רחוב הגיא (העיר העתיקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רחוב הגיא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלט רחוב.svg
רח' הגיא
HaGayst.
מדינה ישראל
עיר ירושלים
רובע הרובע המוסלמי
קרוי על שם תוואי השטח הקדום
אתרים בית ויטנברג, בית דנון, בית אלחנן, ישיבת עטרת ירושלים, בית הכנסת אהל יצחק, בית הכנסת איגוד לוחמי ירושלים, בית הכנסת אוהל בן ציון ובית הכנסת חזון יחזקאל.
קואורדינטות 31°46′48″N 35°13′55″E / 31.780002°N 35.231953°E / 31.780002; 35.231953 
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
Jerusalem oldcity hebrew.svg
 
רחוב הגיא
רחוב הגיא
מפת רחוב הגיא וסביבתו
שלט רחוב הגיא

רחוב הגיאערבית: الواد; נהגה: אל וואד; נקרא גם רחוב העמק[1]) הוא רחוב ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. תוואי הרחוב נמצא בעמק הגיא המרכזי על גבי תוואי קדום. רחוב הגיא מתחיל בשער שכם ומסתיים בכניסה הצפונית לרחבת הכותל המערבי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה וימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרחוב נבנה בעמק על גבי חורבות קדומים ולאורך תוואה של דרך ראשית, שבה נבנה הקארדו המזרחי בתקופה הרומית וטופח בתקופה הביזנטית.

התוכנית הידועה לתכנון ערים בתקופה הרומאית, כללה, בין השאר, רחוב רוחבי (ממזרח למערב) מרכזי - דקומנוס (רחוב השלשלת, ובהמשך רחוב מעלות דוד), ורחוב אורכי (מצפון לדרום) מרכזי - קארדו (בשם זה ברובע היהודי, ובהמשך, רחוב שוק הקצבים). בגלל צורתה הייחודית של ירושלים - נבנה רחוב קארדו משני, הוא רחוב הגיא.

בתקופה הממלוכית נבנו בגיא מבני ציבור ודת רבים, סמוך להר הבית, שטשטשו את הבדלי הגובה בצפונו של הרחוב.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה העות'מאנית, הוקמו בו שני סבילים לרשות העוברים ושבים, בהם סביל גדול ומפואר הניצב באמצעו של הרחוב (בצומת ממנו מתפצלים הרחובות עלאא' א-דין ומעלות המדרשה).[2]

הרחוב התפתח במאה ה-19, אז נמצאו בו בית ספר לאסלאם לצעירים - מדרסה ("בין חמאם א-סולטאן לבין שוק באב א-סילסילה" - רחוב השלשלת), בית מרחץ "חמאם אל-סולטאן" (כיום במתחם התחנה השלישית בויה דולורוזה) ו"השוק הערבי".[3] בשנת 1856 נבנתה בקרן הרחובות ויה דולורוזה ורחוב הגיא האכסניה האוסטרית בתמיכתם של אנשי כמורה ודיפלומטים אוסטרים, לאחר שפינו מהאתר גלי אשפה.[4]

בשל הצפיפות הרבה ברובע היהודי, יצאו ממנו משפחות יהודיות במשך המאה ה-19; והתיישבו, בין השאר, באזור רחוב הגיא, בבניינים או מגרשים שהקימו, רכשו או שכרו.[5] בראשית המאה גר ברחוב, ליד שוק הכתנים, הרב והחוקר יהוסף שוורץ.[6] בשנת 1867 רכשה קהילת שומרי החומות שטח בצידו הדרומי של הרחוב, בסמוך לרחבת הכותל. ובו הוקם בית הכנסת אוהל יצחק. ב-1874 הוקם סמוך לקרן הרחובות ויה דולורוזה ורחוב הגיא, על חורבות כנסייה צלבנית, מבנה הכנסייה הארמנית-קתולית, (התחנה הרביעית בוויה דולורוזה, שרחוב הגיא מהווה במקטע זו חלק ממנה).[7] בשנת 1883 נרכש ברחוב בית ויטנברג, על ידי משה ויטנברג, בסיועו של אליעזר בן-יהודה. בשנות התשעים של המאה ה-19 הוקמה ברחוב, בסמוך לשער שכם, ישיבת תורת חיים על ידי הרב יצחק וינוגרד.

בפרעות תרפ"ט (1929) הציבה ההגנה ברחוב שישה לוחמים בפיקוד מרדכי גלילי. למרות זאת בליל שבת ברחו תושבי בית ויטנברג עקב חשש חמור לחייהם ועזבה ישיבת תורת חיים את הרחוב.

ב-1948 זמן קצר לאחר כיבוש הרחוב בידי הלגיון הערבי, נבזז ופוצץ בית הכנסת אהל יצחק שברחוב. ב-1964 הקים שלטון ממלכת ירדן בראשותו של המלך חוסיין, מסגד ברחוב מול האכסניה האוסטרית; הוא אחד ממבני הציבור החדשים היחידים שהקים השלטון הירדני בירושלים המזרחית תחת שלטונו.

אחרי 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנות השמונים ערכה עיריית ירושלים שיפוצים ברחוב, שכללו הצבת שלטי הדרכה וסקר ארכאולוגי.

בדצמבר 1987, רכש אריאל שרון, דירה ברחוב. בחנוכת הבית השתתפו ראש הממשלה יצחק שמיר, שרים ועשרות חברי כנסת, הרב שלמה גורן וותיקי יחידה 101.[8] שרון נהג מדי פעם להתגורר ולקיים בה כינוסים פוליטיים של חברי הליכוד. לאחר פטירתה של רעייתו, הוא השכיר את הדירה לישיבת עטרת כהנים.

בליל פורים דפרזים תשנ"א (28 בפברואר 1991) נרצח ברחוב אלחנן אהרן אתאלי בידי שני מחבלים, אשר גררו את גופתו לבית סמוך, ושם התגלתה על ידי כוחות הביטחון הישראלים.[9] באתר הרצח הוצב גלעד ועמדת משמר הגבול, ובבית שאליו נלקחה הגופה הוקמה תחנת משטרה.[10]

במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 שוקם בית הכנסת אוהל יצחק, במימונו של הנדבן ארווינג מוסקוביץ.

ברחוב, כמו במרבית רחובות העיר העתיקה, ישנה היסטוריה של אלפי מקרי תקיפות מילוליות ופיזיות, שפחתו במידה ניכרת בעקבות פרויקט המצלמות "מבט 2000". עם פרוץ אינתיפדת הסכינים, הרחוב ושער שכם שהוא סוף הרחוב הפכו לסמל הפיגועים והיו בהם עשרות ניסיונות דקירה שרובם הסתיימו בפציעות בלבד.

במוצאי שבת, ליל הושענא רבה תשע"ו (3 באוקטובר 2015), נרצחו ברחוב אהרון בניטה שהוא ומשפחתו הותקפו על ידי מחבל פלסטיני בדקירות סכין, והרב נחמיה לביא, ר"מ בישיבת עטרת כהנים אשר התגורר בבית ויטנברג בסמיכות למקום האירוע, שנסה לחסל את המחבל בנשקו.[11]

בפיגוע דקירה שהתרחש ברחוב (בסמיכות לרחוב הברזל) בב' בניסן תשע"ח (18 במרץ 2018) נרצח עדיאל קולמן[12]. הרצח נעשה במרחק של מטרים בודדים משוטרי מג"ב שהרגו את המחבל.

מאז אינתיפדת הסכינים מוצבים במספר נקודות ברחוב שוטרי מג"ב באופן קבוע.

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השמונים של המאה ה-20 ערכו השלטונות הישראלים סקר ארכאולוגי, כמו כן הועלו אז אבנים אחדות מהמפלס הקדום ונעשה בהם שימוש משני סמלי בריצוף הרחוב. בחפירות שנערכו ברחוב התגלו כלים עתיקים עשויים חרס, שרידי בית בד מימי הביניים.[13] "מסעדת בין הקשתות" ברחוב מרוצפת באבנים מתקופת בית שני.[14]

אוכלוסייה וקהילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית תושבי הרחוב הם ערבים. לאורכו מתחמי מגורים ומוסדות ציבור, כגון ישיבות ובתי כנסת, של יהודים, בהם: בית ויטנברג, בית דנון, בית אלחנן, ישיבת עטרת ירושלים, בית הכנסת אהל יצחק, בית הכנסת איגוד לוחמי ירושלים, בית הכנסת אוהל בן ציון ובית הכנסת חזון יחזקאל.

ברחוב עוברת חלק מהויה דולורוזה שמבקרים בה אלפי צליינים מדי יום. הרחוב משמש גם (בעיקר בשבתות) כמעבר מתפללים יהודים אל הכותל המערבי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רחוב הגיא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גד פרומקין, דרך שופט בירושלים, תל אביב: הוצאת דביר, תשט"ו-1955, עמ' 21.
  2. ^ יהושע בן-אריה, ‏עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר", עמ' 98.
  3. ^ ראו: יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, עמ' 71, 195, 199.
  4. ^ ראו: יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, עמ' 211.
  5. ^ ראו: יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, עמ' 433.
  6. ^ אבי ששון, תולדות חייו של רבי יהוסף שווארץ, שנה בשנה, תשס"ג.
  7. ^ ראו: יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, עמ' 231.
  8. ^ הר המריבה – המאבק על הר הבית, יהודים ומוסלמים, דת ופוליטיקה, ירושלים: הוצאת כתר, 1995. ISBN 9650705155. עמ' 203.
  9. ^ ארץ זוכרת יושביה
  10. ^ שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, ירושלים: הוצאת בית אל, 1998, עמ' 245.
  11. ^ הרב לביא ירד לסייע ונרצח, ערוץ 7
  12. ^ מערכת כיכר השבת, ‏נרצח פיגוע הדקירה בי-ם: עדיאל קולמן הי"ד מכוכב השחר, באתר כיכר השבת, 18 במרץ 2018
  13. ^ אטרקציות בעיר העתיקה
  14. ^ סיור ארכאולוגי בירושלים