אמנון זכרוני

אמנון זכרוני
	אמנון זכרוני, ספטמבר 2014 תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	22 בספטמבר 1935; תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	12 באוקטובר 2017 (בגיל 82); הוד השרון, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין נווה הדר
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
תקופת כהונה	1965 – 12 באוקטובר 2017 (כ־52 שנים)
תקופת פעילות	1960–2017 (כ־57 שנים)
פעילויות נוספות	פרקליטו של מרגל האטום מרדכי ואנונו; פרקליטו של עיזאת נאפסו; פרקליטם של שבתאי קלמנוביץ', שמעון לוינזון, נחום מנבר, אריה דרעי ושלומי לחיאני במשפטים שונים; ממקימי "העולם הזה - כוח חדש"; ממייסדי מפלגת מחנה של"י; עסק בשחרור בני ערובה בלבנון,; מעורב במגעים לשחרורו של רון ארד; יועצו של ראש הממשלה יצחק רבין לענייני שבויי צה"ל והנעדרים.;

אמנון זכרוני (22 בספטמבר^[1] 1935, אלול ה'תרצ"ה – 12 באוקטובר 2017, כ"ב בתשרי ה'תשע"ח) היה עורך דין ישראלי; מראשוני הסרבנים לשירות צבאי ממניעים פציפיסטיים ופעיל שמאל שנאבק למען חופש הביטוי וזכויות האדם. שימש פרקליטם של אישים בולטים בציבוריות הישראלית.

ביוגרפיה

ראשית חייו ושירותו הצבאי

זכרוני נולד וגדל בתל אביב בתקופת המנדט הבריטי. בנעוריו ערך את עיתון בית הספר. למד בגימנסיה גאולה^[2], בה היה תלמיד מצטיין וריכז חוג ספרותי. בילדותו נטה לימין, וחילק כרוזים של האצ"ל, אך בתיכון עבר לדבריו "גלגול", כשהתוודע בעת גיוסו לצה"ל ביקש לשרת ביחידה עם אימונים קרביים מצומצמים, בשל היותו פציפיסט, אולם הוא נשלח לחטיבת גולני הקרבית ויועד לקצונה^[3]. ביחידה זאת גם לא סופק לו מזון צמחוני^[4]. תחילה סירב להישבע אמונים לצה"ל, ואחר כך סירב לשרת בכלל, ובמרץ 1954 סירב פקודה ונפקד מיחידתו^[5], בכך היה מסרבני השירות הראשונים בצה"ל מתוך פציפיזם. הוא נכלא^[6] ונדון לשבעה חודשי מאסר^[7].

ב-28 במאי 1954 פתח בשביתת רעב^[8] שנמשכה 24 ימים, בבית חולים ובבית כלא צבאי. שביתת הרעב זכתה לכיסוי תקשורתי נרחב^[9] ובהתערבות ראש הממשלה משה שרת ובניגוד לדעתו של שר הביטחון פנחס לבון הוקל עונשו^[10] והוא שירת כמתרגם ועורך ביטאונים בהג"א^[11]. במהלך שביתת הרעב ייצג אותו עורך דין מרדכי שטיין^[12] מתנועת הכוח השלישי, בה פעל זכרוני לאחר מכן^[13]. בשנת 1955 היה פעיל במאבק למען נישואים אזרחיים בישראל^[14].

קריירה משפטית וציבורית

זכרוני החל את הקריירה המשפטית שלו בשנות השישים - ב-1958 סיים תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית^[15], ובשנת 1960 הוסמך כעורך דין^[16]. ב-1965 היה ממקימי "העולם הזה - כוח חדש", של אורי אבנרי ושימש מזכיר התנועה בכנסת ויועצה המשפטי בכנסת השביעית, ובשל השפעתו כונה "הח"כ ה-121"^[17]. זכרוני היה גם היועץ המשפטי של השבועון "העולם הזה", ופעיל פוליטי בארגוני שמאל שפעל באותה תקופה למען חופש הביטוי. באותה שנה ייצג את אורי דייוויס שנעצר על כניסה לשטח אסור כדי לסייע לערבים במאבק נגד הפקעת אדמות^[18]. בעקבות מלחמת ששת הימים שינה זכרוני את עמדותיו האידאולוגיות, התגייס לצה"ל ועשה את שירותו בפרקליטות הצבאית. בבחירות בשנת 1969 היה המועמד השלישי ברשימת "העולם הזה" לכנסת, אך הרשימה זכתה בשני מנדטים בלבד, והוא לא נכנס לכנסת^[19]. בבחירות בשנת 1973 היה המועמד השני ברשימת העולם הזה לכנסת, אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה^[20]. ב-1977 היה ממייסדי מפלגת מחנה של"י^[21].

בהמשך זנח זכרוני מעט את הפעילות הפוליטית לטובת קידום הקריירה המשפטית, והפך לאחד מעורכי הדין הידועים בישראל. בשנות השמונים שימש פרקליטם של מרגל האטום מרדכי ואנונו, עד שהוחלף על ידי אביגדור פלדמן^[22], ושל עיזאת נאפסו, קצין צה"ל צ'רקסי שהורשע בריגול. זכרוני ייצג את נאפסו בערעור לבית המשפט העליון שהתברר לאחר פרסום פרשת קו 300, והביא לזיכויו בעסקת טיעון לאחר שהתביעה הודתה שאנשי השב"כ שיקרו בבית המשפט. בהמשך ייצג את שבתאי קלמנוביץ', שנאשם בריגול לטובת רוסיה, אך לא הצליח להביא לזיכויו. מאוחר יותר ייצג את המרגל שמעון לוינזון (1991) שהעביר מידע לברית המועצות תמורת כסף ואת איש העסקים נחום מנבר (1997) שהורשע במכירת חומרים וסיוע לאיראן. במהלך המשפט טען זכרוני שהשופט אמנון סטרשנוב ניהל קשרים רומנטיים עם עורכת דין מצוות ההגנה, טענה שהיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, ופרקליטת המדינה, עדנה ארבל דחו בחריפות תוך האשמתו בפגיעה במערכת המשפט^[23]. כן שימש פרקליטם של פוליטיקאים כאריה דרעי^[24] ושלומי לחיאני^[25].

למרות עמדותיו השמאלניות הרדיקליות, היה זכרוני מקורב לצמרת הביטחונית, ועקב התיקים שלו גם קיבל סיווג ביטחוני גבוה. בשנות השמונים עסק בשחרור בני ערובה בלבנון, וכן היה מעורב במגעים לשחרורו של רון ארד, במסגרת עסקה ישראלית-סורית-רוסית, בה אמורה הייתה ישראל לשחרר את המרגלים שבתאי קלמנוביץ' ומרקוס קלינגברג תמורת ארד, עסקה שבוטלה ברגע האחרון. כן היה יועצו של ראש הממשלה יצחק רבין לענייני שבויי צה"ל והנעדרים^[26].

במשרדו עבדו במשך השנים אביגדור פלדמן^[27], דרור ארד-אילון^[28] ודב חנין^[29].

זכרוני היה פרשן קבוע בפאנל "יומן", מגזין החדשות ביום שישי של הערוץ הראשון לצד אורי דן. כן היה בין חברי הפאנל הקבועים בתוכנית הרדיו "מגזין המזרח התיכון" ברשת ב'^[30].

ב-2014 פורסם שזכרוני נקלע לחובות כספיים, והוא גם נחקר בחשד לסחיטה בעקבות קשריו עם העבריין איתן חייא, אותו ייצג וממנו לווה 100,000 ש"ח.

זכרוני היה נשוי למירי, ולהם שני ילדים, טיבי ושרון, ושישה נכדים. הוא נפטר מדום לב בביתו שבהוד השרון, ב-12 באוקטובר 2017, בן 82^[31], ונקבר בבית העלמין נווה הדר שבעיר.

ספרו

1 מול 119: אורי אבנרי בכנסת (1969)

לקריאה נוספת

מיכאל קרן, אמנון זכרוני: פרקליט אחר, אור יהודה: הד ארצי, ה'תשנ"ט 1999.

קישורים חיצוניים

אריאלה ראובני, לסבול? כן, אך לא בשדה הקרב, דבר, 25 ביוני 1954
ירון לביא, אמנון זכרוני, פרקליט, ראיון, מגזין "סיגאר", מאי 2005
רועי נחמיאס, עו"ד זכרוני: על ישראל לבצע "חטיפות ממוקדות", באתר ynet, 26 ביוני 2006
גיא פלג, הסתבכות: מה קרה לעו"ד זכרוני?, באתר מאקו, 25 באוקטובר 2014
רשות השידור, אמנון זכרוני נ' הועד המנהל של רשות השידור, באתר העין השביעית
מידע על אמנון זכרוני בקטלוג הספרייה הלאומית

וידאו

דן מרגלית, חותם אישי: אמנון זכרוני, באתר יוטיוב.
עו"ד אמנון זכרוני בראיון טלוויזיוני בקונטנטו דה סמריק, באתר יוטיוב.
מי בנה או סייע להקמת החמאס ? אהוד יערי מתעמת עם אמנון זכרוני, באתר יוטיוב.

הערות שוליים

↑ מיכאל קרן, אמנון זכרוני: פרקליט אחר, הד ארצי, 1999, עמ' 18
↑ שביתת רעב של סרבן מלחמה, קול העם, 2 ביוני 1954
↑ חותם אישי: אמנון זכרוני, סרטון בערוץ "כאן חינוכית", באתר יוטיוב (אורך: 24:08)
↑ מכתבים אל העורך, הַבֹּקֶר, 29 בספטמבר 1953
↑ יוחנן גולדברג, כל מקרה של סרבן מלחמה ייבדק במיוחד ע"י השלטונות, זמנים, 10 ביוני 1954
↑ רפאל בשן, סרבני המלחמה: ישוחרר זכרוני, מעריב, 19 במאי 1954
↑ סרבן מלחמה נדון ל־7 חדשי מאסר, הצופה, 3 ביוני 1954
↑ סרבן מלחמה פונה לנשיא, על המשמר, 30 במאי 1954
↑ יוחנן בדר, על גיבור דורנו - הסרבן, חרות, 18 ביוני 1954
↑ בוטל גזר דינו של א. זכרוני, דבר, 20 ביוני 1954
↑ אמנון זכרוני עורך בטאון הג"א, מעריב, 10 באוגוסט 1954
↑ מחמיר מצבו של זכרוני, הַבֹּקֶר, 16 ביוני 1954
↑ משה בן שחר, מפלגות קיקיוניות מגישות רשימותיהן, חרות, 10 בספטמבר 1959
↑ גרינבוים פרש מהועד למען נשואין אזרחיים, מעריב, 15 באפריל 1955
↑ עופר אדרת, עו"ד אמנון זכרוני, מהפרקליטים המשפיעים בישראל, מת בגיל 82, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2017
↑ הוסמכו 80 עורכי־דין חדשים, דבר, 18 באוקטובר 1960
↑ גיא פלג, הסתבכות: מה קרה לעו"ד זכרוני?, באתר מאקו, 25 באוקטובר 2014
↑ נדחתה בקשת אורי דייוויס להשתחרר עד בירור ערעורו, קול העם, 18 בפברואר 1965
↑ מועמדי "העולם הזה" בבחירות 1969, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
↑ מועמדי "העולם הזה" בבחירות 1973, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
↑ עמוס עוז יזם הקמת רשימת מפ"ם - "שלי", דבר, 14 באפריל 1977
↑ אורי בינדר, אחיו של ואנונו רוצים בעו"ד פלדמן במקום זכרוני, מעריב, 17 במרץ 1987
↑ זכרוני ואוחנה באותו מיתרס, באתר גלובס, 14 בפברואר 1999
↑ אבי פוזן, אנשי שלומנו, באתר העין השביעית, 1 בינואר 1996
↑ אלי סניור, המשטרה: חשש שלחיאני שיבש הליכי חקירה, באתר ynet, 19 בינואר 2010
↑ איתי בלומנטל, עורך הדין אמנון זכרוני הלך לעולמו בגיל 82, באתר ynet, 12 באוקטובר 2017
↑ אביגדור פלדמן, אם זכרוני אינו בוגד בי, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2017
↑ פרשת סטרשנוב: איפה הנורמה, באתר גלובס, 19 ביולי 1998
↑ יאיר אטינגר, מועמד חדש לחד"ש: עו"ד דב חנין מתל אביב, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2002
↑ נתי טוקר, תוכנית הרדיו של מנכ"ל רשות השידור: משתתף אחד - העו"ד, משתתף שני - חברו של המבקר, באתר TheMarker‏, 16 בפברואר 2014
↑ איתי בלומנטל וגלעד מורג, הלך לעולמו עו"ד אמנון זכרוני, מבכירי הפרקליטים בארץ, באתר ynet, 13 באוקטובר 2017

[1] מיכאל קרן, אמנון זכרוני: פרקליט אחר, הד ארצי, 1999, עמ' 18

[2] שביתת רעב של סרבן מלחמה, קול העם, 2 ביוני 1954

[3] חותם אישי: אמנון זכרוני, סרטון בערוץ "כאן חינוכית", באתר יוטיוב (אורך: 24:08)

[4] מכתבים אל העורך, הַבֹּקֶר, 29 בספטמבר 1953

[5] יוחנן גולדברג, כל מקרה של סרבן מלחמה ייבדק במיוחד ע"י השלטונות, זמנים, 10 ביוני 1954

[6] רפאל בשן, סרבני המלחמה: ישוחרר זכרוני, מעריב, 19 במאי 1954

[7] סרבן מלחמה נדון ל־7 חדשי מאסר, הצופה, 3 ביוני 1954

[8] סרבן מלחמה פונה לנשיא, על המשמר, 30 במאי 1954

[9] יוחנן בדר, על גיבור דורנו - הסרבן, חרות, 18 ביוני 1954

[10] בוטל גזר דינו של א. זכרוני, דבר, 20 ביוני 1954

[11] אמנון זכרוני עורך בטאון הג"א, מעריב, 10 באוגוסט 1954

[12] מחמיר מצבו של זכרוני, הַבֹּקֶר, 16 ביוני 1954

[13] משה בן שחר, מפלגות קיקיוניות מגישות רשימותיהן, חרות, 10 בספטמבר 1959

[14] גרינבוים פרש מהועד למען נשואין אזרחיים, מעריב, 15 באפריל 1955

[15] עופר אדרת, עו"ד אמנון זכרוני, מהפרקליטים המשפיעים בישראל, מת בגיל 82, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2017

[16] הוסמכו 80 עורכי־דין חדשים, דבר, 18 באוקטובר 1960

[17] גיא פלג, הסתבכות: מה קרה לעו"ד זכרוני?, באתר מאקו, 25 באוקטובר 2014

[18] נדחתה בקשת אורי דייוויס להשתחרר עד בירור ערעורו, קול העם, 18 בפברואר 1965

[19] מועמדי "העולם הזה" בבחירות 1969, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה

[20] מועמדי "העולם הזה" בבחירות 1973, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה

[21] עמוס עוז יזם הקמת רשימת מפ"ם - "שלי", דבר, 14 באפריל 1977

[22] אורי בינדר, אחיו של ואנונו רוצים בעו"ד פלדמן במקום זכרוני, מעריב, 17 במרץ 1987

[23] זכרוני ואוחנה באותו מיתרס, באתר גלובס, 14 בפברואר 1999

[24] אבי פוזן, אנשי שלומנו, באתר העין השביעית, 1 בינואר 1996

[25] אלי סניור, המשטרה: חשש שלחיאני שיבש הליכי חקירה, באתר ynet, 19 בינואר 2010

[26] איתי בלומנטל, עורך הדין אמנון זכרוני הלך לעולמו בגיל 82, באתר ynet, 12 באוקטובר 2017

[27] אביגדור פלדמן, אם זכרוני אינו בוגד בי, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2017

[28] פרשת סטרשנוב: איפה הנורמה, באתר גלובס, 19 ביולי 1998

[29] יאיר אטינגר, מועמד חדש לחד"ש: עו"ד דב חנין מתל אביב, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2002

[30] נתי טוקר, תוכנית הרדיו של מנכ"ל רשות השידור: משתתף אחד - העו"ד, משתתף שני - חברו של המבקר, באתר TheMarker‏, 16 בפברואר 2014

[31] איתי בלומנטל וגלעד מורג, הלך לעולמו עו"ד אמנון זכרוני, מבכירי הפרקליטים בארץ, באתר ynet, 13 באוקטובר 2017

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]