באטמן: ליל כל הקדושים הארוך" ו"באטמן: ניצחון אפל", שבהן באטמן בתחילת דרכו מתעמת מול אסופת הנבלים העיקריים שלו, בעיקר דו-פרצוף. בשנת 2003 כתב לואב יחד עם המאייר ג'ים לי את "Batman: Hush", עלילה בת 12 חוברות שהתבררה כהצלחה מסחרית, והציבה את באטמן וקאטוומן נגד אסופת הנבלים וכן הציגה מחדש את ג'ייסון טוד. המיני סדרה קטפה את המקום הראשון במכירות, לראשונה מאז Batman #500 מאוקטובר 1993, והניחה את היסוד למיני סדרה נוספת, "באטמן: מתחת לברדס" (Batman #637-650).
שנות ה-2000: מוות וחזרה לחיים [עריכה]
בשנת 2005, חברת DC Comics השיקה את All-Star Batman and Robin, סדרת כותרים העומדת בפני עצמה ואשר נכתבה בידי פרנק מילר ואוירה בידי ג'ים לי. החל משנת 2006, הכותבים גראנט מוריסון ופול דיני היו אחראים על מלאכת כתיבת Detective Comics ו-Batman. מוריסון שילב אלמנטים בדיוניים משנות ה-50, וזאת כאשר באטמן היה נתון להזיות כתוצאה מגזים מעוותי מציאות. הרצתו של מוריסון הגיעה לשיא עם עלילת "Batman: R.I.P", שעימתה את באטמן מול ארגון הכפפה השחורה ודחפה אותו עד לכדי שגעון. מיני סדרה זו הובילה לאירועי המשבר האחרון, שבו באטמן נלחם נגד דארקסיד ולכאורה נהרג. במיני סדרה "באטמן: הקרב על הגלימה", דיק גרייסון הפך לבאטמן החדש, ובנו של ברוס ויין - דמיאן - הפך לרובין החדש. ביוני 2009, ג'וד ויניק חזר לכתוב את הסיפורים על באטמן, בעוד גראנט מוריסון הופקד על הרצת החוברת החדשה Batman and Robin.
בשנת 2010, קשת הסיפור "באטמן: שובו של ברוס ויין" ראתה את ויין עורך מסע בזמן לאורך ההיסטוריה, כאשר לבסוף הוא חזר לזמן ההווה. למרות שהוא שב לזהותו כבאטמן, הוא איפשר לגרייסון להמשיך ולתפקד כבאטמן. ברוס החליט לקחת את לחימתו בפשע ולהפוך אותה למאמץ גלובלי, מה שהפך לעלילה המרכזית בסדרת כותרי Batman Incorporated ("באטמן בע"מ"). חברת DC הודיעה כי גרייסון יככב בחוברות Batman, Detective Comics ו-Batman and Robin, בשעה שויין יככב בשתי הסדרות החדשות Batman Incorporated ו-Batman: The Dark Knight.
בספטמבר 2011, כל חוברות גיבורי-העל של חברת DC בוטלו - כולל אלה של באטמן - והחלו בהרצה מחודשת כחלק מאיתחול מחודש של יקום DC. ברוס ויין הינו הדמות היחידה המזוהה עם זהות הבאטמן, והוא מככב בסדרות Batman, Detective Comics, Batman and Robin ו-Batman: The Dark Knight. דיק גרייסון חזר לזהותו כנייטווינג והוא מופיע בסדרה משלו, שהחלה בכרך שלישי. סיפורי המקור של מספר דמויות שוכתבו מחדש כדי למשוך קהל קוראים חדש, וכותר Batman Incorporated ימשיך בהרצתו בשנת 2012 כדי להשלים קשת סיפור שלא הושלמה.
ביוגרפיה בדיונית [עריכה]
ההיסטוריה של באטמן עברה מספר שכתובים, קטנים כגדולים, אם כי מספר אלמנטים נותרו עקביים. האירוע המכונן בכל סיפוריו של באטמן הינו סיפור מקורו. כילד קטן צפה בהוריו נרצחים לנגד עיניו בידי שודד, חוויה שהותירה בו טראומה. בעקבות אירוע זה, הוא נשבע ללחום בפשע בגות'אם סיטי.
 |
אלפרד: למה עטלפים, אדון ויין? |
 |
| – ברוס ויין, מתוך באטמן מתחיל | ||
תור הזהב [עריכה]
ברוס ויין נולד לתומאס ומרתה ויין, שני אנשי חברה אמידים מאוד בגות'אם סיטי. הוא גדל לאורח חיים מפונק ופזרני באחוזת ויין עד הגיעו לגיל שמונה, שבו היה עד לרצח הוריו בידי השודד ג'ו צ'יל בעת שיצאו מהתיאטרון. רצח הוריו הוא אירוע מכונן בחייו של ברוס אשר מניע אותו להתאמן ולהכשיר את עצמו כלוחם בפשע, על מנת לנסות ולמנוע את הישנותם של מקרים דומים. הוא יוצא למסע חובק עולם ולומד מספר רב של מיומנויות, בהן אמנויות לחימה ואקרובטיקה.
אחרי מספר ניסיונות כושלים לפעול באופן עצמאי, ברוס מבין כי על מנת להצליח הוא חייב להטיל מורא על הפושעים. הפתרון מגיע בדמות עטלף הפורץ אל חלון אחוזתו ומזכיר לו חוויה טראומטית שחווה כילד, כשנפל לתוך מערת עטלפים עצומה. בעקבות המאורע, מחליט ברוס להתחפש לעטלף על מנת להפחיד את הפושעים ולהסוות את זהותו האמיתית. את מערת העטלפים שמתחת לאחוזתו הוא הופך לבסיס לוחמה.
ויין הופך לאובססיבי בנוגע ללוחמה בפשע ואף נמצא בדילמה מוסרית מתמשכת על מנת שלא להפוך את רגשותיו והצורך האישי שלו בנקמה לבסיס לחימתו בפשע. אף על פי שהוא משתמש באלימות קשה כנגד פושעים, הוא משתדל להימנע ככל האפשר מהרג ומשימוש בכלי ירייה. דילמות אלה מוצגות פעמים רבות כמוטיב מרכזי בדמותו המורכבת של באטמן.
ברצועות קומיקס מוקדמות, לחימתו של באטמן בפשע מציבה אותו מצידו השני של המתרס כאשר המשטרה בעקבותיו. ויין לוקח תחת חסותו אקרובט קרקס צעיר בשם דיק גרייסון, שהופך לשותפו רובין. באטמן הופך גם לחבר מייסד של חברת הצדק של אמריקה, כאשר הוא וסופרמן חברי כבוד. יחסיו של באטמן עם המשטרה נרגעים עד מהרה, והוא נעשה לחבר כבוד של משטרת גות'אם סיטי. במהלך זמן זה מצטרף המשרת האישי אלפרד, שמתוודע לסודם של צמד הלוחמים.
תור הכסף [עריכה]
במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20, כותרי באטמן החלו לקבל אפיונים בדיוניים. בזמן שבו בארי אלן הפך להיות פלאש החדש, דמותו של באטמן שוכתבה לגרסה שנחשבת כיום לגרסה מקבילה שלו מיקום מקביל, עם הקמתו של המולטי-יקום של DC. בגרסה זו (ארץ-2), ברוס ויין נשוי לסלינה קייל (קאטוומן), והינו אב להלנה ויין, הידועה בכינוי "הציידת". הלנה, יחד עם דיק גרייסון, הופכת למגינת העיר גות'אם לאחר שאביה פורש מתפקידו וממונה למפכ"ל המשטרה. באטמן פוגש ומצוות לגיבורי על נוספים, ביניהם סופרמן לרוב. הוא הופך לחבר מייסד של ליגת הצדק ונוכח גם בהרפתקאות The Brave and the Bold, בהם הוא מצוות כל פעם לגיבור על אחר.
בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 עובר ויין מאחוזתו לדירת פנטהאוז במרכז העיר, ועובד לבדו כבאטמן, כאשר רובין ובאטגירל עוזרים לו לעתים. הרפתקאותיו הופכות לאפלות יותר במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, ובהן מוצג הג'וקר כפסיכופת רצחני, וכן מוצגת דמותו של ראס-אל-גול, טרוריסט בן מאות בשנים שמכיר את זהותו האמיתית של באטמן. בשנות ה-80 של המאה ה-20 הופך דיק גרייסון לנייטווינג.
בגיליון האחרון של The Brave and the Bold בשנת 1983 עוזב באטמן את ליגת הצדק ומקים קבוצה חדשה בשם "האאוטסיידרס". הוא משמש כמנהיגה עד לחוברת מספר 32.
העידן המודרני [עריכה]
לאחר המשבר בעולמות האינסופיים, חברת DC Comics שיכתבה את היסטוריית גיבורי העל מתוך כוונה לעדכן אותם לקהל עכשווי. מקורה של הדמות סופר מחדש ואילו באטמן מארץ-2 חדל מלהתקיים. משטרת גות'אם מוצגת כעת ככוח מושחת מיסודו, כאשר הבאטמן נדרש כעת יותר מתמיד. סיפורו של ג'ייסון טוד גם הוא נכתב מחדש, וכעת טוד הוא ילד יתום אשר פנה לעבריינות ונתפס על ידי באטמן כשהוא מנסה לגנוב את צמיגי הבאטמוביל. בתקופה זו, באטמן אינו עוד חבר בליגת הצדק. לאחר אירועי "באטמן: מוות במשפחה", באטמן נעשה פזיז וחסר זהירות בעקבות מותו של ג'ייסון טוד בידי הג'וקר, ועובד לבדו עד אשר טים דרייק הופך לרובין החדש בסוף שנות ה-80. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, עת ביין שובר את באטמן פיזית ("נפילתו של אביר"), ויין מבקש מעזראל לקחת את מקומו כבאטמן. הסיפור מתחלק לשניים, ומציג הן את הרפתקאות עזראל/באטמן והן את מסעו של ברוס ויין להפוך לבאטמן בשנית. או אז, עזראל הופך לאלים באופן קיצוני ("סופו של אביר") והוא מובס בידי ברוס, שהחלים מפציעותיו. ויין נותן את זהות באטמן לדיק גרייסון באופן זמני, ומתחיל באימונים להשבת כוחותיו.
אירוע הקרוס-אובר "שעת אפס: משבר בזמן" מפר שוב את העקביות בעלילותיה של הדמות. בתקופה זו נחשב באטמן לאגדה אורבנית, ורוצח הזוג ויין מעולם לא נתפס. באטמן נהפך שוב לחבר בליגת הצדק, עם חידוש עלילותיה בידי גראנט מוריסון בשנת 1996, אם כי מעורבותו בעיר גות'אם הופכת חיונית יותר, בעת רעידת אדמה קשה שמתרחשת בגות'אם סיטי ("באטמן: שטח הפקר"). ממשלת ארצות הברית מנתקת את העיר מכל עזרה חיצונית, ובאטמן לוחם מלחמת חורמה על עיר הולדתו השורצת כעת פושעים וכנופיות יותר מתמיד.
יחסיו של באטמן עם משטרת גות'אם נעשים עכורים יותר, כאשר המפכ"ל גורדון נורה ובאטמן מוכרז כנמלט לאחר שתוכניתו לניטרול העולם התחתון נכנסת לפעולה, ומובילה למלחמת כנופיות כוללת, שבסופה הנבל המסיכה השחורה הסדיסט הופך לבוס העולם התחתון ("Batman: Officer Down" ו-"Batman: War Games\War Crimes").
בעקבות אירועי משבר זהות של שנת 2005, באטמן מתחיל לאגור מידע על חולשותיהם של כל גיבורי העל, לאחר שנוצר משבר אמון ביניהם, ויוצר מערכת לוויינית במטרה לעקוב אחריהם. עלילה זו מגיעה לשיאה במשבר האינסופי. באטמן מגיע לנקודת שבירה לאחר שנייטווינג נפצע אנושות, ומתפתה להשתמש באקדח.
כשנה לאחר אירועי המשבר האינסופי ("Batman: Face the Face"), ברוס ויין, דיק גרייסון וטים דרייק חוזרים לגות'אם סיטי לאחר היעדרות ממושכת במטרה "לבנות מחדש את באטמן". ויין עובר אימונים רוחניים מפרכים, מה שמסייע לדמות להפוך ללוחמת בפשע יעילה יותר, שלווה יותר לאחר שהתגברה על שדיה הפנימיים. כמו כן, ויין מאמץ באופן חוקי את טים כבנו. עלילת "באטמן ובנו" מציגה את דמיאן ויין, בנו של ברוס מטליה אל-גול. באטמן מקים מחדש את ליגת הצדק וכן את האאוטסיידרס.
בעלילת הסיפור "Batman: R.I.P", שהובילה לאירועי המשבר האחרון, באטמן מתעמת מול ארגון הכפפה השחורה, שמצליח לשבור אותו מנטלית. הוא נחטף על ידי גראני גודנס, חסידתו של דארקסיד, במטרה ליצור כפילים של באטמן. באטמן מצליח לירות בדארקסיד, אולם תודעתו נשלחת במרחבי הזמן לתקופה קדומה, בעוד גופו נותר מאחור, לפיכך נחשב כמת.
בעלילת "באטמן: הקרב על הגלימה", אלה אשר קרובים לוויין "מתחרים" על הזכות ללבוש את הגלימה וליטול את זהותו של באטמן. דיק גרייסון הופך לבאטמן החדש, וטים דרייק הופך לרובין האדום ויוצא במסע לחיפוש אחר ברוס ויין. במהלך הסיפור "הלילה האפל ביותר" מתגלה כי הגופה שהושארה מאחור אינה שייכת לברוס ויין, וניסיונו של דיק גרייסון להחיות את הגופה בבורות הלזרוס של ראס-אל-גול מביא לתוצאות מעוותות.
קשת הסיפור של מוריסון מגיעה לכדי סיום בסיפור "באטמן: שובו של ברוס ויין", שבו ויין חוזר ממסעו בזמן ומסכל את תוכניתו של דארקסיד. הוא חוזר לשמש כאביר האפל, ומאפשר לדיק גרייסון להמשיך ולהשתמש בזהות באטמן יחד עם דמיאן, שמשמש כרובין החדש. ויין, לעומת זאת, מתכנן להרחיב את משימתו של באטמן ברחבי העולם, ולגייס גיבורים חדשים שישמשו כבאטמן בכל מדינה ומדינה. הוא מצהיר בפומבי כי תעשיות ויין יעזרו במשימה זו, בעלילת Batman Incorporated.
אפיון הדמות [עריכה]
מאפייני דמותו של באטמן יכולים להסתכם כ"עושר, יכולת גופנית, יכולת הסקת מסקנות ואובססיה". הפרטים והטון של חוברות הקומיקס השתנו במשך השנים בהתאם לצוות היוצרים השונה. הכוח המניע מאחורי דמותו נובע מילדותו. בוב קיין וביל פינגר הסכימו כי אין דבר יותר טראומתי מרצח הורים מול עיני הילד שמתבונן. למרות הטראומה, ויין מקבל דחף להתאמן לשיא היכולת הגופנית ולהפוך למדען מבריק, וזאת כדי להלחם בפשע הגואה בגות'אם סיטי כבאטמן. אפיון נוסף של הדמות הינו לקיחת החוק לידיים פרטיות - כדי לעצור את המוות שהחל עם רצח הוריו, על באטמן לעבור על החוקים בעצמו. למרות שהדבר נכתב באופן שונה מפעם לפעם, פרטים אלו והמרכיבים העיקריים של סיפור המקור מעולם לא השתנו. סיפור המקור הינו מקור התכונות והאופי של הדמות, אשר מובאות בהרפתקאות השונות. פרנק מילר ציין כי "הדמות היא דיוניסאית, כוח של אנרכיה המאלצת את עצמה על הסדר האינדיבידואלי"[4]. באטמן, המחופש כעטלף, יוצר זהות מפחידה העוזרת לו במאבקו בפשע, פחד שמקורו במצפון האשם של הפושעים עצמם.
ברוס ויין [עריכה]
באטמן הוא זהותו הסודית של ברוס ויין (Bruce Wayne), איש עסקים אמיד המתגורר בגות'אם סיטי. כלפי העולם החיצון, ויין נחשב כפלייבוי חסר אחריות, שחי על חשבון הון משפחתו (שנצבר אודות להשקעות נדל"ן עוד לפני שגות'אם הפכה לעיר שוקקת חיים) ומרווחי תעשיות ויין, חברת טכנולוגיה פרטית שאותה הוא ירש. אולם, ויין ידוע גם כנדבן לצדקה, בעיקר בזכות קרן ויין. דמות הפלייבוי הנהנתן נועדה להרחיק כל חשד מזהותו הסודית, ולעתים הוא פועל בהגזמה ובעודף ביטחון עצמי כדי לבסס אותה. אחד האמצעים להשגת המטרה היא הצטיירותו כחובב משקאות חריפים. אולם, ויין מתנזר מוחלט ממשקאות אלו כדי לשמור על כושרו הפיזי ועל בהירות מחשבה.
כותבים של סיפורי באטמן וסופרמן נטו להשוות לעתים בין הדמויות. כמו סופרמן, האישיות הדומיננטית שבזהות הכפולה של באטמן משתנה עם הזמן. סיפורים מהעידן המודרני שרטטו את ברוס ויין כאישיות המזויפת, בעוד באטמן הוא המייצג האמיתי של אישיותו (בניגוד לסופרמן שלאחר המשבר, שזהותו כקלארק קנט היא האישיות האמיתית, בעוד סופרמן היא המסכה). בנג'מין קרני, עוזר פרופסור לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס וכן מדען קוגניטיבי בתאגיד ראנד, מציין כי אישיותו של באטמן מונעת מאנושיותו של ברוס ויין הטבועה בו, וכי באטמן הינו הכלי במאמציו של ויין להפוך את העולם לטוב יותר[5].
דיק גרייסון [עריכה]
כאשר ויין עורך מסע בזמן כדי לחזור להווה, דיק גרייסון הופך לבאטמן החדש. זו הפעם השנייה שהוא נוטל את הזהות, לאחר שבראשונה ויין נותר משותק בידי ביין. לאחר מותו לכאורה של ויין, ציין גרייסון כי אין לו כל בעיה להפוך לבאטמן, אך הוא מקבל הודעה מוקלטת מראש שבה ויין אמר לו לא ליטול את זהות באטמן ולהמשיך להילחם בפשע כנייטווינג עם רובין לצדו. בהבינו כי גות'אם עדיין זקוקה לאביר האפל, דיק מוותר על זהותו כנייטווינג ומאמץ לעצמו את הזהות של באטמן החדש.
לפי גראנט מוריסון, הדינמיקה של דיק גרייסון ודמיאן ויין כבאטמן ורובין הפוכה לזו של ברוס ויין ודיק גרייסון, כאשר באטמן הופך להיות הספונטני והקליל, בעוד רובין הוא האלים והזועף. כדי להסביר את אופיו של גרייסון, ציין מוריסון כי הוא נכח לצד באטמן מאז ימי ילדותו, הוא הנהיג את הטיטאנים הצעירים, והוא התאמן עם כל גיבורי יקום DC. לפיכך, דמותו שונה מאוד מזו של ברוס ויין. הוא הרבה יותר קל דעת, נינוח מאוד ורגוע.
כישורים, יכולות ואמצעים [עריכה]
ישנם גיבורי על רבים ללא כוחות-על, אך כל מה שבאטמן מסתמך עליו הוא ידע מדעי, כישורים בלשיים, יכולת גופנית ומאגר של פטנטים ואמצעי לחימה. הוא נחשב לאחד מהבלשים הטובים בעולם. בסיפורו הראשון של גראנט מוריסון בעלילותיה המחודשות של ליגת הצדק מ-1996, מתאר סופרמן את באטמן כאדם המסוכן ביותר עלי אדמות, המסוגל להביס קבוצת חייזרים בעלי כוחות-על לבדו כדי להציל את חבריו השבויים. הוא אמן ההתחזות ולעתים אוסף מידע בדמותו של מאטצ'ס מאלון, גנגסטר ידוע. באטמן מתואר גם כאמן הלחימה הטוב ביותר ביקום DC. באטמן הוא אמן ההתגנבות וההתמחקות ואחד מסימני ההכר שלו היא יכולתו להיעלם בצללים ברגע אחד, דבר הגורם לאנשים הנתקלים בו, ובייחוד לפושעים בעלי אמונות טפלות, לחשוב שהם נלחמים בייצור על-טבעי. באטמן הוא גם אשף הבריחות ויודע להשתחרר ממלכודות רבות, לפרוץ מנעולים, להתיר קשרים ולהשתחרר מחבלים.
תלבושת [עריכה]
התחפושת של באטמן מכילה מאפייני עטלף על מנת להפחיד פושעים. הפרטים שבתלבושת משתנים ללא הרף בחוברות ובמדיה, אך האלמנטים הבסיסיים נותרים קבועים: גלימה ארוכה המזכירה כנפי עטלף, ברדס המכסה את פרצופו וממנו בולטים שני חודים המזכירים אוזני עטלף, סמל עטלף מסוגנן על החזה וחגורת אביזרים ואמצעי לחימה. צבעי התלבושת המקוריים הם כחול ואפור, למרות שסוגיית הצבעים נבעה משיטת הצביעה באותם ימים. באטמן עוצב במקור עם גלימה וברדס שחורים עם חליפה אפורה, אך סטנדרט הצביעה דרש להוסיף כחול לצבע השחור. לסמל העטלף נוסף רקע צהוב בשנת 1964, מה שהפך לסימן המסחרי של הדמות, בדומה לסמל ה-S בצבעי הצהוב-אדום של סופרמן. המראה הכללי של הדמות, בעיקר חודי האוזניים והגלימה, השתנה בהתאם ליוצרים. יתר על כן, בחלק מהגרסאות (מילר, ברטון, שומאכר ונולאן), חליפתו של באטמן היא גם שריון גוף המסוגל לבלום כדורים. בגרסתו של נולאן הגלימה יכולה להפוך לדאון המאפשר לבאטמן לדאות בין גגות העיר. בגרסאות המדיה, באטמן מצויד בחליפות מיוחדות כדוגמת חליפת סונר, חליפה לשמירת חום גוף, חליפה חסינת אש, חליפת צלילה וכו'.
ציוד [עריכה]
באטמן משתמש במגוון רחב של גאדג'טים מותאמים מראש במלחמתו בפשע, כאשר העיצובים דומים לצורת עטלף. היסטוריון באטמן, לי דניאלס, נותן את הקרדיט להצגתה של חגורת האביזרים לגרדנר פוקס בחוברת Detective Comics #29 (יולי 1939) כמו גם לנשק הראשון - הבאטראנג, בומרנג דמוי עטלף. באטמן שומר על ציוד השטח שלו בחגורת אביזרים, הנושאת במשך השנים אינספור אמצעי לחימה. אמצעי לחימה אלו נישאים כקפסולות בתאים מיוחדים או בכיסים קטנים. בין היתר הוא משתמש גם ברובה חבלים, נפצים ושוריקנים, שוקר חשמלי, רימוני גז וערכה לפריצת מנעולים. רובה החבלים של באטמן הוא אחד מהגאדג'טים החשובים והאופיינים ביותר של באטמן: מדובר במשגר היורה חבל ובקצהו אנקול (קרס טיפוס) וכן כננת המושכת את באטמן למעלה אחרי שהחבל נתפס במטרה. רובה החבלים מאפשר לבאטמן לטפס על גורדי השחקים של גות'אם סיטי ולהתנדנד בין גגות הבניינים של העיר.
יוצא מן הכלל הוא השימוש בנשק חם, כלל אותו באטמן אוכף באדיקות, היות שנשק חם הוא זה שהרג את הוריו. תיאורים מודרניים של הדמות מציגים את כלי הרכב שלו כשהם מחומשים באמצעים להסרת מכשולים או לניטרול רכבים אחרים.
|
ערך מורחב – באטמוביל |
רכבו העיקרי של באטמן הוא הבאטמוביל, המתואר לרוב צבוע בצבע שחור והכולל כנפונים המזכירים כנפי עטלף. זהו רכב מהיר ומכונית משוריינת שבה פטנטים שונים. כלי רכב נוספים כוללים מטוס, סירה, צוללת ואופנוע.
בגרסאות מדיה מסוימות, באטמן מרבה להשתמש בדאונים המעוצבים ככנפי עטלף גדולות על מנת לרחף בין גגות גות'אם. בחלק מהגרסאות (כדוגמת הסרט "באטמן מתחיל") הדאון הוא חלק אינטגרלי מהגלימה שבחליפתו.
אות העטלף [עריכה]
כאשר משטרת גות'אם נזקקת לבאטמן, היא מפעילה אות מצוקה בדמות זרקור עליו מתנוסס אות עטלף על עדשתו, אשר מבליח את ליל החשכה ויוצר סמל עטלף על ענן חולף, מראה המשתקף בכל רחבי גות'אם. זהו השימוש המקורי לאות העטלף, אם כי יצירות מאוחרות השתמשו באות העטלף כדי להתריע בפני הפושעים ולהראות שבאטמן נוכח וכדי להשרות בהם אווירת פחד. השראתם של בוב קיין וביל פינגר לאות העטלף הייתה סרט אילם בשם "העטלף" משנת 1926, אשר נעשו לו שני חידושים - הראשון בשנת 1930 ("העטלף לוחש") והשני ב-1959, בכיכובו של וינסנט פרייס. אולם, בסרט המקורי, אות העטלף היה למעשה הטלת צילו של עש מפנסי מכונית.
בסרטי הקולנוע "באטמן" ו"באטמן מתחיל", באטמן הוא זה שנותן את ההשראה ליצירת אות העטלף: טיסה עם מטוסו דמוי העטלף על רקע ירח מלא בסרט הראשון, וקשירת ראש המאפיה במעיל פרוש וקרוע על זרקור בסרט השני.
מערת העטלף [עריכה]
מערת העטלף היא בסיסו הסודי של באטמן אשר מיקומה אינו ידוע, והיא כוללת מספר מערות תת-קרקעיות מתחת לאחוזת ויין. היא משמשת כמרכז פיקוד למעקב מקומי וגלובלי, כמו גם מאכלסת את כלי הרכב שלו ואת הפטנטים המשמשים אותו ללחימה בפשע. נוסף על כך, המערה משמשת כמקום איחסון למזכרות אותן באטמן שומר מעימותיו הרבים. בחוברת הקומיקס Shadow of the Bat #45 וכן בסרט הקולנוע באטמן מתחיל, צוין כי המערה היא חלק מרכבת המחתרת. בחוברת Batman #12 (אוגוסט-ספטמבר 1942) צוין קיומם של האנגרים תת-קרקעיים, כאשר המערה עצמה ומעבדת הפשע הוצגו בפרק השני של סרטי הטלוויזיה הקצרים משנת 1943, שנקרא "The Bat's Cave". הכניסה למערה הייתה מתוך מעבר סודי החבוי מאחורי שעון אורלוגין, והיא הייתה מקום משכנם של עטלפים. אולם היה זה בחוברת Detective Comics #83 מינואר 1994 שמערת העטלף הופיעה לראשונה מעל דפי הקומיקס, והיא התפתחה בחלוף השנים להכיל גם מחשב-על ומעבדת זיהוי פלילי.
דמויות משנה [עריכה]
|
ערך מורחב – באטמן - דמויות |
האינטרקציה של באטמן עם הדמויות שסבבו אותו עזרו לבסס את הדמות ולהגדירה. מפכ"ל המשטרה ג'יימס גורדון, בעל בריתו במשטרת גות'אם סיטי, הופיע לצידו החל מהחוברת הראשונה ממאי 1939. בהמשך הצטרפו גם אלפרד פניוורת' כמשרתו האישי ולושיוס פוקס כשותפו העיסקי והאחראי לפטנטים הרבים שברשותו. אולם, תפקיד דמות המשנה החשובה ביותר שמור לשותפו הצעיר רובין. הרובין הראשון, דיק גרייסון, פוצח בקריירת סולו כנייטווינג, אם כי הוא ובאטמן עדיין משתפים פעולה מדי פעם. הרובין השני, ג'ייסון טוד, נפצע ונהרג בידי הג'וקר, אך חוזר לחיים כיריב שקול לבאטמן, הברדס האדום. הרובין השלישי, טים דרייק, הופיע לראשונה ב-1989 ומאז כיכב בסדרה משלו, רובין האדום. הרובין הנוכחי, דמיאן ויין, הוא בנו הביולוגי של ברוס ויין וטליה אל גול, ביתו של ראס-אל-גול.
דמויות נוספות כוללות את ברברה גורדון, ביתו של מפכ"ל המשטרה גורדון, אשר החלה כצלע שלישית במשפחת העטלף כבאטגירל. גורדון נטלה את זהות אשפית המחשבים אורקל לאחר שנפצעה ורותקה לכיסא גלגלים בידי הג'וקר באירועי באטמן: הבדיחה ההורגת, ולאחרונה שבה לזהותה כבאטגירל לאחר שהתחושה ברגליה חזרה; עזראל, מתנקש אשר משמש כתחליף לבאטמן באירועי באטמן: נפילתו של אביר; קסנדרה קיין, ביתו של מתנקש אשר הופכת ברבות הימים לבאטגירל השנייה ולבלאקבאט; הציידת, שורדת יחידה ממשפחת פשע שהופכת לאנטי גיבורה הלוקחת את החוק לידיה ואשר עובדת לצד באטמן לעתים; וסטפני בראון, ביתו של פושע, אשר שימשה בעבר כרובין וספוילר, נטלה את זהות באטגירל מקסנדרה קיין בעקבות אירועי באטמן: הקרב על הגלימה, ונכון להיום נטלה מחדש את זהות ספוילר.
אויבים [עריכה]
באטמן נתקל בשלל אויבים החל מפושעים זוטרים ועד לנבלי-על. רשימתם היא מהמוכרות ביותר בתרבות הפופולרית, ולרבים מהם סיפורי מקור טראגיים שגורמים להם לעבור לחיי פשע. אויבו המושבע של באטמן הינו הג'וקר, פושע פסיכופת דמוי ליצן, המייצג את כל מה שבאטמן איננו, בכך מהווה ניגוד מושלם אליו. נבלי-על נוספים כוללים את ראס-אל-גול, דו-פרצוף, איש החידות, הדחליל, הפינגווין, מיסטר פריז, קאטוומן, פויזן אייבי, ביין, הארלי קווין, הכובען המטורף, קילר קרוק, פני חימר, הפיתום, פיירפליי, האש וסולומון גרנדי בין היתר. חלק נכבד מאויביו של באטמן הם פסיכופתים או חולי נפש, ולכן מוחזקים בארקהם אסיילום - מוסד סגור לחולי נפש. למרות שמדובר במוסד סגור ומאובטח רבים מהם בורחים ממנו אחת לכמה זמן.
השפעה תרבותית [עריכה]
באטמן הפך לאייקון תרבותי המוכר ברחבי העולם. נוכחותו פשטה מעבר לגבולות הקומיקס - הסרט משנת 1989 וכן המסחור הרב שנעשה בעקבותיו הביאו את הדמות לתודעה הציבורית. בחגיגות 60 שנים להולדת הדמות, העיתון הבריטי הגארדיאן ציין כי דמותו של באטמן נמצאת בסחרור אינסופי של המצאה מחדש של התרבות העכשווית וכי הוא גם נחשב לאייקון וגם למצרך - ממצא תרבותי מושלם למאה ה-21[6]. יתר על כן, מספר ירחונים כלכליים השתמשו בדמות לצורך מחקרים - מגזין פורבס העריך כי ברוס ויין הוא האדם הבדיוני התשיעי בהונו, שנצבר על 5.8 מיליארד דולר, מספר מקומות לאחר איירון מן, שהונו נאמד על 6 מיליארד[7]. ביזנסוויק מיקם את הדמות כאחת מעשרת גיבורי העל האינטליגנטיים בעולם הקומיקס[8]. אנטרטיינמנט ויקלי מיקם את הדמות ברשימת 20 הגיבורים המגניבים ביותר בתרבות הפופולרית[9]. הסרט משנת 1989 נכלל ברשימת מאה הגיבורים והנבלים במאה שנים של מכון הסרטים האמריקאי[10].
איזכור במדיות אחרות [עריכה]
|
ערך מורחב – באטמן - איזכור במדיות נוספות |
דמותו של באטמן הופיעה במדיות אחרות נוסף לקומיקס - רצועות קומיקס, ספרים, תסכיתי רדיו, סדרות טלוויזיה ואנימציה וסרטי קולנוע. רצועת קומיקס ראשונה הופיעה בעיתון יומי באוקטובר 1943, כאשר באותה שנה שודרה גם סדרת סרטי טלוויזיה קצרים בת 15 חלקים. בעוד לא הייתה לבאטמן תסכית רדיו משלו, הוא הופיע בתפקיד אורח בהרפתקאותיו של סופרמן החל משנת 1945. סדרת סרטי טלוויזיה שנייה בשם באטמן ורובין שודרה בשנת 1949.
סדרת הטלוויזיה של באטמן בכיכובו של אדם ווסט שודרה בתחילת 1966 ברשת ABC, והפכה עד מהרה לתופעה תרבותית עקב חוש ההומור הקאמפי שבה. ווסט ציין מאוחר יותר, כי "קאמפיות" אינה מינוח מדויק, וכי הסדרה הייתה פארסה או פרודיה מכוונת לקומיקס. הסדרה שודרה למשך 120 פרקים עד לסיומה ב-1968, כאשר בין שתי עונות הסדרה צולם סרט באורך מלא. הפופולריות של סדרת הטלוויזיה הביאה לסדרת האנימציה הראשונה שנעשתה על הדמות, The Batman\Superman Hour. החלקים בהם הופיע באטמן נערכו יחדיו לאחר מכן כדי להכלל בסדרת האנימציה Batman with Robin the Boy Wonder בת 33 הפרקים, ששודרה בשנים 1968 - 1977 ברשת CBS. בשנים 1973 - 1983 באטמן הופיע כחלק מחבורת Super Friends, סדרת אנימציה מבית האנה ברברה. בשנת 1977, הופיע באטמן בסדרת אנימציה משלו בת 16 פרקים, The New Adventures of Batman, מבית Filmation.
בשנת 1989, באטמן שב לקולנוע בסרטו של טים ברטון, "באטמן". מייקל קיטון הופיע בתפקיד באטמן וג'ק ניקולסון בתפקיד הג'וקר. הסרט נחל הצלחה קופתית והגיע למקום החמישי ברשימת הסרטים הקופתיים של השנה. הסרט הביא ליציאתם של שלושה המשכים, כאשר השניים האחרונים בוימו בידי ג'ואל שומאכר ואת מקומו של קיטון החליפו ואל קילמר וג'ורג' קלוני, בהתאמה. סרטו השני של שומאכר נחל כישלון צורב בקופות, מה שגרם לאולפני האחים וורנר לבטל את התוכניות לסרט חמישי בסדרה.
בשנת 1992 חזר באטמן לטלוויזיה ב"באטמן - הסדרה המצוירת", שהופקה בידי האחים וורנר עבור רשת FOX, ותוארה כגילום הקרוב ביותר למראהו האמנותי של באטמן של שנות ה-90. הסדרה, שכללה שתי עונות בנות 85 פרקים, הובילה ליצירת סדרות המשך בעלות אותה המשכיות - "ההרפתקאות החדשות של באטמן", "באטמן: אבירי גות'אם", "באטמן הדור הבא" ו"ליגת הצדק", כאשר בכולן דיבב את דמותו של באטמן קווין קונרוי. לסדרות אלו נוצרו חמישה סרטי אנימציה באורך מלא. בשנת 2004 עלתה לשידור סדרת אנימציה חדשה בשם "הבאטמן", ששודרה למשך חמש עונות. ב-2008 יצאה "באטמן: האמיצים והנועזים", כאשר באטמן בדומה לקומיקס מקבל עזרה מגיבורי על נוספים.
בשנת 2005 יצא איתחול מחודש לסרטי הקולנוע של באטמן - "באטמן מתחיל", בבימויו של כריסטופר נולאן. כריסטיאן בייל הופיע בתפקיד הראשי, תפקיד אותו חזר לגלם בסרט ההמשך "האביר האפל" משנת 2008. בין שני הסרטים יצא סרט האנימציה "באטמן: אביר גות'אם", שהיווה מקבץ של מספר סרטוני אנימציה קצרים בעלי סגנון אמנותי שונה. בספטמבר 2011 יצא עיבוד אנימציה נוסף לבאטמן, "באטמן: שנה ראשונה", שמבוסס על קומיקס באותו שם ומתאר את שנתו הראשונה של באטמן. ב-20 ביולי 2012 יצא הסרט השלישי והמסכם שבבימויו של נולאן - "עלייתו של האביר האפל". הסרטים של נולאן זכו לביקורות מצוינות על הסגנון הריאליסטי והאפל של הסרטים ועל נאמנותם לקומיקס, והפכו לשוברי קופות.
בשנים 2009 ו-2011 יצאו שני משחקי המחשב והקונסולות "באטמן ארקהם אסיילום" ו"באטמן ארקהם סיטי", אשר בניגוד למשחקים קודמים שמהווים אדפטציות לדמות הקומיקס כפי שהיא מופיעה במדיום הטלוויזיוני, הם הראשונים שמספרים את מיתוס איש העטלף בדרך מודרנית וחדשה. המשחק הראשון אף זכה בפרס באפט"א למשחק הטוב ביותר לשנת 2009. ב-25 באוקטובר 2013 מיועד לצאת המשחק השלישי בסדרה, "באטמן מקורות ארקהם", שיהווה פריקוול לשני קודמיו. קווין קונרוי שב לדובב את דמותו של באטמן בכל שלושת המשחקים.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- דף הדמות באתר הרשמי של DC Comics
- דף הדמות בפרויקט ויקיה של DC Comics
- האביר האפל - אתר הסוקר בליווי מוזיקה ותמונות את מורשת העטלף של באטמן
- אלי אשד, איש העטלף פוגש את ז'יל דלז
- אמיר בוגן, האבולוציה של הגיבורים, פרק 5: באטמן, באתר ynet, 19 ביולי 2012
הערות שוליים [עריכה]
- ^ IGN's Top 100 Comic Book Heroes: #2 - Batman
- ^ The 50 Greatest Comic Book Characters: #2 - Batman
- ^ Superman #76, June 1952
- ^ Sharrett, Christopher. "Batman and the Twilight of the Idols: An Interview with Frank Miller." The Many Lives of the Batman: Critical Approaches to a Superhero and His Media. Routledge: London, 1991. ISBN 0-85170-276-7, pg. 44
- ^ Batman Unmasked: The Psychology of the Dark Knight Documentary, 2008
- ^ Batman's big birthday, The Guardian, March 15th 1999
- ^ The Forbes Fictional 15: No.9 - Wayne, Bruce, David M. Ewalt, December 18th 2008
- ^ The Smartest Superheroes, Joseph Pisani, June 1st 2006
- ^ 20 All-Time Coolest Heroes in Pop Culture: No.18 - Batman
- ^ AFI's 100 Years... 100 Heroes and Villains, Retrieved on May 21st 2010
