בית ויטנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית ויטנברג
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
Jerusalem oldcity hebrew.svg
 
בית ויטנברג
בית ויטנברג
בית ויטנברג - דרום

בית ויטנברג הוא מתחם יהודי הנמצא ברחוב הגיא המוביל משער שכם לכותל המערבי. חלק מן הבניין עומד מעל "קבה" - קמרון מעל רחוב הגיא וצופה אל רחובות הגיא וויה דולורוזה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמתו במאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה ויטנברג סוחר עשיר מוויטבסק, החליט להשקיע את הונו בהקדשים בירושלים. לויטנברג הוצעה החצר שנודעה בכינוייה "לוקאנדה" אשר שימשה בעברה כבית-מלון. השגריר האוסטרי כינה את החצר: "החצר היפה ביותר בעיר העתיקה בירושלים"[דרוש מקור]. בעיצומו של המשא ומתן בין ויטנברג לבעל השטח, קנתה הפטריארכיה הלטינית את המתחם. ויטנברג לא נואש והצליח לרכוש את הבית מהפטריארך בתוספת של 1,000 נפוליאון זהב על מחירו המקורי של המקום. במשא ומתן בין ויטנברג לפטריארך תיווך אליעזר בן יהודה, אשר שימש כמתורגמן ביניהם:

"עם תום מעשי הקניין הרבים (למעלה משנה של מו"מ) שאל ר' משה את אליעזר בן יהודה מה יהיה שכרו, ענה לו אליעזר בן יהודה כי הוא את שכרו כבר קיבל, כששאל ר' משה במה? ענה לו: בזה שיהודי הצליח לגאול שתי חצרות בעיר העתיקה מידי הכנסיה, ובן יהודה סירב לקבל שום שכר. ר' משה שהתפעל מאליעזר בן יהודה שהיה עני וחולה עשה מנוי על עיתונו 'הצבי' למרות שלא היה לרוחו, כשהיה מקבל את העיתון היה מחביאו ולא נותן לקרוא בו. כן הציע ר' משה לאליעזר בן יהודה 'גמ"ח' בכל עת שירצה ויצטרך."

בית ויטנברג בשנת ה'תר"פ. תבליט מגן דוד גדול בחזית מעל קשת

במתחם היו כעשרים דירות, בכל אחת מהן שניים או שלושה חדרים. הדירות שימשו חסידי חב"ד שהיו מיוצאי ויטבסק שברוסיה. בחצר המתחם נבנה בית-כנסת עם עזרת נשים גדולה, בו התפללו יהודים מכל הרובע. בביהכ"נ הייתה ספריה גדולה עם כתבי יד של אדמור"י חב"ד, אליה היו מגיעים תלמידי חכמים מכל האזור. בביהכ"נ התקיים בכל יום שיעור ב"שולחן ערוך" לאחר שחרית, ובין מנחה למעריב שיעור ב"עין יעקב". שנתיים לפני פטירתו יסד ר' משה בביהכ"נ את ישיבת "תפילה למשה".

בשנים 1948-1920[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1920 התנוסס תבליט מגן דוד גדול בחזית הבניין. בפרעות תר"פ תקפו פורעים ערבים את תושבי המתחם. ביום השני לפרעות, נרצחו סמוך לבית ויטנברג, מיכאל גרוס יליד ירושלים והאגרונום שמואל הרמתי[1]. באותו יום ברחו תושבי המתחם מביתם. לאחר מכן נכנסו הפורעים הערבים למתחם, שרפו שדדו בזזו וחללו את הבתים ובית-הכנסת שבחצר. הספרייה הגדולה של בית הכנסת על אוסף כתבי יד של אדמור"י חב"ד, עלתה באש.

תושב החצר הרב משה בלוי מתאר:

""ראינו דרך חלונות הבית, כי הפרעות החלו שוב. ראינו ערבים עוברים עם מקלות וסכינים וצועקים "על היהודים". ביצרנו את החצר. היינו תשעה בוגרים וגם בית הכנסת נמצא בחצר, ומשם ראינו את הערבים פורצים את דלתות ישיבת 'תורת חיים'. כעבור כמה רגעים שמענו יללות, וראינו את הערבים מוציאים את רהיטי הבית ושלל היהודים לחצר. שמענו את הדפיקות בשער החצר שגרנו בו, וחשבנו שבא קצנו. ר' ירחמיאל הזקן, אחד השכנים, יעץ להתוועד בבית הכנסת ולומר וידוי. עשינו ככה, כינסנו גם את הטף ויחד אמרנו 'וידוי'. כעבור שעה, שנדמה היה לנו כזמן אין קץ, ראינו מכונית חיילים מתקרבת מרחוק, מיהרנו לפתוח את שער החצר וביקשנו מהקצין הבריטי שיציל אותנו. הוא ציווה עלינו לשוב אל החצר והאוטו נסע. מיהרנו שוב לסגור את שער החצר, ופחדנו גדל עוד יותר, מאחר שמציאותנו נתגלתה לערבים שעמדו ברחוב, ואמנם התחילו לזרוק אבנים גדולות לתוך החצר וראינו שמתכוננים לשבור את שער החצר. נואשנו, כמובן, מחיינו וחיכינו לנס. והנה לא אחר הנס לבוא: כעבור איזה רגעים נעצרה על יד פתח החצר מכונית צבא בריטית. פתחנו את השער ויצאנו, הוגד לנו שבאו לקחת אותנו לחוץ לעיר, אולם רק את הנפשות. מיהרנו להידחק 29 נפשות באוטו משא אחד אל קירבו..."".

לאחר הפרעות נתנו השלטונות הבריטים 2000 ליש"ט לתיקון החצר. לאחר שיקום החצר נכנסו להתגורר בה יהודים עולי הונגריה, בהם האמן שלמה ידידיה, חותנו מרדכי אבי שאול, אחיו האופטיקאי אלכסנדר ידידיה, בנו גרשון ידידיה, הרופא ד"ר ברשי, המהנדס האמן מרדכי מושוני, חיים משה דננברג והעו"ד מרדכי בוקסבוים.

בפרעות תרפ"ט (1929) הציבה ההגנה בבית ויטנברג שישה לוחמים בפיקוד מרדכי גלילי. למרות זאת בליל שבת ברחו תושבי ומגיני בית ויטנברג מהמתחם, עקב חשש חמור לחייהם.

סקר נכסים שערך 'ועד קהילת ירושלים' בשנת ה'תרצ"ב, התייחס לחצר ויטנברג ונכתב בו "שתי חצרות מעזבון ויטנברג, בכל חצר שתי קומות, בחצר אחת – ארבעה-עשר חדרים, ובחצר השניה תשעה חדרים."

מאז לא שבו יהודים להתגורר במקום עד לחידוש ההתיישבות לאחר איחוד העיר תחת ריבונות מדינת ישראל.

משנת 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1967 שב המתחם לידי בעליו, "הקדש ויטנברג משה בן ראובן". בשנת ה'תשמ"ז (1987) הועברה החזקה במקום לידי עמותת עטרת כהנים, וזו חידשה את ההתיישבות היהודית במקום. בכ"ט אב נערכה חנוכת הבית. במעמד הרב שמחה הכהן קוק, הרב שלמה אבינר, אהרן ביר ונציג "הקדש ויטנברג" טוביה גולדמן[2].

מספר חודשים לאחר מכן בדצמבר 1987, בתגובה להתנכלויות פורעים ערבים ליהודי הרובע המוסלמי, רכש אריאל שרון, דירה במתחם. בחנוכת הבית השתתפו ראש הממשלה יצחק שמיר, שרים ועשרות חברי כנסת, הרב שלמה גורן וותיקי יחידה 101[3]. שרון שכיהן כשר הבינוי והשיכון, התגורר בבית עם רעייתו לילי מספר ימים בשבוע. שרון גם ערך במתחם כינוסים לפעילי הליכוד. בעקבות זאת הוגברה מאוד האבטחה על בית ויטנברג וסביבתו[4].

ב- ו בתשרי ה'תשס"ט נבנה במתחם בית, בתרומה של "קרן אוורסט" מייסודו של ארווין מוסקוביץ'. הבית נקרא "בית רועי", ע"ש רס"ן רועי קליין ש"מסר נפשו בקרב בהגנה על חבריו"[5]. בחנוכת הבית השתתפו השר לענייני ירושלים לשעבר נתן שרנסקי, חנן פורת, ראש ישיבת עטרת ירושלים ורב ישוב בית אל שלמה אבינר, ומשפחת קליין.[6].

ממרץ 2001 ועד דצמבר 2005 - תקופת כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלת ישראל, כונה בית ויטנברג "בית ראש הממשלה".

כיום המתחם נמצא בחזקת עמותת עטרת כהנים, ומתגוררות בו 10 משפחות יהודיות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שבתי זכריה, חצר ר' משה וינטברג ברחוב הגיא בירושלים שבין החומות, ירושלים : מדרשת ראשית ירושלים שע"י ישיבת עטרת כהנים, תשמ"ח 1987.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית ויטנברג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נדב שרגאי, כך הכל התחיל
  2. ^ שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, הוצאת בית אל, ירושלים 1998, עמ' 72-73
  3. ^ הר המריבה – המאבק על הר הבית, יהודים ומוסלמים, דת ופוליטיקה, כתר, 1995. ISBN 9650705155. עמוד 203
  4. ^ הר המריבה – המאבק על הר הבית, יהודים ומוסלמים, דת ופוליטיקה, כתר, 1995. ISBN 9650705155. עמוד 203
  5. ^ רס"ן רועי קליין ז"ל
  6. ^ רותי אברהם הנצחה: "בית רועי" בסמוך ל"בית שרון"