בתי ויטנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בתי ויטנברג בשנת 1931
שער הכניסה לבתי ויטנברג

בתי ויטנברג היא שכונה חרדית קטנה בשולי מאה שערים, סמוך לכיכר השבת, בין רחוב 'חיי אדם' לרחוב 'אבן יהושע' (סמוך לרחוב שטראוס). השכונה נוסדה בשנת 1885 בתרומת הנדיב משה ויטנברג ונקראת גם שערי משה. השכונה היא "שכונת הקדש", שכל ההכנסות מן השכירות בה מוקדשות למימון מוסדות צדקה וחסד. בשכונה נבנו בשלב הראשון 39 בתים המושכרים במחיר נמוך למעוטי יכולת מקרב בני העדה החרדית כמו כן הוקמו בית מדרש ובית כנסת בשם "תפילה למשה", המתפרנסים מן ההקדש, בהם ביקש ויטנברג לכלכל עשרה תלמידי חכמים שילמדו כל היום תורה ויקנו לשכונה מעמד של עיר. מאוחר יותר נוספה לבתים קומה שנייה ונבנו דירות נוספות. השכונה בנויה בתבנית ריבוע סביב חצר ובה בור מים והיא מוזנחת ביותר עקב סוגיות של בעלות על הקרקע שמנעו שיקום.

משה ויטנברג היה נשיא חסידי חב"ד בירושלים, סוחר עשיר מוויטבסק, שבהיותו חשוך ילדים החליט להשקיע את הונו בהקדשים בירושלים. הוא רכש בתחילה בתים ברובע המוסלמי (בהם "בית ויטנברג" ברחוב הגיא, שלימים נרכש על ידי אריאל שרון).

בכניסה לשכונה נקבע שער אבן ועליו המילים:

"הבתים האלה נקראים שערי משה. נבנו שנת תרמ"ו. לזכר עולם. בנה מהונו הרב הגאון משה נ"י בהרב ראובן זלל"ה [זכרונו לברכה לחיי עולם הבא] מוויטעפסק".

דוד ילין, ברשימותיו בעיתון השקפה, תיאר את פועלו של ויטנברג במסגרת הספד לאחר מותו:

"ביום ג' דחול המועד גווע וייאסף בעירנו הגביר משה וויטנבורך ז"ל. המנוח עלה ירושלימה לפני שמונה עשרה שנה בערך, ובמשך שבתו פה הרבה לקנות נחלאות בתוך העיר ומחוצה לה, ואחרי הוסיפו להרוויח סכום הגון בממכר נחלות אחדות, נוסף על הונו העתק אשר הניח למשמרת בהבאנק "קרידיט ליונה" בפטרבורג, בנה שכונה שלמה מחוץ לעיר בשם בתי משה. ואת כל נחלותיו אשר רכש לו בעירנו הקדיש בימי חייו לקרוביו העניים, אשר אין להם זכות ירושה על פי חוקי ממשלת רוסיה הרוממה, ולבתי החסד שבעירנו. סכום הכנסת נחלותיו עולה לערך שבעת אלפים פרנק לשנה, ומזה ארבעים למאה לקרוביו, עשרים למאה לישיבת שערי משה אשר ייסד בביתו בעיר פנימה, חמישה למאה לבית החולים ביקור חולים אשר לעדת האשכנזים, וחמישה למאה לבית החולים משגב לדך, ט"ו למאה לבתי תלמודי התורה לעדת האשכנזים הפרושים, ויתר ההכנסות לעניי כולל חב"ד וקרלין. המנוח הלך ערירי אין בנים, ולו קרובים רבים ברוסיה, ולפי הנשמע יעלה הונו השמור בהבאנק לארבע מאות אלף רובל כסף. משך שנים רבות היה הסוכן בבית החולים "ביקור חולים", אף בנה חדרים אחדים בבית הזה על חשבונו. תנצב"ה."

דוד ילין תחת שם העט 'מן המודיעים', עיתון 'השקפה', כ"ז בניסן תרנ"ט 1899

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל אבן אור, 'השכונות סביב מאה שערים', אריאל 163–164 (מרץ 2004), עמ' 191.
  • ראובן גפני, 'בית הכנסת תפילה למשה', אריאל 163–164 (מרץ 2004), עמ' 213–214.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]