הרמן מולר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרמן ג'וזף מולר

הרמן ג'וזף מולר (אנגלית: Hermann Joseph Muller;‏ 21 בדצמבר 18905 באפריל 1967) היה גנטיקן ומחנך אמריקאי. בשנת 1946 זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על מחקריו בתחום המוטציה הגנטית הספונטנית.

מולר נולד בעיר ניו יורק. אביו היה קתולי ועבד כחרש ברזל, ואמו הייתה יהודיה ממוצא ספרדי. מולר גדל בהארלם בבית צנוע באמצעים. את לימודיו באוניברסיטת קולומביה היה יכול לממן רק הודות למלגת לימודים ועבודות מזדמנות רבות בהן עבד בעת לימודיו. הוא סיים לימודי תואר ראשון בשנת 1910. הוא למד שנתיים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קורנל, ושב ללימודי דוקטורט לקולומביה, אותם סיים בשנת 1916. לימודי הביולוגיה ריתקו אותו מעת שהתחיל בלימודים אקדמאיים. הוא היה תלמידו של חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1933) תומאס הנט מורגן. מולר לימד במכון רייס בטקסס בין השנים 19151918. באוניברסיטת קולומביה בין השנים 19181920, באוניברסיטת טקסס 19201932. בשנת 1932 עזב את ארצות הברית לגרמניה ומשם עבר לברית המועצות, חדור באמונה סוציאליסטית. תחילה עבד בלנינגרד ואחר כך במוסקבה שם התמנה לגנטיקאי בכיר במכון לגנטיקה של מוסקבה. בשנת 1937, לאחר שהתפכח מן הפער שבין האידאולוגיה הסוציאליסטית למציאות החיים בברית המועצות, עבר לאדינבורו.

הוא שב לארצות הברית בשנת 1940 וקיבל משרה ללא קביעות באמהרסט קולג', שם עבר עד 1945. בתקופה זו הדגים במחקריו את היחס שבין הזדקנות התא לבין מוטציות ספונטניות. בשנת 1945 קיבל משרת פרופסור לזואולוגיה באוניברסיטת אינדיאנה.

השיטה שפיתח לזיהוי מוטציה גנטית ספונטנית הובילה אותו לגילוי שיטה לגרימת מוטציה על ידי הקרנה בקרני רנטגן. שיטה שנמצאו לה יישומים רבים, תאורטיים ומעשיים גם יחד. על תגליותיו אלה קיבל את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1946. מולר ניצל את הפרסום לאחר קבלת הפרס להזהיר מפני הסכנות הכרוכות בחשיפה לקרינה בסביבה תעשייתית לבריאות האדם. בשנת 1955 הוא היה אחד מאחד-עשר החותמים על מניפסט ראסל-איינשטיין הקורא נגד שימוש בנשק גרעיני. הוא פרש לגמלאות בשנת 1964. בשנות עבודתו הרבות פרסם למעלה מ-300 מאמרים על נושאי מחקריו ומספר ספרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]