איסור הכאת הורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

איסור הכאת הורים הוא ציווי מקראי האוסר על אדם להכות את אביו או אמו. עונשו של המכה הוא מוות בחנק.

ומכה אביו ואמו מות יומת

המקרא אינו אוסר על הכאת הורים, אך הוא מציין את עונשו של המכה. האיסור לעשות כן נלמד מהאיסור הכללי להכות כל אדם מישראל[1]. מלבד האיסור, מבטל המכה גם שתי מצוות עשה: מצוות כיבוד הורים ומצוות מורא הורים.

פרטי הדינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסור לאדם להוציא מההורה דם בעודו בחיים, ואין חיוב מיתה על עבירה על האיסור, עד שיכה את הוריו מכה שכתוצאה ממנה יצא דם מגוף ההורה. אם, למשל, המכה הייתה באוזן וכתוצאה ממנה ההורה נתחרש, אומרים שחזקה שיצא דם וחייב בעונש. עבור גוי שהתגייר, האיסור להכות את הוריו הוא מדברי חז"ל בלבד, שכן הוריו הביולוגיים אינם נחשבים כהורים לעניינים ההלכתיים; "גר שנתגייר כקטן שנולד" (מסכת יבמות, דף כ"ב, א'). הורה שהוא רשע אסור להכותו, אך על הכאתו אין עונש מוות.

על פי ההלכה אם הכה אדם את הוריו ולא יצא דם, אם חייב לשלם על ההכאה להורה, משלם, ואם לא - עונשו מלקות; זאת על פי הכלל "אין אדם לוקה ומשלם"[2].

מותר לבן להוציא דם מאביו אם הדבר הוא לצורך רפואי, אך ההלכה היא שהדבר מותר רק כאשר אין אפשרות שאדם אחר יעשה זאת[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שכן על פי הכלל ההלכתי "אין עונשין אלא אם כן מזהירים", לא ייתכן מתן עונש לחוטא, ללא שהתורה הזהירה על איסור עשיית החטא. פרופסור אברהם סופר אברהם, הלכות מילה, אתר המכון לחקר הרפואה על פי התורה
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרים והעונשין המסורים להם, פרק ט"ז, פסקה 14.
  3. ^ פניני הלכה משפחה הלכות כיבוד הורים הלכה כא


P judaism.svg
ערך זה עוסק במצווה אחת מתוך תרי"ג מצוות: איסור הכאת הורים. להרחבה עליה בתרי"ג מצוות במניין ספר החינוך, לחצו עליה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.