מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף צמח צדק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "צמח צדק" מפנה לכאן. לערך העוסק בספרו, ראו צמח צדק (ספר).
רבי מנחם מנדל שניאורסון
Tzemachtzedek2.jpg
ציור של בעל ה'צמח צדק'
לידה 9 בספטמבר 1789 (יוליאני)
כ"ט באלול ה'תקמ"ט
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ליוזנה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 במרץ 1866 (יוליאני) (בגיל 76)
י"ג בניסן ה'תרכ"ו
האימפריה הרוסית (1858-1883)האימפריה הרוסית (1858-1883) לובביץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה רוסיהרוסיה לובביץ'
חסידות חב"ד-ליובאוויטש
מקום מגורים העיירה לובביץ'
מספר בשושלת השלישי
הקודם רבי דובער שניאורי
הבא רבי שמואל שניאורסון (חב"ד ליובאוויטש)
רבי יהודה לייב שניאורסון (קאפוסט)
רבי ישראל נח שניאורסון (ניז'ין)
רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון (לאדי)
תחילת כהונה (בסמוך לפטירת חמיו רבי דובער שניאורי-ט' כסלו ה'תקפ"ח)
סיום כהונה בעת פטירתו י"ג ניסן ה'תרכ"ו
רבותיו אביו רבי שלום שכנא אלטשולר
סבו רבי שניאור זלמן מלאדי
חיבוריו ראו בהמשך
אב רבי שלום שכנא אלטשולר
אם הרבנית דבורה לאה אלטשולר
בת זוג הרבנית חיה מושקא
ילדים ראו בהמשך
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי מנחם מנדל שניאורסון (כ"ט באלול ה'תקמ"ט[1], 1789י"ג בניסן ה'תרכ"ו, 29 במרץ 1866), המכונה בעל הצמח צדק על-שם ספרו, היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד. עמד בראשה משנת ה'תקפ"ח (1827) ועד לפטירתו בשנת ה'תרכ"ו (1866).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה ליוזנה בתחום המושב של האימפריה הרוסית (מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 במחוז ויטבסק בבלארוס) לדבורה לאה אלטשולר, בתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, ולרבי שלום שכנא אלטשולר. נקרא על שם רבי מנחם מנדל מוויטבסק. בגיל שלוש התייתם מאמו, ועל פי צוואתה גדל בבית סבו, רבי שניאור זלמן מלאדי שלימדו תורה. בה' בכסלו תקס"ג (1803) בגיל 14 נישא לבת דודו, חיה מושקא בת רבי דובער שניאורי, האדמו"ר מחב"ד-לובביץ.

עד פטירת חותנו היה עונה בשמו על שאלות הלכתיות, ולאחר פטירתו סירב להתמנות במקומו כאדמו"ר. שנה וחצי אחר כך, ניאות להפצרת החסידים לנהוג בהם כאדמו"ר. עם מינויו החל לפעול להצלת צעירים יהודים מגיוס לצבא הרוסי (במה שזכה לכינוי "גזרת הקנטוניסטים"), הקים ועד שתדלנים להפחתת מכסות הגיוס והרחבת האפשרות להמיר את הגיוס בתשלום כספי. במקביל עודד את אנשיו לפעול לשם כך גם בדרכים בלתי חוקיות כמו שחרור הילדים המגויסים באמצעות מתן שוחד לשומרים ורישום הילדים כמתים, לשם פעילות זו הוקם ארגון בשם "חברה תחיית המתים". במקביל שלח את נאמניו למקומות כינוס המגויסים כדי לעודדם להישאר נאמנים ליהדות, ובעצמו השתדל לקרב חיילים אלו. נשתמר מאמר חסידי שאמר ביידיש בעת מפגש עם קבוצת חיילים כזו.

בשל עידודו את חסידיו (1839) לעסוק בחקלאות, והתיישבות ששים משפחות יהודיות בעידודו בכפר שצ'דרין שליד הומל לשם כך (1844), הוענק לו תואר "אזרח נכבד" של האימפריה הרוסית[דרושה הבהרה], וב-1851 העניק לו ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה מעמד של "אזרח נכבד לדורותיו"[2]. תואר זה היה בתוקף עד קריסת האימפריה הרוסית וסיום שלטון הצאר ב-1917[3].

לדברי האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, בשנת 1841 (תר"א) ייסד ישיבה בליובאוויטש על מנת למנוע מרוח ההשכלה לסחוף אליה את הצעירים. הישיבה שרדה 26 שנים[4].

ניהל מאבקים נחושים נגד יוזמות של המשכילים, ששכנעו את השלטון הרוסי להתערב באורחות חיי היהודים ובמערכות החינוך שלהם. באספת הרבנים בשנת תר"ג (1843) בנוגע להצעה לכפות על היהודים לימודי חול, הזהירו אותו השלטונות כי מאבקיו נתפסים בעיניהם כהתנגדות לשלטון. צאצאו הרב יוסף יצחק שניאורסון מספר שלמרות זאת הוא המשיך ובעקבות זאת נעצר במהלך האספה עשרים ושתיים פעמים[5].

גם גדולי תורה מקרב המתנגדים העריכו את למדנותו. שאלות הלכתיות נשלחו אליו מאזורים שונים באימפריה הרוסית. תשובותיו וחידושיו קובצו בספרים "צמח צדק". נודע גם בשל ספרייתו הגדולה. מסופר עליו כי מגיל 12 החל לכתוב חידושי תורה. חלק מכתביו יצא לאור, והם עוסקים בשו"ת הלכתי, קבלה וחסידות. כתבי יד רבים שלו אבדו וחלקם נמצא מאוחר יותר ויצא לאור.

נפטר ביום י"ג בניסן תרכ"ו (29 במרץ 1866) ונקבר בבית העלמין בלובביץ'. ממלא מקומו בליובאוויטש היה צעיר בניו, רבי שמואל שניאורסון.

משפחתו ותלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרבי מנחם מנדל היו שבעה בנים, ושתי בנות:

בניו

  • בנו הראשון[6], רבי ברוך שלום, נשאר אחר פטירת אביו בעיירה ליובאוויטש, וסירב לקבל משרת אדמו"ר (רבי מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מליובאוויטש השביעי בשושלת חב"ד - הוא נכד נכדו, בן אחר בן).
  • בנו השני, רבי יהודה לייב (המהרי"ל), הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-קאפוסט", הוא עצמו נפטר חצי שנה אחרי אביו, בניו המשיכו לנהל את החצר, אך לאחר פטירתם לא נותר ממשיך לשושלת.
  • בנו השלישי, רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון, הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-לאדי", את החצר הזו ניהל אחריו בנו, אך אחר כך התפרקה החסידות.
  • בנו הרביעי, רבי ישראל נח (המהרי"ן), הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-ניעזין" החצר פעלה במשך חמש עשרה שנה ולא היה לה המשך.
  • בנו החמישי, רבי יוסף יצחק מאוורוץ', הקים בחיי אביו ולמרות התנגדותו את חצר "אוורוטש". חצר זו לא הייתה חצר בסגנון חב"די, אלא בסגנון חסידות צ'רנוביל.
  • בנו השישי, רבי יעקב, נפטר בעודו בגיל צעיר בשנת ה'תרט"ז בערך. היה נשוי ובנו נקרא ר' שניאור.
  • בנו השביעי, רבי שמואל (מהר"ש), מילא את מקום אביו (בליובאוויטש) בהנהגת שושלת חב"ד ליובאוויטש, כצוואת האב[7].

בנותיו

  • ראדע פריידא, נישאה לר' שניאור
  • דבורה לאה, נישאה לר' לוי יצחק

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילן יוחסין של אדמו"רי חב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]


תקופת חייו של הרב מנחם מנדל שניאורסון על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן


שו"ת צמח צדק, מהדורה ראשונה, וילנא, ה'תרל"ב

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צמח צדק - שאלות ותשובות הלכתיות, פסקי דינים, וחידושים על הש"ס. שם הספר בא לרמז על שם המחבר (בכתיב המקובל בשפת היידיש) - "מנחם מענדל" בגימטריה "צמח צדק".
  • דרך מצותיך - טעמי המצוות על-פי תורת החסידות.
  • ביאורי הזוהר- ביאור מאמרים מספר הזוהר.
  • ספר החקירה - דרך אמונה - ספר פילוסופי-מחקרי בסגנון "מורה הנבוכים" של ה"רמב"ם", ספר העיקרים, ועוד (הספר נכתב לערך בשנת תר"ג, שנה שבה הרבה הצמח צדק להתווכח עם אלה שניסו לשנות חוקים ברוסיה בנוגע לדת ישראל).
  • אור התורה - ארבעים ושניים כרכים של ביאורי חסידות על התורה, מועדים ונ"ך (נביאים וכתובים).
  • ספר הליקוטים - סדרה בת כמה עשרות כרכים, שבה לוקטו דברי תורתו לפי ערכים בסדר הא"ב.
  • אגרות קודש - תשעים מאגרותיו, מהדורה מוערת עם מבוא, בעריכת הרב שלום בער לוין והרב יהושע מונדשיין, הוצאה חדשה, קה"ת ברוקלין ה'תשע"ג.
  • יהל אור - על תהילים.
  • מאמרי אדמו"ר ה"צמח צדק" -הנחות, כרך א' בראשית, הוצאת ספרים קה"ת, תשע"ז

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים מאיר הילמן, ‏בית רבי, באתר HebrewBooks, ברדיצ'ב, תרס"ב-1902 (חלק שלישי של הספר; מתוך 3). הוצאה חדשה, מהדיר: לוי יצחק הולצמן, כסלו תשע"ד, תורת חב"ד לבני הישיבות, ירושלים.
  • הרב אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות כרך תשיעי, רבי מנחם מענדל אדמו"ר הצמח צדק, (מתוך דבריהם וכתביהם של אדמו"רי חב"ד מליובאוויטש), קה"ת, כפר חב"ד.
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק א, בני ברק, תשמ"ו, עמ' עא-צה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בדורות קודמים היו ספקות באשר לשנת הולדתו האם הייתה בשנת תקמ"ח, תקמ"ט או תק"נ, ראה רשימת דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן (יוסף יצחק שניאורסון, קה"ת, (2011).) עמ' מט בהערה 211 סקירה על הגרסאות שבתאריכי הולדתו, התמים חוברת ג' עמ' כה. בשלשלת היחס בהיום יום נכתב שנולד בשנת תקמ"ט ערב ר"ה (של תק"נ).
  2. ^ מעמד "אזרח נכבד" התיר ליהודים מסחר בערים הגדולות, פטור מגיוס והטבות נוספות. התואר "אזרח נכבד לדורותיו", העניק הטבות דומות גם לצאצאיו, והוא הוענק לו בשל פעילותו בשצ'דרין.
  3. ^ צילום התעודה, ומסמכים הקשורים לבקשה, באתר COL.
  4. ^ אגרות קודש הריי"צ חלק ב' עמ' קז.
  5. ^ רבי יוסף יצחק שניאורסון, קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה
  6. ^ ספק אם היה בכור. ראו: שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, פרק פ"ה, עמ' קס"ה.
  7. ^ פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה : חסידות חב"ד באימפריה הרוסית : תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו. ISBN 9654932636‏.
  8. ^ אשת רבי יעקב ישראל טברסקי
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 בדור הרביעי חל פיצול בחסידות, ארבעה מבניו של ה"צמח צדק" התמנו לאדמו"רי חב"ד (הבן הגדול, 'רבי ברוך שלום' בחר שלא לקבל על עצמו אדמו"רות, הבן 'רבי יוסף יצחק' נהיה אדמו"ר מצ'רנוביל עוד בחיי אביו והבן 'רבי יעקב' נפטר בחיי אביו). רבי שמואל שניאורסון (המהר"ש), צעיר בניו של ה"צמח צדק", היה הממשיך הרשמי של החסידות "חב"ד ליובאוויטש", וזאת על פי צוואת האב (הצוואה פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה: חסידות חב"ד באימפריה הרוסית, תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו. ISBN 9654932636.), ובעקבות פסיקת בית דין שמונה לדון בנושא שפסקו שרבי שמואל ימשיך את השושלת (היכל הבעש"ט, חלק ט"ז, "גבור כארי כ"ק אדמור רבי יהודה ליב שניאוסון מקאפוסט" עמודים ק"ע-קע"א ובהערות שם.), רבי שמואל נשאר בלובביץ' בעוד שאר אחיו עברו למקומות אחרים והקימו חצרות משל עצמם בערים שונות וחלק מבניהם המשיכו באדמו"רות דור נוסף.
  10. ^ כיהן כאדמו"ר מצ'רנוביל והתחיל כהונה בחיי אביו - נהג בסגנון צ'רנוביל ולא בסנגון חב"ד בין השנים תרי"ט-תרל"ז, אך עם מאפיינים חב"דיים מסויימים (יצחק אלפסי 'המאירים לארץ' עמודים 283–284. וכן בלקו"ש ח"ב ע' 477 ובהערה 52)
  11. ^ א] חצר ניעזין פעלה במשך 15 שנים, עד שנת תרמ"ג. ב] אצל נשי רבי ישראל נח לא הובאו שמות נשיו, אף שחלקם היו נכדי בעל התניא, היות שלפי המקורות המופיעים בסוף העץ (ולפי המקורות ב'לקריאה נוספת' בערך עליו), כפי הנראה נשא לכל הפחות 3 נשים שונות, שתים מהם בנות דודות שלו - נינות בעל התניא. ולא ברור במאה אחוז מאיזה אשה נולדו איזה ילדים ולא ידוע במדויק שמותם. לכן לא הוכנס לעץ הנשים מכיוון שייתכן שהילדים: אסתר ליבא - מאשה אחת, ואברהם - מאשה שניה.
    בכל אופן למען השלמות, כפי הנראה: שמות 2 הנשים הבנות דודות: חנה חיקע (או חנה חיישא) בת דודו מנחם נחום (בן אדמו"ר האמצעי). פריידא (בהמבשר: שרה פריידא) בת דודתו ביילא (בת אדמו"ר האמצעי). כמו כן ידוע על אשה בשם נחמה דינה – [כי בנו ר' אברהם חותם "אברהם בן נחמה דינה" (צילום כתב היד בספר "קיצור תולדות חב"ד" (קמינצקי, תשס"ד) עמוד 153)] – ועל אשה שהיתה אחות של ר' עקיבא רטנר (אלפסי). לעומת זאת במפקד מופיע שאשתו מנשואים שני נקראה זלאטא. כרגע לא ידוע האם מדובר בנישואים נוספים, או שזו אחת מהנשים המפורטות לעיל והיה לה שם נוסף.
  12. ^ בנו הגדול של הצמח צדק, נפטר בשנת תרכ"ט ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ב-י"ד). בנו רבי לוי יצחק נפטר בשנת תרל"ח (קובץ 'הערות וביאורים' שב'מקורות' עמוד 112) נכדו רבי ברוך שניאור נפטר בחודש טבת בין תרפ"ו לתרפ"ח (הקדמה לספרו רשימות הרב"ש עמוד 14), נינו רבי לוי יצחק הוא אביו של הרבי מלובביץ.
  13. ^ א] חצר לאדי פעלה במשך בערך 46 שנים, עד שנת ___. ב] לאחר פטירתו כיהנו יחדיו במקביל באותו זמן, בנו רבי יצחק דובער וחתנו רבי לוי יצחק מסיראטין ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ז-י"ח)
  14. ^ נפטר בחיי אביו ('בית רבי' חלק ג' עמוד י"ב)
  15. ^ א] חצר קאפוסט פעלה במשך 57 שנים, עד שנת תרפ"ג. ב] חצי שנה לאחר שהחל לנהוג באדמו"רות נפטר. לאחר פטירתו כיהן בנו רבי 'שלמה זלמן'. באמצע כהונת רבי שלמה זלמן התחיל אחיו רבי 'שלום דובער מרציצה' לנהוג באדמור"ות. לאחר פטירת רבי שלמה זלמן, הבן השלישי רבי 'שמריה נח' גם החל לנהוג באדמו"רות כאשר למעשה ניצני אדמו"רות החלו כבר בחיי אחיו רבי שלום דובער. ג] 'בית רבי' עמודים ט"ז-י"ח, 'המאירים לארץ' עמודים 290–302. עמרם בלוי, "קורות הרה"ק רבי שמרי' נח שניאורסהן מבאברויסק", קטע ג "מעין אדמורות בצר משרתו כבר העיר" - היכל הבעש"ט כרך כ"ב, ניסן תשס"ח, עמוד ק-ק"ג
  16. ^ נפטרה שלושה חודשים לאחר נישואיהם (בית רבי חלק ג עמוד 30.)
  17. ^ בנישואין ראשונים התחתנה עם בן דודה רבי שניאור בן יעקב שניאורסון, לאחר שנפטר התחתנה עם רבי לוי יצחק גוטרמן מסיאטרין שלימים החליף את אביה בשושלת ליאדי (בית רבי חלק ג', פרק ט', עמוד י"ח)
  18. ^ התחיל לכהן עוד בחיי אחיו רבי שלמה זלמן בעת שכיהן כאדמו"ר, לאחר פטירת דודו רבי ישראל נח מניעז'ין בתרמ"ג, וחצרו גדלה במיוחד לאחר פטירת אחיו רבי שלמה זלמן בשנת תר"ס ('המאירים לארץ' עמוד 301)
  19. ^ כאשר אדמו"רי חב"ד, הם נכדים של בעל התניא בדרכים נוספת - הוכנסו בעץ הדרכים הנוספות בהם הם מיוחסים אליו, מלבד נשי רבי ישראל נח כמפורט בהערה אצלו.
  20. ^
    1] מפקד עיריית אורשא, 27 אוקטובר 1850 קהלת ליובאוויטש, מחוז ארשא, נדפס באג"ק צ"צ, עמוד קכ"א-קכ"ג, תשע"ג ברוקלין ניו יורק, הוצאת קה"ת ISBN 978-08266-5532-5.
    2] בית רבי, חלק ג', כל הספר ובעיקר בעמודים י"ג - י"ט. חיים מאיר היילמן, ‏בית רבי, ברדיטושב, תרס"ב, באתר HebrewBooks
    3] קובץ שלשלת היחס מורחב, על בסיס מהדורת תש"ג 1942 - נדפס בתשע"א PDF של זה
    4] שמואל אלעזר היילפרין, "ספר הצאצאים - אילן יוחסין", ירושלים תש"מ 1980 קישור PDF
    5] ספרו של הרב ד"ר יצחק אלפסי, המאירים לארץ - תולדות אדמו"רי בית חב"ד, ג' תמוז תשס"ט 2009, ישראל (כרטיס הספר בספריית חב"ד)
    6] מרדכי ברונשטיין, כתבה בעיתון המבשר, קהילות - יום רביעי, י"ד כסלו תשע"ג - כתבה המלאה איכותי, כתבה מלאה לפי סדר בזה אחר זה, העץ יוחסין עצמו ישיר איכותי (לחץ שם להגדלה)
    7] ברוך אוברלנדר, early years, הוצאת ספרים קה"ת, תשע"ו 2016, ISBN 978-1-932349-04-7 בעמודים 448–449 מופיע עץ משפחת אדמו"רי חב"ד
    8] שלום דובער קוביטשעק, י' שבט תשע"ו, "משפחת אדמו"ר הצמח צדק בחייו", הערות וביאורים גליון א'קא (1101) עמודים 111–122.
    9] "מפת שלשלת היחס" - מפת שבעת הדורות, נשיאי חב"ד ונסיכי בית רבי, שבט תשע"ח הוצאת חזק, עץ שלשלת אדמור"י חב"ד. צילום החוברת: קישור