הגניוס היהודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

הגניוס היהודי הוא ביטוי המתאר תופעה, לפיה, אחוזים גבוהים מאוד בקרב מי שמוצאם יהודי[1] מצטיינים בתחומים המצריכים אינטלקט גבוה. אחוזים גבוהים מאוד בקרב המצטיינים בתחומים המצריכים אינטלקט גבוה הם יהודים, הרבה יותר מחלקם של היהודים בכלל הקבוצות האתניות בעולם[2]. התופעה בולטת במיוחד בין חתני פרס נובל, כפי שהצביע על כך ריצ'רד דוקינס[3], זוכי מדליית פילדס, זוכי פרס טיורינג, זוכי פרס קיוטו, ואלופי העולם ואלופי ארצות שונות בשחמט - 45% מ-64 השחמטאים המדורגים כטובים ביותר בכל הזמנים היו ממוצא יהודי[4]. לבעלי מוצא יהודי יש נוכחות בולטת גם באמצעי התקשורת המערביים, בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, בשוק ההון ובבנקאות, במסחר, בפעילות החברתית והפוליטית, ברפואה, בתחום ההמצאות ובחדשנות. ברשימת המיליארדרים של פורבס היהודים ממלאים 11% ממנה למרות היותם שבריר אחוז מאוכלוסיית העולם[5]. הבולטות היהודית נרשמת לזכות היהודים, אך גם לחובתם, מעוררת הערכה, אך גם קנאה, חשדנות ועוינות.

מספר המדענים, שמוצאם יהודי, שזכו בפרסי נובל, לפי שנים.

הודות לסטטיסטיקות אין מחלוקת על קיום התופעה[6], אך גם אין הסבר מוסכם לסיבות התופעה וההשערות השונות, שהועלו, שנויות במחלוקת.

הדוגמאות להצטיינות, תבונה גבוהה מאוד, אצל בעלי המוצא היהודי מגוונות מאוד והן נעות בין מדענים כמו אלברט איינשטיין ובין קוסמים כמו הארי הודיני, בין סופרים רבי מוניטין ובין הוגי דעות שהשפיעו על הסדר העולמי כולו. המגוון ותחומי העיסוק הושפעו ממצב היהודים במהלך ההיסטוריה וגם מאיסורים דתיים.

בגלל האנטישמיות, חוקים מפלים ולחץ של האוכלוסייה בקרבה חיו היהודים, יהודים רבים ניסו להתבולל ולפחות להסתיר את המוצא היהודי על ידי המרת דת, שינוי שמות ושמירת סוד, לכן הנתונים הסטטיסטיים עשויים להיות עוד יותר מוטים לטובת בעלי המוצא היהודי, אך מסיבות מובנות אין נתונים על כך.

תוכן עניינים

התפלגות הזוכים היהודים בפרסי נובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפלגות הזוכים היהודים לפי התחומים בהם הפרס מחולק (לא כולל מוסדות ביחס הזוכים):

תחום הפרס יחס זוכים אחוז מהזוכים
פרס נובל לכלכלה 79 / 31 39.2%
פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה 214 / 56 26.2%
פרס נובל לפיזיקה 206[7] / 54 26.2%
פרס נובל לכימיה 177[8] / 36 20.3%
פרס נובל לספרות 114 / 15 13.2%
פרס נובל לשלום 104[9] / 9 8.6%

האישים הבולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגי דעות ואנשי רוח יהודים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו של רבי יהודה הלוי בחצר מוזיאון ראלי "זיכרון ספרד" שבקיסריה

בעם היהודי (תחילה אצל העברים) צמחו, עוד בימי קדם, אנשי רוח המוכרים ברחבי העולם, בעיקר הודות להנצחתם בדתות אברהמיות. חלק מהדמויות לא הוכח קיומם, אך הקיום הרוחני חזק גם היום, כך משה, המנהיג והמחוקק, כך נתן הנביא עם משל כבשת הרש, כך נביא הזעם עמוס, כך ישעיהו עם חזון אחרית הימים ויתר הנביאים. שורת הנביאים הייתה ארוכה, חלקם זכו לחיבוק מדת אחת או יותר וחלקם לא, אך כל הנביאים ניסו להביא בשורות חדשות.

מימי קדם נקשרה הפילוסופיה היהודית עם ההגות הדתית וכבר פילון האלכסנדרוני ניסה באמצעות הפילוסופיה לגונן על הדת היהודית. מרבית הנוצרים הראשונים היו יהודים וראו עצמם כיהודים וכך גם מנהיגיהם החל מישו ומרבית שליחיו ומבשריו. הפילוג היהודי-נוצרי הוביל לפולמוס היהודי-נוצרי והוגי דעות מלומדים משני הצדדים לקחו חלק במחלוקת דתית-רוחנית זו, כמו בדיאלוג עם טריפון היהודי. בארצות בהן חיו יהודים תחת שלטון נוצרי הם אולצו לעתים לשלוח את נציגיהם לפולמוסים כפויים, כמו משפט פריז, שהסתיים בהחלטה על שריפת התלמוד או ויכוח ברצלונה שהסתיים עם ניצחון הרמב"ן, אך בגלל זה גורש הרמב"ן מספרד. בוויכוחים מסוג זה, כמו בויכוח טורטוסה היהודים הועמדו במצב בו יפגעו בכל מקרה, אם ינצחו בוויכוח וגם אם יפסידו בוויכוח. בתקופות אלה ההוגים היהודים התמקדו בנושאי דת ומוסר ובלטו ביניהם סעדיה גאון, הרמב"ם, רלב"ג ועוד. יהודה הלוי מצא דרך משלו להציג אפולוגטיקה פילוסופית ב"ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת הבזויה והשפלה" (ספר הכוזרי). ההוגה היהודי הראשון, שהגותו יצאה מגדרות העולם היהודי היה ברוך שפינוזה, שזכה להיחשב ליהודי החילוני הראשון ואבי ביקורת המקרא.

בני תנועת ההשכלה היהודית הובילו לשינויים בקהילות היהודיות ובלטו הוגים כמו נפתלי הרץ וייזל ומשה מנדלסון. במקביל להם, במקום אחר, שניאור זלמן מלאדי הציע דרך אחרת, את דרכה של חב"ד. נחמן קרוכמל, מחבר "מורה נבוכי הזמן", היה ממייסדי תנועת חכמת ישראל.

האמנציפציה ליהודים במערב אירופה ובמרכזה פתחה את הדרך ליהודים לקחת חלק בחיים הפוליטיים ולהשתתף בחיי הרוח. קרל מרקס, בהקפיטל ובהמניפסט הקומוניסטי, הניח את היסודות הרעיוניים של הסוציאליזם והקומוניזם, תוך מאבק אידאולוגי עם פרדיננד לסל, הוגה המפלגה המודרנית ואבי הסוציאל-דמוקרטיה. אדוארד ברנשטיין הוביל אל הסוציאל-דמוקרטיה והיה בין מייסדי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה ומאוחר יותר, הרברט מרקוזה הלך בדרך של נאו-מרקסיזם. משה הס חיבר את הסוציאליזם עם הציונות ויצר את הסוציאליזם הציוני.

לציונות היו צורות שונות, שהתבססו על מצעים רעיוניים שונים:

חלוקה רעיונית נוספת של הציונות יצרה את הזרמים הבאים:

בנוסף להוגי הדעות הסוציאליסטים והוגי הדעות הציונים היו גם אחרים, איין ראנד המייסדת של האובייקטיביזם, תיאודור לסינג, שאבחן לראשונה את האוטואנטישמיות, מוריץ לצרוס, שייסד את הפסיכולוגיה הלאומית והפסיכולוגיה ההשוואתית, עמנואל לוינס, שהעלה את שאלת הזהות ודן ב"אחר", ישעיהו ברלין, שהבדיל בין שני מושגי החירות, קרל פופר, תורם חשוב לפילוסופיה של המדע, לודוויג ויטגנשטיין, מחבר המאמר הלוגי-פילוסופי ודוקטור נימירובר, הרב הראשי של רומניה, שניסה לייצור תורה, שתאחד את כל הזרמים, היבנאיזם. חנה ארנדט, שסקרה את משפט אייכמן, הטביעה את המושג "הבנליות של הרוע".


גלריית הוגי דעות ממוצא יהודי

מדינאים ופוליטיקאים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני האמנציפציה ליהודים היהודים היו מודרים מהחיים הפוליטיים ורק מעטים מאוד, בדרך כלל מומרים, הצליחו להשתלב ולהגיע לפסגות, כמו בנג'מין ד'יזראלי, סופר ומדינאי, אדריכל האימפריה הבריטית. לאחר האמנציפציה השתלבו היהודים במערכות הפוליטיות, השפיעו על המפלגות ואפילו הגיעו לתפקידי הנהגה עליונים. ברפובליקה הצרפתית השנייה של צרפת בלט שר המשפטים היהודי אדולף כרמיה, ממייסדי כל ישראל חברים ונשיאה ומראשי הבונים החופשיים של צרפת. לאון בלום היה היהודי הראשון במשרת ראש ממשלת צרפת ואחריו היו עוד ארבעה, מישל דברה, רנה מאייר, פייר מנדס פרנס ולורן פביוס. יהדות איטליה הקטנה יחסית תרמה שלושה ראשי ממשלה לאיטליה המודרנית, אלסנדרו פורטיס, סידני סונינו ולואיג'י לוצאטי.

פוסטר עם תעמולה אנטישמית בפולין, במלחמה הפולנית-סובייטית

לאחר מהפכת אוקטובר עלתה לשלטון באימפריה הרוסית, שהפכה לברית המועצות, המפלגה הבולשביקית ורבים מנציגיה היו יהודים. ללנין היה רק סב אחד יהודי, אך מסביבו היו יהודים רבים, לאון טרוצקי (נולד בשם לייב דוידוביץ' בְּרוֹנשטיין), מקסים ליטבינוב (נולד בשם מאיר חנוך וולך-פינקלשטיין), גנריך יגודה (חנוך בן גרשון יהודה), גריגורי זינובייב (אובסיי-גרשון אהרונוביץ' רדומיסלסקי), לב קמנייב (לב רוזנפלד), יעקב סברדלוב, לזר קגנוביץ' ורבים נוספים. גם מנהיג המנשביקים היה יהודי, יולי מרטוב (יוליוס צדרבוים).

בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה פרצו מהפכות במדינות נוספות, בחלק ממדינות גרמניה, בהונגריה ועוד. בראש המהפכנים הקומוניסטים עמדו לא מעט יהודים, כך בהונגריה, בהנהגת בלה קון וכך בבוואריה, שם היה קורט אייזנר ראש ממשלת הרפובליקה החופשית של בוואריה וארנסט טולר היה ראש ממשלת הרפובליקה הסובייטית הבווארית. גם בצמרות של המפלגות הקומוניסטיות והסוציאליסטיות האחרות באירופה הייתה נוכחות מוגברת של יהודים, הרבה מעבר לחלקם באוכלוסייה. נוכחות זאת יצרה בעיני רבים זיהוי של הקומוניזם עם היהדות ואפילו נתנו לכך שם: יודאו-קומוניזם. זיהוי זה הגביר והעמיק את האנטישמיות.

לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהצבא האדום השתלט על מדינות מזרח ומרכז אירופה והמפלגות הקומוניסטיות עלו לשלטון, בין הקומוניסטים המובילים היו יהודים רבים, אף כי במהלך המלחמה עברו יהודי אירופה את השואה ומספרם הכללי התמעט. ברומניה התבלטו שרת החוץ אנה פאוקר וסגן ראש הממשלה יוסיף קישינבסקי, בהונגריה ראש הממשלה מתיאש ראקושי, בצ'כוסלובקיה ראש הממשלה רודולף סלנסקי. רבים מהיהודים האלה נפלו קורבן לטיהורים, הואשמו במשפטי ראווה, נשלחו לכלא או אפילו הוצאו להורג.

גם במדינות לא קומוניסטיות הגיעו בעלי מוצא יהודי לצמרת הפוליטית, כך קנצלר אוסטריה ברונו קרייסקי, כך רות דרייפוס, האישה הראשונה שהייתה נשיאת שווייץ, כך זיגפרידס אנה מאירוביץ' בלטביה, כך יהושע חסן ראש השרים הראשון של גיברלטר.

לאחר התחלפות המשטרים הקומוניסטים באירופה והתפרקות ברית המועצות הופיעו מדינאים ממוצא יהודי, שהתבלטו במשטרים הדמוקרטיים במזרח אירופה ובמרכזה, כמו פטרה רומאן, ראש ממשלת רומניה, יאן פישר, ראש ממשלת צ'כיה, זוראב ז'ווניה, ראש ממשלת גאורגיה, וולודימיר גרויסמן, ראש ממשלת אוקראינה, יגור גאידר, סרגיי קיריינקו, מיכאיל פרדקוב ויבגני פרימקוב, ראשי ממשלות רוסיה.

גם מחוץ ליבשת אירופה, בארצות בהן הקהילות היהודיות היו קטנות, היו בעלי מוצא יהודי שהגיעו למעמד פוליטי-מדיני גבוה, כך היו ג'וליוס ווגל, פרנסיס בל וג'ון קי, ראשי ממשלות ניו זילנד, אייזק אייזקס וזלמן כהן, המושלים הכלליים של אוסטרליה, יהודה סימון, אפרים גולדנברג וסלומון לרנר גיטיס, ראשי ממשלות פרו, ג'נט ג'ייגן ראשת הממשלה ונשיאת גיאנה, פרנסיסקו אנריקס, נשיא הרפובליקה הדומיניקנית, מקס דל ואיה ואחיינו אריק דל ואיה, נשיאי פנמה, חואן לינדו שהיה נשיא של שתי מדינות, הונדורס ואל סלוודור, ריקרדו מדורו שהיה נשיא הונדורס, הני אימן ואחיו מייק אימן, ראשי ממשלות האי הקריבי ארובה, דייוויד מרשל, השר הראשי של השלטון העצמי בסינגפור,

בארצות הברית, שבה חיה הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם, ליהודים הייתה נציגות בבית הנבחרים מעל לחלקם באוכלוסייה, אך מעולם לא הגיע יהודי לתפקיד הנשיא או סגנו. בעלי המוצא היהודי, ג'וש בולטן, קנת דוברשטיין היו ראשי הסגל של הבית הלבן, הנרי מורגנטאו (הבן), ג'ק לו, לורנס סאמרס, רוברט רובין, סטיבן מנוחין היו מזכירי האוצר, ארתור גולדברג היה מזכיר העבודה, וולט רוסטו, הנרי קיסינג'ר וסנדי ברגר היו יועצים לביטחון לאומי, קספר ויינברגר היה מזכיר ההגנה ומדליין אולברייט הייתה מזכירת המדינה,

בנימין זאב הרצל, הוגה ומוביל זרם הציונות המדינית, קנה לו שם עולמי עוד בטרם קמה מדינת היהודים שחזה. גם דוד בן-גוריון, שהוביל את היישוב היהודי בארץ ישראל להכרזת העצמאות ולניצחון במלחמת הקוממיות קנה את מקומו כמדינאי. מנחם בגין, חסיד ארץ ישראל השלמה שחתם על ויתורים טריטוריאליים למען כריתת הסכם השלום בין ישראל למצרים זכה להיות חתן פרס נובל לשלום וכך גם יצחק רבין ושמעון פרס על חתימת הסכם העקרונות, שנועד להוביל לשלום בין מדינת ישראל ובין הפלסטינים.

גלריית מדינאים ממוצא יהודי

מדענים בולטים בתחום מדעי הטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2015, על פי ההערכות היו בעולם כולו כ-14.7 מיליון יהודים, שהיוו כ-0.2% מאוכלוסיית העולם.[10] בשנת 1900 אומדן אוכלוסיית העולם היה של 1.650.000.000 תושבים ואומדן מספר היהודים היה 10.600.000, שהיוו 0.64% מהאוכלוסייה הכללית. בשנת 1950, אחרי השואה, מספר היהודים היה כ-11.500.000 ואוכלוסיית העולם הייתה כ-2.520.000.000 בני אדם ומכאן שהיהודים היו 0.46% מאוכלוסיית העולם. מספר הזוכים היהודים בפרס נובל לפיזיקה הוא 52 מתוך 204 זוכים והם מהווים 25.5% מהזוכים. מספר הזוכים היהודים בפרס נובל לכימיה הוא 36 מתוך 175 זוכים והם מהווים 20.6% מכלל הזוכים. מספרים אלה מצביעים על בולטות עצומה של הזוכים ממוצא יהודי, בולטות שאינה עומדת בשום יחס פרופורציוני עם חלקם באוכלוסייה.

גלריית מדענים ממוצא יהודי בתחום מדעי הטבע

מדענים בולטים בתחום המתמטיקה ומדעי המחשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין פרס נובל למתמטיקה, אך יש מדליית פילדס, שהיא הפרס היוקרתי במתמטיקה[11]. הפרס מוענק אחת לארבע שנים לעד ארבעה מתמטיקאים מתחת לגיל ארבעים, ונועד לתת הערכה ועידוד למתמטיקאים צעירים, שהגיעו להישגים יוצאי דופן. פרס טיורינג הוא פרס בינלאומי בתחום מדעי המחשב, שמוענק על ידי ה-ACM, האגודה למכונות מחשוב, בגין הישג יוצא דופן בתחום מדעי המחשב. בתחום זה שקול הפרס מבחינת יוקרתו לפרס נובל, אשר אינו מוענק בתחום מדעי המחשב. 30% מהזוכים במדליית פילדס ו-25% ממקבלי פרס טיורינג הם ממוצא יהודי[12]. פרס אבל הוא פרס יוקרתי המוענק מדי שנה על ידי מלך נורווגיה מאז 2003, למתמטיקאים מכל העולם בעלי הישגים בולטים ויוצאי דופן. גם בין הזוכים בפרס אבל יש בולטות חריגה מאוד של בעלי מוצא יהודי, חמישה מתוך 18 (עד 2017 כולל), איזדור זינגר, פטר לקס, מיכאיל גרומוב, יעקב סיני ואיב מאיר. לפחות רבע מזוכי פרס בוכר (עד 2017 כולל), פרס המוענק כל שלוש שנים על ידי האגודה האמריקאית למתמטיקה, הם ממוצא יהודי. שליש מהזוכים בפרס וולף למתמטיקה, נכון ל-2017 כולל, הם ממוצא יהודי.

גלריית מדענים ממוצא יהודי בתחום המתמטיקה ומדעי המחשב

מדענים בולטים בתחום הרפואה ומדעי החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים הסטטוס החברתי של הרופא היה נמוך[15], לכן זה היה אחד המקצועות, שהיהודים היו יכולים לעסוק בו. גדולי הרופאים היהודיים היו אסף הרופא (המאה ה-6~), שבתי דונולו (982-913 באיטליה), יצחק בן שלמה הישראלי (המאה ה-10 במצרים), בבגדאד קנה לעצמו שם גדול אבו אל-ברכאת אל-בגדאדי, שכונה על ידי בני זמנו "היחיד בדורו" ובמצרים היה הרמב"ם (המאה ה-12) אשר היה מסוללי הדרך לרפואה מונעת. הרופאים היהודיים קנו לעצמם מוניטין רב, רבים שרתו בחצרות המלוכה והיו מקורבים לאצולה, אך בשל דתם לא הורשו ללמד באוניברסיטאות. אסף הרופא כתב ספר רפואה בעברית במאה השישית, מה שמצביע על קהל קוראים של רופאים יהודים ושבתי דונולו כתב בעברית, במאה העשירית, את "ספר המרקחות", שכלל 120 מרשמים.

בשנת 1473 הגיע לחצרו של שליט נסיכות מולדובה, שטפאן הגדול, הרופא הנכבד "יצחק בק" Isaac beg, שתואר כספרדי בן האמונה היהודית. יצחק בק בא בשליחותו של אוזון חסן, השאה של פרס הטורקמנית שניסה להשיג בני ברית נגד הסולטאן מהמט השני. מצוין בהקשר זה שרבים מהרופאים היהודים באימפריה העות'מאנית שימשו, בנוסף להיותם רופאים, גם כיועצים פוליטיים, דיפלומטיים, אנשי עסקים ובנקאים[16].

בתקופה המודרנית בולטים שמותיהם של יוצרי חיסונים וממציאי תרופות, כמו יונה סאלק, ברוך שמואל בלומברג, ארנסט בוריס צ'יין, זלמן אברהם וקסמן, אלברט שץ ויהודים רבים נוספים.


גלריית מדענים ממוצא יהודי בתחום מדעי החיים והרפואה

כלכלנים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודי (בעצם עברי, אח של יהודה) הראשון שהתבלט ופעל ככלכלן היה יוסף ומאז ועד ימינו בני ישראל התבלטו מאוד בתחום הכלכלה. היהודים שרתו שליטים רבים בתחום הכספים והכלכלה ובין זוכי פרס נובל לכלכלה חלקם של בעלי המוצא היהודים עובר את 40%, יותר מבכל תחום אחר. מדליית ג'ון בייטס קלארק היא פרס שמעניקה התאחדות הכלכלנים האמריקאית לכלכלן אמריקאי (או שעיקר עבודתו בארצות הברית) מתחת לגיל 40, שלדעת ההתאחדות תרם את התרומה הגדולה ביותר למחשבה ולידע הכלכלי. 65% מהזוכים במדליית ג'ון בייטס קלארק היו ממוצא יהודי[19] - יהודי ארצות הברית מהווים פחות מ-2% מאוכלוסיית ארצות הברית. שליש (5 מתוך 15) מבין יושבי הראש של פדרל ריזרב, כולל שלושת האחרונים, הם ממוצא יהודי. רבע (3 מתוך 12) מנשיאי הבנק העולמי הם ממוצא יהודי, כולל הנשיא הראשון וגם שניים מתוך 11 יושבי הראש של קרן המטבע הבינלאומית.

שר האוצר הראשון של עיראק היה היהודי ששון יחזקאל.

גלריית כלכלנים בולטים ממוצא יהודי

אנשי עסקים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים רבים בלטו במהלך ההיסטוריה בתחומי המסחר והעסקים, הרבה מעבר לחלקם היחסי באוכלוסייה. ההצלחה העסקית של היהודים הוסיפה את הקנאה כמניע לאנטישמיות. התבלטות היהודים במסחר וצבירת עושר נעשו למרות מגבלות שהוטלו עליהם, למשל מסים מיוחדים, מפעם לפעם גזילת רכושם וגירושם ממקומותיהם או מחיקת חובותיהם של השליטים ושל הלא יהודים. המלווה בריבית היהודי נמשל לספוג, שהשליטים טובלים בכסף נוצרי ולאחר מכן סוחטים אותו לתוך מטמונם[21].

במאה ה-19 ייסד החלפן היהודי מפרנקפורט, מאיר אנשל רוטשילד, בנק שפתח סניפים והתרחב בבירות אירופה והפך את השם "רוטשילד" לשם נרדף לעושר יהודי. פרופסור ישראל ברטל מציין שהמהפכה התעשייתית זימנה ליהודי אירופה במאה ה-19 אפשרויות להתעשרות מהירה. בתקופה זו נוצרו מונופולים, נסללו מסילות ברזל, נוסדו בנקיםן וחברות ביטוח.[22].

בתל הנרי סטרוסברג כונה בארצות הגרמניות "מלך מסילות הברזל", הברון מוריס הירש סלל את מסילות הברזל באימפריה האוסטרו-הונגרית, משפחת פוליאקוב סללה מסילות ברזל באימפריה הרוסית, משפחת ברודסקי השתלטה על תעשיית הסוכר באימפריה הרוסית וכך עשתה משפחת ויסוצקי לגבי שיווק התה. ישראל פוזננסקי, שכונה "מלך הכותנה", הקים תאגיד ענק בלודז'.

בתחילת המאה העשרים, ברומניה, היהודים היוו כ-4,6% מהאוכלוסייה, אך לפי הסטטיסטיקה הרשמית מתוך 623 עסקים תעשייתים, שהשתמשו במכונות, 23,66% היו של יהודים. יהודי רומניה התבלטו הרבה מעבר לחלקם באוכלוסייה גם בתעשיית הטקסטיל, בתעשייה הכימית, בזיקוק הנפט, בייצור השימורים, ייצור מוצרי עץ ורהיטים ובייצור חומרי הבנייה[23]. מקס אאושניט היה הטייקון הגדול ביותר ברומניה וכונה "מלך הברזל", משום שליטתו בתעשיית המתכת.

ברשימת עשירי העולם של פורבס, נכון לאוקטובר 2017, בין 20 העשירים הראשונים יש שישה בעלי מוצא יהודי (30%): מארק צוקרברג, לארי אליסון, מייקל בלומברג, לארי פייג', סרגיי ברין ושלדון אדלסון[24]. למרות שיהדות רוסיה הנוכחית מהווה פחות מרבע אחוז מאוכלוסיית רוסיה, ברשימת עשירי רוסיה יש 25 בעלי מוצא יהודי ובעשיריה הפותחת יש 4 בעלי מוצא יהודי[25]. יהדות אוסטרליה מהווה 0.4% מאוכלוסיית אוסטרליה, אך ברשימת עשירי אוסטרליה בעלי המוצה היהודים הארי טריגובוף, פרנק לואי, אנתוני פראט וג'ון גנדל ממלאים ארבעה מקומות בעשיריה הראשונה[26]. צמד האחים היהודים ממוצא עיראקי, דוד וסימון ראובן, עומדים במקום הראשון ברשימת עשירי בריטניה ואירלנד ובמקום השלישי נמצא היהודי הרוסי לאונרד בלווטניק[27].

גלריית אנשי עסקים בולטים ממוצא יהודי

אומנים יוצרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופרים, משוררים ומחזאים בולטים ממוצא יהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה הספרותית של בעלי המוצא היהודי מתאפיינת בכמה קווים מיוחדים רק להם. קובץ של יצירות ספרותיות יהודיות עתיקות הוא רב המכר הגדול ביותר אי פעם, התנ"ך. בפי הנוצרים נקרא התנ"ך "הברית הישנה", והוא מהווה לצד "הברית החדשה" (גם הוא נכתב על ידי בעלי מוצא יהודי), את אוסף הספרים המקודש לנוצרים, המכונה "ביבליה". ראשוני המוסלמים העריכו גם הם את ספר התנ"ך, וכינו בזכותו את היהודים ואת הנוצרים "עמי הספר". התנ"ך תורגם, כולו או לפחות חלקים ממנו, ל-2454 שפות וניבים.[28]

פיזור היהודים בעולם יצר מצב בו הם השתמשו בשפות רבות ושונות ממקום למקום. בחלק מהמקומות היהודים המציאו לעצמם שפות בנות כילאיים, בין עברית ובין השפה המקומית, שפות יהודיות. היהודים לא רק דיברו בשפות המקומיות ובשפות היהודיות, הם גם יצרו יצירות ספרותיות בעברית, בשפות היהודיות ובשפות המקומיות. היצירה בשפות היהודיות באה לידי ביטוי בשפות העיקריות, יידיש ולאדינו. בלאדינו היצירה העיקרית הייתה מעם לועז של יעקב כולי. ביידיש הייתה ספרות, שירה ואפילו מחזאות, יצירות רבות ומגוונות והיוצרים הבולטים היו מנדלי מוכר ספרים, שלום עליכם, י. ל. פרץ, ש. אנסקי, שלום אש, בשביס זינגר שזכה בפרס נובל לספרות, פרץ מרקיש, קדיה מולודובסקי, קצטניק ורבים אחרים.

בעלי המוצא היהודים החלו להשתלב בספרות המקומית בארצות מושבם רק לאחר האמנציפציה ליהודים ועשו זאת מהר ובהצלחה רבה.

באנגלית, שפתם של יהדות ארצות הברית, יהדות אוסטרליה, יהדות בריטניה, יהדות דרום אפריקה ועוד, כתבו סופרים רבים ממוצא יהודים וחלקם, כמו נדין גורדימר וסול בלו, זכו בפרס נובל לספרות. לצידם בלטו גם אייזק אסימוב, סופר מדע בדיוני פורה ואהוד, מחבר שלושת חוקי הרובוטיקה, ג'וזף הלר, מחבר מלכוד 22 ורומנים מעמיקים נוספים, ג'רום דייוויד סלינג'ר, מחבר התפסן בשדה השיפון, ספר שהכה גלים בארצות הברית ובעולם, הרולד רובינס, בלווה פליין וסידני שלדון, מחברי רבי מכר, אריך סגל, מחברו של סיפור אהבה, כותבי הרומנים ההיסטוריים הווארד פאסט (אחי גיבורי התהילה), הרמן ווק (המרד על הקיין), ליאון יוריס (אקסודוס), אירווינג סטון (התאווה לחיים), נורמן מיילר (העירומים והמתים) ואחרים. היו גם סופרים שהתמקדו בהוויה היהודית, כמו פיליפ רות ונעמי רגן וכותבים בולטים נוספים כמו המחזאי ארתור מילר (כולם היו בני, מותו של סוכן, ציד המכשפות ועוד), יז'י קושינסקי (הציפור הצבועה, להיות שם), ברנרד מלמוד ורבים נוספים.

בצרפתית בלטו מרסל פרוסט, מחבר בעקבות הזמן האבוד, פטריק מודיאנו, זוכה פרס נובל לספרות, אנדרה שוורץ-בארט, רומן גארי הידוע גם בשם אמיל אז'אר, אנדרה מורואה, ז'ורז' פרק, אנה לנגפוס, המחזאי אז'ן יונסקו ורבים נוספים. נקודה מיוחדת לגבי הסופרים היהודים שכתבו בצרפתית, חלקם באו מארצות אחרות, רוסיה, רומניה, פולין ועוד. בצרפתית כתב גם אלי ויזל, שזכה בפרס נובל לשלום.

בגרמנית בלטו זוכי פרס נובל לספרות כמו פאול הייזה, אלפרידה ילינק ואליאס קנטי, אך גם ארנולד צווייג ושטפן צווייג, פרנץ קפקא ופאול צלאן, היינריך היינה, ליון פויכטוונגר, יעקב וסרמן, אנה זגרס, שטפן היים, ויקי באום, ארתור קסטלר, פרנץ ורפל, ברתולד אוארבך, יורק בקר, מקס ברוד, לודוויג ברנה, אלפרד דבלין ועוד רבים. גם בין כותבי הגרמנית היו בעלי מוצא יהודים בני ארצות לא גרמניות, כמו אליאס קנטי ופרנץ קפקא.

ברוסית בלטו בכתיבתם איליה ארנבורג, איסאק באבל, וסילי גרוסמן, סמואיל מרשק, קורניי צ'וקובסקי, אנטולי ריבקוב, איליה אילף וזוכה פרס נובל לספרות בוריס פסטרנק ורבים אחרים.

ברומנית כתבו עשרות סופרים, משוררים ומחזאים ממוצא יהודי ובלטו במיוחד מיכאיל סבסטיאן, שרק חלק מיצירותיו מזוהות בשמו, בעוד שיצירות רבות נמכרו לסופרים רומנים, שפרסמו אותן תחת שמם והמשוררת נינה קסיאן, שפיתחה קריירה נוספת באנגלית, לאחר מציאת מקלט מדיני בארצות הברית. המחזאי הפורה אלכסנדרו מירודן הוציא לאור בישראל ירחון בשפה הרומנית.

פרס פוליצר, על שמו של המוציא לאור והעורך היהודי ג'וזף פוליצר הוא הפרס היוקרתי ביותר בתחום העיתונות הכתובה ומוענק על ידי הפקולטה לעיתונות של אוניברסיטת קולומביה - 51% מהזוכים הם ממוצא יהודי[29].


גלריית סופרים, משוררים ומחזאים ממוצא יהודי

מוזיקאים יוצרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוזיקה יהודית

אין לנו ידיעות על המוזיקה, שנוגנה בבית המקדש, ומי היו מלחיניה. חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה וביטול עבודת המקדש בעקבותיו, שמו קץ לזמרה האינסטרומנטלית של הלויים. השימוש בכלי נגינה לליווי התפילה נאסר בין היתר משום "זכר לחורבן", והמוזיקה בכלל, שנתפסה לעתים כמקור בידור חסר תכלית, הוגבלה בעיקר ל"שמחת מצווה" או לאמנות קולית (גברית) בלבד בבתי הכנסת.[30] מגבלה זו הותירה חותם עז במורשת המוזיקלית היהודית; המיומנויות שצברו הלויים במשך דורות לא נוצלו בבתי הכנסת, ונעלמו עם השנים

העמודים הראשונים של ספר ה"מדריגלטי" של סלומונה רוסי (ונציה, 1628), הנמצא בבית התפוצות בתל אביב

המלחין היהודי הראשון שהתפרסם היה סלומונה רוסי, שפעל בשלהי הרנסאנס ותחילת הבארוק. הייתה מחלוקת ביהדות, אם מותר לנגן ולשיר לאחר חורבן בית המקדש, אך רבני איטליה התירו זאת בחגים ובמועדים.

במהלך המאה ה-19 השתלבו מוזיקאים יהודים במידה הולכת וגדלה במוזיקה האמנותית שרווחה במערב אירופה. היינריך היינה, במאמרו "על התיאטרון הצרפתי", התייחס אמנם לפליקס מנדלסון כאל "היורש הלגיטימי לכס המלוכה של מוצרט", אולם החברה הנוצרית התייחסה בדרך כלל למוזיקאים היהודים כנטע זר. פרט לריכרד ואגנר, שהביע עמדה אנטישמית בוטה במאמרו היהדות במוזיקה, הפגינו גם מוזיקאים הנחשבים ליברליים יותר זלזול כלפי העמיתים היהודים. כך למשל כונה איגנץ מושלס "הנער היהודי הזה" במכתב ששלח איגנץ שופאנציג לבטהובן בשנת 1823, והיינריך מארשנר כינה את הפסנתרן הפולני קארל טאוסיג "היהודי הקטן", וכתב על "זיוף המוזיקה של היהודים" במכתב ששלח לאשתו.

חמשת המלחינים היהודיים הגדולים בבתקופה הרומנטית באו מרקע תרבותי יהודי ברור והזדהו כיהודים: ג'אקומו מאיירבר (הוגנוטים, "הנביא", "רוברט השד") ז'אק פרומנטל הלוי ("היהודייה"), פליקס מנדלסון ("אליהו"), ז'אק אופנבך וגוסטב מאהלר. בנוסף לכך גילו מספר מלחינים יהודים בולטים בני המאה ה-19 עניין חולף בנושאים יהודיים היסטוריים או דתיים. בהם ניתן למנות את שארל-ולנטין אלקאן, קרל גולדמארק, פרדיננד הילר, יוזף יואכים, יצחק נתן (מנגינות עבריות) ואנטון רובינשטיין.

המלחין הבולט ביותר ממוצא יהודי לאחר גוסטב מאהלר היה ארנולד שנברג, שחיבר כמה יצירות על נושאים יהודיים, בהן "כל נדרי", ואופרה לא גמורה בשלוש מערכות "משה ואהרון". מיצירותיו החשובות השישייה "ליל הוד" וגורה לידר. שנברג בלט בחדשנותו, מנהיג האסכולה הווינאית השנייה ויוצר שיטת שנים-עשר הטונים. תלמידיו החשובים היו אלבן ברג ואנטון וברן. ארנסט בלוך, מלחין שווייצרי חיבר את "שלמה" לצ'לו ותזמורת, "סוויטה עברית" לכינור ופסנתר. מהמוזיקה שהלחינו דריוס מיו ומריו קסטלנואובו-טדסקו, שבאו שניהם מרקע יהודי מסורתי עולה תמונה דומה. מיו, ממנהיגי האסכולה הצרפתית החדשנית וחבר בקבוצת השישה, נחשף כילד באקס-אן-פרובנס למוזיקה של הקהילה היהודית הפרובנסלית. האופרה שלו "Esther de Carpentras" עושה שימוש במורשת המוזיקלית העשירה הזו. גם קסטלנואובו-טדסקו, שהיגר לאמריקה ערב מלחמת העולם השנייה, הושפע במידה רבה מחינוכו היהודי-ספרדי.


גלריית מוזיקאים יוצרים ממוצא יהודי

במאי קולנוע וטלוויזיה בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף הקולנוע, כתחום חדש, שאין בו מסורות ומגבלות, התאים לכניסת היהודים אליו. יתר על כן, תעשיית הסרטים האמריקאית לא נחשבה ל"ענף מכובד", לכן היו פחות חסמים בפני כניסת יהודים אליו.

במהלך תחילת העשור הראשון של המאה ה-20, כאשר תעשיית הקולנוע עדיין הייתה בתחילת דרכה, מהגרים רבים, בעיקר יהודים, מצאו תעסוקה בתעשיית הקולנוע האמריקנית בעיקר משום שרבים מהם לא הצליחו להשתלב בתעשיות האחרות בשל אפליה אשר הייתה קיימת באותה העת במקומות העבודה האמריקאים כלפי האוכלוסייה היהודית בארצות הברית. בתחילה התקיימו בעיקר הקרנות הסרטים בתאטראות אשר זכו לכינוי "ניקלאודיאונים" (Nickelodeons), משום שמחיר הכניסה לסרט היה ניקל אחד בלבד (חמישה סנט). תוך מספר שנים, אישים כגון סמואל גולדווין, קארל למל, אדולף צוקור, ג'סי לסקי, לואי ב. מאייר והאחים וורנר (הארי וורנר, אלברט וורנר, סם וורנר וג'ק וורנר) החלו לעסוק בהפקת סרטים. במהרה הם עמדו בראש אולפני הסרטים של תעשיית הקולנוע האמריקאית. ראשי האולפנים סללו בהמשך גם את הדרך עבור יוצרי סרטים רבים אשר היגרו לארצות הברית ממדינות אחרות על מנת לעבוד בתעשיית הקולנוע האמריקאית.

בין המהגרים היהודים מגרמניה לארצות הברית בלטו שלושה במאי סרטים, שקליטתם הצליחה מאוד, ארנסט לוביטש, שביים בארצות הברית 26 סרטים וזכה בפרס אוסקר, פריץ לאנג, שביים בארצות הברית 20 סרטים ופרידריך וילהלם מורנאו, שעד מותו המוקדם הספיק לביים בארצות הברית 4 סרטים[32].

גלריית במאי קולנוע וטלוויזיה ממוצא יהודי

אומנים יוצרים בולטים בתחומים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית יוצרים ממוצא יהודי בתחומים שונים

יהודים ושחמט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהודים ושחמט
איזידור קאופמן, "שחקני השח"

אומנם הרמב"ם אסר על משחק השחמט, כי בזמנו נהגו להמר על התוצאה, אך רוב הפוסקים היהודים קבעו שמותר לשחק שחמט בשבת וחיזוק לכך אפשר למצוא בדבריו של הרב גבריאל פונטרימולי, בספרו פחד יצחק: "עינינו ראו המצחקים כמה עונג יש להם באותו הצחוק, ולכן האישקאקי מוכנים לדבר היתר ואין בהם איסור מוקצה"[33].

הפופולריות של השחמט בקרב היהודים הייתה כה גדולה עד שהמשחק זכה לכינוי "המשחק היהודי". משה צ'רניאק, מי שהיה אלוף ישראל בשחמט והשחמטאי המקצועני הראשון בישראל, טען:

הכשרון לשחמט מורכב ממספר סגולות. כושר ניתוח מעמיק ושיטתי שבו הצטיינו לומדי תורה ובחורי ישיבה שהפלפול התלמודי חידד את שכלם...

החיבור בין היהודים ובין משחק השחמט הצדיק בשנת 1874, בברלין, הופעתו של ספר המוקדש לכך, Schach bei den Juden (שחמט אצל היהודים) מאת Dr. Moritz Steinschneider (דר' מוריץ שטיינשניידר), שהופיע בגרמנית.

היהודים המשיכו לשחק שחמט אפילו במחנות העבודה והריכוז הנאציים וביד ושם שמורות 13 ערכות שחמט ששמשו לכך[34]. ההצלחה הבלתי רגילה של היהודים בתחום השחמט משכה חוקרים, שבאו לבדוק את הקשר בין השחמט ובין האינטליגנציה, אך התוצאות היו בלתי צפויות - מסתבר שאין צורך באינטליגנציה גבוהה, כדי להצליח בשחמט, אבל העיסוק בשחמט יכול לפתח את האינטליגנציה של העוסקים בו[35].

היהודים לא רק שחקו שחמט, הם גם תרמו לתאוריה של משחק השחמט. בתחום הפתיחות יש את ההגנה נימצו-הודית הנושאת בצדק את שמו של אהרון נימצוביץ', פתיחת רטי על שמו של ריכרד רטי, הגנה הולנדית של אליאס סטיין ועוד תרומות רבות של שחמטאים יהודים. שחמטאים יהודים, כמו סאלו פלור, כתבו ספרי תאוריה שחמטאיים.

שחמטאים בולטים ממוצא יהודי

המצאות, גילויים וחידושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור המבאר את השימוש במטה יעקב ב-1672
ממציאים, מגלים ומחדשים ממוצא יהודי

הלמדנות היהודית ושכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהדות הוכיחה שהאינטלקט הוא הנשק הטוב ביותר הקיים בהיסטוריה...

נאום של אלברט איינשטיין בכינוס יהודי בברלין, 1929

היהדות התנגדה לבערות והלל אמר "אין בור ירא חטא"[37]. ניתן לפרש שכוונתו הייתה שאדם ללא ידע מועד לחטוא כי הוא אינו יכול ללמוד מה לעשות (אם כי הפרשנות הקלאסית היא בור בהלכה, ולא בור במדעים). ביהדות קיימות מצוות המונעות בערות בכך שהן מחייבות את האדם ללמוד קרוא וכתוב: כל יהודי מצוּוה ללמוד תורה[38] (דבר שנעשה בקריאה בפה בדווקא כמו שכתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך). כמו כן, קרוא וכתוב הם מהדברים שעל האב ללמד את בנו על פי ההלכה[39].

בספר "המיעוט הנבחר: כיצד עיצב הלימוד את ההיסטוריה הכלכלית של היהודים", מאת צבי אקשטיין ומריסטלה בוטיצ'ילי, מועלה הרעיון שהחובה, שהוטלה על כל אב יהודי ללמד בניו תורה, הייתה חובה כבדה ויקרה, כי הלימודים היו יקרים וזה הכביד על פשוטי העם, היהודים החקלאים העניים. בין המאה השלישית והמאה השישית הסתמן תהליך של הפיכת הבנים היהודים ליודעי קרוא וכתוב, בשונה מהמצב בעמים אחרים ובו זמנית התמעטות של מספר היהודים, ירידה במספרם מ-5.5 מיליונים בסביבות שנת 65 לספירה, ל-1.2 מיליונים בסביבות שנת 650[40] והערכה היא שהיה תהליך של המרת דת, במיוחד בין המתקשים לממן לימודים לילדיהם. בתקופה זו ושנים רבות אחריה בני העם היהודי היו חברה בה הגברים ידעו קרוא וכתוב ובכך התבדלו מהמוני האנאלפביתים שסביבם. התפשטות האימפריה המוסלמית הענקית, שבתוך גבולותיה חיו מרבית היהודים, יצרה הזדמנויות רבות לפיתוח המסחר, הזדמנויות שלשם ניצולם נדרשו ידיעת קרוא וכתוב וחשבון. היהודים, בהיותם משכילים יחסית, ניצלו הזדמנויות, עברו לגור בערים וסיגלו לעצמם עיסוקים מבוססי השכלה[41]. למרות אי השתיכותם לדת השלטת, הצליחו היהודים, הודות להשכלתם, להשתלב גם באדמיניסטרציה של השלטונות המוסלמים, בעיקר בתחום ניהול הכספים והגיעו לדרגות בכירות ביותר, כך חסדאי אבן שפרוט, שמואל הנגיד, מנשה בן אברהם אל קזאז, דון יוסף נשיא וגם אחרים.

הקשר שאיחד את היהודים במשך אלפי שנים ושמאחד אותם היום הוא, מעל הכל, האידאל הדמוקרטי של צדק סוציאלי, בצירוף האידאל של עזרה הדדית וסובלנות בין כל בני־האדם עלי אדמות... המאפיין השני של המסורת היהודית הוא הכבוד הגדול שהיא רוחשת לכל צורה של שאיפה אינטלקטואלית ומאמץ רוחני.

"כמו שאיינשטיין אמר", עמוד 100

היהודים נהנו מאוטונומיה קהילתית וניהלו את חייהם. הם גם שמרו על קשרים עם קהילות יהודיות בערים וארצות אחרות, קשרי מסחר וחיתון. לצורכי המסחר ושמירת הקשרים למדו היהודים שפות נוספות, לכן היו מבוקשים כמתורגמנים ויכולתם לבקר ואף לעקור מארץ לארץ הייתה עדיפה[42].

מרבית יהודי בבל זנחו את עבודת האדמה, עברו לערים והשתלבו במעמד הבינוני והגבוה. משורות יהודי מצרים יצאו אדמיניסטרטורים שעלו לגדולה והפכו נושא לקינאת המוסלמים. הרווחה הכלכלית, ממנה נהנו היהודים בתור הזהב של יהודי ספרד, אפשרה להם להתפנות לאומנויות, היסטוריה, פילוסופיה, אסטרונומיה ומחקר בסיסי וכך התבלטו יהודים, כמו הרמב"ם, יצחק בן יוסף הישראלי, רבי לוי בן גרשון ואברהם זכות, אך גם בארצות אחרות בלטו יהודים מלומדים, כמו עמנואל טוב עלם, אסטרונום ומתמטיקאי שיזם את השימוש בשברים עשרוניים[43].

הכימאי וההיסטוריון ג'אורג' סרטון, הנחשב למייסד תחום ההיסטוריה של המדע טען שבין השנים 1150 - 1300 כ-15% ממלומדי התקופה היו יהודים (95 מתוך 626)[44],[45].

קנאה ופרעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחת היהודים ועלייתם במדרג הכלכלי הפכה אותם למושא לקינאת המוסלמים. חלק מיהודי מצרים נהגו באורח חיים בזבזני ועוררו עוד יותר את קינאת המוסלמים. משורר מצרי אלמוני כתב:

היהודים בזמננו השיגו שיא מאווייהם והגיעו לשלטון, להם הכבוד ולהם הכסף, מקרבם יועצי המלכות ונשיאים. הוי עם המצרים, איעץ לכם: היו יהודים, כי השמים נעשו גם הם ליהודים (قد تهوّد الفلك).

גם בגרנדה הצלחת היהודים עוררה קנאה עזה והמשורר אבו אסחאק אל-תוג'יבי האלבירי חיבר שיר התקפה על היהודים, שקרא בין היתר לרצוח את יהוסף הנגיד ונאמר בשיר:

ראיתי אותם (=את היהודים) עושים שם (=בגרנדה) ככל אשר יחפצו. חילקו ביניהם את העיר ואת חצרותיה, ובכל מקום (שולט) אחד מן המקוללים (لعين) הללו. הם גובים את המיסים בה ואוכלים ולועסים, הם לובשים בגדים מפוארים ואילו אתם לובשים סחבות...

מצב זה גרם במאה העשירית ובמאה האחת עשרה לשלושה גלים של פרעות ביהודי מצרים ולפרעות גרנדה[46], שבמהלכן נרצח יהוסף הנגיד.

רכוש של מגורשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים היו בעבר מיעוט נסבל בעל זכויות פחותות יחסית לרוב בארצות בהן ישבו ולעתים, שינו השלטונות את טעמם וגירשו את היהודים. בדרך כלל לגירוש נלווה גם גזל רכוש היהודים וכך נאלצו היהודים לעבור לארץ אחרת ולהתחיל מחדש. במסעי הצלב ובמיוחד בגזירות תתנ"ו יהודים רבים איבדו את חייהם והניצולים היו אלה שהצליחו לברוח וכשברחו, ברחו על נפשם, ללא רכושם. בשנת 1420 הגיעה הקהילה היהודית באוסטריה לשעת שפל חמור ביותר, עת יהודי מפרנסי העיר אנס שבאוסטריה עילית הואשם בעלילת שווא של חילול לחם הקודש. עלילה זו גרמה לכך שהקיסר אלברכט החמישי, ארכידוכס אוסטריה פקד לאסור את כל יהודי אוסטריה. 270 יהודים הועלו על המוקד בפומבי והשאר גורשו מאוסטריה בחוסר כל. בכך הייתה אוסטריה הראשונה בין מדינות מרכז אירופה שגירשה את תושביה היהודים[47]. היהודים למדו מהתנסויות אלה שהרכוש היחיד, שלא יכולים לגזול מהם, זה הידע שרכשו ובהתאם לכך השקיעו יותר ברכישת ידע עבורם ועבור צאצאיהם. דוגמה טובה היו מגורשי ספרד ופורטוגל, שהתקבלו בזרועות פתוחות באימפריה העות'מאנית בזכות הידע הרב, שהביאו איתם.

הגבלות בתעסוקת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות רבות הוגבלו היהודים ותעסוקתם ובעיקר נמעה מהם האפשרות לרכוש אדמה חקלאית. בתקופות בהן 90% או יותר מהתושבים היו חקלאים זו הייתה מגבלה רצינית מאוד. גם הצטרפות לגילדות מקצועיות הייתה בעיתית, כי הגילדות היו מאורגנות על בסיס דת משותפת[48] וכך נדחקו היהודים אל המקצועות שבני הרוב לא חפצו בהם מסיבות שונות, כמו הלוואה בריבית וחכירת גביית המסים ותחומים בהם היה להם יתרון ברור, כמו חלפנות כספים ורפואה. במהלך מסעי הצלב הגיעו סוחרים נוצרים ממערב ומדרום אירופה למזרח התיכון והחלו לעסוק במסחר, שקודם לכן היה בידי היהודים וכך דחפו אותם עוד יותר אל העיסוק בהלוואה בריבית[49]. הוונציאנים, שרצו לדחוק את ידי היהודים מהמסחר, תבעו מהם להתנצר ולא, לאסור על היהודים לנגוע בכל חפץ שיש בו סימן הצלב, סימן שהיה נפוץ מאוד בכל הסחורות.

החינוך היהודי העצמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים יהודים לומדים בחדר

מצוות לימוד התורה לא נשתכחה מהיהודים וחשיבותה בלטה מאוד על רקע החברה המוסלמית והחברה הנוצרית בהן יודעי הקרוא וכתוב היו מיעוט קטן. המצווה הוטלה על האב, אך בהדרגה, בקהילות היהודיות, היא הפכה לחובה חברתית והמוסדות הקהילתיים הקימו מוסדות חינוך, בעיקר למען בני העניים, שידם לא השיגה את הממון הדרוש לחינוך הילדים.

באותם בתים בהם האב שכר מלמד לבניו, הלימוד נעשה בבית וגם הבנות זכו לשמוע את החומר הנלמד וחלקן למדו קרוא וכתוב. בבתי הספר, בנוסף ללימודי הדת, לימדו קריאה וכתיבה, חשבון ובארצות ערב גם את השפה הערבית. החברה היהודית פיתחה מנהגים ומסורות שנוהגו לעודד את הלימוד, החל מהמפגש של הילד הקטן עם אותיות אלפבית טבולות בדבש ועד למתן כבוד של קריאה בתורה בפני הקהל בבית הכנסת.

בחברה היהודית לימודי התורה נמשכו גם לאחר בית הספר ומבוגרים רבים נהגו להקדיש זמן, בעיקר בחגים ובשבתות, אך גם בימי חול ללימוד סוגיות בתורה וכך יצרו לעצמם הרגלי למידה. בקהילות היהודיות באשכנז, לפני מסעי הצלב, ההנהגה הייתה נתונה בידי תלמידי חכמים וזה היה איתות נוסף לכבוד שרכשו היהודים ללימודים[50].

האמנציפציה והשלכותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אמנציפציה ליהודים

מאז חורבן בית המקדש השני ואבדן העצמאות היהודית היהודים היו למיעוט בעל מעמד נחות ליחסית לרוב השליט במדינות בהם חיו. חוסר השוויון התבטא במיסוי עודף ובכל מיני חוקים ותקנות, כמו חובת לבוש מיוחד, שבועת היהודים, הדרה מהשירות הצבאי וממוסדות החינוך הממלכתיים ועוד. ב-1787 זכו קרוב ל-2500 יהודי ארצות הברית לשוויון זכויות וכעבור ארבע שנים, ב-1791, האסיפה הלאומית הצרפתית קיבלה את "חוק שוויון היהודים הכללי" ומכאן נפתחה הדרך למתן שוויון זכויות ליהודים בכל מקום אליו הגיעו צבאות נפוליאון[51].

היהודים, ששנים רבות התחרו בתחומים שונים עם יתר תושבי אותן ארצות, כשהם באים מעמדה נחותה, נהנו מאוד מהמצב החדש המאפשר להם תחרות יותר שוויונית (עדיין היו מגבלות שנבעו ממסורות, ממנהגים ומעצם היות היהודים מיעוט) ואנרגיות חדשות הובילו אותם להשגת עמדות מפתח בארצותיהם.

הלא יהודים לא נשארו אדישים לשינוי, חלק מהם היו מודאגים מהתחרות הנוספת מצד היהודים, תחרות על משרות בשירות הציבורי, באקדמיה ועוד, משרות שעד האמנציפציה היו סגורות בפני היהודים וכעת נפתחה דרכם אליהן. במצב זה התעוררה אנטישמיות ואפילו הגיעו הדברים לכדי פרעות, כמו פרעות "הפ-הפ", שהתפשטו על פני כל הקונפדרציה הגרמנית[52]. בפרעות אלה השתתפו ואפילו הובילו אותן אינטלקטואלים גרמנים, פרופסורים וסטודנטים, שחששו מהתחרות היהודית[53].

האמנציפציה של היהודים באירופה התקדמה בהדרגה מזרחי ומשאביה הגיעו גם למדינה החדשה, רומניה. השליט של רומניה, אלכסנדרו יואן קוזה, רצה להעניק זכויות אזרח ליהודים, אך בגלל ההתנגדות העזה מצד חוגים רחבים מאוד של הציבור הרומני, הודיע שתהיה זאת אמנציפציה הדרגתית. קוזה נקט אומנם בכמה צעדים ראשונים של אמנציפציה, אך הדחתו בראשית 1866 שמה סוף לתהליך. יון ברטיאנו, המנהיג הרומני הליברלי הבטיח אזרחות ליהודים, אבל שוב התקוממו החוגים האנטישמים, בעת הדיונים על החוקה יצאו המוני רומנים לרחובות בוקרשט והרסו את בתי הכנסת. לחצם נשא פרי והחוקה שהתקבלה בשנת 1866 שללה בסעיף 7 את האפשרות של הענקת אזרחות רומנית למי שאינו נוצרי. גם מינויו של ברטיאנו לראש ממשלה כמה שנים מאוחר יותר לא שינה את המצב והיהודים מצאו עצמם במצב גרוע מכפי שהיה לפני כן - הם היו במעמד של חסרי אזרחות כלשהי וחייבים בכל חובות האזרחים הרומנים, כולל שירות צבאי.

נומרוס קלאוזוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נומרוס קלאוזוס

האמנציפציה פתחה את שערי בתי הספר התיכונים והאוניברסיטאות בפני היהודים והם נהרו אליהם בהמוניהם.

בהונגריה, ב-1910 היו 18,264,533 תושבים ו-911,227 מתוכם היו יהודים, פחות מחמישה אחוזים, אולם בשורות הסטודנטים באוניברסיטאות היהודים היו 29,6%, פי שישה מחלקם באוכלוסייה הכללית[54]. ב-1913, באוניברסיטת בודפשט, בפקולטות למדעים היו 34,1% יהודים ובפקולטות לטכנולוגיה וכלכלה 31,9% יהודים. 48,5% מרופאי הונגריה היו יהודים, 58,11% מהמוציאים לאור ו-60,96% מהסוחרים היו יהודים.

ההונגרים החליטו לשנות את המצב וחוקקו ב-1920 את חוק נומרוס קלאוזוס, החוק האנטישמי הראשון באירופה במאה העשרים. החוק, שקבעה מכסות לפי חלקם באוכלוסייה של הקבוצות השונות, היה מכוון נגד היהודים למרות שהיהודים לא הוזכרו במפורש. התוצאה הייתה ירידה חדה באחוזי היהודים בחינוך האוניברסיטאי. יהודי רבים, שלא הצליחו להתקבל ללימודים היגרו מהונגריה, לבדם או עם משפחותיהם, אל ארצות בהן יוכלו ללמוד.

גם בפולין הופעל כלי הנומרוס קלאוזוס, כדי לצמצם את כמות הסטודנטים היהודים והוא הוריד את כמות הסטודנטים היהודים מ-24,6% בשנת הלימודים 1921 - 1922 ל-13,2% בשנת הלימודים 1935 - 1936[55].

ברומניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהיהודים זכו סוף-סוף בהתאזרחות, האנטישמיות, שניזונה במידה רבה מהתחרות על מקומות העבודה של בוגרי בתי הספר התיכוניים והאוניברסיטאות, התעצמה, בעיקר משום שהכמות היחסית של היהודים באוניברסיטאות באופן כללי ובפקולטות לרפואה במיוחד הייתה גדולה בהרבה מחלקם באוכלוסייה הכללית. בשנת הלימודים 1921-1920 למדו רפואה באוניברסיטת בוקרשט 1,808 סטודנטים, כש-537 מתוכם היו יהודים (29,7%) - באותה תקופה אחוז היהודים באוכלוסייה הרומנית נע סביב 4%. בהונגריה השכנה הייתה תופעה דומה והשלטונות הנהיגו שם נומרוס קלאוזוס, הסטודנטים הרומנים שאפו אפוא להנהיג גם ברומניה הגבלות דומות[56].

גם באימפריה הרוסית הופעל בהרחבה כלי הנומרוס קלאוזוס נגד היהודים. יהודים שרצו ללמוד המירו את דתם ואז שוכלל הכלי והופעל גם נגד מומרים. צעירים יהודים רבים היגרו מהאימפריה הרוסית אל מערב אירופה, אל שווייץ, אל צרפת, אל גרמניה ומדינות נוספות בהן האוניברסיטאות אפשרו לימודים גם ליהודים[57].

אחרי מהפכת אוקטובר בוטלו מגבלות נומרוס קלאוזוס ברחבי רוסיה, פרט לאזורים שהיו בשליטת הצבא הלבן. בברית המועצות ובגוש הקומוניסטי לא הונהג נומרוס קלאוזוס, אך מדיניות קומוניסטית לעידוד וקידום בני הפועלים והאיכרים פגעה בעקיפין ביהודים, שהיו בני סוחרים ואינטלקטואלים.

גם בארצות הברית הונהג נומרוס קלאוזוס נגד יהודים, לא ככלי של המדינה, אלא ככלי של אוניברסיטאות שונות, בעיקר היוקרתיות[58].

חברה רב-לשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רב-לשוניות

היהודים, שהתפזרו בעולם, הביאו איתם לכל מקום את שפת אבותיהם, השפה ששימשה אותם בטקסים הדתיים. במקומות בהם התיישבו, דוברו שפות אחרות והם נאלצו ללמוד את שפת המקום, כדי לתקשר עם סביבתם ועם הרשויות. מציאות זו הפכה כמעט את כל היהודים לדו-לשוניים או פוליגלוטים. שליטה בשפות נוספות על פני שפת המקום הייתה שימושית מאוד עבור העוסקים במסחר בינלאומי ויהודים רבים עסקו בכך.

השימוש השגור בשתי שפות, שפת הקודש ושפת המקום, הוביל ליצירת אוצר מילים מעורב, שהתפתח לשפה מיוחדת של היהודים. קיומן של שפות מקומיות שונות הובילו ליצירתן של שפות יהודיות שונות: יוונית יהודית, יידיש, לדינו ועוד. היהודים לא הסתפקו בשימוש התקשורתי בשפות היהודיות, בנפוצות שבהן, בייידיש ובלדינו הם גם פיתחו תרבות עניפה שכללה שירה, סיפורת, מחזות, פתגמים ועוד.

דוקטור אלן ביאליסטוק מאוניברסיטת יורק בקנדה ערכה מחקר שתוצאותיו הצביעו על כך שלדו-לשוניים היו הישגים הרבה יותר טובים במגוון משימות קוגניטיוויות פשוטות בהשוואה לחד-לשוניים[59]. מעבר לכך, דו-לשוניים לומדים בקלות רבה יותר שפה שלישית[60]

תאוריית החבילה המשולשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

איימי צ'ואה, פרופסור למשפטים באוניברסיטת ייל ממוצא סיני-פיליפיני, כתבה יחד עם בעלה היהודי, ג'ד רובנפלד, גם הוא פרופסור למשפטים באותה אוניברסיטה, ספר בשם "החבילה המשולשת" (The Triple Package: How Three Unlikely Traits Explain the Rise and Fall of Cultural Groups in America), שטוען למציאת הסבר לגניוס היהודי לצד גניוסים נוספים.

המחברים מנסים להסביר מה גורם לאנשים מסוימים להצליח יותר מאחרים מבחינת עושר, מעמד ואומדני הצלחה קונבנציונליים אחרים. הם טוענים שאנשים מצליחים (בחברה האמריקאית) משתייכים לאחת משמונה קבוצות אתניות בולטות. בני הקבוצות האלה, שהם קובנים, בני מזרח אסיה, הודים, יהודים, לבנונים, מורמונים, ניגרים ואירנים, חולקים ביניהם שלושה מאפיינים תרבותיים, שגורמים להם להגיע להצלחה, ואלה מכונים בספר "החבילה המשולשת". מרכיבי החבילה המשולשת, לדעת המחברים, הם תחושת עליונות קבוצתית, חוסר ביטחון עצמי ושליטה עצמית, כולל יכולת דחיית סיפוקים[61]. הספר והתאוריה זכו לחשיפה רבה מאוד.

הפסיכולוגים ג'ושוע הארט וכריסטופר שבריס דיווחו בכתב העת Personality and Individual Differences על מחקר שבדק את תאוריית החבילה המשולשת ותוצאותיו לא אוששו אותה. במחקר השתתפו 1,258 נבדקים ולא נמצאה שום עדות תומכת בטיעוני תאוריית החבילה המשולשת. היכולת לדחות סיפוקים נמצאה כמנבאת הצלחה, אבל המרכיבים האחרים, שהרכיבו את משולש הניבוי, לא הוכיחו את עצמם[62].

ההשערות הגנטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחפשי ההסבר לבולטות היהודית בתחומים המצריכים אינטלקט גבוה חשבו גם על האפשרות שמדובר ביתרון גנטי, יכולת מולדת, העוברת בתורשה, שמבדילה את היהודים משאר הבריות. הסבר כזה מחייב הוכחה להיות היהודים גזע נבדל. היו לא מעט דעות שראו ביהודים גזע בפני עצמו, אפילו בטיוטת הצהרת בלפור דובר על בית לאומי ל"גזע היהודי", מונח שהוחלף בהמשך בבית לאומי ל"עם היהודי"[63].

בגרמניה הנאצית הונהגה תורת הגזע מבוססת על דרוויניזם חברתי, שעל פיה היהודים הוגדרו כגזע נפרד, הם הוגדרו כתת-אדם. הגדרות תורת הגזע היו מבולבלות ולא עקביות ועם נפילת גרמניה הנאצית נפלה גם תאוריה זו[64].

התקדמות מדעית בתחום הגנטיקה ובמיוחד פיענוח הגנום האנושי החזירו את הדיון על הגנום היהודי. קיומן של מחלות תורשתיות נפוצות במיוחד בין יהודים היווה רמז חזק לקיום בסיס גנטי משותף. פרופסור ברכה רגר הגיעה למסקנה, על סמך סקירת המחקרים בתחום, שלאוכלוסיות היהודיות מאירופה ומן המזרח התיכון יש גנים משותפים, שמקורם באוכלוסייה יהודית, שחיה במזרח הקרוב לפני כ-3000 שנה. בהמשך חל פיצול באוכלוסייה זו וניכרים בה השפעות של האוכלוסיות בקרבן חיו היהודים[65]. הקביעה שלמרבית בני העם היהודי יש בסיס גנטי משותף, למרות שוני מסוים בחזותם של בני קהילות שונות[66] הולכת ומתבססת[67], מבלי לקבוע אם הבסיס הגנטי המשותף מקורו באבות קדומים משותפים או בקשרי הנישואין בין בני הקהילות השונות, בתוך הקהילות ובין הקהילות, כולל נישואי קרובים רבים. אין זיהוי לגנים יהודים ואין זיהוי של גנים האחראים על האינטלקט האנושי.

הברירה הלא טבעית - השידוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שידוך בחברה החרדית

כבר ב-1953 כתב המתמטיקאי הנודע, נורברט וינר על התופעה של רבנים, שנחשבו חכמים, ששידכו ילדיהם לילדי רבנים כמוהם או לילדי סוחרים מצליחים וכך המשיכו את הדורות[68]. סטיבן פינקר, פסיכולוג-ניסויי יהודי-קנדי, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד ומומחה במדעי הקוגניציה סבור שהתרבות היהודית מעודדת את הלמידה ותלמידים גרועים עלולים למצוא עצמם בחוסר יכולת להשיג שידוך, ומשום כך התרחש בתוך העם היהודי תהליך ברירה טבעית - הפרטים האינטליגנטיים בחברה זכו ליתרון משמעותי בתוכה ולכן התרבו יותר וגרמו לשינוי המאגר הגנטי של העם היהודי[69].

גם בתקופה המודרנית, בחברה היהודית החרדית, עדיין נהוג מוסד השידוכים ויש קריטריונים לבחירת בני הזוג. בבחירת החתן בודקים את הייחוס שלו, האם בין אבותיו היו רבנים חשובים ובודקים גם את הצטיינותו בלימודים, האם יש לו סיכוי להתמנות לתפקיד דיין[70].

האינטליגנציה כמחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוקטור גרגורי קוקרן פרסם ב-2005, יחד עם הנרי הרפנדינג וג'ייסון הארדינג, מאמר בו טען שלמעשה לא מדובר בגניוס יהודי, אלא בגניוס יהודי "אשכנזי". לדברי קוקרן וחבריו, ה"אשכנזים" הם היהודים שהגיעו לאחר חורבן בית שני לאירופה, ובימי הביניים עסקו במשרות ניהול וכספים, שדרשו יכולות קוגניטיביות, וכך פיתחו יכולות גבוהות בתחום. קוקרן לא הסתפק בכך, הוא גם קישר את האינטליגנציה הגבוהה, לדבריו, של ה"אשכנזים" למחלות תורשתיות שונות המאפיינות את היהודים האשכנזים, מחלת גושה, טאי זקס ועוד[71].

קוקרן, הארדי והרפנדינג טוענים במאמרם Natural History of Ashkenazi Intelligence, שמסביבות שנת 800 לספירה ועד 1650 לספירה, הרוב יהודי אשכנז אחזו במשרות ניהול וכספים, שדרשו יכולות קוגניטיביות של חשבונאות וניהול. לטענתם, לילדים של המוצלחים מבין היהודים (דהיינו, העשירים מביניהם) היו אחוזי שרידות גדולים יותר. הם מעלים את ההשערה שאותם גנים האחראים למספר הרב של מחלות תורשתיות האופייניות ליהודים אשכנזים, אחראים (כאשר נושאים רק עותק אחד שלהם) גם לאינטליגנציה גבוהה יותר. השערה זו, שלא אוששה מחקרית, ספגה ביקורת רבה, בין השאר על ידי הגנטיקאי אנדרו קלארק[72], שטען כי החוקרים "עשו את כל הטעויות הקלאסיות האפשריות בהבנת תהליכי התורשה"[73].

תאוריה זו נדחתה על ידי מרבית החוקרים בתחום, ולדברי הגנטיקאים המובילים, המחקר נעשה ברשלנות ולקוי בהבנת תהליכי התורשה. עד היום לא נמצא כל גן הקשור באופן ברור לאינטליגנציה[74]. גם הגדרת ה"אשכנזיות" בעיתית ואינה תואמת להגדרות המקובלות.

תאוריית צוואר הבקבוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

[75]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בערך הזה ייחשב לבעל מוצא יהודי מי שלפחות אחד מהוריו היה יהודי
  2. ^ "מאה היהודים הכי משפיעים בעולם", אתר מאקו, 12 בספטמבר 2015
  3. ^ Richard Dawkins Perplexed by High Number of Jewish Nobel Prize Winners (באנגלית)
  4. ^ JEWS RANKED AMONG THE 64 STRONGEST CHESS PLAYERS OF ALL TIME (באנגלית)
  5. ^ דירוג המיליארדרים של פורבס: היהודים העשירים בעולם
  6. ^ פרויקט הגנום האנושי מעלה מחדש את שאלת הגן היהודי והגניוס היהודי
  7. ^ זוכה אחד (ג'ון ברדין) זכה פעמיים ולפי כללי וועדת פרס נובל הוא נספר פעם אחת בלבד
  8. ^ זוכה אחד (פרדריק סנגר) זכה פעמיים
  9. ^ אישים בלבד. לא נכללו 24 ארגונים שזכו אף הם בפרס
  10. ^ אוכלוסייה יהודית בעולם ובישראל, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פורסם ב-1 בספטמבר 2016
  11. ^ "The Fields Medal is now indisputably the best known and most influential award in mathematics." Monastyrsky, Michael (2001). "Some Trends in Modern Mathematics and the Fields Medal" (PDF). Canadian Mathematical Society. בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2006. 
  12. ^ יהדות - לאום כ"כ קטן מלא במהפכות, תגליות, עושר וחכמה עד אין חקר, למה?
  13. ^ פרסומים של פאול ארדש, אתר אוניברסיטת אוקלנד
  14. ^ אתר האולימפיאדה
  15. ^ בין דרכי אבחון המחלות היה גם חיטוט בהפרשות החולה והרחתן. מות החולה יכול היה לגרור מניעת תשלום לרופא, הכאת הרופא ואף הריגתו
  16. ^ Contribuţia evreilor din România la cultură şi civilizaţie (תרומתם של יהודי רומניה לתרבות ולציוויליזציה) הוצאת הספר - בוקרשט 2004 עמוד 236 (ברומנית)
  17. ^ יעקב אבישי, "1000 אישים", הוצאת עמיחי, עמ' 354.
  18. ^ עבודתה של עדה יונת איפשרה לפענח ולהבין את מנגנון הפעולה של חמש תרופות אנטיביוטיות
  19. ^ נחמיה רוטנברג, למה יהודים מצליחים; ישראל, תשע"א, עמוד 113
  20. ^ הרווארד נגד סמואלסון, באתר גלובס, 14 באוקטובר 1997‬
  21. ^ האוניברסיטה הפתוחה, שנאת ישראל ואנטישמיות, יחידות 3-4, עמוד 86
  22. ^ אם רוטשילד עשיר - כל היהודים רמאים
  23. ^ Contribuția evreilor din România la cultură și civilizație, הוצאת HASEFER‏ 2004, עמודים 648 - 652. (ברומנית)
  24. ^ The World's Billionaires (באנגלית)
  25. ^ 25 יהודים ברשימת עשירי רוסיה: מי נמצא בעשירייה הפותחת?
  26. ^ Australia’s 50 Richest People (באנגלית)
  27. ^ דירוג עשירי בריטניה: האחים ראובן הדיחו את הטייקון לקשמי מיטאל מהמקום הראשון
  28. ^ UBS Translation Work
  29. ^ נחמיה רוטנברג, למה יהודים מצליחים; ישראל, תשע"א, עמוד 112
  30. ^ הרב שלמה אבינר, מוזיקה ויהדות, בתוך: עטורי כהנים, 171, תשנ"ט, עמ' 12–19.
  31. ^ ז'ורז' מוסטקי הלך לעולמו בגיל 79
  32. ^ מהגרים יהודים ותעשיית הקולנוע האמריקאי
  33. ^ משחק השחמט
  34. ^ "בריחה מהמציאות העגומה": ערכות השחמט שהיו מפלט ליהודים בשואה
  35. ^ דברים שיורמים יודעים
  36. ^ איתן בקרמן, מלכה, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2006
  37. ^ משנה, מסכת אבות, פרק ב', משנה ה'
  38. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק א', הלכה ח'
  39. ^ הגהת הרמ"א על השולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמ"ה, סעיף ח'
  40. ^ אין מפקדים מאותן תקופות, לכן מדובר באומדנים ויש החולקים על המספרים
  41. ^ מנואל טרכטנברגכיצד נוצר הגניוס היהודי, באתר הארץ, 24 ביולי 2013
  42. ^ תור הזהב בספרד
  43. ^ "טוֹב עֶלֶם, עמנואל בן יעקב", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ה, עמודים 9–10, באתר HebrewBooks
  44. ^ Is it true that 15% of the scientists in the Middle Ages were Jewish? Can you show me a source? (באנגלית)
  45. ^ The Jewish Mind עמוד 317 (באנגלית)
  46. ^ יחסי איבה ליהודים על רקע כלכלי וחברתי בח'ליפות המוסלמית במאות התשיעית והעשירית
  47. ^ Austria Virtual Jewish History Tour (באנגלית)
  48. ^ אורלי אילני, "היהודים בימי הביניים בעולם הנוצרי ובעולם המוסלמי" עמוד 53
  49. ^ אורלי אילני, "היהודים בימי הביניים בעולם הנוצרי ובעולם המוסלמי" עמוד 62
  50. ^ אורלי אילני, "היהודים בימי הביניים בעולם הנוצרי ובעולם המוסלמי" עמודים 89 - 90
  51. ^ האמנציפציה והלאומיות היהודית
  52. ^ Anti-Semitism: The Hep Hep Riots (באנגלית)
  53. ^ עמוס אילון, "רקוויאם גרמני", תרגם לעברית דני אורבך, הוצאת דביר, 2004, עמוד 107
  54. ^ The social and political history of Hungarian education (באנגלית)
  55. ^ 4 Numerus clausus against the Jews in Poland (באנגלית)
  56. ^ Războiul pentru cadavre: studențimea română și antisemitismul interbelic (ברומנית)
  57. ^ 2 Numerus clausus against the Jews in Russia (באנגלית)
  58. ^ 7 Numerus clausus against the Jews in racist "USA" (באנגלית)
  59. ^ עוד סיבה לגדול עם שתי שפות
  60. ^ לשון נופל על לשון
  61. ^ 3 תכונות שאתם צריכים בשביל להצליח בארצות הברית
  62. ^ מהגניוס היהודי לסטארט־אפ ניישן?
  63. ^ הטיוטה של הצהרת בלפור שדיברה על "הגזע היהודי"
  64. ^ מדע הגנטיקה מפריך את תורת הגזע: אין דבר כזה 'גזע ארי טהור'
  65. ^ הרהורים – המצוד אחר הגנום היהודי / ברכה רגר
  66. ^ ממה נובעים ההבדלים הקיצוניים במראה החיצוני בין יהודים מתפוצות שונות.
  67. ^ דן אבן2,000 שנות גלות בראי הגנטיקה, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2012
  68. ^ מאחורי המיתוס של הגניוס היהודי
  69. ^ יהודי ארצות הברית משכילים והישגיים פחות; איך זה ישפיע עלינו?
  70. ^ שידוכים וזוגיות בחברה החרדית
  71. ^ הגנטיקה של הגניוס היהודי
  72. ^ Andrew Clark
  73. ^ Researchers Say Intelligence and Diseases May Be Linked in Ashkenazic Genes, New York Times, June 3, 2005
  74. ^ אמא אמרה לי: "בלי נובל אתה לא חוזר הביתה"
  75. ^ עידו אפרתי, כשהסביבה מנצחת את הגנים: חוקרים מציעים הסבר חדש להתנהגות גברית ונשית, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2017