בחירות 1978 לנשיאות ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
‹ 1973 ישראלישראל 1983 ›
בחירות 1978 לנשיאות ישראל
19 באפריל 1978

  Yitzhak Navon 1965.jpg
מועמד יצחק נבון נגד
מפלגה המערך -
מספר הקולות 86 0
הזוכה: יצחק נבון
סמל ישראל
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ישראל

הבחירות התשיעיות לנשיאות ישראל נערכו בכנסת ב-19 באפריל 1978, בעקבות סיום תקופת כהונתו בת חמש השנים של הנשיא הרביעי אפרים קציר.

קציר החליט שלא להתמודד שוב על הכהונה, ובמקום זאת שב לפעילותו המדעית. בכך היה לנשיא היחיד עד אז שכיהן כהונה אחת בלבד בתפקיד (חיים ויצמן נבחר לכהונה שנייה ב-1951, שנתיים לאחר שנבחר לראשונה לתפקיד, מכיוון שכהונת הנשיא הייתה מוצמדת בשעתו לכהונת הכנסת).

סקירת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית 1978 הכריז הנשיא אפרים קציר כי אין בדעתו להתמודד שנית לנשיאות המדינה. המאבק על הנשיאות נפתח ונבון החליט שוב להציג את מועמדותו מטעם המערך, אם כי היסס תחילה[1]. אל בחירות אלו הגיע עשיר בניסיון פוליטי, כשהוא זוכה לתמיכה מרובה בקרב חברי סיעתו. הליכוד עמד אז בשלטון, והשר חיים לנדאו הציע לראש הממשלה מנחם בגין להעמיד את הפיזיקאי יצחק שוה כמועמד הקואליציה מטעם הליכוד. גישושים שערך נבון הראו כי בנוסף לתמיכת המערך, במועמדותו יתמכו גם אגודת ישראל והסיעות הערביות, ואולם מולו יתייצב הגוש הגדול של הליכוד[2]. נבון החליט להשיג את תמיכת המפד"ל על מנת להתמודד כשווה מול שווה. משאמר יהודה בן-מאיר, ממנהיגי המפד"ל, כי על מפלגתו להציע לשוה (על אחת כמה וכמה שהוא אדם חובש כיפה ומועמד ראש הממשלה), תקוותיו של נבון נגוזו והוא החל להטיל ספק במועמדותו.

התפנית במערכת הבחירות אירעה לקראת סוף מרץ 1978. שר הדואר לשעבר אלימלך-שמעון רימלט, שעמד בראש המפלגה הליברלית הישראלית לצד מנהיג תנועת החרות מנחם בגין (וכך נוצרה רשימת גח"ל), הציג את כוונתו להתמודד לנשיאות[3]. בגין והקואליציה כבר הציבו מועמד משלהם לנשיאות, ונוסף על היחסים המתוחים בין רימלט ובגין[4], נוצר קרע בין תנועת החרות לליברלים. גם בעבור המפד"ל העיבה מועמדותו של רימלט בשל היותו רב קונסרבטיבי. עכשיו לנבון אין בכלל סיכוי להשיג רוב, והוא החליט בלב כבד להסיר את מועמדותו. שעות אחדות לפני שנבון הסיר את מועמדותו שאל את רימלט - שעוד לא הכריז באורח רשמי על מועמדותו - אם יציג מועמדותו במידה ויסיר את שלו. הוא השיב בחיוב ונבון הכריז כי הוא פורש מהמירוץ. רימלט נכנס במקומו[5].

לאחר שנבון הסיר את מועמדותו, המערך היה כמרקחה. נבון הסביר כי בתנאים שנוצרו אין לו רוב ואין טעם בהתמודדותו. במליאת הכנסת השתוללה מהומה רבתי בין תנועת החרות למפלגה הליברלית. הראשונים השתלחו באחרונים על שהציגו מועמד משלהם מול זה של בגין. בינתיים במפד"ל גבר החשש שמא הנשיא הבא של מדינת ישראל יהיה רב קונסרבטיבי. מספר ימים לאחר הסרת מועמדותו, פגש נבון בזבולון המר וביהודה בן-מאיר במסדרונות הכנסת. המר שאל את נבון מדוע הסיר את מועמדותו, ונבון הטיח בו כי בן-מאיר אמר לו כי המפד"ל תתמוך בשוה. המר ההמום, זעם על בן-מאיר שלא תיאם זאת לפניו והבטיח לנבון כי המפד"ל תתמוך בו בבחירות באופן מוחלט[6].

עתה, כשנבון זוכה לתמיכת המערך, המפד"ל והמפלגות הערביות, שוה לא יוכל לנצח, שהרי קולות המפלגה הליברלית מובטחים לרימלט. בגין קרא את השטח והורה לעוזריו לדחוק בשוה להסיר את מועמדותו, על מנת למנוע מבוכות. שוה הסיר את המועמדות. נבון טלפן לרימלט והודיע לי כי מאחר ששוה איננו מועמד עוד, הוא שב למירוץ. שעה קלה אחר כך הסיר רימלט את מועמדותו ונבון מסר לעיתונות כי הוא חוזר למירוץ הנשיאותי[7]. נבון נותר המועמד היחיד, ובבחירות עצמן זכה ב-86 קולות. בי"ב בניסן ה'תשל"ח, 19 באפריל 1978, נבחר ללא מתנגדים לתפקיד נשיא מדינת ישראל[8].

תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבון נבחר ללא מתנגדים, והושבע לתפקיד ב-29 במאי באותה השנה.

הצבעה מספר קולות
בעד 86
נגד 0
פתק לבן 23
לא הצביעו 11

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק נבון: אינני מועמד לנשיאות, דבר, 3 בינואר 1978
  2. ^ יצחק נבון, כל הדרך, 2015, עמ' 314
  3. ^ הליברלים החליטו להציג מועמדות רימלט לנשיאות המדינה, דבר, 17 במרץ 1978
  4. ^ עימות בין רימלט לבגין, דבר, 31 במרץ 1975
  5. ^ רימלט מסכים לרוץ, דבר, 21 במרץ 1978
  6. ^ יצחק נבון, כל הדרך, 2015, עמ' 315
  7. ^ נבון המועמד; רימלט פורש, דבר, 30 במרץ 1978
  8. ^ נבון נבחר לנשיא המדינה, דבר, 20 באפריל 1978