צ'ארלס דרווין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "דרווין" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו דרווין (פירושונים).
צ'ארלס רוברט דרווין
Charles Darwin
1809 –‏ 1882
Charles Robert Darwin by John Collier cropped.jpg
תרומות עיקריות
מגדולי חוקרי הטבע, פיתח וניסח את עקרונות תורת האבולוציה, הביא לשינוי הפרדיגמה המדעית בת זמנו.

אבי הדרוויניזם

צ'ארלס רוברט דרוויןאנגלית: Charles Robert Darwin;‏ 12 בפברואר 1809 - 19 באפריל 1882) היה חוקר טבע וגאולוג אנגלי, המוכר כ"אבי תורת האבולוציה". תורת האבולוציה גורסת כי התהליך בו המינים השונים התפתחו במשך מיליוני שנים מאב קדמון משותף אחד, הוא באמצעות הברירה הטבעית. תורת האבולוציה הפכה את פני הביולוגיה והשפיעה רבות על המדע בכללותו.

ההכרה באבולוציה, כלומר בהתפתחות המינים השונים מאב קדמון משותף, התרחשה בימי חייו של דרווין, אך ההכרה שמנגנון הברירה הטבעית שלו הוא שבעיקר אחראי על האבולוציה הגיעה מאוחר יותר. הברירה הטבעית הפכה במהלך שנות השלושים של המאה העשרים להסבר המקובל לאבולוציה, והיא יוצרת את הבסיס לסינתזה האבולוציונית המודרנית בצורות שונות. גילויו המדעיים של דרווין נשארו בסיסה של הביולוגיה עד היום, מאחר שהוא מספק הסבר לוגי אחיד למגוון הביולוגי.

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס רוברט דרווין נולד בשרוסברי שבאנגליה, למשפחת רוברט ורינג וסוזאנה (וג'ווד) דרווין. הוא נולד לחוג האינטליגנציה הבריטית העשירה, לבית אינטלקטואלי וליברלי. שני סביו, המשורר והרופא ארסמוס דרווין וג'וזאיה וג'ווד, יצרן כלי חרס ידוע, השתתפו בקידום המהפכה התעשייתית והפריחה האינטלקטואלית באנגליה במאה ה-18.

בין השנים 1818–1825 למד דרווין בבית הספר המקומי בשרוסברי, בגיל צעיר אביו שלח אותו ואת ארסמוס אחיו ללמוד רפואה באוניברסיטת אדינבורו. אוניברסיטה זו התאפיינה בעיסוק במחקר עדכני ובלימודי מדע מודרניים. דרווין נחשף בה לתאוריות מודרניות רבות שעיצבו את תפיסת עולמו. הניתוחים שבוצעו ללא הרדמה הרתיעו את דרווין הצעיר מלהמשיך בלימודי הרפואה והוא עזב את הלימודים כעבור שנתיים.

מקובל לראות את תקופתו באדינבורו כתקופה בה נחשף דרווין לרעיונות שהיוו את הזרעים לצמיחת התאוריה המאוחרת שלו. באוניברסיטה פגש לראשונה בתחום הגאולוגיה, בשאלת גיל כדור הארץ ותיארוך מאובנים, קרא את ספריהם של ז'אן-בטיסט למאראק (1744–1829) וארסמוס דרווין (1731–1802) העוסקים ברעיון הטרנסמוטציה (הרעיונות הבסיסיים בתורה הם רעיונות אבולוציוניים, אך המילה לא הייתה עדיין בשימוש) והתעניין בשאלת היווצרות המין בתהליכי רבייה שונים. ההגות האבולוציונית הגיעה בעיקרה מצרפת הרפובליקאית וזכתה להערכה בזרמים הרדיקליים.

אביו של דרווין לא ראה בעין יפה את נטיותיו הסקרניות של בנו ושלח אותו ללמוד כמורה בקרייסט קולג' בקיימברידג'. באנגליה הוויקטוריאנית ההצטרפות לכנסייה לאו דווקא נבעה מרגש דתי חם, אלא אפשרה הצטרפות למעמד הביניים, משכורת בטוחה ושפע זמן פנוי לנופש ולמחקר בחיק הטבע. מפני שלימודי התאולוגיה לא תפשו את מירב זמנו ועיניינו בקיימברידג' העמיק דרווין את ידיעותיו בבוטניקה ובגאולוגיה, קרא הרבה והחל באיסוף ומיון קפדני של חרקים - ביטוי ראשוני לקפדנות ויראה מול הטבע, שכה ייאפיינו את שנותיו הבאות.

מסע הביגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיץ שנת 1831 הביא עמו הפתעה. ג'ון סטיבנס הנסלו (1796–1861), פרופסור לבוטניקה וידידו של דרווין מקיימברידג', שלח לו הזמנה לצאת למשלחת חקר סביב העולם בספינת הוד מלכותה ביגל. קברניט הספינה, רוברט פיצרוי (1805–1885) ביקש לנצל את המסע לאיסוף דגימות שיעשירו את מלאי הידע של האימפריה הבריטית. תקופה זו מאופיינת בקשר הדוק בין פיתוח המדע לבין טובת המדינה. המדינות תמכו בחברות מדעיות ואלו מצדן פיתחו תחומי ידע שתרמו להעצמת המדינה, כמו שיכלול אמצעי ניווט, פיתוח ספינות וכו'.

אביו של דרווין התנגד להצעה העלולה להוציא שם רע למי שמתעתד להיות כומר קהילה כפרי, אך דודו של דרווין הצליח לשכנע את אביו שאין פסול במסע. כך עלה דרווין לסיפון הביגל בדצמבר 1831. במהלך המסע ביקרה הביגל באיי קייפ ורדה, באיי פוקלנד, בחופי אמריקה הדרומית (ריו דה ז'ניירו, בואנוס איירס, ארץ האש, ולפראיסו, והאי צ'ילואה), באיי גלאפגוס, בטהיטי, בניו זילנד, באוסטרליה, בטזמניה, באיי קוקוס באוקיינוס ההודי, בכף התקווה הטובה, בסנט הלנה ובאי אסנשן. כמו כן ערך מספר מסעות יבשתיים בדרום אמריקה, כאשר באחד מהם חצה את האנדים.

דרווין התבונן בנפלאות הטבע שנגלו לעיניו והשכיל לתעד אותם, הוא שלח להנסלו בקיימברידג' אוספים עצומים של ציפורים ומאובנים, להם תיוודע חשיבות בהמשך, בעלי וחסרי חוליות, יצורים ימיים, חרקים, צמחים ואבנים.

בימיו בקיימברידג', התוודע דרווין לעמדת התאולוגיה הטבעית שממנסחיה המובילים היה ויליאם פיילי. הדוגמה שעמדה בבסיס השקפה זו היא שכל היצורים מותאמים לסביבתם בצורה מושלמת. כשם שאדם ההולך בדרך ונתקל בשעון משוכלל, מבין מיד שיש שען מיומן שיצר את השעון, כך גם אדם הפוגש באורגניזמים מורכבים החיים בהרמוניה עם סביבתם, מכיר בהימצאות האל שברא את העולם. דוקטרינה זו השתלבה באתוס הפוליטי-חברתי של אנגליה הוויקטוריאנית, שכן בהגינה על ההיררכיה שמרה על החברה מפני תסיסה חברתית. כשם שבעולם הטבע כל אורגניזם מצוי במקום הראוי לו, כך כל אדם נמצא במעמד החברתי הראוי לו, וממילא אין טעם למחות על כך. תאולוגיה זו אכן מרשימה, אך במקומות רבים גילה דרווין חוסר הרמוניה בין היצורים לסביבתם, דיסוננס שייתן עליו את דעתו כשישוב לאנגליה.

במסע נפגש דרווין עם אוכלוסיות רבות ומגוונות של בני אדם. למרות צבעם השונה ומנהגיהם השונים החזיק דרווין בדעה שכל בני האדם שייכים למין ביולוגי אחד. על סיפון הספינה קרא דרווין את ספרו של צ'ארלס לייל "עקרונות הגאולוגיה". לייל התנגד לקריאה צמודה בכתבי הקודש ולהסקה ממנה על ההתפתחות הגאולוגית של כדור הארץ. הוא טען שישנם שינויים קטנים ותמידיים המתרחשים לאורך מיליוני שנים ואינם פרוגרסיביים. מתאוריה זו, המכונה עקרון האחידות נובע שכדור הארץ קדום מאוד, הרבה יותר מטווח הזמן שהיה מקובל במדע עד אז.

חוויותיו של דרווין היו רבות ומעשירות, אך לא כולן היו דווקא אינטלקטואליות. הג'נטלמן האנגלי המהוגן נהנה מרכיבה על צבי הגלאפגוס, משחייה בלגונות אלמוגים, מפגש עם ילידים ערומים ועם נשים חשופות חזה. לקראת שובו התגבשה בו ההכרה שהוא מעדיף להקדיש את חייו לחקר הטבע ולהרחבת הידע האנושי באופן עצמאי מבלי להיות כפוף לחסות כנסייתית או אוניברסיטאית מאשר להיות כומר כפרי. עם תובנה זו ירד דרווין מסיפון הביגל באוקטובר 1836.

השיבה לאנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם חזרתו לאנגליה השתלב דרווין באליטה האינטלקטואלית, הוא נבחר לכהן כחבר במועדונים מדעיים נכבדים, כגון "החברה המלכותית" (The Royal Academy), "מועדון האתינאום" החשוב ביותר בלונדון, "החברה הגאוגרפית המלכותית" ו"החברה הגאולוגית של לונדון". דרווין פרסם מספר ספרים העוסקים במסעו. בשנת 1839 יצא לאור "יומן מחקרים" ( Journal of Researches), המוכר יותר בשם "מסע הביגל" (The Voyage of the Beagle), ו"הזואולוגיה של מסע הביגל" בחמישה חלקים (The Zoology of the Voyage of H.M.S. Beagle), שנכתבו בין השנים 1839–1843.

כג'נטלמן מכובד הוא נשא לאישה את בת-דודו, אמה וג'ווד, בינואר 1839. בהתחלה התגורר הזוג בלונדון, אך עם הולדת בנם הראשון עברו לכפר דאון הסמוך לברומלי, קנט. בבית כפרי זה "דאון האוס" התגורר דרווין עד מותו.

השפעות על דרווין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגליה אליה שב דרווין הייתה חברה שסועה מבחינה מעמדית. המתח בין מעסיקים לפועלים, עשירים ועניים דרדר אותה אל סף מהפכה מרקסיסטית. התיעוש המואץ תרם לתסיסה. רכבות חצו את המדינה, מפעלים רבים קמו ועמם פועלים רבים הנאבקים על מקור פרנסה מול אילי ההון, הסביבה הקפיטליסטית ואחיהם הפועלים.

ב-1798 פרסם הכלכלן תומאס מלתוס את "המסה על עקרון האוכלוסייה" (An Essay on the Principle of Population). מלתוס טען שכמות המזון גדלה באופן לינארי, בעוד אוכלוסיית העולם מתרבה באופן מעריכי (הכמות מכפילה את עצמה בכל פעם, 1,2,4,8,16), במצב כזה אין לאדם ברירה אלא להילחם עם האחר למחייתו, כאשר הכשיר ביותר ישרוד. האדם שידע לתפקד באופן המתוחכם ביותר או המותאם ביותר למצב, יצליח להתקיים. דרווין קרא בעיון רב את התאוריה הזאת, ולימים אמר שממנה שאב את רעיון מאבק הקיום.

דרווין עצמו העיד על שלוש תצפיות שהאירו את עיניו בראיה רטרוספקטיבית.

  1. פרושי דרווין - בזמן המסע שלח דרווין לידידו הטקסונום ג'ון גולד חקייניות ופרושים קרקעיים (ground finch) מאיי הארכיפלג השונים. גולד סיווג את החקייניות לשלושה מינים ביולוגים שונים, שכפי הנראה כל אחד מהם חי באי נפרד (אם כי דרווין בשעתו לא טרח לציין זאת ושלח את כל הציפורים בצרור אחד). כמו כן, גולד זיהה שלמינים שונים של הפרוש הקרקעי היו מקורים בצורות שונות, לפרושים היו מקורים שכל אחד מהם התאים לאכילת סוג מזון שונה, חרקים, קקטוסים או זרעים. נראה שכל מקור עבר הסתגלות ספציפית על מנת שיותאם בצורה הטובה ביותר למזון המצוי על כל אי.
  2. מיני ריאות - הריאה היא בעל חיים ארגנטינאי, הדומה ליען אך קטן ממנו. דרווין אסף בדרום ארגנטינה ריאה שהייתה קטנה לעומת הריאה הצפונית. נוכחות ריאה מסוג מסוים הגבילה את הימצאות הריאה מהזן האחר. דרווין שם לב שקיימים קשרי משפחה בין מינים דומים על פני תפוצה גאוגרפית שונה.
  3. מאובנים - דרומית לבואנוס איירס, בבאיה בלנקה, התגלו מאובנים של יונקים ענקיים שנכחדו זה מכבר. דרווין השגיח בעובדה שמאובנים אלו היו בתבנית המבנה האנטומי המוכר בחיות בנות זמנו, ואם כך, קיימים קשרי משפחה גם בין יצורים בתקופות שונות.

עיקרי התאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אבולוציה

דרווין החל לחבר את ממצאי המסע עם התאוריה הכלכלית של מלתוס והגאולוגיה של לייל. הוא שב לעיין ברעיונות הטרנסמוטציה של לאמרק ובכתבי סבו ארסמוס דרווין. הוא הגה בילידים הפרימיטיביים שאותם פגש במסעותיו, בשונותם מבני התרבות האירופית, ועם זאת בהיותם אחים למשפחת האדם. שילוב רעיונות אלו הובילו אותו למלא מחברות (המכונות כיום "מחברות הטרנסמוטציה") ברעיונות בדבר מוצא המינים, כאשר בספטמבר 1838 דרווין ניסח את עיקרי תורתו:

  • קיימת שונות בין מינים ובין פרטים בתוך אותו מין, בחיות מבויתות ובחיות בטבע
  • האורגניזמים נמצאים במלחמת קיום תמידית עם מינים אחרים, עם בני מינם ועם הסביבה
  • הישרדות הכשירים ביותר ("survival of the fittest") - האורגניזמים הכשירים ביותר שורדים, ומעבירים את תכונותיהם לצאצאים, לרבות התכונה שסייעה להישרדותם על פני אחרים

בטבע מתחוללת מלחמת קיום על אמצעי המזון, כנגד מזג אוויר, אל מול טורפים ועוד. הפרטים המותאים ביותר להתמודדות כנגד האתגרים שורדים ומורישים לצאצאיהם את תכונותיהם העדיפות בעוד אלו המתאימים פחות נכחדים. פעולה זו חוזרת על עצמה שוב ושוב עד שמתגבש "מין" המותאם בצורה טובה יותר לסביבתו ויכול לתפקד בה בצורה מקסימלית. לתהליך זה נתן דרווין את השם "ברירה טבעית" (או "הבירור הטבעי", Natural selection). תהליך זה דומה לתהליך "הברירה המלאכותית", השבחת בעלי חיים וצמחים על ידי האדם. כפי שהאיכר מכליא בין המינים המשובחים ביותר, כך וריאציות מותאמות לסביבתן משתמרות בידי הטבע.

דרווין כתב בלשון מאנישה שמטעה לחשוב שהברירה הטבעית היא כוח מטאפיזי הבוחר את האדפטציות הטובות ביותר. באוזני רבים מבני תקופתו כתיבה מעין זו נשמעה מיושנת ומזכירה יותר את הפיזיקה האריסטוטלית מאשר את המכניקה של דקארט, ולכן דרווין הדגיש שהמונח "ברירה טבעית" הוא משל בלבד ולא ייחוס רצון ויכולת לעצמים:

אפשר להגיד בלשון משל ומליצה, שבכל יום ויום ובכל שעה ובכל חלקי-תבל בוחן הבירור הטבעי את השינויים הקלים ביותר, פוסל את הגרועים ומצרף את הטובים. פועל לאטו בלי שחשים בו בכל רגע ובכל מקום, שהזדמנות באה לידו, כדי לשפר כל יציר אורגאני ביחסיו עם התנאים האורגאניים והבלתי-אורגאניים של החיים

מוצא המינים, פרק רביעי: "הבירור הטבעי או השארת המסוגלים-ביותר", עמ' 55

רעיון זה של היווצרות ושכלול ספונטניים במקום אדפטציה מושלמת של מין לסביבתו בנוסח התאולוגיה הטבעית של פיילי מוציא את האל הבורא ממעורבותו בטבע. בנוסף, דרווין ראה באדם חלק אורגני מממלכת החי. האדם, כך טען, התפתח מאב קדמון קופי ואינו יציר תבוני שנברא על ידי האל. אמירות מעין אלו היוו סכנה לבסיס הדתי והחברתי המושרש עמוק במסורת הבריטית. דרווין ידע זאת היטב.

השינוי היחיד שהוסיף דרווין לתאוריה אחרי ניסוח קווי הבסיס הוא "עקרון ההסתעפות" (divergence), הגורס כי הברירה הטבעית מעדיפה בעלי חיים וצמחים שיש בהם גיוון והסתעפות. ככל שהצורה משוכללת ומפורטת יותר כך היא עתידה להסתגל טוב יותר לסביבתה.

פרסום מוצא המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשאיפתו לקדם את המדע ביקש דרווין, למרות חששותיו, להוציא לאור את התאוריה המפותחת שגיבש. עם הזמן, שיתף ברעיונותיו האבולוציוניים כמה חברים קרובים. גם אשתו אמה הכירה את התאוריה מרגעי לידתה וחיזקה את בעלה להוציאה לאור. דרווין המשיך לשקוד על איסוף דקדקני של עובדות וניתוח כולל של מסקנותיו. חששותיו ועבודתו המאומצת דרדרו את בריאותו של דרווין והוא סבל מחולשה ומתשישות.

בשנת 1844 התפרסם ספר אנונימי, שמחברו היה למעשה רוברט צ'יימברס, בשם "שרידים מן ההיסטוריה הטבעית של הבריאה" (Vestiges of the Natural History of Creation). הספר דן בצורה חובבנית ביותר באבולוציה והצית דיונים ופולמוסים סוערים בנושא. מהתנגדות דתית גורפת ועד תמיכה נלהבת, הספר הפך לנושא הבוער ביותר בשיחות הטרקלין הוויקטוריאניות. דרווין קרא את "שרידים" ולתדהמתו גילה כי הוא מזכיר ברעיונותיו את ספרו שלו. כעת חשש דרווין מייחוס התאוריה האבולוציונית שלו לרעיונותיו החובבניים של צ'יימברס, וכן מההתקפות שיבואו על ספרו, בדומה להשמצות שניתכו על ראש "שרידים".

התומך המרכזי בפרסום הספר היה צ'ארלס לייל. דרווין יצר קשר עם לייל לאחר שקרא את ספרו "עקרונות הגאולוגיה", והשניים הפכו לחברים נאמנים. לייל טען שרעיון האבולוציה כבר מצוי באוויר העולם וזה רק עניין של זמן עד שמישהו יפרסם ספר ויגרוף את התהילה במקום דרווין ששוקד על ספרו שנים כה רבות.

ביוני 1858 שלח חוקר הטבע אלפרד ראסל וולאס כתב יד לדרווין בו פרש גרסה עצמאית לרעיון האבולוציה בידי ברירה טבעית כדי לבקש את חוות דעתו של דרווין. דרווין ההמום הבין שלא נותר זמן ועליו לפרסם באופן מיידי את "מוצא המינים". בעצת לייל והבוטניקאי ג'וזף הוקר, התפרסמה הודעה משותפת לדרווין ולוואלס בדבר רעיון האבולוציה בכנס "החברה הליניאית של לונדון". להוקר וללייל היו קשרים בהנהלת החברה, והם שלחו מכתב לוואלס, ששהה באותו זמן במזרח הרחוק, בדבר הפרסום המשותף, הודעה שהגיעה אליו כבר אחרי שנעשה המעשה. גם דרווין הוא לא נכח ברגע ההודעה, שכן יומיים לפני הכנס, נפטר ילדו העשירי. לאחר ההודעה, הסתגר דרווין בביתו וסיים לסדר ולערוך את הספר. כעבור כ-13 חודשים, ב-24 בנובמבר 1859, יצא לאור הספר "על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית, או השתמרותם של גזעים מועדפים במאבק לחיים", או בשמו המקוצר, "מוצא המינים". פרסום הספר עורר גל תגובות בקרב המלומדים וההמון כאחד, סערה זו הייתה בין הסערות המדעיות הראשונות שגלשו אל תחום החברה בכללותה.

דרווין המתין 18 שנה עד שהעז לפרסם, בשנת 1871, את "מוצא האדם" שבו הוא כתב במפורש שמוצא האדם והקוף הוא מאב קדמון אחד, ומפרט איך התפתחו הכלים והשפה האנושיים. היעדר ההתאמה בין כתבי הקודש למדע כבר היה מקובל יחסית בעולם המערבי, אך עולם הכאוס אותו תיאר דרווין הוא שזעזע את אמות הסיפים הוויקטוריאניות. מאבק מתמיד, חסר הגיון ופשר, תפיסת האדם כצאצא הקוף והפרא הברברי כאח לאדם הלבן היו תובנות חדשות שהצריכו התמודדות והסתכלות חדשה על המציאות. שאלות דתיות ואתיות העוסקות במותר האדם, במוסר ובאכזריות עלו לסדר היום.

זיגמונד פרויד, ייחס את המהפכה הדרוויניסטית כשווה בערכה למהפכה הקופרניקאית. שתיהן הפקיעו מהאדם את מרכזיותו ברמה הביולוגית והקוסמית:

כולנו יודעים שלפני קצת יותר ממחצית המאה, צ'ארלס דרווין ותומכיו במחקריהם הביאו לקצה של הדעה הקדומה ביחס לאדם. האדם אינו יציר שונה מבעלי החיים או בדרגת עליונות עליהם. הוא עצמו בא ממוצא חייתי, קרוב יותר למינים מסוימים ומרוחק יותר מאחרים. התכונות שרכש האדם במהלך האבולוציה לא הצליחו להשפיע על עובדות המציאות, במבנהו הפיזיולוגי ובמזגו המנטלי, האדם שווה לבעלי חיים. זו הייתה המכה השנייה, הביולוגית, לנרקיסיזם האנושי.

– A Difficulty in Psycho-Analsis

השפעתה של תורת דרווין כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקטורה משנת 1871, המציגה את צ'ארלס דרווין כקוף בעקבות ההתנגדות לרעיונותיו

בשנת 1925 נערך במדינת טנסי בארצות הברית "משפט הקופים", בו הואשם המורה ג'ון סקופס בכך שלימד את תורת האבולוציה של דרווין.

אף שעיקרי תורתו של דרווין התקבלו על הקהילה המדעית בעולם, הוויכוח על תורת האבולוציה של דרווין עודנו מעורר מחלוקת בקרב הציבור הרחב. מחלוקת זו היא אחת מזירות הקרב החשובות של הימין הדתי בארצות הברית. השמרנים רואים במשנתו של דרווין נדבך מרכזי באג'נדה ליברלית מזיקה, שמטרתה לבלבל את התלמידים הצעירים ולערער את יסודות הדת, ביקורת שפעלה על רקע מאמצים רבים של הימין השמרני להחדרת עקרונות הדת במערכת החינוך. הליברלים, לעומת זאת, ראו בכך את חוד החנית במאבק שלהם לשמור על הפרדת הדת מהמדינה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דייוויד קוזמן, האבולוציה האיטית של דרווין, הוצאת אריה ניר, 2007.
  • סמדר רייספלד, דרווין באיילון דרום, הוצאת כתר, 2007.
  • צ'ארלס דרווין, אוטוביוגרפיה, תירגם מאנגלית: יקי מנשנפרוינד, הוצאת רסלינג, 2008.
  • ג'נֶט בְּראון, מוצא המינים של דרווין – ביוגרפיה של ספר. סדרת אכסדרה. ספרי עליית הגג וידיעות ספרים. מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, 2009.
  • ג’ון דרנטון, קנוניית דרווין, זמורה ביתן, 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]