כלכלת המשפחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כלכלת המשפחה היא דיסיפלינה חדשה העוסקת בכל תחומי הניהול הכלכלי של משפחות. בתחום של כלכלת המשפחה משתמשים במודלים כלכליים ובמיוחד במודלים מתחום כלכלה התנהגותית לצורך ניתוח ושיפור התנהלות כלכלית של משפחות. המודלים והכלים הנגזרים מהם פשוטים יחסית, למודלים כלכליים המתייחסים לניהול כלכלת מדינות או ניהול כלכלת חברות. הם מיועדים לשימוש אנשים שאינם מומחים ואינם בעלי רקע כלכלי.
נעשה שימוש בכלים כמו: תכנון תקציב, מאזן, בקרת תקציב, כלים לניהול סיכונים.
בנוסף לשימוש במודלים וכלים כלכליים עשוי להיעשות שימוש גם בכלים מתחומי הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה והאימון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שאדם סמית ראה במשפחה כיחידה כלכלית בסיסית, הנושא של כלכלת המשפחה לא טופל בהיבט המחקרי שלו באופן שיטתי עד שנת ה 50 של המאה העשרים. חריג לכלל זה היה תומאס מלתוס, שפרסם בשנת 1798 מאמר בשם: "על עקרון האוכלוסייה". הטענה המרכזית במאמר היא, שהתוצאה הבלתי נמנעת של גידול בשיעור האוכלוסייה, היא הגדלת ההיצע של כוח העבודה וכתוצאה מכך הקטנת גובה השכר.

המחקרים המודרניים הראשונים בתחום זה המהווים בסיס למחקר העכשווי, היו של גארי בקר, של יעקב מינצר ושל סטודנטים שלהם. מחקרים אלה מבוססים על תאוריות של מיקרו-כלכלה ועל שיטות אמפיריות. תרומה חשובה מאוחרת יותר למחקר בתחום זה הייתה של תיאודור ברגסטרום. [1].

מדוע גדל הצורך בניהול כלכלת המשפחה?[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודעות הגדלה לנושא של כלכלת המשפחה היא פועל יוצא של שינויים בתחומי הכלכלה והחברה, שהפכו את ניהול כלכלת המשפחה לנושא מורכב ומסובך יותר מאשר בעבר.

להלן מספר גורמים שמגדילים את הסיבוכיות והקושי של ניהול כלכלת משפחות:

  • הקטנת היציבות התעסוקתית

בעבר מרבית האנשים עבדו במקום עבודה אחד או במקומות עבודה מועטים במשך שנות עבודתם. עבודה במקום עבודה יציב איפשרה להם להעריך באופן ריאלי את גובה השכר ואת דפוסי השינוי בו ולתכנן את הוצאות והכנסות משפחתם בהתאם. בשנים האחרונות מחליפים מקומות עבודה בתדירות גבוהה יותר, כתוצאה מפיטורין או כתוצאה מתרבות המעודדת החלפת מקומות עבודה על מנת לשפר את השכר. התוצאה של ניידות גבוהה יותר בין מקומות עבודה היא קושי בהערכת הכנסות עתידיות ובתכנון כלכלת המשפחה.

  • עלייה בתוחלת החיים

המשמעות הבולטת של עליה בתוחלת החיים הן שינויים הכרחיים במערך החיסכון הפנסיוני, הצריכה לשלם גמלאות לאורך מספר שנים רב יותר. ללא שינויים כאלה עלול להיווצר גרעון אקטוארי וכתוצאה ממנו חוסר יכולת לשלם גמלאות בגובה שהובטח או אפילו חוסר יכולת לשלם גמלאות בכלל.

שינויים כגון: העלאת גיל הפרישה לפנסיה ובמיוחד ניהול כספי הפנסיה ללא התחייבות לתשואה מובטחת, מחייבים משפחות להבין ולדעת יותר על האופן בו מנוהלים כספי החיסכון הפנסיוני שלהם.

גם המעבר ממצב בו היו מספר מצומצם של מכשירים פנסיוניים עיקריים (קרנות פנסיה ופנסיה תקציבית), למצב של ריבוי אפיקי ניהול חיסכון פנסיוני, כגון: ביטוחי מנהלים, קרנות פנסיה מסוגים שונים וקופות גמל וריבוי גופים המנהלים את המכשירים הפנסיוניים, מחייב משפחות ביצוע תהליך מושכל ומורכב של בחירת מסלול פנסיוני נאות.

שינויים מהותיים נוספים בכלכלת המשפחה, הנובעים מעלייה בתוחלת החיים, ומגדילים את מורכבות קבלת ההחלטות הם הצורך לשקול מעבר לדיור מוגן והיערכות כלכלית לאפשרות של מצב סיעודי.

  • גלובליזציה

גלובלזיציה יוצרת תלות בין הכלכלה במדינות אחרות והכלכלה בישראל. התלות מגדילה את מורכבות ההתנהלות הכלכלית, משום שהמשפחה הישראלית הופכת לתלויה במדינות אחרות בהיבט של החסכונות שלה (כולל החיסכון הפנסיוני), שחלקם מושקעים במטבעות, במניות ואגרות חוב של חברות במדינות אחרות וחלקם מושקעים בחברות ישראליות, שחלק משמעותי מפעילותן נעשה במדינות אחרות. למשבר הסאבפריים בארצות הברית או למשברים במדינות באירופה יש השלכות על שווי החסכונות של משפחה ישראלית בארץ ובחו"ל.

הגלובלזיציה משפיעה גם על שוק העבודה בארץ. בחלק מהמקרים מופסק ייצור מוצרים בארץ בשל תחרות של חברות במדינות אחרות בהן כוח העבודה זול יותר. התוצאה עלולה להיות פיטורי עובדים.

  • גידול במורכבות ובגיוון מכשירים פיננסיים ואפיקי השקעה

בשונה מהעבר, ניתן להשקיע במגוון רחב של שווקים פיננסיים בעולם כחלק מהגלובליזציה (מניות, אגרות חוב, מטבעות וכיוצא בזה). בנוסף לכך ניתן להשקיע גם במטבעות, בסחורות, כגון: זהב, נפט, יהלומים ובפרויקטים.

  • התערערות הסמכות ההורית

כתוצאה מהתערערות הסמכות ההורית, אין דמות בתוך המשפחה, הקובעת את דפוסי ההוצאות. לילדים השפעה ניכרת על דפוסי הצריכה וכתוצאה מכך גם על גובה ומהות ההוצאות. התוצאה היא שבני המשפחה הבוגרים מתקשים לשלוט בהוצאות.

  • תרבות הצריכה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תרבות הצריכה

תרבות הצריכה בעולם המערבי הקפיטליסטי, מאופיינת על ידי צריכה מעבר לצרכים של משפחות. את צריכת היתר דוחפים באמצעות פרסום ומבצעי הנחות. חלק ניכר מהפרסום מכוון ישירות לילדים. תרבות הצריכה מקשה על שליטה בהוצאות המשפחה.

קיימת מגוון רחב של מוצרי אשראי, המאפשרים רכישות מעבר לסכומים הפיננסיים שברשות משפחות. השימוש בכרטיסי אשראי ובייצוגים וירטואליים אחרים של כסף, מקשה על שליטה בהוצאות המשפחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסי אש ונחמן לידור, המסגרת איך תשמור על מסגרת האשראי, הוצאת יען, 2006, ISBN 965-90638-2-2
  • יוסי אש ונחמן לידור, ממינוס לפלוס - חכמת הניהול של כלכלת המשפחה, הוצאת יען, 2005
  • גיל אורלי, נוסחת הכסף ממלחמה במינוס לניצחון כלכלי, הוצאת יבולים, 2005, ISBN 965-90869-0-3

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ . ‏ Theodore C. Bergstrom, "Economics in a Family Way", Journal of Economic Literature, 34(4), pp. 1903-1934 Retrieved 2012-06-16.