תקרית ליברטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "ליברטי" מפנה לכאן. לערך העוסק באי עליו בנוי פסל החירות, ראו ליברטי (אי).
הליברטי לאחר ההתקפה (תצלום: הצי השישי)
נזקי ההתקפה על דופן הספינה.

תקרית ליברטי היא תקרית בה ספינת הביון USS Liberty של צי ארצות הברית הותקפה בידי צה"ל ב-8 ביוני 1967, ביומה השלישי של מלחמת ששת הימים. בהתקפה נהרגו 34 מלחים אמריקאים ו-171 נפצעו.

מדינת ישראל טוענת כי מקורה של כל התקרית בשגגה. לדברי ישראל, ארצות הברית הבהירה לה שלא היו ספינות אמריקאיות באזור. כתוצאה מסדרת התפוצצויות באזור אל-עריש, העריכו בצה"ל שמשחתת מצרית מפגיזה את החוף והורו לחיל הים לטפל בה. הנתונים הראשונים אוששו את הזיהוי כמשחתת. מאוחר יותר במהלך התקרית נחשבה "ליברטי" לספינת ביון מצרית שהעבירה מידע לערבים או לספינה המצרית אל-קסר (ספינה הקטנה פי 4 מ"ליברטי"). לאחר חקירות שניהלו ישראל והאמריקאים, פיצתה ישראל את ארצות הברית בסכום של כ-13 מיליון דולרים.

נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון קיבל את טענת ישראל, וזו הייתה עמדתה הרשמית של ממשלת ארצות הברית. עם זאת, ניירות פנימיים שנחשפו בבית הלבן מראים שרבים מיועציו ושריו של ג'ונסון, בהם ראש ה-CIA, ריצ'רד הלמס, ומזכיר המדינה, דין ראסק האמינו שהליברטי הותקפה בזדון. גם חלק מהניצולים טענו כי ההתקפה הייתה מכוונת וכי ישראל ידעה שמדובר בספינה אמריקאית‏[1].

ההתקפה על "ליברטי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

USS Liberty הייתה במקורה ספינת מטען אזרחית, מסוג ליברטי, שנקראה Simmons Victory. הצי האמריקני רכש אותה, והסב אותה ל"ספינת מחקר טכני מסייע" (באנגלית: Auxiliary Technical Research Ship; ר"ת ATRS), ספינה המשמשת לאיסוף מידע מודיעיני. היא יצאה להפלגתה הראשונה ב-1965 ונשלחה לחוף המערבי של אפריקה. במשך השנים ביצעה כמה משימות, וכשפרצה מלחמת ששת הימים, נשלחה לאסוף מידע מודיעיני במזרח הים התיכון.

ב-4 ביוני, יום לפני פרוץ המלחמה, פנתה ישראל לארצות הברית ושאלה אם היא מחזיקה בספינות באזור. ארצות הברית השיבה בשלילה, זאת מכיוון שבאותה שעה עשתה "ליברטי" את דרכה אל הים התיכון והייתה מרחק קצר מפתחו. נוסף על כך, שלח הצי השישי חמש אזהרות ל"ליברטי" שלא להתקרב למרחק 100 מיילים מהחוף בסיני. הודעות אלו לא נקלטו.

ב-5 ביוני פרצה המלחמה. "ליברטי" שייטה באותה עת במזרח הים התיכון. קפטן הספינה, ויליאם ל. מק'גונאגל, ביקש מהצי לשלוח משחתת שתלווה את "ליברטי" ותשמש לה כמרכז תקשורת נוסף. למחרת הגיעה תשובתו של הצי השישי: "ליברטי היא ספינה אמריקנית מזוהה ששטה במים בינלאומיים. היא אינה חלק מהסכסוך, ואין סיבה כי יתקוף אותה איש. הבקשה נדחית". עם זה, הצי הבהיר בתשובתו כי במקרה הבלתי סביר של התקפה, יגיעו לעזרה מטוסי קרב אמריקניים בתוך עשר דקות בלבד.

התפתחות התקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר 8 ביוני, יום ההתקפה, חלפו מעל הספינה מספר מטוסים. ישנה מחלוקת באשר למספרם המדויק. לפחות אחד מהם היה מטוס מטען מסוג נורד. כמו כן נצפה מטוס דקוטה ויש עדויות שגם מטוסי מיראז' 3 חלפו בקרבתה. ניצולים רבים העידו כי המטוסים חלפו קרוב מאוד ומנועיהם הרעידו את סיפון הספינה. עוד טענו שהטייסים נופפו להם לשלום והם השיבו להם חזרה.

לפני הצהריים שינתה "ליברטי" כיוון דרומה, לעבר חצי האי סיני, לאחר ששטה בכיוון מזרח. הספינה הפליגה במהירות של 5 מיילים בשעה (9 קמ"ש) בגבול המים הטריטוראלים שקבעו המצרים בסיני, מרחק של 21 קילומטרים מהחוף באל-עריש.

בשעות הצהריים הגיעה למפקדת חיל הים דרישה לטפל במשחתת מצרית המפגיזה את כוחות צה"ל באל-עריש. בחיל הים זכרו את הפגזת חיפה על ידי הספינה איברהים אל אוול במהלך מבצע קדש ושלחו מנמל אשדוד שלוש טרפדות לירוט האוניה. הספינות התקרבו וקלטו במכ"ם מטרה מתרחקת. חישוב מהירות המטרה היה שגוי (מעל 28 קשר) חיזק את ההערכה כי מדובר במשחתת.

מפקד פלגת הטרפדות העריך שלא יצליח להשיג את המשחתת המתרחקת וביקשו סיוע אווירי.

התקיפה האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוסים שהוזנקו דיווחו על אוניה צבאית בצבע אפור בעלת שני תרנים, ארובה אחת ושלושה תותחים. תיאור זה מתאים למשחתת תוצרת בריטית מדגם Z שנמכרה למצרים. על סמך זיהוי שגוי זה אישרה מפקדת חיל הים למטוסים לתקוף את האוניה. בשעה שתיים אחר הצהריים תקפו את "ליברטי" שני מיראז'ים בירי תותחים וברקטות. לאחר מכן הפציצו אותה מטוסים אחרים בפצצות נפל"ם.

יפתח ספקטור, הטייס שהוביל את התקיפה האווירית הראשונה, מספר [2] כי הוא ובן זוגו לתקיפה לא הצליחו להבחין בדגלים מתנפנפים על הספינה. בקר הטיסה דיווח לו בקשר שזו אוניית מטען מגויסת של המצרים שתקפה את כוחות צה"ל באל-עריש, והורה לו לתקוף ולעצור אותה. לאחר שנחת ספקטור בבסיס חצור סיפר לו קצין המבצעים התורן, דוד עברי, כי זו הייתה אוניה ישראלית, מה שלדברי ספקטור גרם לו זעזוע עמוק ויסורי מצפון קשים.

תקיפת הטרפדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון ל-34 חללי התקרית, המוצב במוזיאון ההעפלה וחיל הים, ביזמת ותיקי פלגת הטרפדות.

ספינות הטורפדו התקרבו לאוניה אפופת עשן והבינו שזו איננה משחתת. בשלב זה, החל ניסיון לזהותה מחדש באיתות אור אל האוניה. האיתות נענה באש תותחים מצד האוניה. הפתיחה באש הפסיקה את תהליך הזיהוי והספינות הישראליות השיבו אש. הטרפדות ירו לעברה את הטורפדו והמשיכו בירי תותחים. רק טורפדו אחד מבין אלו שנורו פגע בליברטי, אך האחד שפגע גרם נזק גדול לספינה.

לדברי רב החובל האמריקאי, כעשרים דקות לאחר התקיפה האווירית התקרבו אל "ליברטי" שלוש ספינות טורפדו שנשאו דגלים וסימני זיהוי ישראליים. קפטן מק'גונאגל, שהבחין כי הן נמצאות בעמדות שיגור, הורה לירות אליהן במקלע. מק'גונאגל זיהה את קוד המורס של אחת הספינות כישראלי, אך לא הצליח להבין מה נאמר בהודעה בגלל העשן והאש בספינה. הוא הורה לאנשיו לנצור את נשקם, אך לרוע המזל לא הובנה הפקודה כהלכה עקב הבלבול, ושני מקלעים כבדים נוספים פתחו באש לעברן.

בתגובה לאש שנפתחה מהאניה, הבינו הטרפדות כי לפניהם אונית אויב. הספינות ירו חמישה טילי טורפדו.‏[3] אחד הטורפדות פגע במרכז דופן הימני של "ליברטי" ופער בה חור גדול. מפקד האוניה אטם את המדורים הקרובים לפגיעה ומנע את טביעתה. מהפיצוץ ומאיטום המדורים נפגעו מרבית ההרוגים.

עדיין הייתה הערכה שזו ספינת אויב והטרפדות התקרבו ל"ליברטי" וירו לעבר צוותי המקלעים על הסיפון. במשך השנים הושמעו טענות שנורו גם מלחים שהכינו את סירות החילוץ. מתוך 294 מלחים אמריקאיים שהיו על סיפון "ליברטי", 34 נהרגו ו-171 נפצעו.

נסיונות לעזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר התברר ש"ליברטי" איננה מצרית, חזרו הספינות והציעו עזרה. המפקד האמריקאי סירב וענה "כבר עשיתם מספיק". מייד לאחר ההתקפה, יידעה ישראל את שגרירות ארצות הברית בתל אביב בעניין, והציעה להעביר במסוק את הנספח הימי לספינה. הנספח הגיע למקום במסוק אך מפקד האניה לא אישר למסוק להתקרב אליה וודאי שלא לנחות. כך נמנעה האפשרות להעביר פצועים לבתי החולים בישראל.

ספינות הטורפדו והמסוקים קיבלו הוראה לפנות את האזור. מטוסי הצי הששי הוזנקו על מנת להגן על האניה והוחזרו בהוראת שר ההגנה רוברט מקנמארה. הנושא נהיה בסיס לטענה שארצות הברית החליטה למחול על ההתקפה. בפיקוד צה"ל מספרים כי אחרי שהתגלתה הטעות בזיהוי, התעורר חשש בצה"ל שהספינה שהותקפה הייתה סובייטית, דבר שעלול היה לגרור "תגובה רוסית הולמת".

אף על פי שנפגעה קשה, הצליחה "ליברטי" לעזוב את האזור בכוחות עצמה. ספינות של הצי השישי ליוו אותה למלטה, שם בוצעו בה תיקונים ראשוניים. לאחר כחודש חזרה לארצות הברית. האניה לא שימשה יותר בכל תפקיד שהוא והוצאה משירות ביוני 1968, שנה וחודש לאחר התקרית. חמש שנים לאחר מכן, מכר אותה הצי האמריקאי לסוחרי גרוטאות.

למרות שחקירות ראשוניות הראו שהתנהגות אחרת הייתה מונעת את התקרית, קיבל מפקד ה"ליברטי" את מדליית הכבוד, העיטור הצבאי הגבוה ביותר בארצות הברית. זו הפעם היחידה שהעיטור הוענק שלא על רקע לחימה עם כוחות אויב.

כשנה לאחר התקרית פיצתה ישראל את משפחות הנספים, את הפצועים ואת ממשלת ארצות הברית על הנזק לספינה, מבלי לקבל על עצמה את האחריות.

תאוריות קונספירציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכרזה מ-6 ביוני כי אין כלי שיט אמריקניים בקרבת אזור הלחימה שנלקחה כנתון, המידע המלא שנמסר לשגרירות ארצות הברית בתל אביב, ההתנצלות המיידית והצעת הפיצויים למשפחות הנפגעים, התקבלו בהבנה על ידי הממשל. התגובה נראתה לחלקים בציבור האמריקאי כולל הממסד הביטחוני כמהירה מדי.

לצוות הליברטי ולרבים בארצות הברית היה קשה לקבל שהתקרית ארעה בשל רצף אירועים טרגי ללא מניע או כוונה. רצון המשפחות והצוות לייחס משמעות לסבלם וחשיבות לאבלם השתלב עם רצון מפקדים בצי האמריקני לגולל האשמות על מזכיר ההגנה שהצר את צעדיהם בשיטות הבדיקה של העלות מול תועלת שהכניס לניהול תקציבי ההגנה.

סביב התקרית התפתחו תאוריות קונספירציה אודות הסיבות שהביאו את מדינת ישראל לתקוף את הספינה. היקף התאוריות וכמות המאמינים בהם עולה אף על התאוריות הנקשרות לרצח קנדי. השופט האמריקני ג'י קריסטול שחקר את הנושא בארצות הברית מציג בספריו The Liberty Incident חלק מתאוריות הקשר ומזים אותן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל אורן, ההתקפה על 'ליברטי': סגירת תיק, תכלת 9 (תש"ס), עמ' 105-82.
  • אורנה כץ-אתר, פרשת טיבוע אניית הצי האמריקני 'ליברטי': גלגולה של עלילה, קתדרה 142, טבת תשע"ב, 2011, עמ' 130-111.
  • Cristol, A. Jay, The Liberty Incident: The 1967 Israeli Attack on the U.S. Navy Spy

Ship, 2002 Dulles, Virginia: Brassey's

  • Cristol, A. Jay, The Liberty Incident Revealed The definitive account of the 1967 Israeli attack on the U.S. Navy spy ship, Naval Institute Press, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ John Crewdson, New revelations in attack on American spy ship, Chicago Tribune, October 2, 2010 (באנגלית)
  2. ^ אמיר אורן"אתה תשיג את המטוסים, אנחנו נטפל בקונגרס", באתר הארץ, 21 בספטמבר 2007
  3. ^ על פי דו"ח מחלקת המחקר של משרד הביטחון.