גטו (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"גטו", תיאטרון הקאמרי 2010

גטו הוא מחזה מאת המחזאי הישראלי יהושע סובול. המחזה נכתב בשנת 1983 וזכה להצלחה בינלאומית. הוא תורגם לעשרים שפות, הוצג בתיאטראות המובילים בעשרים וארבע מדינות וזכה לביקורות משבחות ובשלל פרסים.

"גטו" הוא המחזה הראשון בטרילוגיית "טריפטיך הגטו", שנכתבה על ידי סובול ומתרחשת כולה בגטו וילנה. שני המחזות הנוספים בטרילוגיה הם "אדם" ו"במרתף".

בישראל הועלה המחזה שלוש פעמים: פעמיים בתיאטרון חיפה ופעם אחת בתיאטרון הקאמרי.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה, שמתרחש בתקופת השואה, סובב סביב התיאטרון שהוקם בגטו וילנה ומציג את חייהם של שחקני קבוצת התיאטרון ואת מאמציהם לשמור על צלם אנוש ולחיות חיים נורמליים עד כמה שניתן, גם בתנאים הקשים של הזמן והמקום. כמו כן, מתאר המחזה את המאבקים הפוליטיים בתוך הגטו, את דרכו של כל אחד לשרוד את התופת ואת הדילמות הנוראות שעמדו בפני תושבי הגטו.

במחזה, שמבוסס על אירועים אמיתיים, מופיעות גם כמה דמויות היסטוריות אמיתיות שפעלו בגטו, כדוגמת יעקב גנס, הדמות הראשית במחזה, שהיה מפקד המשטרה היהודית ויושב ראש היודנראט בגטו. גנס מאמין כי ריצוי הנאצים על ידי שיתוף פעולה עמם עשוי למשוך זמן עד לסוף המלחמה ובכך להציל לפחות חלק מתושבי הגטו. לשם מטרה נעלה זו, מוכן גנס לקבל על עצמו את ההחלטה הנוראה של שיתוף פעולה עם הנאצים בשליחת יהודים מהגטו למוות בפונאר. כמו כן, יוזם גנס את הקמת תיאטרון הגטו, אשר מעבר למטרה לשמור על צלם אנוש, נועד להוכיח לנאצים כי היהודים הם עם יוצר שלא כדאי להשמיד.

כנגד גנס ניצב הרמן קרוק, הספרן הקומוניסט, המתנגד בתוקף לכל שיתוף פעולה עם האויב הנאצי ומבקר על כך את גנס בחריפות. מלבד התנגדותו לשיתוף פעולה עם הנאצים בנושא המשלוחים לפונאר, קרוק סולד מהרעיון של יהודים שמופיעים בתיאטרון בפני הנאצים ומבדרים אותם. גנס מבחינתו רואה בהשפלה מחיר הכרחי להצלת חיים.

לעומת קרוק וגנס, אשר למרות היריבות העזה ביניהם- שניהם חרדים לגורל אחיהם בגטו, מוצגת גם דמות של יהודי מסוג אחר- דסלר, אשר על מנת להציל את עורו, מתנדב לעזור לקלגסים הנאצים במלאכת ההתעללות בתושבי הגטו, ומכה בהנאה יהודים אחרים. יהודי נוסף המופיע במחזה הוא וייסקופ, איש עסקים מיומן ומנוסה, אשר בתוך הגיהנום של הגטו מצליח לצבור הון ואף מכנה את עצמו "מלך הגטו".

דמות נוספת במחזה היא קיטל, קצין האס אס הממונה על הגטו, המוצג תחילה כאנושי למרות הכל, אך בסוף מתבררת האמת הצפויה מראש.

הדילמות המוצגות במחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כל המחזה מציג סובול דילמות קשות שעמדו בפני יהודים רבים בתקופת השואה:

  • האם מותר להקריב מספר בני אדם כדי להציל מספר גדול יותר של בני אדם?
  • האם צריך להוציא להורג שני נערים יהודים ששדדו ורצחו יהודי זקן?
  • האם צריך לנסות לרצות את הנאצים ובכך לשרוד? שאלה זו נענית בסוף המחזה, כאשר למרות התיאטרון נרצחים כל תושבי הגטו, וגנס ביניהם.

הצגת דמות הנאצי במחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דווקא את קיטל, קצין האס אס, אשר מצופה ממנו להיות רשע מוחלט, סובול בוחר להציג כדמות מורכבת בעלת מאפיינים שונים ואף מנוגדים. קיטל מוצג מצד אחד כאדם רצחני וחסר כל עכבות מוסריות (מאפיינים שמתאימים לדרך ה"מקובלת" יותר של הצגת דמות הנאצי), ומצד שני כאדם תרבותי ושוחר אמנות אשר מנגן בסקסופון וצופה בהנאה בתיאטרון של היהודים.

הצגת המחזה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל הועלה המחזה שלוש פעמים: בתיאטרון חיפה, הצגת בכורה ב-7 באפריל 1984, בבימויו של גדליה בסר; שוב בתיאטרון חיפה בשנת 1998 בבימויו של יהושע סובול (אשר ביים עוד ארבע גרסאות של המחזה בוושינגטון, גרמניה ואוסטריה); ובתיאטרון הקאמרי בשנת 2010 בבימויו של עמרי ניצן.

השחקנים הראשיים בשלוש ההפקות
תפקיד / שחקן 1984 1998 2010
חיה ריקי גל חיה סמיר אניה בוקשטיין (בשלב מסוים החליפה אותה אולה שור-סלקטר)
קצין האס אס קיטל דורון תבורי אורי רביץ איתי טיראן
בובת הפיתום עמי וינברג לירית מאש חני פירסטנברג (בשלב מסוים החליפה אותה נעמה שטרית)
איש העסקים וייסקופ רמי דנון אריה מוסקונה רמי ברוך
הרמן קרוק אילן תורן אמנון מסקין אלי גורנשטיין
ראש המשטרה היהודית יעקב גנס יוסוף אבו ורדה אשר צרפתי נתן דטנר


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות ירי ומשאיות גז: פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים בשואהילדים בשואה • "כצאן לטבח" • העיירה בוערתהתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
מודעות ותגובות לשואה
תגובת העולם לשואהתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתרודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץספר עדותסחורה תמורת דםהצלה בשואהחסידי אומות העולם
בעקבות השואה
הפליטיםמשפטי נירנברגמשפט אייכמןפוגרום קיילצהזיכרון השואה: זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואההסכם השילומיםהשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןהכחשת השואההנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס - סיפורו של ניצול"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
סרטי השואה "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארגון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניהפרויקט הנצחת השואה
מחקר אסכולת השואה האינטנציונליסטית ואסכולת השואה הפונקציונליסטית • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל