דוכיפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדוכיפת
Hoopoe de.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: דוכיפתאים
משפחה: דוכיפתיים
סוג: דוכיפת
מין: דוכיפת
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Upupa epops
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
Upupa distribution.png
ציפור דוכיפת במעוף
זוג ציפורי דוכיפת בקיבוץ לוטן
דוכיפת בקיסריה

דוכיפת (שם מדעי: Upupa epops), מין יחיד בסוגו (Upupa) ובמשפחת הדוכיפתיים. ציפור זו היא הציפור הלאומית של ישראל, וייחודה בציצית הנוצות הכתומה לראשה.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה של הדוכיפת כ-26-30 סנטימטר, מוטת כנפיה 42-46 סנטימטר. לדוכיפת צורה וצבעים בולטים: צבע גופה חום-צהבהב. כנפיה וזנבה מפוספסים בצבעי שחור לבן, ועל ראשה מתנשאת ציצית של נוצות ארוכות המזדקרות בזמן מעופה. רגליה קצרות וכנפיה גדולות. מקורה ארוך, דק ומחודד. משקלה 46-70 גרם. היא ממעטת מאוד לעמוד על עצים או על שיחים וכך, גם את קנה בונה הדוכיפת במקומות נמוכים, חורים ושקעים בגובה פני הקרקע. להגנת הקן מטורפים מפרישה הנקבה נוזל מסריח מבלוטות הסמוכות לבסיס הזנב (uropygial gland)‏[1]. הפרשה זו שריחה כשל בשר רקוב תפקיד משוער בהרחקת טורפים וטפילים וייתכן אף שהיא אנטי בקטריאלית‏[2]. ההפרשה מתחילה עם ההטלה ונפסקת כשהצאצאים פורחים מהקן. כאמצעי הגנה נוסף הגוזלים מיומם השישי מסוגלים להתיז צואה על פולשים.

הדוכיפת שכיחה באירופה, באסיה ובאפריקה. בישראל היא יציבה ומקייצת, מצויה בעיקר במישור החוף, אך תפוצתה מתפשטת וגדלה בעקבות ריבוי השדות המעובדים והמדשאות במדינה. היא ניזונה מחרקים, זחלים ותולעים. מכיוון שלשונה מנוונת היא אוכלת את טרפה על ידי זריקתו לאוויר ובליעתו בעת שהוא נופל אל תוך פיה.

הדוכיפת משמיעה קולות קריאה רמים, מעין "הוּפוּפ" או "הוּדהוּד", ולכן שמה בערבית מדוברת הוא "הוּדהוּד". גם שמה בשפה הלטינית, "הוּפּוּפּה" (upupa), ובאנגלית "הוּפּו" (hoopoe), נובע מחיקוי קולות הקריאה שלה. הקולות מושמעים בעיקר על ידי הזכרים למשיכת נקבות. תדירות השירה יורדת לאחר ההטלה. פרט למשיכת בת זוג, הקריאה משמשת גם לחידוש קשר שנותק עם בת הזוג [3]. ההבדלים בין קולות זכרים שונים הם בעיקר באורך הצליל. נמצא כי נקבות נמשכות יותר לשירת זכרים הבנויה מ"בתים" ארוכים [4].

תפוצת תת-המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהוי העוף שעליו מורה המונח העברי המקורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה מוזכרת הדוכיפת בין העופות הטמאים:

וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה... וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף

ספר ויקרא, פרק י"א
  • תרגומי התורה ללועזית מתרגמים את "דוכיפת" שבתורה - למילה הלועזית המקבילה אשר מורה על העוף המוכר בימינו כדוכיפת. למשל:
    • תרגום השבעים (מלפני יותר מאלפיים שנה) ליוונית: "εποπα".
    • תרגום אונקלוס (מלפני כאלפיים שנה) לארמית: "נגר טורא", בעוד שבמסכת גטין (דף ס"ח עמוד ב) מציין התלמוד (מלפני כ-1500 שנה) כי "נגר טורא" הוא תרגום אונקלוס של "תרנגול-הבר"; מעין זה, בפירושו של רש"י (מלפני כאלף שנה) לתלמוד - מתורגמת המילה דוכיפת (שבמסכת חולין דף ס"ג עמוד א) לצרפתית עתיקה: "פאון שלבייא", שמובנו המילולי: טווס-הבר (ועוד הוסיף שם רש"י לבאר בעברית: "והוא עוף גדול כתרנגול"). באשר לזיהוי של תרנגול (טווס) הבר:
      • רש"י מפרש (על ויקרא יא יט): "תרנגול הבר [...] ובלע"ז: הרופּא"; מסתבר שבדפוסים חל שיבוש, וצריך להיות: "הפּופּא" או "הופּא", מונח בצרפתית עתיקה (בדומה לצרפתית חדשה) המורֶה על העוף המוכר בימינו בתור דוכיפת (והשוה גם לתרגום השבעים לעיל).
    • תרגום רש"י (מלפני כאלף שנה) לצרפתית עתיקה על המילה "דוכיפת" שבספר ויקרא: "הרופּא" (ציטוט זה מהדפוסים הובא לעיל אודות תרנגול הבר; הנוסח המקורי בכתב היד היה כנראה "הפּופּא" או "הופּא", ראו לעיל שם).
    • תרגום הרב סעדיה גאון (מלפני כאלף שנה) לערבית יהודית, כמו מסורות התרגום של יהודי-המזרח לערבית יהודית: "הֻדְהֻד".
    • תרגום התורה של יהודי האי ג'רבה - הוא למילה הברברית המקבילה: "שִיבּוּבּוּכּ".
  • במסכת חולין (דף ס"ג עמוד א) ניתן הזיהוי הבא: "אמר רב יהודה: דוכיפת - שֶהוֹדוֹ כָפוּת". לפי רש"י - "הוֹדוֹ כּפוּת" פירושו ש: "כרבולתו עבה ודומה כמי שכפולה לתוך הראש, וכפותה שם, והוא עוף גדול כתרנגול [5]"; מעין זה בפירושו לתורה הוא מציין על המילה דוכיפת: "תרנגול הבר וכרבולתו כפולה".

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור האטימולוגי של המילה אינו חד-משמעי:

  • במצרית קדומה, ומעין זה בקופטית (שהתפתחה מהמצרית הקדומה), המילה לדוכיפת היא: קוּקוּפְת, או כּוּכּוּפַת (בהתאמה)‏[6], שעשויה לנבוע מהמילה המצרית הקדומה קוּקוּפה/כּוּכּוּפה‏[7] שהוא סוג של כובע עתיק (להסרת מחלת-ראש) - מה שאולי אמור להזכיר את "הכובע" שעל ראש הדוכיפת.
  • בשפת טלוגו שמדוברת בדרום הודו (ושהשפיעה על לשון המקרא במלים בודדות, כגון: "תוכי", "שנהב"), דוכיפת היא "כּוֹנְדָפּיתה".
  • המחנך וחוקר הציפורים אליעזר שמאלי ציין בספרו "צפרים בישראל"‏[8] שחוקרי שפות ציינו בפניו כי "בשפה הודית אחת" (שבשמה לא נקב) ניתן לתרגם את "דיכּ-פּת" כצירוף של שתי מלים שמובנן "תרנגול הר" - מה שלכאורה יכול להקביל אל תרגום אונקלוס לדוכיפת: "נגר טורא" (שהרי המובן של "טורא" הארמי - הוא הר, בעוד שהתלמוד מתרגם את "נגר טורא" כתרנגול-הבר, ראו לעיל). עם זאת, במהדורות מאוחרות יותר - השמיט שמאלי מספרו את העדות הנ"ל, ואפשר שזאת משום שהמילה "דיכּ" במובן של "תרנגול" אינה בשום שפה הודית - אלא בשפה הערבית.
  • יש שתלו את המילה דוכיפת בשורשי-פועַל שונים מהשפה הערבית; אולם אף אחד מהם אינו מורה בערבית על הדוכיפת עצמה.
  • במסכת חולין (דף ס"ג עמוד א) ניתנת האטימולוגיה הבאה: "אמר רב יהודה: דוכיפת - שֶהוֹדוֹ כָפוּת" (ראו לעיל את פירוש רש"י למובן של "הוֹדוֹ כפות").

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר הדוכיפת בפתח תקווה שהוקמה ב-2008 לרגל בחירת הדוכיפת כציפור הלאומית של מדינת ישראל
סמל רובע ברכטן בעיר דורטמונד

מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לפי המטמורפוזות לאובידיוס, טראוס מלך התראקים אנס את גיסתו פילומלה, אחות אשתו פרוקנה וכדי שהמעשה לא יתגלה כרת את לשונה וכלא אותה. פילומלה מעבירה לאחותה מסר מוצפן ברקמה. פרוקנה משחררת את אחותה וכנקמה הרגה את בנם איטיס, בישלה אותו והגישה את בשרו לבעלה. בסיום הארוחה כאשר מוצג לפניו הראש הכרות ומתברר לטראוס כי הוא אכל את בנו הוא שולף את חרבו להרוג את האחיות. אז הופכת פילומלה לזמיר, פרוקנה לדרור וטראוס הופך לדוכיפת כשהציצית היא זכר לכתר המלכות והחרב הופכת למקור הארוך והחד.

דתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה שעה נתבקש תרנגול הבר בין העופות ולא נמצא, וציוה המלך להביאו בכעס וביקש ליסרו. ענה תרנגול הבר ואמר לו: שמע אדוני מלך הארץ ויבואו דברי באזניך...אמרתי אשוט בעולם כולו ואראה אם יש מדינה או ממשלה שאינה נשמעת לאדוני המלך. הסתכלתי וראיתי מדינה אחת, עיר קיטור שמה בארץ מזרח. עפרה יקר מזהב וכספה בחוצות כזבל ואילנות מבראשית שם נטועים...

ספר האגדה, על פי תרגום שני ומדרש משלי

ויפקוד את העופות, ויאמר: "מה לי לא אראה את הדוכיפת הנפקד מקומה? ענוש אענשנה קשה או זבוח אזבחנה או תוכיח צדקתה" לא אחרה הרבה (לשוב) ותאמר "השגתי (דעת) אשר לא השגת אותה, ואביא אליך משבא דבר יציב: הנה מצאתי אישה תמלוך עליהם...

– קוראן, פרשת הנמלים תרגום יוסף יואל ריבלין

ספרות עברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עופי עופי דוכיפת, אבא שלי פסיכופט.

אפרים קישון "אב נולד", ספר משפחתי
  • בשיר "בין נהר פרת לנהר חידקל" של חיים נחמן ביאליק מופיעה הדוכיפת כציפור פלאית היוצאת לחפש את האהוב:

בין נהר פרת ונהר חידקל
על-ההר מיתמר דקל
ובדקל בין עפאיו
תשכן-לה דוכיפת זהב.

ציפור זהב! עופי, חוגי
צאי ובקשי לי בן זוגי.

– חיים נחמן ביאליק

‏‏

  • המשורר ע. הלל כתב שיר על הדוכיפת ומתאר אותה בתור ציפור שאכפת לה רק מעצמה ולא מהסביבה שלה.

"ואם העולם יתהפך, שמים יפלו למטה, והארץ על הגג?
- לא אכפת - אמרה הדוכיפת.
- אז מה בסופו של דבר אכפת לך ואכפת?
- אני לעצמי,
אני הדוכיפת
מאד
מאד
אכפת!
אמרה הדוכיפת

– 'הדוכיפת' מעשה בחתולים

מיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים יוחסו לדוכיפת סגולות מיסטיות.

  • על פי כתבי יד מהמאה ה-12 המתארים הכנת קמעות יש להשתמש בדם דוכיפת או חפרפרת כדיו לכתיבתן‏[9].
  • וויליאם מאובריאן (Guillaume d'Auvergne), בישוף פריס מ-1228 עד 1249 סבר כי לב של דוכיפת מטהר את הנפש מ"אדים מזיקים" בשינה ומכין אותה להארה‏[10].
  • ברתולומאו אנגליקוס (Bartholomeus Anglicus) מספר כי כאשר דוכיפת מזקין ואינו יכול עוד לעוף ולראות תולשים צאצאיו את נוצות התעופה שלו, רוחצים את עיניו במרקחת עשבים ונושאים אותו תחת כנפיהם עד שנוצותיו צומחות שוב והוא מחדש את נעוריו. ברתולומיאו מציין גם כי מריחת דם הדוכיפת על הרקות מגינה מפני קוסמים ומכשפים וכי התזת דם דוכיפת על אדם ישן תגרום לו לחזיונות תעתועים של שדים. השראת חלומות רעים באופן זה מוזכרת גם בכתביו של אלברטוס מגנוס[11].
  • במאה ה-13, פדרו הספרדי (Petrus Hispanus) כתב כי ניתוח דוכיפת חיה ואכילת ליבה בעודו פועם, מקנה יכולת חיזוי עתידות וקריאת מחשבות‏[12].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוכיפת מופיעה כמוטיב במספר סמלים, למשל, בסמל רובע ברכטן שבעיר דורטמונד בגרמניה.

גלריית תמונות מרחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תפקידן העיקרי של בלוטות בעופות אלו הוא לשמן את הנוצות כדי להפכן עמידות להרטבה במים
  2. ^ מהפרשת הבלוטה בודד החידק Enterococcus faecalis המפריש חומר הפעיל נגד כל החידקים הגרם שליליים וחלק מהגרם חיוביים, Antonio M. Martín-Platero et al, Characterization of Antimicrobial Substances Produced byEnterococcus faecalis MRR 10-3, Isolated from the Uropygial Gland of the Hoopoe (Upupa epops), Appl Environ Microbiol. 2006 June; 72(6): 4245–4249Environ Microbiol
  3. ^ M. Martín-Vivaldiet al.; Function of song in the Hoopoe Upupa epops, Bird Study; Volume 46, Issue 1, March 1999, Pages 104-111
  4. ^ Manuel Martín-Vivaldi; Attraction of Hoopoe Upupa epops females and males by means of song playback in the field: influence of strophe length; Journal of Avian Biology Volume 31 Issue 3 Page 351-359, September 2000
  5. ^ ‏ידוע כי בעבר היה חי זן ענק (כיום הוא זן נכחד) של דוכיפת (הנקרא בלטינית: Upupa Antaios), ואפשר שלפני אלף שנה (דורו של רש"י) הוא חי גם בצרפת (אזור מגוריו של רש"י). באשר אל "התרנגול" - כוונת רש"י אל תרנגול הבר (המזוהה עם העוף המוכר בימינו כדוכיפת); לפרטים ראו לעיל אודות תרגום אונקלוס לדוכיפת.‏
  6. ^ Warren R. Dawson, Bridle of Pegasus 1930 עמוד 130
  7. ^ Gaston Maspero and M. L. McClure Dawn of Civilization, 1894 עמוד 265
  8. ^ צפרים בישראל, התשי"ז, עמוד 297
  9. ^ LYNN THORNDIKE, HISTORY OF MAGIC AND EXPERIMENTAL SCIENCE DURING THE FIRST THIRTEEN CENTURIES OF OUR ERA, עמוד 288
  10. ^ LYNN THORNDIKE, HISTORY OF MAGIC AND EXPERIMENTAL SCIENCE DURING THE FIRST THIRTEEN CENTURIES OF OUR ERA, עמוד 362 (סגולה דומה מיוחסת לעין של צב)
  11. ^ LYNN THORNDIKE, HISTORY OF MAGIC AND EXPERIMENTAL SCIENCE DURING THE FIRST THIRTEEN CENTURIES OF OUR ERA, עמוד 422, מיתוסים דומים של "החייאת" הדוכיפת מופיעים בכתבים נוספים בימי הביניים
  12. ^ LYNN THORNDIKE, HISTORY OF MAGIC AND EXPERIMENTAL SCIENCE DURING THE FIRST THIRTEEN CENTURIES OF OUR ERA, עמוד 498, באותו חיבור על כשפים מוזכר גם ליבו של הנשר שמקנה לאדם פופולאריות ועושר
  13. ^ ‏ארז ארליכמן, עם ישראל הכריע: הציפור הלאומית היא הדוכיפת, באתר ynet‏, 29 במאי 2008‏
  14. ^ הצביעו לציפור הלאומית - החברה להגנת הטבע‏