ראש הגולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רֹאשׁ הַגּוֹלָהארמית: רֵישׁ גָּלוּתָא) הוא התואר של בעל הסמכות הפנימית והמדינית של הקהילה היהודית בבבל מאז המאה ה-6 לפנה"ס עד המאה ה-12. לפי המסורת ראשי הגולה התייחסו על זרע מלכי בית דוד (ועל המלך יהויכין) שהוגלו לבבל עם חורבן בית ראשון.

התואר ראש הגולה ניתן מכיוון שבתקופה האמורה הייתה גלות בבל מרכז (או בתקופת בית שני, מרכז משני) של העם היהודי בגולה.

ראש הגולה היה שליט היהודים בכל העניינים הכלליים בבבל, וככזה הייתה לו סמכות שיפוטית בקהילה היהודית; הוא קבע במידה רבה את שיעורי המסים שהושתו על יהודי בבל, וכן מינה את הדיינים ואת ראשי הישיבות, שנקראו גם גאונים.

דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא משרת ראש הגולה היה, בדרך כלל, בעל ייחוס משפחתי למלך יהויכין, ולזרע בית דוד. לרוב היה תלמיד חכם והיה מקובל על הקהילה היהודית ועל ראשיה, אולם בתקופת הגאונים היו גם ראשי גולה שלא היו מן החכמים, והדבר גרם לא אחת למחלוקות רבות ולאיבה בין בית ראש הגולה ובין ראשי הישיבות בבבל.

בתוקף תפקידו וסמכותו, היה ראש הגולה אדם מכובד ועשיר, והיו לו קשרים טובים עם ראשי השלטון. הוא היה מוקף פמליה של משרתים ואנשי חצר. אנשים אלו מוזכרים מספר פעמים בספרות חז"ל, ולאו דווקא לחיוב - החכמים מתחו ביקורת על התנהגותם הכוחנית ועל רדיפת הכבוד שלהם.

הריש גלותא, על ארמונו ופמלייתו מומנו באמצעות מס מיוחד בשיעור חמישית מהרווח שנגבה באמצעות השלטון מכל הסוחרים היהודים שהיו תחת שלטון הח'ליפות. בנוסף קיבל חלק מדמי פדיון הבן ודמי חתונה. בימים טובים, לאחר תפילת שחרית, לא נקרא לתורה כשאר המכובדים, אלא התורה הייתה מובאת אליו‏[1].

תפקידו וסמכויותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הגולה מילא שורה של תפקידים, והיה אחראי לייצוג הקהילה מול השלטון; אחריות לנהלים תִּקניים ולסדר בקהילה היהודית; תיווך בין היהודים לשלטון, ולהפך; דיין, שופט ואחראי לאכיפה מלאה של החוק.

הסמכויות שהיו בידי ראש הגולה גם כן היו נרחבות, וכמעט תמיד הוכרו על ידי השלטון:

  • עמד בראש בית דין ששפט בעניינים פנימיים של הקהילה.
  • סמכות מינוי הדיינים הייתה נתונה לו בדרך כלל, אף שבהמשך המינוי היה משותף לו ולגאונים, ולבסוף יוחדה לגאונים (למעט במאה ה-11 כשלזמן קצר חזרה הסמכות לראש הגולה).
  • הייתה לו גם סמכות למנות גאונים-ראשי ישיבה.
  • התערב בסכסוכים בין קהילות ובתוך הקהילות.
  • היו ראשי גולה שנטלו חלק בתהליך ההלכתי. ישנן תקנות שיצאו מן הישיבות, שעליהן חתומים גם ראשי הגולה.
  • היו לו סמכויות חברתיות: הוא פיקח על הסיוע הבינלאומי לנזקקים.
  • הייתה לו גם סמכות פוליטית - והוא שהעביר את מס הגולגולת לשלטונות, אף שלא הוא גבה אותו.
  • בתקופת השלטון הערבי: הוא היה אחראי כלפי השלטונות שהיהודים ממלאים את תנאי עומר.

לרשות ראש הגולה היו נתונים אמצעי אכיפה, כגון האפשרות להטיל חרם, קנס ומאסר. הייתה לראש הגולה גם עוצמה כלכלית, והיא שביצרה את מעמדו. הוא היה בעל אחוזות באזורים שונים. מכתבי נתן הבבלי עולה שיהודים בני 20 ומעלה העלו מס שנתי לראש הגולה. נראה שהדבר החל בתקופה המוסלמית בהשפעת הג'יזיה. הכנסות נוספות הגיעו מהיטל על שטרות (שטרי מכר, גירושין וכדומה), ומתרומות שונות.

ב–825 הח'ליף המוסלמי אל-מאמון ביקש לפגוע בסמכויות ראש הגולה, כמו גם בסמכויות ראשי מיעוטים אחרים. הוא הוציא צו המכיר במנהיגות כל מנהיג שייבחר על ידי כל קבוצת 10 איש או יותר. לכך היו מספר תוצאות שפיחתו את מעמד ראש הגולה.

היציבות בבבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדרש תנחומא מצוין:

"שלא ראו שֶבִי ולא שלל ולא שלט בהן לא יוון ולא אדום (רומא). וצדקה עשה הקדוש ברוך עִם ישראל, שהקדים והגלה את גלות יכניָה... כדי שלא תשתכח מהן תורה שבעל פה. וישבו בתורתן מן אותה שעה עד היום." (תנחומא, לפרשת נֹח).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה בר, ראשות הגולה בבבל בימי המשנה והתלמוד, תל אביב: הוצאת דביר, 1976.
  • ישעיהו גפני, יהדות בבל ומוסדותיה,ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשמ"ז-1987.
  • יעקב מאן, משרת ראש הגולה בבבל והסתעפותה בסוף תקופת הגאונים, בתוך: ספר זיכרון לפוזננסקי, החלק העברי, ירושלים תשכ"ט, עמ' י"ח-ל"ב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פילו מרדכי אברהם, מסעות יצחק היהודי ואבו אלעבאס הפיל, ירושלים 1997, עמוד 121