הצבת גבולות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גבולות מדינת ישראל התעצבו מהלך שנות קיומה במלחמות, בהסכמים בינלאומיים, ובהחלטות חד צדדיות. 

בצפון חולקת ישראל גבול עם מדינת לבנון. תוואי גבול זה מבוסס על הגבולות בין המנדט הבריטי בפלשתינה והמנדט הצרפתי בסוריה ולבנון אחרי מלחמת העולם הראשונה (הסכמי סייקס-פיקו, 1924). הגבול מתחיל בראש הנקרה שעל חוף הים התיכון, נמתל מזרחה עד לרכס הרי נפתלי, מתעקל צפונה לאורך הרכס ופונה שוב מזרחה למורדות הר החרמון. הגבול הישראלי-לבנוני הוא גבול שביתת הנשק והוא טרם הוסדר בהסכם מדיני.

בצפון-מזרח לישראל גבול עם סוריה. לפני מלחמת ששת הימים עבר גבול זה על הגדה המזרחית של הכנרת ולמרגלות רמת הגולן, אולם במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את רמת הגולן וקו הגבול הנוכחי מבוסס על קו הסכם הפרדת הכוחות שנקבע לאחר מלחמת יום הכיפורים (המלחמה ארעה ב-1973 וההסכמים ב-1974). בצפונו מתחיל הגבול בפסגת החרמון הישראלי (להר החרמון פסגות גבוהות יותר בסוריה), ממנו הוא נמתח דרומה מזרחית ל"קו התלים" הישראלי ומערבית ל"קו התלים" הסורי (ה"תלים" הם שרידים של הרי געש הבולטים מעל מישור הרמה ומסודרים בשני טורים זה מול זה, טור אחד בישראל והשני - בסוריה) , ומשם הוא מגיע לערוץ העמוק של נהר הירמוך וממשיך לאורכו עד למשולש הגבולות ישראל-סוריה-ירדן. לישראל אין הסכם שלום עם סוריה והגבול איה איננו מוסכם. בשנת 1981 סיפחה ישראל את רמת הגולן לישראל באופן חד צדדי והחוק הישראלי חל בה, אולם סוריה ורבות ממדינות העולם אינן מכירות בריבונות ישראל ברמת הגולן.

במזרח לישראל גבול ארוך עם ממלכת ירדן. הגבול נקבע אף הוא בימי המנדט הבריטי עת קרעו הבריטים את עבר הירדן מהמנדט של פלשתינה ויצרו את ממלכת ירדן. הגבול נמשך לאורך נהר הירדן ובקעת הירדן, ים המלח, ובקעת הערבה עד למפרץ אילת בו שוכנות עקבה ואילת זו לצד זו. ישראל וירדן חתמו על הסכם שלום ב-1994 והגבול ביניהן מוסכם. (למעשה הגבול מתחיל מעט צפון-מזרחה מבקעת הירדן בדרום רמת הגולן לאורך ערוץ נהר הירמוך, החל ממשולש הגבולות ישראל-סוריה-ירדן.

בדרום מערב לישראל גבול מדברי עם מצרים, וליתר דיוק עם חבל חצי האי סיני ששיך למצרים. גבול זה מבוסס אף הוא על גבולות המנדט הבריטי שבתורו בוסס על הסכמים מוקדמים יותר בים בריטניה והאימפריה העות'מנית. גבול זה נמתח כמעט בקו ישר מצידה הדרומי של רצועת עזה ועד למפרץ אילת. לישראל הסכם שלום עם מצרים החל מ-1978 והגבול איתה מוסכם. 

לישראל גם שלושה גבולות ימיים: בים המלח עם ירדן, בים סוף, ובמערב בים התיכון. 

מטרות הצבת הגבולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היבט אישי - היכולת לשליטה עצמית ודחיית סיפוקים, המועברות על ידי המבוגר המכוון, בהתאם לגיל הילד, עוזרות לו לרכוש נורמות התנהגות מוסריות ויכולת להבחין בין "אסור" ו"מותר" ובין "טוב" ו"רע". הפנמה של אותם ערכים מפחיתה התנהגות אלימה בקרב הילדים ומבנה התנהגות רצויה.[1][2][3] אותם גבולות מאפשרים לילד ללמוד להתמודד במידה מסוימת של ביקורת, מבלי להישבר ומבלי לוותר או להגיב בתוקפנות. הוא אינו מחויב לחשוף את מחשבותיו ורגשותיו, את גופו ורכושו אם אינו רוצה בכך.[2][4]
  • היבט חברתי - הצבת גבולות חשובה במסגרת חברתית וחיונית לקיומה, לכן יש צורך בהבנה שהזכויות והגבולות של כל אחד מהצדדים חשובים באותה מידה כלומר, לימוד הילד להציב את גבולותיו והעדפותיו תוך שמירה על גבולות האחר. למשל: לכבד את רצונם של אנשים שאינם רוצים לחשוף את מחשבותיהם, אזהרה מפני גירויים אסורים הנוגדים את הנורמות החברתיות ועוד. כמו כן, הצבת גבולות מקדמת תהליך נוסף של תחושת נפרדות מהזולת ומאפשרת לפרט לבנות יחסים חברתיים טובים ויציבים עם בני אותו גיל לטווח הארוך ולהסתגל למסגרת, לפתח טכניקות של משא ומתן, בקשה ופשרה במקום שקודם לכן היו רק דרישות[2][4].
  • היבט בית ספרי - הצבת גבולות בכיתה מסייעת לסמכות המורה על ניהול מהלך השיעור בצורה שתאפשר לכלל התלמידים ללמוד ולמסגרת להתנהל[5]. כמו כן, הגבולות מסייעים בשמירה על שלום הילד מפני פגיעה ואלימות בין תלמידים לתלמידים ולבין עצמם[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דה מלאך, שחק. (2007). ילד משוחרר ילד ממושמע. בתוך: אור, א, בן אשר, ס (עורכות), המוכר והזר, 307-316.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 פוקס שבתאי, אורלי. (2007). גבולות ככלי להתמודדות עם בעיות התנהגות. פנים-(38), 92-100.
  3. ^ מאסס, מילי. (2004). הגבולות שלהם המחויבות שלנו: על סמכותם ואחריותם של עובדים סוציאליים בתחום יחסי הורים ילדים. מגמות-מ"ג (3), 566-576
  4. ^ 4.0 4.1 טל, קלודי. (2007). כמה מילים ומחשבות על גבולות בחינוך. הד הגן- ע"א (ד)', 5-13.
  5. ^ שרה שמעוני, שרית סגל וורדה שרוני (1997), "משמעת בכיתה: היבטים פסיכולוגיים וחינוכיים". מכון מופ"ת