ארתור קורנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארתור קורנברג
Arthur Kornberg
1918 –‏ 2007
ארתור קורנברג
תרומות עיקריות
סינתזת DNA ובייחוד באנזימים המבצעים פעולה זו

ארתור קורנברגאנגלית: Arthur Kornberg; ‏3 במרץ 1918 - 26 באוקטובר 2007), היה ביוכימאי יהודי-אמריקאי שעבודתו העיקרית התמקדה בסינתזת DNA ובייחוד באנזימים המבצעים פעולה זו. ב-1959 זכה קורנברג בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, יחד עם סוורו אוצ'ואה, על גילוי מנגנון סינתזת החומר הגנטי העיקרי בתא, ה-DNA. בנוסף, הוא היה הראשון לבודד את אחד מאנזימי השכפול - DNA פולימראז I.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר ניו יורק ליוסף ולנה קורנברג שהיגרו לארצות הברית מגליציה בשנת 1900, טרם נישואיהם. סבו שינה את שמו שהיה במקור קוולר כדי להימנע מגיוס לצבא תוך שהוא מאמץ את זהותו של אדם שכבר סיים את שרותו הצבאי. הוריו נישאו ב1904. אביו עבד במשך 30 שנה כמפעיל של מכונת תפירה עד אשר בריאותו הידרדרה, לאחר מכן פתח חנות לכלי עבודה בברוקלין, ארתור שהיה אז רק בן 9 סייע לאביו בחנות ועזר ללקוחות.

ארתור למד בתיכון ע"ש אברהם לינקולן ולאחר מכן בסיטי קולג' של ניו יורק. את התואר הראשון קיבל ב1937 ולאחריו תואר דוקטור לרפואה ב-1941 מאוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק. היו לו רמות גבוהות של בילירובין בדם, סוג של צהבת קלה המכונה תסמונת גילברט. כשהיה סטודנט בבית הספר לרפואה ערך סקר בין חבריו הסטודנטים כדי לבדוק את תפוצת המחלה, ואת התוצאות פרסם במאמרו הראשון שפורסם ב1942.

לאחר שסיים את התמחותו בבית החולים "Strong Memorial" שברוצ'סטר הצטרף למשמר החופים, שם שימש כרופא ספינה. ראש המכונים הלאומיים לבריאות (NIH), שהבחין במאמר שפרסם, הזמין אותו להצטרף למחלקת התזונה במכון, שם עבד בין 1942-1945, תפקידו היה להאכיל עכברים בסוגים שונים של מזון כדי לגלות ויטמינים חדשים.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודה עם העכברים הייתה משעממת וקורנברג שהתעניין מאוד באנזימים עבר לאוניברסיטת ניו יורק ב1946 שם החל לחקור את הנושא. לאחר מכן שימש בין השנים 1947-1953 כראש המדור לחקר אנזימים ומטבוליזם בהמכונים הלאומיים לבריאות, שם חקר את ייצור ATP מ-NADH ו-NAD. מחקר זה סייע לו במחקריו בהמשך משום שה-DNA מורכב ממולקולות דומות.

ב1953 התמנה לפרופסור ולראש המחלקה למיקרוביולוגיה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס ושהה שם עד 1959. שם המשיך בחקר האנזימים היוצרים את ה-DNA, ב1956 הצליח לבודד את האנזים האחראי ליצירת DNA הנקרא כיום DNA פולימראז I [1]. על מחקר זה זכה בשנת 1959 בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. ב-1959 עבר למחלקה לביוכימיה באוניברסיטת סטנפורד ונשאר שם עד פטירתו ב-2007.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1943 קורנברג נשא לאשה את סילבי רות לוי, שהייתה ביוכימאית אף היא. לזוג נולדו שלושה ילדים: בנם הבכור, רוג'ר קורנברג, פרופסור לביולוגיה מבנית בסטנפורד, זכה ב-2006 בפרס נובל לכימיה על פענוח תהליך השעתוק ברמה המולקולרית. משפחת קורנברג היא השביעית בהיסטוריה של פרס נובל שבה הורה וילד זוכים בפרס [1]. בנם השני, תומאס ביל קורנברג, גילה את DNA פולימראז II ו-III בשנת 1970 ומשמש היום כביוכימאי באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. בנם השלישי, קנת' אנדרו קרונברג, הוא ארכיטקט המתמחה בתכנון מעבדות.

קורנברג התאלמן פעמיים: לאחר פטירת סילבי ב-1986 נשא קורנברג לאשה את שרלין לברינג ב-1988, ולאחר פטירתה ב-1996 נשא לאשה את קרולין דיקסון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nicole Kresge, Robert D. Simoni, Robert L. Hill (2005). Arthur Kornberg's Discovery of DNA Polymerase I. J. Biol. Chem. 280, 46. הטקסט המלא