אימוץ ילד על ידי הורה שני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המעמד החוקי של אימוץ בידי הקהילה הלהטב"ית ברחבי העולם:
  החוק מכיר באימוץ משותף בידי הזוגות מהקהילה הלהט"בית
  החוק מכיר באימוץ על ידי בן הזוג השני
  אין חוק המכיר באימוץ בידי הזוגות מהקהילה הגאה
המעמד החוקי של אימוץ בידי זוגות מהקהילה הגאה במדינות אירופה:
  החוק מכיר באימוץ משותף
  החוק מכיר באימוץ של אחד מבני הזוג של ילד של בן הזוג השני1
  החוק לא מכיר באימוץ בידי זוגות מהקהילה הגאה
1באיטליה, האימוץ מוכר בידי בית המשפט בלבד.

אימוץ הילד על ידי ההורה השני הוא תהליך שבו בן/בת זוג יכול/ה לאמץ את הילד הביולוגי או המאמץ או של בן/בת זוגו מבלי להפסיק את זכויות ההורה החוקי הראשון. תהליך זה מעניין זוגות רבים, שכן הורות חוקית מאפשרת לבן הזוג של ההורה לעשות דברים כגון: לקבל החלטות רפואיות, לתבוע תלות גופנית או לקבל משמורת במקרה של מות ההורה הביולוגי.[1]

לאימוץ יילד על ידי הורה שני, ישנה חשיבות משמעותית בהקשר לאימוץ להט"בי. בארצות הברית, החל האימוץ של ההורה השני על ידי המרכז הלאומי לזכויות לסביות (לשעבר פרויקט זכויות לסביות) באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20. המרכז מציע מדריך משפטי שמכסה את יסודות האימוץ של ההורה השני.[1]

בארצות הברית, דיני המשפחה משתנים ממדינה למדינה. בתי משפט במדינות רבות העניקו אימוץ של הורה שני לזוגות חד-מיניים, אם כי אין חוק בכל המדינה או החלטת בית משפט שמבטיחה זאת. למעשה, בתי משפט באותה מדינה, אך בתחומי שיפוט שונים, סותרים זה את זה בפועל.[דרוש מקור] עם זאת, התאחדות הרפואה האמריקאית (אנ') תמכה באימוץ הורה שני על ידי בן/בת הזוג מאותו המין,[2] וקבע כי היעדר הכרה רשמית עלול לגרום לפערים בתחום הבריאות אצל ילדים להורים חד-מיניים.[דרוש מקור] האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים תומך גם אימוץ על ידי ההורה השני.[3][4] אם אימוץ ילד על ידי הורה שני אינו אפשרות חוקית במחוזות או מדינות מסוימות, קמפיין זכויות האדם מציע לנקוט בצעדים זהירים, כגון: הסכם משמורת בכתב או הסכם הורה משותף בין השותפים. מוצע גם לאסוף ראיות כדי להוכיח ששני בני הזוג חיים יחד כמשפחה.[5]

מדינות אחרות תומכות באופן דומה באימוץ ההורה השני. ביולי 2011, הצהיר משרד העבודה, המשפחה והרווחה בסלובניה כי החוק הקיים מאפשר אימוץ על ידי הורה שני.[6] בהקשר לאימוץ והורות הלהט"בית באוסטרליה, החל מ-2008, האפשרות הטובה ביותר הייתה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה באוסטרליה בבקשה למתן צו הורות, כ-"אנשים אחרים החשובים לטיפול, לרווחה ולהתפתחות הילד". זה מספק "סטטוס קוו" חשוב אם היולדת תמות, ומונעת מבני משפחה אחרים לקחת משמורת מיידית על הילד.[7][8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Legal Recognition of LGBT Families". ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-12-27. בדיקה אחרונה ב-27 בדצמבר 2020. 
  2. ^ "H-60.940 Partner Co-Adoption, H-65.973 Health Care Disparities in Same-Sex Partner Households "AMA Policy regarding sexual orientation"". Ama-assn.org. אורכב מ-המקור ב-19 October 2013. בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2013. 
  3. ^ "Policy Statement—AAP publications retired and reaffirmed". Pediatrics 124 (2): 845. אוגוסט 2009. PMID 19651598. doi:10.1542/peds.2009-1415. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-12-27. בדיקה אחרונה ב-27 בדצמבר 2020free 
  4. ^ "Confronting Homophobia in Europe". ארכיון ארכיון מהמקור מ-2017-06-19. בדיקה אחרונה ב-10 באוקטובר 2013. 
  5. ^ Campaign, Human Rights. "Second Parent Adoption". Human Rights Campaign (באנגלית). ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-12-27. בדיקה אחרונה ב-6 בדצמבר 2018. 
  6. ^ "First Adoption by Gay Partner of Child's Parent". www.sloveniatimes.com. אורכב מ-המקור ב-2019-03-08. בדיקה אחרונה ב-26 בפברואר 2017. 
  7. ^ "Same Sex, Same Entitlements". Human Rights and Equal Opportunity Commission. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2013-03-09. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2008. 
  8. ^ "Is second parent adoption possible in Australia?". Gay & Lesbian Rights Lobby. אורכב מ-המקור ב-19 July 2008. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2008.