בוראט: רוצה לומד תרבות אמריקה בשביל נהדרת קזחסטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בוראט: רוצה לומד תרבות אמריקה בשביל נהדרת קזחסטן
Borat movie.png
שם במקור: Borat: Cultural Learnings of America for Make Benefit Glorious Nation of Kazakhstan
בימוי: לארי צ'ארלס
הפקה: מוניקה לווינסון
דן מייזר
ג'יי רואץ'
תסריט: סשה ברון כהן
פיטר ביינהם
אנתוני היינס
דן מייזר
שחקנים ראשיים: סשה ברון כהן
קן דוויטיאן
עוזאן חסן
לנל
פמלה אנדרסון
מוזיקה: ערן ברון כהן
חברת הפצה: פוקס המאה ה-20
הקרנת בכורה: 1 בנובמבר 2006
משך הקרנה: 84 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 18,000,000‏$
הכנסות: 261,572,744‏$
פרסים: פרס גלובוס הזהב לשחקן הראשי
דף הסרט ב-IMDb

בוראט: רוצה לומד תרבות אמריקה בשביל נהדרת קזחסטןאנגלית: Borat: Cultural Learnings of America for Make Benefit Glorious Nation of Kazakhstan, לעתים קרובות מכונה בפשטות בוראט) היא קומדיה מוקומנטרית קולנועית בכיכובו של הקומיקאי הבריטי סשה ברון כהן כבוראט, דמות סאטירית המתיירת בארצות הברית ומנהלת יומן מסע. זהו הסרט השני המבוסס על הדמויות שגילם ברון כהן בתוכנית הטלוויזיה "המופע של עלי ג'י". בסרט השלישי שיצא ביולי 2009 מככב כתב האופנה האוסטרי ההומוסקסואל הפיקטיבי, "ברונו".

הסרט, שבוים בידי לארי צ'ארלס, זכה להצלחה מסחרית וביקורתית. הוא יצא לראשונה לאקרנים ב-1 בנובמבר 2006 בבלגיה והרוויח 26.4 מיליון דולרים בסוף השבוע הראשון שלו בארצות הברית ובקנדה, כשהוא קובע שיא מכירות לגבי סרטים שהוקרנו בפחות מ-1,000 בתי קולנוע. הסרט הגיע לישראל ב-30 בנובמבר. ב-2007 זכה ברון כהן בפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר במחזמר או בקומדיה על משחקו בסרט. כמו כן הועמד הסרט לפרס האוסקר בקטגוריית התסריט המעובד הטוב ביותר.

את "בוראט" סבבו שערוריות בטרם ולאחר צאתו. הוא הואשם בהצגתה של דמות ראשית פוגענית, וכמה ממצולמי הסרט הביעו ביקורת שלילית לגביו ו/או תבעו את יוצריו בבית משפט. הסרט הוחרם ברוסיה וברוב מדינות ערב.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתאר כיצד בוראט עוזב את ביתו בקזחסטן בדרכו אל ארצות הברית ("יו. אס. אנד איי", כלשונו) על מנת להקליט שם סרט דוקומנטרי בשליחות משרד המידע הפיקטיבי של קזחסטן. הוא משאיר מאחוריו את אמו, אשתו ואת אנס העיר (את שמן העיר לקח איתו), ונוסע כשהוא מלווה בידי מפיקו כבד המשקל אזמאט בגאטוב (קן דוויטיאן). רובו של הסרט מרגע זה והלאה מורכב מסצנות לא מבוימות קצרות ומאולתרות שבהן בוראט מראיין ומשוחח עם אמריקאים המאמינים שהוא באמת כתב טלוויזיה זר שאיננו מכיר את מנהגיהם של תושבי אמריקה.

בעת שהותו בניו יורק, בוראט צופה בפרק של משמר המפרץ ומתאהב מיידית בפמלה אנדרסון. לאחר שהוא מקבל הודעה על מותה של אשתו, הוא לוקח שיעורי נהיגה ורוכש משאית גלידה ישנה שבה הוא נוסע מניו יורק לכיוון לוס אנג'לס (אזמאט מפחד לטוס מחשש מהתקפה נוספת בסגנון פיגועי 11 בספטמבר, להם אחראים היהודים, לדעתו) במטרה "לזכות בווגינה ("ואז'ין" כלשונו) של אנדרסון".

תוך כדי נסיעתו בוראט ממשיך לצלם את הסרט הדוקומנטרי שלו: הוא פוגש פמיניסטיות, משתתפי מצעד גאווה, פוליטיקאים ובני נוער אפרו אמריקאים. הוא קוטע תחזית מזג-אוויר טלוויזיונית, שר גרסה מעוותת של המנון ארצות הברית באצטדיון רודיאו וזוכה לצעקות בוז מהקהל. הוא שוכר חדר בבית הארחה המנוהל על ידי יהודים, אך הוא ואזמאט בורחים ממנו בלילה, מתוך אמונה שהיהודים יכולים לשנות את צורתם. בוראט מנסה לרכוש רובה שיסייע לו בהגנה מפני יהודים (לאחר שנדחה משום שאינו אזרח אמריקאי, הוא קונה דב שיגן עליו), מתארח בארוחת ערב יוקרתית בביתו של אחד האנשים בדרום ארצות הברית ומזמין פרוצה אפרו אמריקאית לבית. את מספר הטלפון שלה הוא מוצא בעיתון שהוא ואזמאט משתמשים בו כדי לנקות את הצואה של הדוב. הוא מבקר בחנות עתיקות המלאה במזכרות וסמלים של קונפדרציית המדינות של אמריקה, שאת רובם הוא שובר שלא בכוונה.

בבית המלון מתעוררת חמתו של בוראט על אזמאט לאחר שהוא מגלה אותו מביט בתמונות של אהובתו פמלה אנדרסון כשהוא מאונן. הוויכוח ביניהם מתלהט במהירות לקטטה בעירום מלא, שגולשת אל מסדרון בית המלון ומשם אל אולם נשפים עמוס באנשים.

כתוצאה מהריב נוטש אזמאט את בוראט, ולוקח איתו את הדרכון של בוראט, את כספם ואת הדב שלהם. מצב רוחו של בוראט מתדרדר עוד יותר לאחר שסטודנטים של אוניברסיטת דרום קרוליינה שאיתם הוא מתיידד מקרינים לו את סרטה הידוע לשמצה של אנדרסון, "פאם וטומי", בו הוא מגלה שאנדרסון כבר איננה בתולה כפי שחשב. זעמו גורם לו לשרוף את המגזין שבו תמונותיה של אנדרסון, אך לחוסר מזלו כרטיס הטיסה שלו נשרף גם כן. למחרת רוחו מתעודדת לאחר שהוא נקלע לכנס התעוררות של נוצרים אוונגליסטיים ולומד שם לסלוח לאזמאט ולפמלה. הוא מצטרף למספר נוצרים הנוסעים באוטובוס ללוס אנג'לס, שם הוא מוצא את אזמאט המחופש לאוליבר הארדי (למרות שבוראט חשב שהוא דומה לאדולף היטלר). השניים מתאחדים מחדש ומנסים להתחקות אחר עקבותיה של פמלה אנדרסון.

בוראט מצליח לבסוף לפגוש את אנדרסון פנים אל פנים בספרייה במחוז אורנג' שבקליפורניה, שם היא חותמת למעריצים על ספרה החדש. הוא מציג לה את "שק הנישואין המסורתי" שלו ומתחיל לרדוף אחריה בתוך החנות ולאחר מכן במגרש החנייה בניסיון להכניס אותה לשק ולחטוף אותה, עד שהוא נלכד בידי מאבטחים. לאחר מכן בוראט נושא לאישה פרוצה אפרו אמריקאית בשם לנל (המגולמת בידי קומיקאית הנושאת את אותו שם) איתה התיידד מוקדם יותר במהלך הסרט, ושב עם אשתו החדשה אל קזחסטן.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב סצנות הסרט הן בלתי מתוסרטות, וכל המופיעים בו אינם שחקנים מלבד בוראט, אזמאט, פמלה אנדרסון שהיא ידידה ותיקה של ברון כהן, הפרוצה ובני משפחתו של בוראט.

ל"קזחסטן" המתוארת בסרט אין קשר למדינה האמיתית, והסצנות המציגות את כפר הולדתו של בוראט צולמו בכפר הצוענים הרומני גלוד, למרות שהאישה המגלמת את אשתו של בוראט היא קזאחית שהיגרה לרומניה על מנת לשפר את תנאי מחייתה. שמו של השכן של בוראט, נורסולטאן טויאקביי, הוא שילוב של שמם של נשיא קזחסטן נורסולטאן נזרבייב ושל אחד מחברי האופוזיציה, ז'רמחן טויאקביי.

הסרט אינו כולל ולו מילה אחת בשפה הקזאחית. כמה מן האנשים שלכאורה מדברים קזאחית מדברים למעשה ברומנית, האלפבית הקירילי המוצג בסרט הוא בסגנון הרוסי ולא הקזאחי, והמילים הכתובות בו כוללות שגיאות כתיב או בלתי קיימות לחלוטין. לכל אורך הסרט, שיחותיהם של בוראט ואזמאט מתנהלות כאשר סשה ברון כהן מדבר בעברית וקן דוויטיאן, שמגלם את אזמאט, מדבר בארמנית, וביטויי המחווה בהם משתמש בוראט, "ג'אגשמאש" ("איך אתה מרגיש"), "צ'נקוויה" ("תודה לך") ו"טישה" ("תהיה בשקט") מקורן בשפות סלאביות כפולנית. הראיון לתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס" עם דמותו של בוראט לשם קידום הסרט התנהל ברובו בעברית, כאשר בוראט מחמיא למראיין על שליטתו בשפה הקזאחית.

המשטרה נקראה 91 פעמים כתוצאה מפעילויותיו של ברון כהן במהלך צילומי הסרט. סצנות שצולמו ולא נכללו בסרט כוללות את בוראט שר תפילה קזאחית מסורתית, מתבקש לעצור את מכוניתו על ידי שוטרים בקנזס, מנסה להשיג לעצמו כלב תקיפה לשם הגנה מפני יהודים, מבקר בסופרמרקט, שוהה בכלא, מבקש ממעסה שישפשף את איבר מינו ומפרט בפני רופא את כל מחלות המין מהן הוא סובל. חלק מסצינות אלו מופיע בתוספות ל-DVD של הסרט.

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ממשתתפי הסרט הגישו תביעות כנגד יוצריו בטענה שהסרט אינו דוקומנטרי כפי שנאמר להם, אלא בדיוני. תושבי הכפר הרומני גלוד טענו כי רומו בנוגע לאופיו של הסרט, בו הם תוארו כאנשים נבערים העוסקים בגילוי עריות. חלקם אף טענו כי משכורתם לא עלתה על דולר אחד, וחלקם דיווחו על שכר שבין 70 ל-100 דולרים. שניים מהסטודנטים איתם צפה בוראט בסרט של פמלה אנדרסון תבעו את ההפקה בטענה שהדרך בה הוצגו בסרט היא הפרה של דיני לשון הרע. מפיקת תוכנית החדשות שהזמינה את בוראט לראיון הטלוויזיוני האשימה את ברון כהן בכך שגרם לה לאבד את עבודתה. האישה שהזמינה את בוראט לארוחת ערב בביתה גרמה לכך שייחקר חשד למרמה מצדם של יוצרי הסרט.

משרד החוץ של קזחסטן איים לתבוע את ברון כהן לאחר הופעתו כבוראט בטקס פרסי הקולנוע של MTV ב-2005. בספטמבר 2006 נפגשו נשיא קזחסטן נזרבייב ונשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש, כאשר על הפרק גם תדמיתה הבינלאומית של קזחסטן בעידן בוראט. קזחסטן פתחה בקמפיין בעלות של מיליוני דולרים בשם "ליבה של אירואסיה" לשם מזעור האפקט שיצר בוראט, אותו ניצל ברון כהן לשם קידום המכירות של סרטו, כאשר הוא מתייצב בחזיתו של הבית הלבן, מכחיש את הקמפיין ומתאר אותו כפרופגנדה של "האוזבקים המטופשים והמרושעים", כלשונו. קזחסטן לא החרימה את הסרט, אך בקשתה שהוא לא יופץ בתחומה נענתה בחיוב. הנשיא נזרבייב טען מאוחר יותר כי הסרט הועיל לתדמיתה של ארצו, ומבקרי הקולנוע הקזאחים הגיבו באופן חיובי על הסרט וטענו שהוא אנטי-אמריקאי יותר מכל דבר אחר. לעומת זאת, הסרט נפסל ברוסיה ובכל מדינות ערב מלבד לבנון כפוגעני כלפי מיעוטים אתניים, והפך לסרט הלא-פורנוגרפי הראשון שנפסל ברוסיה מאז התפרקותה של ברית המועצות.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בוראט: רוצה לומד תרבות אמריקה בשביל נהדרת קזחסטן" קיבל ביקורות חיוביות באופן יוצא-דופן: חלק מהמבקרים מגדירים אותו כאחד מהסרטים המצחיקים ביותר שנעשו מאז ומעולם. בכתבה שעסקה בפניה המשתנות של הקומדיה האמריקאית, טען כתב העת אטלנטיק (שאינו מבקר סרטים) כי "ייתכן שזהו הסרט המצחיק ביותר זה עשור". אתר הביקורות "Rotten Tomatoes" זיכה אותו ב-91 אחוזי טריות, דירוג נדיר מאוד לגבי סרט קומי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]