אוטו מאירהוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוטו מאירהוף
Otto Fritz Meyerhof
1884 –‏ 1951
Meyerhof.jpg
תרומות עיקריות
גילויים בדבר חילוף החומרים בתאי השריר והיחס הקבוע שבין צריכת החמצן ורמת חומצת חלב.

אוטו פריץ מאירהוףגרמנית: Otto Fritz Meyerhof ;‏12 באפריל 18846 באוקטובר 1951) היה רופא וביוכימאי יהודי, יליד גרמניה, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1922 על תגליתו בדבר חילוף החומרים בתאי השריר והיחס הקבוע שבין צריכת החמצן ורמת חומצת חלב.

אוטו מאירהוף נולד בהנובר לפליקס ובטינה מאירהוף. אביו היה סוחר. עוד בהיותו ילד עברה משפחתו להתגורר בברלין. כנער, חלה בכליותיו ונאלץ לבלות את רוב זמנו במיטה. הוא למד רפואה באוניברסיטאות פרייבורג, ברלין, שטרסבורג (אשר הייתה עדיין בתחום גרמניה) והיידלברג. מאירהוף סיים את לימודי הרפואה בשנת 1909. אחר סיום לימודי הרפואה עסק לזמן מה בלימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה, תחומים בהם המשיך להתעניין לשארית חייו. הוא שב לאוניברסיטת היידלברג וחקר שם בתחום הפיזיולוגיה של התא. בשנת 1912 עבר לעיר קיל ולאחר שנה, קיבל שם תעודת מרצה בפיזיולוגיה. בשנת 1914 התחתן עם הדוויג, לזוג נולדו שלושה ילדים.

בשנת 1924 הצטרף מאירהוף לקבוצת מחקר בברלין ובשנת 1929 הוא התמנה למנהל מכון הקיסר וילהלם למחקר רפואי בהיידלברג. בשנת 1938, לאור קשיי חייו בגרמניה כיהודי, עזב את מולדתו. בין השנים 1938- 1940 שהה בפריז וניהל את שם המכון לביולוגיה פזיולוגית וכימית.

בחודש יוני, 1940, בשל הפלישה הנאצית לצרפת, מאירהוף נמלט תחילה לטולוז ומשם, דרך ספרד, לארצות הברית, שם נתמנה לפרופסור מחקר בתחום הכימיה הפיזיולוגית באוניברסיטת פנסילבניה ובקרן רוקפלר.

עיקר מחקרו המוקדם של מאירהוף הוקדש להבנת מנגנוני החימצון בתא ולהרחבת היישום בשיטות של אנליזת גז לצורך מדידה קלורימטרית של תפוקת הלב. הישגו המחקרי החשוב ביותר של מאירהוף הוא בהוכחה כי חומצת החלב הנוצרת בשריר של צפרדע הופכת לפחמימות בנוכחות חמצן. בשנת 1922 הוא קיבל פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על תגליתו כי קיים יחס קבוע בין צריכת החמצן לבין מטבוליזם של חומצת חלב בשריר. את הפרס חלק עם הפיזיולוג האנגלי ארצ'יבלד ויויאן היל. תגליתו גרמה להבנת מנגנון התכווצות השרירים ולהבנת מנגנון המטבוליזם בתאים באופן כללי.

בין תוארי הכבוד להם זכה, מאירהוף נבחר לחבר באקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית ולחברה המלכותית בלונדון.

בשנת 1944 הוא סבל מהתקף לב, התקף לב נוסף בשנת 1951 הביא לפטירתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]