סלבדור לוריא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סלבדור לוריא
Salvador Luria
1912 –‏ 1991
סלבדור לוריא

סלבדור אדוארד לוריא (13 באוגוסט 19126 בפברואר 1991). היה מיקרוביולוג אמריקאי, ממוצא איטלקי יהודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1969 על מחקריו פורצי הדרך בביולוגיה מולקולרית על הבקטריופאגים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוריא נולד בטורינו שבאיטליה למשפחה יהודית אמידה. שמו בלידתו היה סלבטורה אדוארדו. הוא סיים את בית הספר לרפואה באוניברסיטת טורינו בשנת 1935. בין השנים 1936 - 1937 הוא שירת בצבא האיטלקי כקצין רפואה. לאחר שחרורו הוא למד רדיולוגיה באוניברסיטת רומא. כאן הוא קרא לראשונה את התאוריות של מקס דלבריק על הגן כמולקולה והחל לפתח שיטות כדי לבדוק את התאוריה הגנטית עם בקטריופאגים, וירוסים החודרים אל החיידק.

בשנת 1938 לוריא קיבל מלגת לימודים בארצות הברית, שם רצה לעבוד עם דלבריק. זמן קצר לאחר קבלת המלגה אסר בניטו מוסוליני על יהודים מלקבל מלגות מחקר אקדמאיות וזו נשללה מלוריא. בשנת 1938, משלא מצא מקורות מימון אחרים לנסיעתו לארצות הברית, לוריא עזב את מולדתו לפריז. בשנת 1940, כאשר פלשו הנאצים לצרפת, לוריא נמלט על אופניים למרסיי ושם קיבל אשרת הגירה לארצות הברית.

המחקר על הפאגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בספטמבר 1940 הגיע לוריא לניו יורק ולאחר זמן קצר שינה את שמותיו הפרטיים. בעזרתו של אנריקו פרמי, שאותו הכיר בעת שלמד באוניברסיטת רומא, לוריא קיבל מלגה מקרן רוקפלר לצורך לימודים באוניברסיטת קולומביה. זמן קצר אחר כך הוא פגש את מקס דלבריק ואת אלפרד הרשי (שני שותפיו לפרס נובל) והם החלו לשתף פעולה בניסויים במעבדתו של דלבריק באוניברסיטת ונדרבילד (בטנסי) ובמעבדה בניו יורק.

בשנת 1943 ביצע יחד עם דלבריק את הניסוי שהביא לפרסומו שבו הדגים באופן סטטיסטי כי תורשה בחיידק חייבת להיות על פי עקרונותיו של דרווין ולא של למארק וכי מוטציות בחיידק, המתרחשות באופן אקראי, עדיין יכולות ליצור חסינות לוירוס, אף ללא נוכחותו. הרעיון כי ברירה טבעית נכונה אף לגבי חיידקים, היא בעלת משמעויות מרחיקות לכת. לדוגמה, היא מסבירה כיצד חיידקים מפתחים עמידות כנגד אנטיביוטיקה.

החל משנת 1943 ועד 1950 עבד לוריא באוניברסיטת אינדיאנה. תלמיד המחקר הראשון שלו היה ג'יימס ד. ווטסון, אשר גילה את מבנה ה-DNA יחד עם פרנסיס קריק. בחודש ינואר, 1947 הוענקה ללוריא אזרחות אמריקאית. בשנת 1950 עבר לוריא לאוניברסיטת אילינוי. בעודו חוקר כיצד החיידק Escherichia coli יכול לעצור את ריבוי הבקטריופאגים, הוא גילה כי משפחות מסוימות של חיידקים מייצרות אנזימים אשר מפרקים את ה-DNA לקטעים מסוימים. אנזימים אלה נודעו בשם אנזימי הגבלה והפכו לאחד הכלים המולקולריים העיקריים בתחום הביולוגיה המולקולרית.

עבודתו המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1959 התמנה לוריא לראש המחלקה למיקרוביולוגיה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). במסצ'וסטס השתנה מוקד המחקר שלו מן הבקטריופאג' לקרום התא ולרעלנים המיוצרים על ידי חיידקים. בעודו שוהה בשבתון במכון פסטר בפריז, הוא גילה כי רעלני החיידק פוגעים בתפקוד קרום התא. לאחר שובו למעבדתו ב-MIT גילה כי פגיעת הרעלן נגרמת על ידי יצירת חורים בקרום התא המאפשרים ליונים לחדור לחלל התא ולהרוס את הבררניות של קרום התא. בשנת 1972 התמנה לוריא ליושב ראש המרכז לחקר הסרטן ב-MIT. המחלקה שייסד ב-MIT הוציאה מקרבה זוכי פרס נובל נוספים: דייוויד בולטימור, סוסומו טונגאואה, פיליפ אלן שארפ וה. רוברט הורביץ.

בנוסף לפרס נובל, לוריא קיבל גם עיטורים ותארים רבים. בשנת 1960 התקבל לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. הוא היה נשיא החברה האמריקאית למיקרוביולוגיה בין השנים 1968 - 1969. הוא קיבל פרס ספרותי על ספרו "חיים - ניסוי שלא נשלם".

במשך כל חייו הביע לוריא את דעותיו הפוליטיות. הוא מחה כנגד ניסויים בנשק גרעיני. הוא התנגד למלחמת וייטנאם ותמך באיגודי עובדים. בשנות השבעים הוא היה מעורב בוויכוח הציבורי בארצות הברית על ניסויים גנטיים ותמך בפיקוח על הניסויים ולא בהפסקתם המוחלטת.

הוא נפטר בשנת 1991 מהתקף לב.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו של סלבדור לוריא "חיים - ניסוי שלא נשלם" ראה אור בתרגום לעברית בהוצאת עם עובד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]