העברה בין-דורית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

העברה בין-דורית היא תופעה המתארת דפוסי הורות המשתחזרים מדור לדור. אדם שחווה התנהגות מסוימת או סגנון יחסים כלשהו עם הוריו, נוטה במסגרת יחסיו עם ילדיו לשחזר את אותה התנהגות.

ילדותו של אדם משפיעה על ההתנהגות שלו, על תפיסות העולם שלו, על האופן בו הוא חווה את העולם, על האופן בו הוא יוצר קשר עם אחרים, וגם על האופן בו הוא יוצר קשר עם ילדיו. דפוסי התנהגות אלו, בין אם הם חיוביים או שליליים, רצויים או לא רצויים, מוטבעים באדם, וקשה להימנע מלחזור עליהם בקשר עם הילדים.

אותם דפוסים וזיכרונות שנשמרו אצל האדם בבית הוריו, עולים כאשר הוא מתמודד עם אתגר חינוכי. כאשר ההורה לא מודע אליהם, סביר שהוא ישחזר את הדפוסים של הוריו. לדוגמה, אדם שבילדותו סבל מרגשות תחרות עם הוריו, תופס את מסגרת היחסים כמאבק שליטה, וכתוצאה מכך גם ילדיו יהיו עסוקים בתחרות על השליטה בבית. באופן דומה, אדם שהוריו היו ביקורתיים מאד, יחנך את ילדיו לרף גבוה של ערכים.

באותה מידה שהשפעתם של אירועים קשים שחווה אדם בילדותו, יכולה לעבור לילדיו, כך גם השפעות טובות וכוחות שיש לאדם יכולים לקבל ביטוי באופן גידול הילדים. המודעות אל הכוחות והחולשות היא זו שיכולה להשפיע במידה מסוימת על מה שעובר הלאה.

ניתן למצוא הד לרעיון הזה גם בתלמוד: "מעשה אבות- סימן לבנים".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יולנדה גמפל, היבטים על העברה בין-דורית. "שיחות", כרך 2, חוב’ 1, 1987

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.