אמנון זכרוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אמנון זכרוני (נולד ב-1935) עורך דין ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1954 היה מסרבני השירות הראשונים בצה"ל מתוך פציפיזם וערך שביתת רעב שנמשכה 24 ימים, בבית חולים ובבית סוהר צבאי. בהתערבות ראש הממשלה דאז משה שרת ובניגוד לדעתו של שר הביטחון פנחס לבון הוקל עונשו והוא שירת כמתרגם ועורך בטאונים בהג"א.

סיים תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית ב-1958. ב-1965 היה ממקימי העולם הזה - כוח חדש והיה מזכיר התנועה בכנסת ויועצה המשפטי בכנסת השביעית. ב-1969 היה המועמד השלישי ברשימתה לכנסת, אך לא נכנס לכנסת. ב-1973 היה המועמד השני ברשימת העולם הזה לכנסת, אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה. ב-1977 היה ממייסדי מפלגת של"י.

בשנות השמונים עסק בשחרור בני ערובה בלבנון והיה מעורב במגעים לשחרורו של רון ארד. היה יועצו של ראש הממשלה יצחק רבין לענייני שבויים ונעדרים.

היה פרקליטם של המרגלים שמעון לוינזון, נחום מנבר, שבתאי קלמנוביץ ומרדכי ואנונו ופרקליטו של אריה דרעי.

עורכי-דין ידועים שעבדו במשרדו במשך שנים רבות: אביגדור פלדמן חבר הכנסת דב חנין ועו"ד דרור ארד-אילון.

כתב את הספר: 1 מול 119: אורי אבנרי בכנסת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]