יעקב בודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב בודו
Yaacov Bodo.jpg
תאריך לידה: 28 במרץ 1931
מקום לידה: שטפנשט רומניה
פרסים: "פרס התיאטרון הישראלי" על מפעל חיים ו"פרס פולק"
פרופיל ב-IMDb
להקת פיקוד צפון בתוכניתם הראשונה "גלגוליו של מוישה ונטילטור" משנת 1955. בודו כורע על ברכיו משמאל
יעקב בודו ביחד עם אילן דר ומוניקה ורדימון בהצגה "ספסל הזהב", תיאטרון יידישפיל

יעקב (יענקל'ה) בודו (נולד ב-28 במרץ 1931) הוא שחקן וקומיקאי ישראלי. חתן "פרס התיאטרון הישראלי" על מפעל חיים ו"פרס פולק".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בודו נולד בשם יעקב בודואגה בעיירה שטפנשט שברומניה. הוא דיבר יידיש מילדותו, שאת חלקה העביר בעיר בוטושאן. הוא למד במשך כשנתיים משחק בקונסרבטוריון של בוקרשט ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1950. לאחר כשנה גויס לצה"ל, שם החל את שירותו ב"גולני". הוא ניסה להתקבל ללהקת הנח"ל, הלהקה הצבאית היחידה שהתקיימה אז. סמלת התרבות של גולני לימדה אותו את "על השחיטה" של חיים נחמן ביאליק, איתו נבחן ללהקת הנח"ל. בבחינה ירד בודו על הברכיים, ועם ידיו למעלה אמר: "שמיים, בקשו רחמים עליי...". הוא לא התקבל ללהקה מחוסר תקן אולם נשלח ב-1952 לפיקוד הדרום לייסד את "להקת פיקוד דרום", ביחד עם אלברט כהן ואברהם צביון. בודו הנהיג את הלהקה שעליה נמנו אז עולים רבים מרומניה ומבולגריה. בסוף 1954 פורקה "להקת פיקוד דרום" ובודו נשלח להקים את "להקת פיקוד צפון", אליה הצטרפו גם כמה מחברי להקתו. בתקופה זו "המציא" את דמותו של "מוישה ונטילטור" והתוכנית הראשונה של הלהקה, "גלגוליו של מוישה ונטילטור", הועלתה במאי 1955.

בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שש שנות שירות השתחרר בודו מצה"ל והצטרף ל"תיאטרון זירה" וכיכב שם בהצגת "מוישה ונטילטור" שהייתה להיט באותה תקופה. לאחר סגירתו של "תיאטרון הזירה" בשנת 1958 הצטרף בודו ל"תיאטרון דו-רה-מי" וכיכב שם במחזמר המצליח של אברהם גולדפדן "שני קוני-למל". בנוסף שיחק בין היתר גם בהצגות "פינג`ן" של דן בן אמוץ וחיים חפר (עם ריקה זראי), "שווייק במלחמת העולם השנייה" ו"לה מנדראגולה". עם הקמת "תיאטרון חיפה" בשנת 1961 היה בודו מן הראשונים שהצטרפו לתיאטרון בעקבות הזמנת מייסדו, יוסף מילוא. הוא שיחק שם בין היתר במחזות, "אילוף הסוררת", "חלום ליל קיץ", "קרנפים", "הרשלה מאוסטרופולי", "משרתם של שני אדונים", "מעגל הגיר הקווקזי", "אנדורה", "אופרה בגרוש", "ימים של זהב" , "תעלולי נישואין" ו"המתאבד". במקביל להופעותיו בתיאטרון חיפה הופיע ב"מוישה ונטילטור" בתיאטרון העממי של אברהם דשא (פשנל) וכן בתיאטרון השדרה בתפקיד הראשי בהצגה "פישק'ה החיגר" וב"תיאטרון לילך" בהצגות "מטורף על הגג", ו"ישראלי באמריקה". בסוף שנות ה-60 העלה על הבמות הופעת יחיד סאטירית בשם "הצביעו בעד בודו". המופע כלל שירים של דן אלמגור ואפי נצר שהופיעו גם בתקליט. בשנת 1967 הוציא תקליט שכלל ביצועים ברומנית לשירים עבריים מצליחים ונקרא "Cu Bodo La Gramofon".

בשנת 1975 עזב בודו את תיאטרון חיפה וייסד תיאטרון מסחרי ביידיש עמו הופיע עם שחקנים נוספים בישראל ובחו"ל וזכה להצלחה רבה. בסוף שנות ה-70 הוציא תקליט בשם "יידישקייט" שכלל שירים ביידיש.

בשנת 1992 הצטרף לתיאטרון ה"יידישפיל" והוא ממלא בו את רוב התפקידים הראשיים. בשנת 2009 העלה את הצגת היחיד "לנסקי ביידיש" במסגרת פסטיבל "תיאטרונטו".

בודו זכה ב"פרס אדית וישראל פולק" ב-1999, ב"פרס קרן לרנר ליידיש" ב-2000 וב"פרס התיאטרון הישראלי" על מפעל חיים ב-2008. בשנת 2013 הוענק לבודו אות יקיר העיר תל אביב-יפו.

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בודו שיחק במהלך השנים בסרטי קולנוע רבים וביניהם בסרטים, "אף מילה למורגנשטרן", "רק לא בשבת", "מוישה ונטילטור" (בגרסה הקולנועית שביים אורי זוהר), "ארבינקא", "השועל בלול התרנגולות", "סאלח שבתי", "נחצ'ה והגנרל", "מיליונר בצרות", "מרגו שלי", "כשנותנים קח" (סרט ישראלי דובר יידיש), "חמש חמש", "נס בעיירה", "גיא אוני" ובכמה הפקות זרות.

בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטלוויזיה שיחק בין היתר בסדרות, "הילדים משכונת חיים", "רחוב סומסום", "פרפר נחמד", "קומדי סטור", "המסעדה הגדולה", "ייסורי אפרים", "שמש" ובסדרה הקומית "החברים של נאור" בתפקיד עצמו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בודו הכיר את אסתר - אשתו בעפולה, לשם הגיע עם משפחתו לאחר עלייתם ארצה. נולדו להם שלושה ילדים וחמישה נכדים.

סבו וסבתו של בודו עלו לארץ בשנת 1933 ונמנו עם מייסדי כפר חסידים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]