ג'ון מקלאוד

ג'ון מקלאוד
John Macleod
	ג'ון מקלאוד, 1928
	ג'ון מקלאוד, 1928
לידה	6 בספטמבר 1876; קלאני, הממלכה המאוחדת
פטירה	16 במרץ 1935 (בגיל 58); אברדין, הממלכה המאוחדת
ענף מדעי	רפואה
מקום מגורים	סקוטלנד, קנדה
מקום קבורה	Allenvale Cemetery
מקום לימודים	אוניברסיטת אברדין; University of Aberdeen School of Medicine ;
מוסדות	אוניברסיטת טורונטו; אוניברסיטת לייפציג ;
פרסים והוקרה	עמית החברה המלכותית של אדינבורו (1932); פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1923); היכל התהילה הקנדי של הרפואה (2012); עמית החברה המלכותית (1923); פרס קמרון של אוניברסיטת אדינבורו ;
תרומות עיקריות
	גילוי האינסולין

ערך זה עוסק בביוכימאי. אם התכוונתם למאמן הכדורסל, ראו ג'ון מקלאוד (כדורסל).

ג'ון מקלאוד (באנגלית: John James Rickard Macleod; 6 בספטמבר 1876 – 16 במרץ 1935) היה רופא וביוכימאי סקוטי, זוכה פרס נובל לרפואה בשנת 1923, במשותף עם פרדריק בנטינג, על מיצוי האינסולין ותחילת הטיפול בו לבני אדם, גילוי שעל פי ההערכות עד שנות ה-2000, הציל יותר מ-16 מיליון בני אדם שלקו בסוכרת סוג 1 בכל העולם^[1].מקלאוד כיהן כפרופסור באוניברסיטת וסטרן ריזרב בקליבלנד, באוניברסיטת טורונטו בקנדה ובאוניברסיטת אברדין בסקוטלנד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון מקלאוד נולד בצפון סקוטלנד והתחנך בעיר אברדין. סיים לימודי רפואה באוניברסיטת אברדין עם תואר PhD ב-1898. בסיום לימודיו למד שנה ביוכימיה באוניברסיטת לייפציג. בשנת 1902 קיבל דוקטורט ברפואה ציבורית מאוניברסיטת קיימברידג'. לאחר שנה, היגר לארצות הברית ושימש כמרצה לפיזיולוגיה באוניברסיטת וסטרן ריזרב בקליבלנד במשך כ-15 שנה. במהלך מלחמת העולם הראשונה עזר לפעילות המלחמתית והרצה באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, לאחר המלחמה, מונה כמנהל מחלקת פזיולוגיה באוניברסיטת טורונטו. מחקריו עסקו בין היתר, ב-Mycobacterium tuberculosis ובסוכרת.

גילוי האינסולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1920 הציע פרדריק בנטינג למקלאוד לנסות לרפא סוכרת באמצעות מיצוי אינסולין, אבל מקלאוד הסתייג מהרעיון, מאחר שידע על ניסויים כושלים שבוצעו באינסולין (לאחר שכבר נמצא כי חוסר בהורמון האינסולין, המופק על ידי איי לנגרהנס בלבלב, גורם אותה), והיה בדיעה שמערכת העצבים בגוף אחראית למשטר הסוכר בדם.

עם זאת, שכנע בנטינג את מקלאוד לתת לו לעבוד במעבדה, במהלך יציאתו של מקלאוד לחופשה בסקוטלנד. מאחר שלא ניתן לספק לסוכרתיים אינסולין באמצעות הפה, ניסה בנטינג לתת אותו כזריקה, לאחר שמיצה אותו יחד עם עוזרו צ'ארלס בסט. באוגוסט 1921. בנטינג מיצה לראשונה את החומר מאיי לנגרהנס והוכיח את חשיבותו כאינסולין על ידי הזרקתו לכלבים סוכרתיים, והורדת רמת הסוכר בדמם. בתוך כחודשיים, מיצו השניים אינסולין טהור יותר (בעזרת הביו-כימאי ג'יימס קוליפ), וניסו אותו על ילד סוכרתי בן 14 (ליאונרד תומפסון) – שרמת הסוכר שבדמו ירדה מיד. בפברואר 1922 פורסם הגילוי ושנה מאוחר יותר הוענק פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה לבנטינג (שחלק אותו עם בסט) ולמקלאוד (שחלק אותו עם קוליפ). האינסולין שהתגלה, החל להיות מיוצר באופן מסחרי מיד לאחר מכן ולהציל את חייהם של הסוכרתיים.

שנים אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1928 חזר מקלאוד לסקוטלנד ושימש כפרופסור באוניברסיטת אברדין. זנח את המחקר על האינסולין והתמקד במערכת העצבים המרכזית.

גם לפני גילוי האינסולין, נחשב מקלאוד לחוקר מוערך. הוא היה חבר בחברה המלכותית של קנדה ונשיא החברה הפיזיולוגית האמריקאית. לאחר גילוי האינסולין היה חבר בחברה המלכותית ובאקדמיה לאופולדינה.

האודיטוריום במחלקה לרפואה באוניברסיטת טורונטו נקרא על שמו.

מעבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Practical Physiology (1903)
Recent Advances in Physiology (with Leonard E. Hill, 1905)
Diabetes: its Pathological Physiology (1913)
Physiology for dental students (with R.G. Pearce, 1915)
Physiology and Biochemistry in Modern Medicine (1st edition 1918)
Insulin and its Use in Diabetes (with W.R. Campbell, 1925)
Carbohydrate Metabolism and Insulin (1926)
The Fuel of life: Experimental Studies in Normal and Diabetic Animals (1928)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל רפואה
	פורטל ביולוגיה
	פורטל אישים

פרדריק בנטינג
צ'ארלס בסט
נקודת מקלאוד - לשון יבשה בארכיפלג פאלמר שבאנטארקטיקה שנקראה על שמו של ג'ון מקלאוד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ג'ון מקלאוד בוויקישיתוף

ג'ון מקלאוד, באתר פרס נובל (באנגלית)
אבי בליזובסקי, ‏תגלית מתוקה – 125 שנה להולדתו של פטריק באנטינג, מגלה האינסולין, שהפך את הסכרת ממחלה קטלנית לכרונית, באתר "הידען", 14 בנובמבר 2016
[ על המצאת האינסולין - הטעות המבורכת של ד"ר בנטינג]
מריה פוקרסוב, האיש שמצא תרופה לסוכרת, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 21 בפברואר 2017
ג'ון מקלאוד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ג'ון מקלאוד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Woodward, Billy. "Frederick Banting-Over 16 Million Lives Saved." Scientists Greater Than Einstein. Fresno: Quill Driver Books, 2009.

[1] Woodward, Billy. "Frederick Banting-Over 16 Million Lives Saved." Scientists Greater Than Einstein. Fresno: Quill Driver Books, 2009.

[1]

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023)