צבא אנדרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמרון של צבא אנדרס ברוסיה, בחורף 1941/1942. אנדרס ישוב מימין.
מתנדבים לצבא אנדרס, 1941
חיילים מצבא אנדרס, תל אביב 1942
אנדרטה לצבא אנדרס בהר ציון
חרוטת הנשר הפולני ב"מערה הפולנית" במרשה

צבא אנדרס (פולנית Armia Andersa), על שם מפקדו הפולני, הגנרל ולדיסלב אנדרס, מתייחס לצבא הפולני במזרח (Armia Polska na Wschodzie) או הכוח הפולני המזוין בברית המועצות‏ (Polskie Siły Zbrojne w ZSRR)‏[1]). היה זה כוח צבאי פולני, נאמן לממשלה הפולנית הגולה בלונדון, שהוקם בברית המועצות במלחמת העולם השנייה. לאחר ההשתלטות האנגלו-סובייטית הוא הועבר לפרס ככוח כיבוש צבאי. סופח לבעלות הברית במערב, והיווה את עיקר הכוח של הקורפוס הפולני השני של הכוחות הפולנים המזוינים במערב. לחם בהצלחה בחזית איטליה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ב־1 בספטמבר 1939 היה אנדרס מפקד חטיבת פרשים. הפרשים הפולניים לא היו יריב ראוי לתנופת השריון הגרמני והם נאלצו לסגת. אנדרס נפל בשבי הסובייטים שפלשו לפולין ממזרח ונכלא בכלא לוביאנקה הידוע לשמצה במוסקבה, נחקר ועונה בידי אנשי הנ.ק.ו.ד.

הקמת צבא אנדרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות, ב־22 ביוני 1941, הסכימה הממשלה הפולנית הגולה לשתף פעולה עם ברית המועצות כנגד גרמניה. הסכם שיקורסקי–מייסקי, שנחתם ב־30 ביולי 1941 בין הממשלה הפולנית הגולה לבין שגרירו של סטלין בלונדון, איבאן מייסקי, הביא לשחרורו של אנדרס מהכלא, על מנת שיקים ויעמוד בראש כוח פולני שיילחם לצד הסובייטים. הכוח קיבל את הכינוי "צבא אנדרס". חיילים וקצינים פולניים ששוחררו ממאסרם בגולאגים בסיביר, קזחסטן ואזורים אחרים בברית המועצות הצטרפו לצבא אנדרס.

כשסקר אנדרס לראשונה את גייסותיו, הוא מצא אנשים מזי רעב ועטויים בלויי סחבות. מתוך כמיליון וחצי פולנים שגורשו לברית המועצות ממזרח פולין עם תפיסתה על ידי הסובייטים בשנת 1939 נותרו בחיים מאות אלפים ספורים בלבד. אנדרס קומם את אנשיו והפך אותם לצבא מאורגן. פליטים פולניים בלתי לוחמים, נשים, ילדים וזקנים, נלוו לצבא אנדרס, ומזונם ניתן להם ממנות הקרב של החיילים.

חילוקי הדעות הפוליטיים הביאו לכך שצבא אנדרס לא לחם מעולם בחזית הרוסית. משא ומתן בין סטלין, צ'רצ'יל והכוחות הפולניים, איפשר לצבא אנדרס שמנה כ־100,000 חיילים ופליטים אזרחיים לצידם, לעבור לפרס שהייתה באותה עת נתונה להשפעה בריטית. בפרס גיבש ואימן אנדרס את צבאו. בעלות הברית הועידו לצבא אנדרס את המשימה להלחם בחזית איטליה. לאחר מספר חודשים בפרס יצא צבא אנדרס לכיוון המזרח התיכון בדרכו לחזית האיטלקית.

עיראק וטורקיה סירבו לאפשר מעבר בשטחן לצבא אנדרס ולפליטים שנלוו אליו, הם נאלצו להפליג בים דרך קראצ'י (אז בהודו, כיום בפקיסטן) לפורט סעיד שבמצרים, משם יצאו ברכבת לארץ ישראל, והגיעו ארצה ב־18 בפברואר 1943.

בעת שהייתם בארץ עברו באזור תל מרשה (הידוע כיום כבית גוברין), נכנסו לאחת המערות וחרטו שם את המילה "Polska". עקב כך נקראת אותה מערה כיום "המערה הפולנית".

היהודים בצבא אנדרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המתגייסים לצבא זה היו אלפי יהודים, שחיפשו דרך להשתחרר ממחנות הכפייה ולעזוב את ברית המועצות. מספרם הרב של היהודים, בעיקר ביחידות הראשונות, עורר חשד והתנגדות מצד הפולנים. לעתים קרובות היו יחסים מעורערים בין החיילים היהודים לבין קציני הצבא והופנו נגדם טענות הגובלות באנטישמיות, כמו על "התנהגות בלתי לויאלית" של היהודים בזמן הכיבוש הסובייטי. לאחר מכן נפסלו יהודים רבים שביקשו להתקבל לצבא עקב מוצאם. עלתה הצעה שלא יצאה אל הפועל להקים במסגרת הצבא "לגיון יהודי" נפרד ‏‏[2]. משפחותיהם של כמה מאות מהחיילים היהודים הצטרפו לצבא במסעו לארץ ישראל, איתם גם באו 716 ילדי טהראן. בהגיעם לארץ ערקו חיילים יהודים רבים ונשארו בארץ ישראל כמעפילים בלתי לגליים.

אחד החיילים בצבא אנדרס היה מנחם בגין. בהגיעו ארצה קיבל חופשה מצבא אנדרס ונתמנה למפקד ארגון האצ"ל. הפולנים קראו לו לחזור לשירות ואילו חבריו באצ"ל קראו לו לערוק, אך הוא סירב וחזר לשירות. רק לאחר ששוחרר כדין חזר לשמש מפקד האצ"ל.

חייל נוסף היה ד"ר מירון שסקין המפקד הראשי של ברית החייל. בהגיעו לקהיר שימש בתפקיד קצין העיר לחיילי צבא אנדרס. ד"ר מירון שסקין מוזכר בספרו של מנחם בגין "לילות לבנים" כיוון שהיה אסור יחד עמו. נפטר בירושלים בתחילת שנות השמונים. ספד לו מנחם בגין בבית הלוויות סנהדרייה. והובא לקבורה בהר הזיתים כשמנחם בגין מלווהו בדרכו האחרונה. זו הייתה הפעם האחרונה שמנחם בגין יצא מחוץ לביתו כשהוא מלווה את ידידו הקרוב. ההלוויה צולמה כולה בידי צלמים רשמיים.

קרבות צבא אנדרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא אנדרס הפך להיות כוח קרבי רציני. בשנת 1944 הגיע לאיטליה, בה זכה לניצחונו הגדול בקרב על מנזר מונטה קאסינו ב־17-18 במאי 1944. אנדרס כבש את המנזר, שהפך למבצר מוגן היטב, לאחר ששלושה ניסיונות קודמים של בעלות הברית לכבוש אותו כשלו. בהמשך השתתף צבא אנדרס בקרבות בחוף הים האדריאטי ובטיהור עמק הנהר פו. שיחרר את הערים אנקונה ובולוניה, שבפאתיה הוקם בית קברות שבו קבורים החיילים הפולנים שנפלו באותם קרבות, בנוסף לבית הקברות הצבאי הפולני בקאסינו. אנדרס קיבל אזרחות של כבוד בשתי הערים כאות הוקרה על פועלו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צבא אנדרס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏‏

  1. ^ ‏יתרת הלוחמים הפולנים בברית המועצות לאחר עזיבת צבא אנדרס לפרס במחצית השנייה של 1942 אוגדו לכוח בחסות ובפיקוד סובייטי שכונה הקורפוס הפולני הראשון בברית המועצות. במהלך 1944 אורגן הכוח הזה ‏מחדש פעמיים. הארגון-מחדש הראשון הפך את הכוח לצבא הפולני הראשון (צבא ברלין) והשני, כאשר שני הצבאות כפופים לפיקוד צבא העם הפולני (Ludowe Wojsko Polskie, LWP). הארגון-מחדש השני הפך את ה-LWP לצבא של הרפובליקה העממית הקומוניסטית של פולין.
  2. ^ ‏* ישראל גוטמן, יהודים בצבא אנדרס בברית-המועצות, באתר "יד ושם" ‏