ברית הכהונה

במונחי התורה וחז"ל, ברית הכהונה עם בית אהרן היא ברית נצחית של עבודות הכהונה שנתן הקדוש ברוך הוא לאהרן ופינחס וזרעם הכהנים אחריהם. ברית זו תקפה גם לאחר גניזת ארון הברית ושמן המשחה, חורבן בית ראשון וגם לאחר ביטול רוב עבודות הכהונה עם חורבן בית שני.

במקרא, הברית מכונה גם "ברית מלח עולם" או בשם "חוקת עולם", ביטויים שמסמלים כריתת ברית מוחלטת ואמינה. בדברי חז"ל, הובאה "ברית הכהונה" כאחת מחמשה עניינים שעליהם נכרתו ברית.

לפני הברית עם אהרן

הרמב"ם, בספרו משנה תורה, מסביר שיעקב אבינו הבדיל את בנו לוי משאר בניו, ופיקד עליו ללמד ולהורות דרכי עבודת השם ומצוות אברהם אל אחיו. הוא גם ציווה לבניו שישמרו על הסדר זה שיתקיים אצל בני לוי בהמשך הדורות. אודות הרקע שבו בחר יעקב את בנו לוי לתפקיד הקודש מופיע במדרשי חז"ל^{[דרוש מקור]}. תרגום יונתן בן עוזיאל מספר שכשעבר יעקב את נחל יבוק בדרכו מבית לבן הארמי, פגשו מלאך שדרש ממנו את המעשר שהבטיח לתת לקדוש ברוך הוא טרם יציאתו מארץ ישראל. המלאך תבע ממנו לעשר אחד מבניו והוא מיד הפריש ארבעה הבכורים: ראובן בכור לאה, יוסף בכור רחל, גד בכור זלפה, דן בכור בלהה. נשאר עם שמונה. התחיל למנות מבנו שמעון וגמר השאר והתחיל שוב משמעון עד שהגיע ללוי.

במדרש, מובא שעמרם בן קהת בן לוי היה המנהיג הרוחני של קהל בני יעקב בגלות מצרים. התמנות זו, ירש בכורו אהרן אחריו. אהרן, כמנהל החיים הרוחניים של בני ישראל בעת עבדותם במצרים וגם אחרי ביאת משה וגאולת העם מעבדותם, היה מוכר בעיני העם כמורה הוראה, כאיש חסד, וכמטיל שלום בין בעלי ריב.

עד עת בחירת אהרן לכהן הייתה מוסכמת בציבור הישראלי, שכמו כל מקצוע ועסק אשר יש אנשים שמוכשרים לעבודתם הפרטית למיניהם - שהאיש הנבחר לעבודת האלהות הנהו הבכור הפטר רחם, שהוא רצוי באישיותו יותר מכל סוגי בני אדם ומסוגל בטבעו להצלחה בעבודת הכהונה כשליח ציבור. ואכן, בעת יציאת ישראל ממצרים היו הבכורים נבחרים לעסוק בהעלת קרבנות בכוונה להפעיל תקשורת בין האל להציבור. לפי משמעות "תרגום רב יוסף" לספר דברי הימים, הייתה הכהונה גדולה נחלתם של בני ראובן, עד חטא העגל אז הועברה הכהונה אל אהרן ובניו.

חטא הבכורות

לפי מסורת התורה, בעת חטא העם בעשיית העגל ביקש ה' להשמיד את עם ישראל. אבל, במעמד תפילת משה ונקמת בני-לוי מגורמי החטא, שכך תוקף אף הבורא ונשאר בפשרה יחסית. אולם, עקב החרון הגדול החליט הבורא שלא עוד תתקיים עבודת הכהונה עם בכורי כל משפחה בנפרד אלא יועבר כללות הכהונה מהם ויתרכז בתוך משפחה יחידה בתורת ירושה ונחלה מאב אל בנו. ככל הנראה, הבחירה באהרן לעבודות הכהונה הייתה החלטת חד-צדדית - בלתי הסכמת הקהל.

החלטה זו לא התקבלה על דעת חלק גדול מהקהל, ולא עבר הרבה זמן עד שהתקומם בהתנגדות ניכרת, התקוממות שכללה התנגדות קרח ועדתו ובני המרי שהתלוננו אחריו. למרות זאת, לפי דעתו של הכלי יקר, זכות הכהונה ניטלה מהבכורים מיעקב אבינו בעצמו בעת שחטא לו ראובן בכורו. לפי הכלל שאין דרך של הקדוש ברוך הוא ליטול מתנה שנתן יש מסבירים שלעולם לא נתן הקדוש בורך הוא את עבודות הכהונה אל הבכורים, אלא בני אדם בעצמם קבעו מנהג זו וכתוצאה מכך אין קפידה שהקדוש ברוך הוא יבחר את הכשר בעיניו לשרתו בקודש.

למרות החטא החמור של הקרבת קרבנות אל עגל הזהב - עבודה זרה, הבכורים נשארו בקדושתם. וזאת כי הבכורה לוקחת לעצמה אחת מהחמש מקומות בתורה שאמר הקדוש ברוך הוא המילה "לי". פרשני המדרש מסבירים כי אף על גב שהבכורים נדחו מעבדות הכהונה מחמת חטאם לא פקעה קדושתם לגמרי כי הם זקוקים להיפדות - לצאת מקדושתם. בנוסף, יש מסבירים כי הבכורים נשארו בקדושתם בזאת שהם חייבים להיות בקיים בתורה ולעסוק בתלמודה כל ימי חייהם יותר משאר העם.

בחירת אהרן ובניו

בעת הקמת המשכן ציווה הקדוש ברוך הוא את משה לקרב את אהרן ובניו לכהן לו כתנאי להשראת שכינתו במשכן ובתוך העם: ”ואת אהרן ואת בניו אקדש לכהן לי ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם..” (שמות, כ"ט, מ"ד–מ"ו). עם הנראה שאהרן הכהן מצד עצמו היה ראוי לזכות הכהונה במדרש כתוב שאין כהונת אהרן - מצד עצמותו ואישיותו - רצויה מאת הקדוש ברוך הוא אלא דווקא על ידי תמיכת משה שחינכו והכניסו לעבודתו זו.

פרשני התורה הלכו איש כפי דרכו להבהיר טעם להחלטת הקדוש ברוך הוא להעביר את עבודת הכהונה אל אהרן ובניו. מתוך הפרשנים, יש מסבירים, כי החלטת הקדוש ברוך הוא לרכז את הכהונה במשפחה יחידה היא כדי שאבי המשפחה ילמד את בניו עבודות הכהונה, והבנים יגדלו תוך בית שכולו בנוי ומשוקע מסביב לרעיון עבודות הכהונה, - למען יצליחו בעבודת הכהונה, דבר שבלתי אפשרי עם הבכורים, כי ייתכן שבכור ייוולד לאב שאיננו בכור לגמרי. בנוסף, יש מסבירים שכבר מקדם נבחר והוקדש בן אחד מבניו של יעקב אבינו על ידיו לעבודת הקודש. בתוספתא מבואר הרעיון שריכוז עבודת שימוש המלך בקבוצת אנשים מצומצים נחשב כשבחו של מלך.

תרגום הירושלמי מסביר את בחירת אהרן בגלל זכות יוכבד ומעשיה, שהצילה ילדי ישראל הזכרים מגזר דין מוות שהטיל פרעה על העבריים. המדרש רבה מסביר שבזכות שקהת זכה להיות מטועני הארון ואהרן בעצמו היה הבכור מבין נכדיו זכה לעבודת הכהונה ולהיקרא קודש קודשים. בנוסף, יש פרשנים שהסבירו שאהרן הכהן בעצמו - ובניו אחריו - הם נבחרו לעבודת הכהונה מאת בריאת העולם. הספורנו בפירושו על מילי התורה ולעמוד לפני העדה לשרתם מסביר שאחת מכוונות בחירת שבט לוי הייתה להקניט את העדה על השתתפותם בחטא העגל.

תיאור ברית הכהונה במקורות

במקרא

התורה - שקרואה תורה נצחית, אוסרת על "איש זר אשר לא מזרע אהרן" מלהקטיר את קטורת הסמים על מזבח הפנימי, וגם מזהירה את בני אהרון לשמור בקפדנות על קדושת המזבח ולמנוע קריבת זר אליה. התורה גם קוראת לברית הכהונה "ברית כהונת עולם". בנבואת מלאכי מסופר אודות הופעתו הפתאומית של הקדוש ברוך הוא אל ירושלים ואל בית המקדש ועיסוקו המיידי לטהר את משרתיו בני לוי;

הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים..וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם..

— ספר מלאכי, פרק ג', פסוקים א'–ד'

בדברי חז"ל

בדברי חז"ל מתוארה ברית הכהונה כאחת מחמשה בריתות הנאמרות בתורה, וגם נימנית עם שש ברכות מיוחדות שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר לעם ישראל. גם מונים את כהונת אהרן ובניו כאחד מהחמשה מקומות בתורה שאמר הקדוש ברוך הוא את המילה לי - מילה שמסמנת בחירה עולמית. חז"ל גם מסבירים שלעתיד לבוא לא יצטרך אהרן ובניו להימשח שוב פעם לעבוד במקדש אלא המשחתם בדור המדבר נחשבת כעדיין בתוקפה.

הספרא והתלמוד ירושלמי מסבירים שלא ניתן לומר שכמו שנפסלו הבכורים ייפסלו גם הכהנים לעתיד לבוא, אלא הכהונה היא נכס נצחי של זרע אהרן.

בתלמוד בבלי, מתבטאת נצחיות ברית הכהונה עם זרעו של אהרן בכך שלעתיד לבוא יופיע אהרן בעצמו ויתנו לו תרומות. בתוספתא, מסופר שבעת שגנז יאשיהו את ארון הברית גנז עמו את מקלו של אהרן (עם שקדיה ופרחיה). נוסף להביטוי התורני ברית כהנת עולם, מובא בדברי חז"ל גם מובא שכשהקדוש ברוך חולק גדולה לאדם הוא גדולה נצחית, ולא יועבר את עבודת המקדש משבטו של לוי כמו שהועבר העבודה מן הבכורות.

בפרשני התורה

על החזרת הביטוי (שלשה פעמים) של המילים וכהנו לי מבאר הבעל הטורים כסימן שיעבדו בני אהרן בבית השלישי. אולם מובן מפירושו של בעל הטורים שהכהונה לא תחזור לבית אהרן עד אחר ביאת המשיח.

ביטול הכהונה

השתלשלות ברית הכהונה

בעת חורבן בית ראשון, התלמוד מספר שעלו פרחי הכהונה - עם מפתחות ההיכל בידם- לגג ההיכל ואמרו: "ריבונו של עולם, הואיל ולא זכינו להיות גזברים נאמנים, יהיו המפתחות מסורים לך". משסיימו את דבריהם, זרקו את המפתחות כלפי מעלה. יצאה כעין פיסת יד מהשמים וקיבלה את המפתחות, והם קפצו ונפלו לתוך האש. כהמשך לחורבן הבית וביטול עבודות הכהונה אשר בתוכה - וגם הפסקה לממשלת מלכות בית דוד - קמה דוברים בעם והכריזו שמאס הקדוש ברוך הוא בשתי המשפחות הללו - בית אהרן ובית דוד, וכפי שמסופר בספר ירמיהו; ”הלא ראית מה העם הזה דברו.. שתי המשפחות אשר בחר השם בהם וימאסם” (ירמיהו, ל"ג, כ')

נבואת ירמיהו

כתגובה לטענה זו ניבא ירמיהו ששייכות ברית הכהונה אל בית אהרן היא נצחית ולא ימוט לעולם, ועוד יחזרו הכהנים למעמדם ביתר שאת; ”כה אמר השם, אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה ולבלתי היות יומם ולילה בעתם.. גם בריתי תופר..את הלוים הכהנים משרתי ..אשר לא יספר צבא השמים ולא ימד חול הים כן ארבה ..את הלוים משרתי אתי” (ירמיהו, ל"ג, כ'), נבואה זו, קישר ירמיהו הנביא עם עצם קיומו של עם ישראל; ”אם ימשו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים” (ירמיהו, ל"א, ל"ה).

יש מסבירים שנבואה זו לא נתקיימה כלל בימי בית שני, אלא היא כולה נבואה על כהונת בית אהרן בבית המקדש השלישי ומלכותו של המשיח מבית דוד, כנבואת ירמיהו ”אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו ..וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם ה'” (ירמיהו, ל"א, י"ב–י"ג).

נבואת יחזקאל

בספר יחזקאל מופיעה נבואה מחודשת שלא נמצאת בשאר כתבי קודש. הנביא יחזקאל מנבא שבבית המקדש השלישי יכהנו הכהנים בני צדוק לכל ענייני הקרבת חלב ודם על המזבח, וגם יזכו ללשכה מיוחדת בין שאר לשכות המקדש. וכל זאת בזכות שלא נכנעו לעבוד עבודה זרה בעתים ששאר העם - ואפילו שאר הכהנים - נכנעו לעבודה זו.

עבודת הכהונה לעתיד לבוא

אף על פי שבדמות המקראית ברורה שהכהונה היא נחלתו של בית אהרן, בכתבי רבי חיים ויטל מובא מתורת רבו רבי יצחק לוריא מסופר שבזמן העתיד לבוא יזדככו הנשמות שהם משורש של קין שהם נשמות בכורי ישראל והלויים, ויזכו לעבוד בבית המקדש השלישי. הנחה זאת מבוססת על מאמר הקדוש ברוך הוא אל קין אם תטיב שאת, כלומר שכשתטיב מעשיך תזכה לכהונה הנקראת שאת. גם בעל התניא מצטט את אותו הרעיון והרעיון נשנה ביד בנו אדמו"ר האמצעי ונשלש על ידי אדמו"ר הצמח צדק. וכך גם מסביר האור החיים, רבי חיים בן עטר על אמירת יעקב אבינו אל בנו ראובן בכורי אתה - שלעתיד לבוא יעבדו הבכורים עם הכוהנים במקדש. כמו כן, בעל ספר סמוכים לעד (איתמר הכהן) כותב שלעתיד לבוא יתוקן חטא העגל וישתתפו הבכורים עם הכהנים בעבודת המקדש. לפי פירושו של יונתן אייבשיץ הכהנים בני צדוק יהיו כהנים גדולים ובכורי ישראל ישמשו ככהנים הדיוטים.

יש הסבורים כי אין להבין את דברי רבי יצחק לוריא וסיעתו - שהבכורים ישמשו ככהנים בבית השלישי - כפשוטם, וזאת כי הבנה כזו סותרת לעשרות הבנות "פשוטו של מקראות" ומאמרי חז"ל.

על מנת לשלב חידוש קבלי זה עם פסוקי התורה ומאמרי חז"ל הנפוצים, יש שהסבירו שמאמרי חלק הנסתר שבתורה מחדשות שכוחות רוחניות עליונות הנקראות בשם סטרא דגבורה ייכנסו אל תוך רוח נשמתם של הכהנים מזרע אהרן, ובכוחות אלו יעבדו הכהנים. אמנם, מפירוש אור החיים לספר שמות נראה שסובר רבי חיים שלעתיד לבוא יתוקן חטא העגל באופן שבכורי ישראל יעבדו בעבודות הקלות שבמקדש, וכהמשך הסבר זו יש מסבירים את הכוונה ש"לעתיד עבודה יחזור לבכורות" - שהבכורים ישתתפו לעתיד לבוא בעשיית העבודות במקדש הכשרות בזר.

לפי פירוש הרד"ק לספר יחזקאל, לעתיד לבוא ייתכן שישרת יחזקאל הנביא (הכהן) ככהן גדול